הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן ב-2 עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

כתב האישום המתוקן

 

1.         כתב האישום המתוקן מספר כי במועדים הרלבנטיים לאישום הנאשם ניהל עסק להשכרת דירות אירוח בחיפה ובקריות וא' וב', שעמם לא היתה לו הכרות מוקדמת, נהגו להיפגש בדירת האירוח שלו בחיפה. עוד עולה מכתב האישום כי במהלך חודש נובמבר 2024 צילם הנאשם מספר תמונות של ב' בצאתה מהדירה, כדי לסחוט אותה ואת א' וביום 29.12.24 או בסמוך לכך, שלח לא' הודעה, באמצעות אפליקציית הווטצאפ, שבה כתב שהוא יודע על היחסים שהוא מקיים עם ב' וכי בעלה של ב' "מאוד לא יאהב את התמונות". בהמשך, לאחר שא' חסם את הנאשם במכשיר הנייד שלו, שלח הנאשם הודעת ווטצאפ לג' - אשתו של א' - הציע לה את התמונות תמורת תשלום ורשם לה, בין היתר, "יש לי חומר שמאוד יעניין אותך אבל הוא צריך להיות דיסקרטי לעת אתה ... יש לחומר עלות... תמונות וידאו, אם לא תגידי לא ועזבתי". ג' לא נענתה לדרישותיו של הנאשם וכתבה לו "תודה על הדאגה". בעקבות המתואר לעיל, ביום 29.12.24 פנה הנאשם לד', בסוברו כי הוא בעלה של ב', כדי להציג לו את התמונות ולסחוט אותו, אמר לו שהוא מכיר אותו וכי יש לו חומר אישי ורגיש עבורו. ד' ביקש לתאם פגישה עם הנאשם והנאשם השיב לו כי יארגן את החומר וייפגש איתו.

 

בהמשך, בתאריך 12.1.25 פנה הנאשם לד' בהודעת ווטצאפ, רשם לו "בקרוב תקבל את החומר" ושלח לו תמונות וסרטון של ב'. ד', שצפה בתמונות, מסר לנאשם כי לא מדובר באשתו ולאחר מכן הנאשם שלח לב' מספר הודעות ווטצאפ, שאליהן צורפו תמונות שלה, כתב לה, בין היתר, "עד השעה 20:00 ממתין לתשובתך מה ואיך מתכוונת לצאת מהסיטואציה הנוראה הזאת" וכשב' ביקשה ממנו שיסביר מה הוא מבקש, הנאשם דרש תשלום של 70,000 ₪ בתמורה לכך שלא יפרסם את התמונות לקרובי משפחתה או לג' וב' ביקשה ממנו שהות של שבוע כדי להעביר לו את הכסף. במקביל, א' וב' פנו למשטרה, דיווחו לה על מעשיו של הנאשם ומרגע זה פעלה ב' בהנחיית המשטרה ובתאום איתה.

 

בתאריך 20.1.25 בשעה 11:25 שלח הנאשם הודעת ווטצאפ לב' וביקש לקבל עדכון לגבי הכספים שהבטיחה לארגן עבורו. ב' השיבה לו ש"הכל מוכן" וביקשה שלא יפרסם שום דבר. הנאשם ביקש מב' לצלם לו את חבילת הכסף, ב' עשתה כדרישתו, בהנחיית המשטרה, והנאשם קבע עמה פגישה לשעה 15:00, אולם בהמשך דחה את הפגישה ליום למחרת.

 

ביום 21.1.25 בשעה 07:52 הנאשם שלח לב' הודעת ווטצאפ, שאל אותה מתי תסיים לעבוד ובהנחיית המשטרה, השניים תיאמו פגישה ברחוב דרך הים בחיפה. ב' הצטיידה במעטפה שנחזית להיות מלאה בכסף והגיעה לנקודת המפגש כשהיא מלווה בשוטרים. הנאשם מצדו שלח לב' תמונה של פח כתום, ביקש ממנה להכניס את הכסף לקופסת קרטון שאותה הניח מבעוד מועד מאחורי הפח ולאחר שב' הודיעה לו שהיא שמה את הכסף, ענה לה בהודעה "שוחררת, ביי" ובהמשך נעצר על ידי המשטרה סמוך לביתו, מבלי שהגיע למקום המפגש ומבלי שאסף את המעטפה עם הכסף.

 

תסקיר המבחן

 

2.         התסקיר מיום 25.11.25 מלמד כי הנאשם בן 46, נשוי ואב לשני ילדים בגילאי 13 ו-16, סיים 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה וסיים שירות צבאי מלא כאחראי על תחום תובלה ותחמושת בפיקוד צפון. לאחר שחרורו הנאשם עבד כקב"ט באפריקה למשך חצי שנה, לאחר מכן עבד במשך שבע שנים בחברת "פלאפון" ומשנת 2011 הוא משמש בעלים של חברת הפצה ואחזקה של מסופי כספומט. עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם סיים תואר ראשון במשפטים, ברם לא ניגש למבחני הלשכה וכי בהמשך הוא סיים תואר שני במנהל עסקים בארה"ב (לא הוצגו אישורים).

 

בהתייחס למצבו הנפשי, הנאשם מסר כי בשנת 2021 היה מעורב באירוע שוד במהלך העברת כספים לבנק, שבגינו הוא נתבע על ידי החברה שלה סיפק שירותים ולאחרונה ניתן גזר דין בעניין זה. הנאשם מסר כי אירוע השוד גרם לו מצוקה רגשית וכלכלית וכי בעקבותיו הוא פנה לטיפול פסיכיאטרי ומזה כ-4 חודשים הוא נוטל טיפול תרופתי, על רקע החמרה במצבו הנפשי. עוד מסר הנאשם כי מאז שנת 2024 הוא מחזיק באישור לשימוש בקנאביס רפואי, על רקע בעיות פיזיות.

 

בהתייחס לביצוע העבירה, הנאשם מסר כי המתלוננים היו לקוחות קבועים שלו בדירת האירוח, שהפגינו כלפיו יחס מזלזל, צברו חוב, לא כיבדו את כללי ההתנהגות בדירה ולמרות שהוא פנה אליהם מספר פעמים בבקשה לשפר את התנהגותם ואף הגיש תלונה במשטרה, הם התעלמו ממנו. הנאשם הכיר בכך שהתקשה לווסת את עצמו ולהגיב באופן מותאם אולם טען שלא רצה לסחוט את המתלוננים, אלא רק ללמד אותם לקח ושסכום הכסף המפורט בכתב האישום שגוי. הנאשם התקשה להתייחס למעשיו כפעולה אלימה וטען כי הוא אדם שומר חוק שאף התנדב במשטרה שנים רבות.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם ביצע את העבירה על רקע מצוקה מתמשכת וכי הוא מתקשה לבחון באופן ביקורתי את התנהגותו, אינו מכיר באופן מלא בנזקים שמעשיו גרמו, אינו מצליח לגלות אמפטיה לנפגעים או נכונות לפצותם, וניכר כי הבעת הצער והחרטה מצדו מקורן באימת הדין. עוד עלה רושם כי חרף הסכמה מילולית להשתלב בטיפול, הנאשם אינו מצליח לבטא צרכים שעליהם הוא צריך או מבקש לעבוד ודומה כי הוא אינו פנוי לעבור הליך טיפולי בעת הנוכחית. לצד האמור, שירות המבחן התרשם כי העבירה חריגה למהלך חייו של הנאשם ואינה משקפת את התנהלותו והעריך כי רמת הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, נמוכה.

 

על רקע האמור, שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם ענישה הרתעתית, לצד מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעי העבירה.

 

תמצית טיעוני הצדדים והראיות לעונש

 

3.         א' העיד כי במעשיו הנאשם ריסק שלוש משפחות ופגע בזכותו לפרטיות ולשם טוב. עוד העיד כי מעשיו של הנאשם תוכננו היטב וכי כתוצאה מהם גם ב' וגם אשתו של ד' איבדו את מקום עבודתן ואילו הוא מצדו איבד שתי עובדות שעבדו אצלו במשך שנים. א' הוסיף והעיד כי המוניטין שלו נפגע, בעוד שהנאשם ממשיך להתנהל בחייו וביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל ופיצוי בסכום כולל של 200,000 ₪, לצד צו הרחקה קבוע. בחקירה נגדית א' העיד כי בכתבה שפורסם בה שם הנאשם צוינה שנת הלידה שלו והנסיבות ואנשים הבינו שמדובר בו ופנו אליו.

 

4.         ב' העידה כי כשהנאשם שלח לה את התמונה היא הייתה בהריון, נכנסה ללחץ, איבדה את מקום העבודה, חייתה בפחד ומאז מצויה בחרדות ומטופלת אצל פסיכולוגית. עוד העידה כי הנאשם פגע בשמה הטוב, שכן הדברים הועברו מפה לאוזן. בחקירה נגדית הוסיפה כי ברגע שהנאשם החל בסחיטה, האירוע התגלה, הנאשם פנה לכמה גורמים, השמועה עשתה לה כנפיים והיא לא יכולה היתה להמשיך לעבוד במשרד. ב' העידה כי הפחד ימשיך ללוות אותה במהלך חייה.

 

5.         ב"כ המאשימה ביקש להתייחס לעדויות המתלוננים ותהה אם היינו רוצים לחיות בחברה שמאמצת את דרכיו של הנאשם. עוד טען כי הנאשם פגע בערכים שעניינם הזכות לפרטיות, אמון הדדי, וחופש הבחירה וכי הוא פעל בנחישות כדי לסחוט את המתלוננים, תוך ניצול מצוקתם. ב"כ המאשימה הוסיף כי אין מדובר באירוע ספונטני או במעידה חד פעמית, אלא במסע סחיטה מתמשך ושיטתי, במעשה מחושב ומתוכנן, שגרם לא רק נזק חומרי, אלא איום ממשי על פירוק משפחות ולמעשה אין אפשרות לכמת את הנזקים שנגרמו למתלוננים - פגיעה בתחושת הביטחון ובשמם הטוב ויש ליתן לכך משקל. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה, כדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת וטען שהמתחם ההולם בנסיבות התיק דנן נע בין 18-36 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. עוד הפנה לתסקיר, כדי ללמד על המאפיינים האישיותיים של הנאשם ועל דפוס החשיבה שלו וטען כי המלצתו הסופית של שירות המבחן אינה הולמת את נסיבות האירוע. ב"כ המאשימה ציין כי הנאשם נעדר עבר פלילי וביקש, בשים לב להודאה, למקם את עונשו ברף הבינוני של המתחם.

 

6.         מר יניר מלך, מנכ"ל חברת אביר מודיעין ובטחון העיד כי הנאשם פנה אליהם לאחר שנפגע לפני כארבע שנים ואז הוא הכיר אדם אמיתי, שומר חוק, שעשה מילואים במהלך המלחמה וכשצריך היה עזרה בחלוקת אוכל לחיילים, נתן כתף. עוד העיד כי הופתע לשמוע את שמו של הנאשם בהקשר לאירוע דנן והוא מניח שמדובר במעידה, כיוון שלא זיהה אצלו קווים עברייניים.

 

7.         עו"ד אלעד חן העיד כי הוא מייצג את הנאשם מזה כעשור בענייניו העסקיים והאישיים, מכיר גם את המתלוננים שנים רבות ומצוי בקשרי חברות עם שניהם. עוד העיד כי הנאשם אדם טוב שמעד, אדם ישר ואמין, שתרם לחברה בעת המלחמה ומאז האירוע מלקה את עצמו על מה שעשה, התא המשפחתי שלו התפרק, העסק שלו נפגע באופן קשה והוא מקווה שימצא את הדרך לחזור לחיים נורמטיביים. עו"ד חן הוסיף והעיד כי הנאשם ביקש ממנו לפנות למתלוננים ולהביע בפניהם חרטה עמוקה והוא מצטער שלא הצליח להביע בפני המתלוננים אותה חרטה.

 

8.         ע"ד מריוס זיסמן העיד כי הוא מכיר את הנאשם מילדות, מאז הם מקיימים יחסי חברות קרובים והאירוע הזה היווה הלם עבורו, כיוון שמדובר באיש שומר חוק, עושה מילואים, נורמטיבי לחלוטין. עוד העיד שמאז האירוע הנאשם שבור והוא מקווה שיתאושש במהרה.

 

9.         גב' לילך יאיר-חזן, חברה קרובה של אשת הנאשם, העידה כי היא מכירה את הנאשם 23 שנים וכי מדובר במשפחה סופר נורמטיבית, הנאשם אדם כן וישר, עוזר כל אימת שצריך והאירוע דנן אינו מאפיין אותו. עוד העידה כי מאז האירוע הנאשם שבור, מתחרט חרטה גדולה על מה שעשה, לא האמין שהגיע למצב כזה, נפגע גם כלכלית ומקווה שיוכל לשקם את חייו.

 

10.       גב' רויטל טקסירו, אשתו של הנאשם מזה 17 שנים, העידה כי היא והנאשם רודפי חוק וצדק, התנדבו יחד 10 שנים במשטרה והאירוע דנן הותיר אותה ואת מכריהם הקרובים המומים וגרם לבית להתפרק. עוד העידה כי האירוע אינו מאפיין את הנאשם ועומד בסתירה להתנהלותו במשך השנים, שניהם מבינים היטב את השלכות מעשיו על המתלוננים ובעקבות פרסום המקרה חשים שנושאים אות קלון, הילדים סופגים השמצות על אביהם והיא מאמינה בכל ליבה שהנאשם לא יחזור על מעשיו ויעשה הכל כדי לתקן.

 

11.       ב"כ הנאשם ביקש לראות באירועים מושא האישום מסכת עובדתית אחת ולקבוע כי מדרג החומרה שלה ברף תחתון. בהקשר זה נטען כי אין הכרות קודמת בין הנאשם למתלוננים, כי הסחיטה בוצעה בהודאות ווטצאפ, ללא תחכום, תוכן האיומים אינו חמור וכי הנאשם לא פגש את המתלוננים, לא פרסם תמונות שלהם ולמעשה אף לא התכוון לקחת מהם את הכסף. בנסיבות אלה, ב"כ הנאשם טען כי המתחם ההולם נע בין של"צ ובין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות, בהפנותו לפסיקה כדי לתמוך טענתו. בהתייחס לנסיבותיו של הנאשם, נטען כי הנאשם אדם נורמטיבי, יליד 1979, נעדר הרשעות קודמות, הודה עוד בחקירתו במשטרה, היה עצור במשך שבוע (21.1.25-3.2.25) ומאז ועד היום נתון במעצר בית בתנאים מגבילים. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי הנאשם שירת שירות צבאי מלא, תרם תרומה נכבדה לביטחון המדינה, שירת במילואים במלחמת חרבות ברזל ועתה נפסל מלשאת נשק, ולא יוכל לעבוד מול גופים בטחוניים. עוד נטען כי פרסום שמו המיט על הנאשם אות קלון, הוא נאלץ למכור מחצית מהעסק, עבר שוד אלים בזמן שנהג ברכב בלדרות, היה נתון בסד לחצים אדיר, והוכר כנכה בשיעור 48% על ידי ביטוח לאומי. בהתייחס לתסקיר, ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הסכים לקחת חלק בטיפול ולקיים הליך פיוס עם המתלוננים אולם שירות המבחן התרשם אחרת, הפנה לשלל מסמכים ותעודות, וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי הגיוני למתלוננים.

 

12.       הנאשם הביע חרטה עמוקה על מעשה שפל שעשה ופגע באנשים רבים ואמר כי הוא מבין היטב את חומרת המעשה ומוכן לעשות כל שיידרש כדי להחזיר את חייו למסלול חיים נורמטיבי. עוד אמר כי לרגע לא חשב לגזול כסף מהמתלוננים, יודע שאין הצדקה למעשיו והוא לוקח אחריות מלאה עליהם, אולם מבקש לתת לו הזדמנות אמיתית לחזור לחיים של תרומה לחברה, להוכיח שמסוגל להיות אדם טוב יותר. הנאשם ציין שכל חייו התנדב בכוחות הביטחון, תרם למשפחות, מתנדב במילואים ביחידה מיוחדת ובידי בית משפט ההחלטה אם לוותר עליו או להחזיר אותו למסלול הנכון. לסיכום דבריו הנאשם ביקש שלא להשית עליו מאסר בפועל, שיהווה גזר דין מוות עבורו ועבור משפחתו.

 

מתחם העונש ההולם

 

13.       אשר לחומרת העבירה והפגיעה בערכים המוגנים - עבירה של סחיטה באיומים פוגעת בביטחונו האישי, בחירותו ובפרטיותו של מושא הסחיטה וחותרת תחת מרקם החיים החברתי התקין, הסדר הציבורי והוודאות. מכאן נקבע שמדובר בעבירה קשה וחמורה, שמצדיקה ענישה מוחשית של מאסר בפועל וכי מדיניות ענישה מחמירה עשויה לסייע בשבירת קשר השתיקה ולהמריץ את הנסחט להתלונן ולהרתיע את הסוחט (עפ"ג (עליון) 23486-12-24 מדינת ישראל נ' חמזה מוחמד דחלה (20.2.25); ע"פ 5052/22 ז'אנה סזונוב נ' מדינת ישראל (11.1.23); ע"פ 3791/18 שי לוי נ' מדינת ישראל (2.10.18); ע"פ 395/22 פלוני נ' מדינת ישראל (18.5.22)). עוד נקבע בפסיקה כי כאשר מדובר בסחיטה על רקע מיני, נלווית למעשים חומרה יתרה ומידת הפגיעה בערכים המוגנים מתעצמת (ע"פ 5057/22 פלוני נ' מדינת ישראל (28.12.22); ע"פ 4416/23 דניאל מהרי נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (4.10.23); ע"פ 6264/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (6.2.24); ע"פ 2658/24 אכרם מחאמיד נ' מדינת ישראל (9.1.25)).

 

14.       אשר למדיניות הענישה הנוהגת - עיון בפסיקה משרטט מגמה של החמרה בענישה בעבירה של סחיטה באיומים. עם זאת, מטבע הדברים, העונשים אינם אחידים ונגזרים מנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה. כך, יש רלוונטיות למשך הזמן שבו מתבצעת הסחיטה, לאופי הסחיטה, לפערי הכוחות בין הסוחט והנסחט ועוד נתונים שונים, שמבחינים בין מקרה למשנהו. ברי כי יש משקל גם לשאלה אם מדובר בעבירה שמצויה בסמכות בית משפט השלום (סעיף 428 רישא לחוק העונשין) או בעבירה שמצויה בסמכות בית המשפט המחוזי (סעיף 428 סיפא לחוק העונשין). אביא להלן מספר דוגמאות שניתן להקיש מהן לענייננו, בשינויים המחויבים.

 

ברע"פ 1788/19 פלוני נ' מדינת ישראל (20.3.19) דובר בנאשם שגנב את הטלפון של המתלוננת ממושב הנוסע הקדמי ברכב, בעת שזו שהתה במושב האחורי של הרכב במצב אינטימי עם אדם אחר. בהמשך, התקשר הנאשם למתלוננת פעמים רבות מדי יום, טען כי יש ברשותו סרטונים שמוכיחים שהיא בוגדת בבעלה, ודרש ממנה 50,000 ש"ח בתמורה לכך שלא יפיץ אותם. הנאשם אף התקשר לבעלה של המתלוננת ושאל אותו אם המתלוננת סיפרה לו על האירועים. בית משפט השלום קבע מתחם שנע בין 8-18 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים (ניתן משקל להעדר עבר פלילי והפקדת פיצוי טרם גזירת הדין, אל מול העדר המלצה טיפולית). הנאשם ערער על חומרת העונש, ברם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ובר"ע שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

 

בעפ"ג (מחוזי חיפה) 6651-03-25 חג'אזי נ' מדינת ישראל (10.6.25) דובר בשני נאשמים שסיכמו לסחוט את המתלונן, נשוי ובעל משפחה, שבינו ובין הנאשם 1 קיימת היכרות מוקדמת, בכך שיציגו בפניו מצג שווא שלפיו ברשותם סרטון המתעד אקט מיני בינו ובין גבר שזהותו אינה ידועה למאשימה, ויבהירו לו שבמידה ולא יעביר אליהם כספים, הם יפיצו את הסרטון. בהתאם לסיכום, התקשרו הנאשמים לטלפון הנייד של המתלונן במספר הזדמנויות, וסחטו אותו בצוותא, בכך שדרשו ממנו להעביר סך של 5,000 ₪, שבהמשך גדל לסך של 7,000 ₪, ואיימו שאם לא יעשה כן, יפיצו את הסרטון בקרב בני משפחתו. המתלונן דיווח על האירוע למשטרה ומשהגיע הנאשם 2 לקחת את הכסף, נעצר. בית משפט השלום (אנוכי) קבע מתחם שנע בין 10-24 חודשי מאסר והטיל על כל אחד מהנאשמים 10 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. הנאשמים ערערו על חומרת העונש, ברם בהמלצה בית המשפט המחוזי חזרו בהם מהערעור, והוא נדחה.

 

בעפ"ג (מחוזי חיפה) 12346-08-23 סעדי נ' מדינת ישראל (23.5.23) נדונה פרשה שבמסגרתה הנאשמת ודודה קשרו קשר לסחוט באיומים סכומי כסף מגברים. במסגרת הקשר, הדוד מסר לנאשמת פרטים אישיים של גברים שהוא מכיר, הנאשמת יצרה עמם קשר טלפוני, גרמה להם לחשוף את עצמם בפניה, תיעדה את החשיפה בווידיאו, ללא ידיעתם, ובהמשך השניים דרשו מהם לשלם להם כסף, כשהם מאיימים להפיץ את הסרטון ככל שהכסף לא ישולם. הנאשמת פעלה באופן המתואר לעיל ב-3 הזדמנויות שונות, כאשר באחת מהן אף שלחה את התיעוד המיני לבנו של אחד המתלוננים. בית משפט השלום (אנוכי) קבע מתחם כולל שנע בין 16-40 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשמת 20 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים (נשקל העדר עבר פלילי לצד ראשיתו של הליך טיפולי). הנאשמת ערערה על חומרת העונש ובית המחוזי קיבל את הערעור, הפחית את עונשה ל-14 חודשי מאסר בפועל, אך הבהיר כי "הימנעות מהטלת מאסר בפועל בנסיבות, אינה נותנת את המשקל הראוי לשיקולי הענישה המתחייבים לאור החומרה של העבירות ונסיבות ביצוען.".

 

בת"פ (חיפה) 14616-09-23 מדינת ישראל נ' עוסמאן ואח' (ניתן על ידי ביום 2.7.25) הנאשמות סחטו את המתלונן על רקע מיני, לאחר תכנון מוקדם, על רקע רצונן להרוויח "כסף קל". הנאשמת 1 הכירה את המתלונן דרך אפליקציית היכרויות, קבעה להיפגש עמו בצימר, כדי לקיים יחסים אינטימיים ובהגיעם לצימר, המתלונן השאיר את הטלפון הנייד שלו בסלון ונכנס לחדר השינה. הנאשמת 2 צילמה את המתלונן בעודו עומד עירום סמוך למיטה, ואת חלק מגופה של הנאשמת 1 ובהמשך חדרה לטלפון הנייד של המתלונן והעתיקה את מספר הטלפון של אשתו. בהמשך, הנאשמת 1 שלחה את התמונה לטלפון של המתלונן וכתבה: "המספר של אשתך אצלנו, תכין 5,000 ₪, או שאתקשר לאהובת לבך". קבעתי כי מתחם העונש ההולם את מעשיה של הנאשמת 1 נע בין 12-24 חודשי מאסר בפועל, בעוד שהמתחם ההולם את מעשיה של הנאשמת 2 נע בין 10-20 חודשי מאסר בפועל וגזרתי על הנאשמת 1 שנת מאסר בפועל ועל הנאשמת 2 מאסר לתקופה של 10 חודשים (הנאשמות ערערו על חומרת העונש, ברם ערעורן טרם נדון (עפ"ג 22277-08-25)).

 

בת"פ (נצרת) 17800-07-23 מדינת ישראל נ' פלונית (11.11.24), דובר בנאשמת, שבמסגרת מערכת יחסים שלה עם המתלונן, צילמה אותו בעירום, בצימר שבו הם שהו ביחידות, דרשה ממנו לשלם לה סכום של 20,000 ₪, אחרת תפיץ את תמונותיו ו"תעשה לו בושות" ובהמשך אף העלתה את מחיר הסחיטה. בית המשפט קבע מתחם שנע בין 4-12 חודשי מאסר והשית על הנאשמת 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

 

בת"פ (חיפה) 49595-05-21 מדינת ישראל נ' היג'א (ניתן על ידי ביום 2.1.24) דובר בנאשם שקיים קשר זוגי עם המתלוננת ובמהלך שיחות וידאו שהשניים ניהלו, צילם את מסך הטלפון כשהמתלוננת אינה לבושה. בהמשך, במהלך מספר ימים, איים הנאשם על המתלוננת שאם לא תשלם לו 3,000 ₪, הוא ישלח את התמונות למשפחתה. קבעתי מתחם שנע בין 8-24 חודשי מאסר והטלתי על הנאשם 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, לצד עונשים נלווים.

 

בת"פ (חיפה) 32796-01-18 מדינת ישראל נ' קדח (17.1.19) דובר בנאשם שסחט את שכנתו שאם לא תשלם לו סך של 30,000 ₪ הוא יגלה לבעלה שהיא יוצאת עם אחר. זמן קצר לאחר מכן שלח הנאשם למתלוננת את המספר הטלפון של בעלה ובהמשך שלח לה הודעה שבה דרש ממנה לבצע את מסירת התשלום הראשון בסך של 10,000 ₪ והנחה אותה היכן להניח את הכסף. המתלוננת הגישה תלונה במשטרה ובתיאום עמה הגיעה לנקודת האיסוף, שם הנאשם נעצר. בית המשפט קבע מתחם שנע בין 6-18 חודשי מאסר וגזר על הנאשם 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

 

פסקי הדין שאליהם הפנתה המאשימה דנו בנסיבות חמורות משמעותית מנסיבות התיק דנן ולכן לא מצאתי להקיש מהם לענייננו. כך למשל, בע"פ 2200/16 ג'מאל סויטאת נ' מדינת ישראל (21.7.16) יוחסה לנאשם עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; בת"פ (חדרה) 19321-08-24 מדינת ישראל נ' ח'אלד אגבאריה (17.7.25) דובר בנאשם שגבה כספים בסכומים שונים מהמתלוננים, כנגד החזר הלוואות חוץ בנקאיות בסך של מעל 100,000 ₪; ובת"פ (חיפה) 17472-06-22 מדינת ישראל נ' עזאיזה דובר בנאשם שסחט שתי מתלוננות שונות, על רקע מיני, את האחת כדי לאלצה לקיים עמו יחסי מין.

 

פסקי הדין שאליהם הפנה ב"כ הנאשם אף הם אינם יכולים לשמש לענייננו. מרביתם ניתנו טרם תיקון 113 לחוק העונשין ובת"פ (תל אביב-יפו) 41174-12-18 מדינת ישראל נ' אברהים רמדאן סורי (23.9.20) דובר בסחיטה באיומים של דמי חסות, כאשר המדינה הגבילה את עתירתה העונשית מחמת קשיים ראייתיים ובית המשפט מצא לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, שלא כבמקרה דנן.

 

15.       אשר לנסיבות ביצוע העבירות - הנאשם ניצל את מעמדו כמשכיר דירות אירוח וצילם את ב' בצאתה מאחת הדירות, לאחר ששהתה בה במחיצת א'. היינו, למעשה הסחיטה קדם תכנון. בהמשך, הנאשם סחט את המתלוננים וכל אימת שהוא נתקל בהתעלמות מצד מי מהם, הוא הרחיב את מעגל הסחיטה, בכך שפנה לאנשים נוספים, שסבר שמעורבותם תשפיע על המתלוננים להיענות לדרישותיו. הסחיטה נמשכה כחודש ימים, כאמור, כללה מספר מעגלים ודומה כי לא נשאה פרי, אך בשל תושייה שגילו המתלוננים כשפנו למשטרה והובילו למעצרו של הנאשם. נתתי דעתי לנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם - פרסום הקשר שבין א' וב' ברבים, על השלכותיו, כפי שהדברים קיבלו ביטוי בעדויותיהם של א' וב' לעניין העונש.

 

16.       בהתחשב במכלול הנתונים שהובאו לעיל, אני בדעה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות התיק דנן נע בין 10-24 חודשי מאסר בפועל.

השיקולים לקביעת עונשו של הנאשם

 

17.       שיקולים רבים עומדים לזכות הנאשם - הודאתו לאחר תיקון כתב האישום, העובדה כי זוהי מעורבותו היחידה בפלילים ונסיבותיו האישיות, כפי שהן מקבלות ביטוי בתסקיר שהוגש בעניינו, בעדויותיהם של עדי האופי שהעידו מטעמו, בטיעוני בא כוחו לעונש ובמסמכים השונים שהוצגו לעיוני (המסמכים מלמדים על מצבו הנפשי של הנאשם, על שירותו הצבאי במדור הובלה, על תרומתו לחברה במסגרת התנדבותו במשטרה, ועל שירות מילואים במשך 53 ימים לאחר ה-7.10.23). הערכת שירות המבחן כי הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד נמוך, אף היא עומדת לזכות הנאשם. עם זאת, לא מצאתי כי יש בשיקולים האמורים כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם, ואסביר.

 

18.       בתיקון 113 לחוק העונשין הביע המחוקק דעתו כי יש ליתן לשיקולי שיקום משנה חשיבות, בקבעו כי זהו השיקול היחיד שמצדיק חריגה לקולה מ"מתחם העונש ההולם" (סעיף 40ד לחוק; ע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.18)). עם זאת, בית המשפט שב והבהיר כי שיקולי שיקום אינם חזות הכל, והשאלה אם הליך טיפולי שנאשם מסוים עבר עולה כדי "שיקום" או מלמד על סיכויי שיקומו, היא עניין שנתון לשיקול דעתו של בית המשפט שדן בעניין (רע"פ 7150/21 בניהו מנשירוב נ' מדינת ישראל (28.10.21); ע"פ 126/22 מדינת ישראל נ' פלוני (27.4.22); רע"פ 2917/23 אבי וזאנה נ' מדינת ישראל (24.5.23)).

 

19.       בענייננו, הנאשם לא שולב בהליך טיפולי וכל שעולה מהתסקיר שהוגש בעניינו הוא שהוא אמנם הביע צער וחרטה על מעשיו, ברם צמצם מחומרת מעשיו, התקשה לבחון את התנהגותו באופן ביקורתי או להתייחס אליה כהתנהגות אלימה, לא הצליח לגלות אמפטיה כלפי המתלוננים ועסק במחירים האישיים שהוא ומשפחתו שילמו בגין מעשיו. הנאשם אף הביע נכונות מילולית ראשונית להשתלב בהליך טיפולי, ברם התקשה לבטא צרכים שמצריכים עבודה או טיפול ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו והביע דעתו כי יש להטיל עליו ענישה הרתעתית.

 

לאור האמור, בהעדר נימוקים "כבדי משקל" לסטייה מהמלצתו השלילית של שירות המבחן, איני רואה לסטות ממנה (השוו: בש"פ 5066/21 מדינת ישראל נ' מוחמד חלאף (23.7.21); בש"פ 6466/22 מוחמד דכה נ' מדינת ישראל (7.11.22)).

 

סוף דבר

 

20.       הגם שמצאתי כי אין במכלול השיקולים שפורטו לעיל כדי להביא לחריגה ממתחם העונש ההולם, אני סבורה כי יש בהם כדי למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש שנקבע כהולם את מעשיו ומכאן גוזרת עליו את העונשים הבאים:

א.        מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 21.1.25 עד יום 3.2.25.

 

מורה על עיכוב ביצוע המאסר עד ליום 1.3.26, אז יתייצב הנאשם עד השעה 10:00 בבית המעצר קישון לשם ריצוי מאסרו, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

 

על הנאשם לתאם, מבעוד מועד, כניסתו למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336 וכן להתעדכן באתר האינטרנט של שב"ס ברשימת הציוד הראשוני שניתן להביא בעת ההתייצבות.

 

ב.         מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של סחיטה באיומים.

 

ג.         פיצוי בסך של 5,000 ₪ לא' ופיצוי בסך של 5,000 ₪ לב'.

הפיצוי ישולם לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, ב-5 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, החל מיום 15.2.26, באחת הדרכים הבאות:

בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

 

מובהר בזאת שאין בגובה הפיצוי כדי ללמד על הנזק שנגרם למתלוננים וכל מטרתו הכרה סמלית בפגיעה בהם.

 

הפיקדון שהופקד בתיק המעצר (מ"ת 5357-02-25) והערבויות שנחתמו בו ישמשו להבטחת התייצבותו של הנאשם לתחילת ריצוי המאסר.

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

 

ניתן היום, כ"ד טבת תשפ"ו, 13 ינואר 2026, בנוכחות הצדדים.