ב"כ המאשימה, עו"ד הלאא זועבי, הגישה תדפיס מידע פלילי ותעבורתי בעניינו של הנאשם (טעת/1). מתדפיס זה למדתי, כי עברו הפלילי של הנאשם כולל עבירות שעניינן איומים (האחרונה משנת 2024), החזקת סמים, אי הגשת דו"ח, התנהגות פרועה במקום ציבורי, ביצוע עבודות בלא היתר, תקיפה סתם והחזקת אגרופן.

ההגנה

ב"כ המלומד של הנאשם, עו"ד מירון רוזנטל, הגיש לעיוני דו"ח סוציאלי מאת שב"ס (סומן טעה/1); מכתב המלצה מאת ראש עיריית אור עקיבא (טעה/2); מכתב על אודות אופיו של הנאשם מאת עו"ד נוח שמאילוב, סגן וממלא מקום ראש העירייה אור עקיבא (טעה/3) ומכתב על אודות פועלו של הנאשם מאת הגב' אילנית חפוטה, מנהלת עמותת מאיר פנים באור עקיבא (טעה/4).

בן דודו של הנאשם, דוידוב סטניסלב, העיד על אודות אופיו של הנאשם. עד זה ציין, כי הוא עו"ד במקצועו ושהוא מכיר את הנאשם כאדם, מסייע הנכון לעזור בכל עת וכמי שתורם רבות לקהילה, ובפרט למשפחות קשות יום.

טיעוני הצדדים לעניין העונש

המאשימה

ב"כ המאשימה עמדה על החומרה הניבטת ממעשיו של הנאשם ועל מנגנון הבניית שיקול הדעת בענישה. הודגש, כי עבירות בנשק יכולות להוביל לתוצאות הרות אסון, ולכן על בתי המשפט להילחם במעשים אלו באמצעות ענישה מחמירה. הפרקליטה עמדה על נסיבות ביצוען של העבירות ופירטה כי האקדחים היו טעונים במחסניות כשבתוכן כדורים, ועל כן קיימות בנסיבות אלה חומרה נוספת, נוכח הסכנה שנוצרה. הפרקליטה סקרה את הנחיית פרקליט המדינה (9.16) הגורסת, כי בעבירות כגון דא "מתחם המוצא" המבוקש נע בין 24 לבין 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בעוד בענייננו עסקינן בשני אקדחים. המאשימה עמדה על הפסיקה הנוהגת ועתרה לשרטט מתחם ענישה הנע בין שלוש שנות מאסר ומחצה לבין חמש שנות מאסר ומחצה לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים (מאסר מותנה וקנס כספי). נוכח עברו הפלילי של הנאשם לצד הצורך בהרתעה, עתרה המאשימה, להעמדת עונשו של הנאשם ברף האמצעי של מתחם הענישה המוצע על ידיה. פורט, כי הנאשם עצור עד לתום ההליכים בתיק זה (מיום 12.12.24).

ההגנה

בפתח דבריו עמד הסנגור על כך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה (בתחנת המשטרה), ועל כך שעברו הפלילי )על אף צבר הרשעותיו) אינו "מכביד". לדידו של הסנגור עתירת המאשימה לקבוע מתחם המתחיל בשלוש שנים ומחצה היא מרחיקת לכת, שכן עסקינן בהובלה מצומצמת ורגעית . הסנגור עמד על כך שהנאשם משמש כאסיר תומך, והוא עוזר רבות לנזקקים, כפי שהעיד בן דודו. ב"כ הנאשם עמד על פסיקה המתאימה לשיטתו לנסיבות העניין, וציין כי לא שני כלי הנשק היו טעונים בכדורים, אלא רק אחד מהם. עוד צוין, כי ילדיו של הנאשם, הם בעלי הישגים, הן במסגרת הלימודים הן במסגרת שירותם הצבאי, ואלו מתגעגעים לאביהם. לשיטתו של הסנגור מתחם הענישה בכגון דא צריך שיחל ב - 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ולא יותר מכך.

דבריו של הנאשם

הנאשם ציין כי הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו. הוא ציין, כי הוא תומך באנשים רבים ועוזר לעמותות שונות. הוסף, כי עסקו ייפגע אם יוותר עצור. הנאשם ביקש סליחה ועתר לרחמיו של בית המשפט.

דיון והכרעה

האירוע, המגולל בכתב - האישום, שבעובדותיו הודה הנאשם הוא חמור. הובלתם של שני אקדחים ברכב, כאשר אחד מהם טעון בכדורים אינם מעשים שמדינה ריבונית ומתוקנת יכולה לקבלם.

בהקשר זה, בית המשפט העליון חזר פעם אחר פעם בשנים האחרונות על עמדתו הנכוחה והבלתי מתפשרת, בציינו כי נשק בלתי-חוקי, הנישא בידיים בלתי-מוסמכות, עלול בסופו של תהליך להגיע לכלל שימוש מסוכן. כך למשל, הדברים שנכתבו במסגרתו של ע"פ 5522/20 חלייחל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.2.21) והנוגעים לעבירות שעניינן נשיאה או הובלה של כלי נשק, ולפיהם -

"סעיף 144(ב) לחוק העונשין אוסר על נשיאה או הובלה של כלי-נשק, "בלא רשות על פי דין". האיסור נועד להגן על ערך חיי האדם, שלמות גופו ונפשו, כמו גם לקדם את השמירה על הסדר הציבורי ואורח חיים תקין, שלו ובטוח... עבירה זו, כמו יתר עבירות הנשק, נועדה למנוע התנהגות מסוכנת, ולמזער את הפוטנציאל לגרימת נזקים חמורים. אכן, נשיאה והובלה של כלי-נשק, הריהי לעיתים רק הסנונית הראשונה, בואכה מעשים חמורים יותר..." (ההדגשה אינה במקור).

ככלל, עת נפנים לבצע את מלאכת הענישה, העיקרון המנחה שנקבע במסגרת תורת הבניית שיקול-הדעת השיפוטי, הוא עקרון ההלימה: משמע, שימור יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש המוטל עליו ומידתו. על מנת לשמר יחס זה, עובר לקביעת העונש יש לשרטט מתחם עונש הולם, מתוך התחשבות בערך החברתי בו פגע המעשה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. מכאן, לאחר קביעת המתחם, וככל שבית-המשפט לא מצא לנכון לסטות הימנו מטעמים של שיקום או של הגנה על הציבור, ייקבע העונש המתאים לנאשם בשים לב לנסיבותיו האישיות ולנתונים נוספים, הללו שאינם קשורים בביצוע העבירה.

העבירות שאותן ביצע הנאשם מהוות "אירוע אחד", שכן בהחלט קיים בינן קשר הדוק - הנאשם הוביל ונשא את שני האקדחים והתחמושת, במקביל, בתיק המצוי ברכב (ראו לעניין זה: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופטת ברק-ארז (ניתן ביום 29.10.14); ע"פ 9308/12 עיסא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 30.7.15). משכך, ייקבע מתחם עונש אחד הולם לכלל המעשים (סעיף 40יג(א) לחוק). ויודגש, על אף קביעה זאת, יישמר בגזירת העונש יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שיהא עליו לרצות (סעיף 40יג(ג) לחוק).

בכל הנוגע לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כפועל יוצא ממעשיו של נאשם, הרי שהדברים מובנים מאליהם. המוביל נשק בלא רשות על פי דין פוגע בראש ובראשונה בביטחון המדינה ובמנגנוני שלטונה; בשלום הציבור ובסדר הציבורי. הוא פוגע בביטחון הציבור וחושף אותו לאירועי טרור עוין כמו גם פלילי המבוצעים באמצעות נשקים המושגים שלא כחוק. הפגיעה בערכים אלו במקרה זה היא ממשית.

על מנת לשרטט כדבעי את מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם עיינתי בפסיקה רחבה העוסקת בעבירות נשק (נשיאה והובלה); נמצאתי למד, כי בשנים האחרונות חלה מגמת החמרה בענישה, הבאה לידי ביטוי בפסיקת הערכאות השונות הנוגעת לעבירה אלו.

למעשה, "כבכל עבירה, גם בעבירות נשק קיים מדרג של חומרה, ושומה על בית המשפט להביאו בחשבון בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם"(ע"פ 9702/16 אלוליאיה נ' מדינת ישראל, פסקה 8, ניתן ביום 13.9.17) (ראו בנוסף לעניין זה: ע"פ 4059/17 סלמה נ' מדינת ישראל, פסקה 5, ניתן ביום 24.4.18). ברי, כי משקל ניכר בקביעת העונש בעבירות של החזקת נשק ונשיאתו יש לתלות באופי הנשק (עסקינן כאן באקדח מסוג גלוק, וכן באקדח מסוג ברטה) במידת קטלניותו, בכמות כלי הנשק המוחזקים (כאמור עסקינן כאן בשני אקדחים), בתחמושת שנתפסה לצדו וכיוצ"ב (אקדח הגלוק היה טעון במחסנית ובתוכה 7 כדורים).

ככלל, מדיניות הענישה הנוהגת הכללית לעבירות שעניינן נשיאה והובלה של נשק שלא כדין באה לידי ביטוי במסגרתו של ע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני, ניתן ביום 14.9.22, שם נקבע, כי מתחם הענישה הרגיל שראוי לקבוע לנאשם בגיר בגין נשיאה בלתי חוקית של נשק חם במרחב הציבורי נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר בין סורג ובריח.{עוד ראו - ע"פ 4077/22 מדינת ישראל נ' פלוני, ניתן ביום 28.7.22; ע"פ 9228/23 אגבאריה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.5.24; ע"פ 5681/23 חווא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20.12.23; ע"פ 7177/20 כנעאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 27.1.21}.

עוד יש לזכור, כי במסגרתו של תיקון מס' 140 לחוק העונשין (תיקון מס' 140 - הוראת שעה), התשפ"ה-2025, הבא לידי ביטוי בסעיף 144(ז) לחוק, עוגנו עונשים מזעריים הנוגעים לעבירות שעניינן החזקה, הובלה או סחר בנשק שלא כדין. בתיקון נקבע, כי העונש שיוטל על העבריין במקרים אלו "לא יפחת ... מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו;..". התיקון הנ"ל מבקש לשקף את החומרה אותה יש לייחס לתופעה בה עסקינן, ואת הצורך המובהק להילחם בה מלחמת חורמה בלתי מתפשרת.הוראה זו נכנסה לתוקפה ביום 8.12.21, ותחולתה עוגנה בחוק למשך שלוש שנים, קרי הוראה זו נכנסה לתוקפה טרם ביצוען של העבירות מושא כתב-האישום דכאן, וביצוען של העבירות על-ידי הנאשם נעשה בתקופה בה הוראה זו חלה. עוד יצוין, כי ביום 9.1.25 הוארך תוקפה של הוראה זו עד ליום 31.12.26, ולפיכך - הוראה זו חלה על עניינו של הנאשם דכאן.

בשלב זה, יש להתייחס אל הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה (אלו המצוינות בסעיף 40ט לחוק).

חלקו של הנאשם בביצוען של העבירות הוא בלעדי. ברי, כי קיים תכנון בהובלתם של שני אקדחים המצויים בתוך תיק ברכב. על החומרה הניבטת מהובלת אקדח הטעון בתחמושת אין צורך להכביר במילים. ברי, כי אקדח מוכן לשימוש מייצר סכנה ממשית וקרובה יותר, מכזה שתחמושת הוחזקה לצדו, בנפרד. הנזק שעלול היה להיגרם אילו היה נעשה שימוש בכלי הנשק עלול היה להיות הרה אסון, ולמרבה המזל זה נמנע. הנאשם הבין היטב את מעשיו והיה צריך להימנע מביצוען של העבירות. אין בנמצא קרבה לסייג לאחריות פלילית כלשהו הנזקף לזכותו.

לאור כל המקובץ, מצאתי לנכון לקבוע מתחם ענישה בעניינו של הנאשם אשר נע בין 32 לבין 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים.

מכאן, ראוי לבחון מהו העונש המתאים לנאשם בשים לב לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק).

אכן יש לזקוף לזכותו של הנאשם את החיסכון המשמעותי בזמן שיפוטי יקר, הנגזר מהודאתו המהירה ומנטילת האחריות שביצע. עברו הפלילי מכביד. ברי, כי עונש מאסר ממושך יפגע בנאשם ובמשפחתו. בהקשר זה, לא נעלמו מעיניי דברי עדי האופי, דו"ח שבס, וההמלצות שהוצגו לי, המעידים על הנאשם כאדם אשר פועל רבות למען הקהילה, ועל כך יש לשבחו.

עוד סברתי כי בכגון דא בהחלט יש מקום לכלול בתוככי מתחם הענישה את השיקול שעניינו בהרתעת הרבים (בהתאם לסעיף 40ז לחוק); תוך העברת מסר לציבור הרחב שהתנהגות דומה אינה מקובלת במחוזותינו.

לסיכום, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלוונטיים מושתים על הנאשם העונשים הבאים:

א. 34 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו.

ב. 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

ג. קנס בסך 5,000 ₪ שישולם ב - 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל ביום 1.1.26. לא ישולם הקנס ירוצו 30 ימי מאסר תמורתו.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ו, 11 נובמבר 2025, במעמד הצדדים.