המאשימה

ב"כ המאשימה, עו"ד נג'וא סלימאן, הגישה לעיוני תדפיס מרשם פלילי בעניינו של הנאשם (טעת/1). מזה למדתי כי לחובת הנאשם נזקף עבר פלילי עשיר, ובאמתחתו עבירות שעניינן, בין היתר, סחיטה באיומים, איומים, גניבה והתפרצות (משנת 2023); שוד (משנת 2020), גניבה, הונאה בכרטיסי אשראי, שיבוש מהלכי משפטי, גניבה ועוד עבירות רכוש מסוגים שונים.

ההגנה

אביו של הנאשם, מר עדנאן ספורי, העיד על אודות אופיו של בנו, הנאשם. העד ציין, כי בנו התארס לאחרונה אך חש מאוים, שכן ירו על ביתם ועל רכבו של העד.

בהקשר זה אפשרתי להגנה להציג במהלך הדיון סרטון שבמסגרתו רואים את העד והנאשם נסים מן המקום בבהלה ושלאחר מכן נצפות פגיעות ברכב שעליו נשענו. לאחר הצגת הסרטון פנה העד וביקש את רחמיו של בית המשפט על הנאשם. העד הוסיף, כי הירי הנצפה בסרטון לא קשור לסכסוך בו מצוי הנאשם, אלא קשור באחיו.

ארוסתו של הנאשם, גב' רחמה אבו אל היג'א, ציינה כי הנאשם הוא אדם טוב אשר תמך בה בזמנים קשים וביקשה מבית המשפט לגלות כלפיו את מידת הרחמים.

הסנגור, עו"ד תומר בן חמו, הגיש מספר פרפרזות (טעה/ 1) שבמסגרתן צוין, כי בני משפחתו של הנאשם חשים מאוימים ועל כן "מסתובבים חמושים" באזור ביתו של הנאשם.

טיעוני הצדדים לעניין העונש

המאשימה

הפרקליטה הגישה טיעונים כתובים לעניין העונש (טעת/2) והוסיפה על אלו בעל פה. הפרקליטה עמדה על החומרה הניבטת ממעשיו של הנאשם ועל מנגנון הבניית שיקול הדעת בענישה. הודגש, כי עבירות בנשק עלולות לייצר תוצאות הרות אסון, ולכן על בתי המשפט להילחם במעשים אלו באמצעות ענישה מחמירה. הפרקליטה עמדה על הנחיות פרקליט המדינה בכגון דא וציינה כי נקודת המוצא העונשית, בהתאם לאלו, עומדת על 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ב"כ המאשימה סקרה את נסיבות ביצוען של העבירות ופירטה כי האקדח היה טעון במחסנית עם כדורים, ועל כן קיימות בנסיבות אלה חומרה נוספת, נוכח הסכנה שנוצרה. הוסף, כי הנאשם הגדיל לעשות וברח מן השוטרים. המאשימה עמדה על הפסיקה הנוהגת ועתרה לשרטט מתחם ענישה הנע בין 36 לבין 60 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים (מאסר מותנה וקנס כספי). בשים לב לשיקולי הרתעת הרבים, עברו הפלילי המכביד של הנאשם, והודאתו המהירה של הנאשם עתרה הפרקליטה למקם את עונשו של הנאשם באמצעו של מתחם הענישה המוצע. הוער, כי מכל מקום אין למצוא סיבות המצדיקות את ביצוען של העבירות על ידי הנאשם.

ההגנה

סנגורו המלומד של הנאשם הגיש לעיוני טיעונים בכתב לעניין העונש (טעה/2) והוסיף על דברים אלו בעל פה. בקצירת האומר, הסנגור סקר במסגרת טיעוניו פסיקה ענפה וציין כי לדידו מתחם הענישה במקרה דנן צריך שינוע בין 11 לבין 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. פורט, כי נשיאת הנשק הייתה רגעית, שכן בכתב האישום המקורי (שתוקן) נכתב שנשיאת הנשק התפרסה על פני מספר ימים. נטען, כי הנשק נישא לצורכי הגנה עצמית נוכח ניסיונות קודמים לפגוע בנאשם, בעוד נתונים אלו היו ידועים למשטרת ישראל. הודגש בהקשר זה, כי לנאשם לא הייתה כוונה לפגוע במאן דהוא באמצעות הנשק, אלא שזה ישמש להגנתו בלבד. הסנגור עמד על נסיבות חייו הקשות של הנאשם, והוסיף כי עברו הפלילי אינו כולל עבירות בנשק.

דבריו של הנאשם

הנאשם התנצל על מעשיו וציין כי ניסו לחסלו מספר פעמים בעבר.

דיון והכרעה

האירוע, המגולל בכתב - האישום, שבעובדותיו הודה הנאשם הוא חמור. נשיאה של אקדח טעון בכדורים ובריחה מאנשי אכיפת החוק אינם מעשים שמדינה ריבונית ומתוקנת יכולה לקבלם.

בהקשר זה, בית המשפט העליון חזר פעם אחר פעם בשנים האחרונות על עמדתו הנכוחה והבלתי מתפשרת, בציינו כי נשק בלתי-חוקי, הנישא בידיים בלתי-מוסמכות, עלול בסופו של תהליך להגיע לכלל שימוש מסוכן. כך למשל, הדברים שנכתבו במסגרתו של ע"פ 5522/20 חלייחל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.2.21) והנוגעים לעבירות שעניינן נשיאה או הובלה של כלי נשק, ולפיהם -

"סעיף 144(ב) לחוק העונשין אוסר על נשיאה או הובלה של כלי-נשק, "בלא רשות על פי דין". האיסור נועד להגן על ערך חיי האדם, שלמות גופו ונפשו, כמו גם לקדם את השמירה על הסדר הציבורי ואורח חיים תקין, שלו ובטוח... עבירה זו, כמו יתר עבירות הנשק, נועדה למנוע התנהגות מסוכנת, ולמזער את הפוטנציאל לגרימת נזקים חמורים. אכן, נשיאה והובלה של כלי-נשק, הריהי לעיתים רק הסנונית הראשונה, בואכה מעשים חמורים יותר..." (ההדגשה אינה במקור).

ככלל, עת נפנים לבצע את מלאכת הענישה, העיקרון המנחה שנקבע במסגרת תורת הבניית שיקול-הדעת השיפוטי, הוא עקרון ההלימה: משמע, שימור יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש המוטל עליו ומידתו. על מנת לשמר יחס זה, עובר לקביעת העונש יש לשרטט מתחם עונש הולם, מתוך התחשבות בערך החברתי בו פגע המעשה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. מכאן, לאחר קביעת המתחם, וככל שבית-המשפט לא מצא לנכון לסטות הימנו מטעמים של שיקום או של הגנה על הציבור, ייקבע העונש המתאים לנאשם בשים לב לנסיבותיו האישיות ולנתונים נוספים, הללו שאינם קשורים בביצוע העבירה.

העבירות שאותן ביצע הנאשם מהוות "אירוע אחד", שכן בהחלט קיים בינן קשר הדוק - הנאשם השליך את האקדח הטעון מתחת לניידת המשטרה ומייד נמלט מן המקום, תוך שהוא מאלץ את השוטרים לדלוק אחריו (ראו לעניין זה: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופטת ברק-ארז (ניתן ביום 29.10.14); ע"פ 9308/12 עיסא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 30.7.15). משכך, ייקבע מתחם עונש אחד הולם לכלל המעשים (סעיף 40יג(א) לחוק). ויודגש, על אף קביעה זאת, יישמר בגזירת העונש יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שיהא עליו לרצות (סעיף 40יג(ג) לחוק).

בכל הנוגע לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כפועל יוצא ממעשיו של נאשם, הרי שהדברים מובנים מאליהם. הנושא נשק טעון בלא רשות על פי דין והמנסה להכשיל את אנשי החוק פוגע בראש ובראשונה בביטחון המדינה ובמנגנוני שלטונה; בשלום הציבור ובסדר הציבורי. הוא פוגע בביטחון הציבור וחושף אותו לאירועי טרור עוין כמו גם פלילי המבוצעים באמצעות נשק המושג שלא כחוק. הפגיעה בערכים אלו במקרה זה היא ממשית.

על מנת לשרטט כדבעי את מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם עיינתי בפסיקה רחבה העוסקת בעבירות נשק (נשיאה והובלה) והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם. נמצאתי למד, כי בשנים האחרונות חלה מגמת החמרה בענישה, הבאה לידי ביטוי בפסיקת הערכאות השונות הנוגעת לעבירות בנשק.

למעשה, "כבכל עבירה, גם בעבירות נשק קיים מדרג של חומרה, ושומה על בית המשפט להביאו בחשבון בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם"(ע"פ 9702/16 אלוליאיה נ' מדינת ישראל, פסקה 8, ניתן ביום 13.9.17) (ראו בנוסף לעניין זה: ע"פ 4059/17 סלמה נ' מדינת ישראל, פסקה 5, ניתן ביום 24.4.18). ברי, כי משקל ניכר בקביעת העונש בעבירות של החזקת נשק ונשיאתו יש לתלות באופי הנשק (עסקינן כאן באקדח מסוג גלוק) במידת קטלניותו, בכמות הנשקים המוחזקים (כאמור עסקינן כאן באקדח אחד), בתחמושת שנתפסה לצדו (האקדח היה טעון ב- 14 כדורים תואמים).

ככלל, מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירות שעניינן נשיאה והובלה של נשק שלא כדין באה לידי ביטוי במסגרתו של ע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני, ניתן ביום 14.9.22, שם נקבע, כי מתחם הענישה הרגיל שראוי לקבוע לנאשם בגיר בגין נשיאה בלתי חוקית של נשק חם במרחב הציבורי נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר בין סורג ובריח.{עוד ראו - ע"פ 4077/22 מדינת ישראל נ' פלוני, ניתן ביום 28.7.22; ע"פ 9228/23 אגבאריה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.5.24; ע"פ 5681/23 חווא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20.12.23; ע"פ 7177/20 כנעאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 27.1.21}.{לעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ראו למשל: ת"פ (מחוזי ב"ש) 43009-08-20 מדינת ישראל נ' אבו גמאע, ניתן ביום 21.11.21}.

עוד יש לזכור, כי במסגרתו של תיקון מס' 140 לחוק העונשין (תיקון מס' 140 - הוראת שעה), התשפ"ה-2025, הבא לידי ביטוי בסעיף 144(ז) לחוק, עוגנו עונשים מזעריים הנוגעים לעבירות שעניינן החזקה, הובלה או סחר בנשק שלא כדין. בתיקון נקבע, כי העונש שיוטל על העבריין במקרים אלו "לא יפחת ... מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו;..". התיקון הנ"ל מבקש לשקף את החומרה אותה יש לייחס לתופעה בה עסקינן, ואת הצורך המובהק להילחם בה מלחמת חורמה בלתי מתפשרת.הוראה זו נכנסה לתוקפה ביום 8.12.21, ותחולתה עוגנה בחוק למשך שלוש שנים, קרי הוראה זו נכנסה לתוקפה טרם ביצוען של העבירות מושא כתב-האישום דכאן, וביצוען של העבירות על-ידי הנאשם נעשה בתקופה בה הוראה זו חלה. עוד יצוין, כי ביום 9.1.25 הוארך תוקפה של הוראה זו עד ליום 31.12.26, ולפיכך - הוראה זו חלה על עניינו של הנאשם דכאן.

בשלב זה, יש להתייחס אל הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה (אלו המצוינות בסעיף 40ט לחוק).

חלקו של הנאשם בביצוען של העבירות הוא בלעדי. ברי, כי קיים תכנון בנשיאה של אקדח טעון, גם אם זו נשיאה רגעית שאינה ממושכת. על החומרה הניבטת מאקדח הטעון בתחמושת אין צורך להכביר במילים. ברי, כי אקדח מוכן לשימוש מייצר סכנה ממשית וקרובה יותר, מכזה שתחמושת הוחזקה לצדו בנפרד. הנזק שעלול היה להיגרם אילו היה נעשה שימוש בכלי הנשק עלול היה להיות הרה אסון, ולמרבה המזל זה נמנע נוכח ערנותם של אנשי אכיפת החוק. הנאשם הבין היטב את מעשיו ולראייה הוא מייד נמלט מן המקום, ואילץ את אנשי אכיפת החוק לפתוח במרדף אחריו. אומר מייד, אין בנמצא קרבה לסייג לאחריות פלילית כלשהו הנזקף לזכותו של הנאשם. ודוקו, לא נעלם מעיניי הנתון (המניע לנשיאת הנשק) שלפיו תא משפחתו של הנאשם והוא עצמו חשו מאוימים מגורמים שוליים. כפי שטען אביו של הנאשם סכסוך זה מקורו, ככל הנראה, באחיו של הנאשם. עם זאת, ועל אף שהפגיעה בערכים המגונים במקרה זה אכן פחותה במידת מה מנשיאת נשק העתיד לשמש למטרות זדוניות, הרי שגם על רקע נסיבות אלו וודאי שאין הצדקה, כלל ועיקר, לחתור תחת מוסדות המדינה ומנגנוני אכיפתה, ולשאת נשק טעון שלא כדין - העלול כאמור בסופו של יום להנביט תוצאות הרות אסון.

נוכח הנסיבות המפורטות לעיל מצאתי לנכון לקבוע מתחם ענישה בעניינו של הנאשם אשר נע בין 24 לבין 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים.

מכאן, ראוי לבחון מהו העונש המתאים לנאשם בשים לב לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק).

ברי, כי עונש מאסר ממושך יפגע בנאשם, במשפחתו ובארוסתו. יש לזקוף לזכותו של הנאשם את החיסכון המשמעותי בזמן שיפוטי יקר, הנגזר מהודאתו ומנטילת האחריות שביצע. דא עקא, בעברו הפלילי של הנאשם נכללות עבירות רבות (מן השנים האחרונות) שעניינן אלימות ורכוש. דומה אם כן כי הנאשם אינו לומד את לקחו ואינו נרתע, פעם אחר פעם, מלפרוץ את גבולות החוק .

בנוסף לאמור לעיל, נוכח התנהגותו של הנאשם, סברתי כי בהחלט יש מקום לשכלל בגדרי מתחם הענישה את השיקול שעניינו בהרתעת הרבים (בהתאם לסעיף 40ז לחוק); תוך העברת מסר לציבור הרחב להתנהגות דומה ומסוכנת שכזו אינה מקובלת במחוזותינו.

לסיכום, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלוונטיים המפורטים מושתים על הנאשם העונשים הבאים:

א. 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מאחורי סורג ובריח.

ב. 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים על עבירת נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

ג. 4 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה שעניינה הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ד. קנס בסך 2,000 ₪ שישולם ב - 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל ביום 1.3.26. לא ישולם הקנס ירוצו 20 ימי מאסר תמורתו.

ה. מאחר שלא נכללה במסגרתו של כתב האישום בקשה לחילוט תפוסים בתיק זה, הרי שכול התפוסים בתיק זה יוחזרו לבעליהם החוקיים לאחר שגזר דין זה יהפוך לחלוט.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, במעמד הצדדים.