כתב האישום ורקע

1.  הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות הבאות:

א.  ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ה-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"), ביחד עם סעיף 1 בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג-2013 (להלן: "צו רישוי עסקים"), ופריט 5.1 ד' בתוספת לצו וסעיף 15(1) לחוק רישוי עסקים.

 

ב.  ניהול עסק ואי מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת בניגוד לתקנות 3,4,7,8,9,10 ביחד עם תקנה 12 לתקנות מניעת מפגעים (מניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), תש"ן-1990 (להלן: "תקנות מניעת מפגעים").

 

ג. אי ביצוע צו לשמירת הניקיון לפי סעיף 31ב יחד עם סעיף 13(ב)(5) לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הנקיון").

 

 

2.  על פי עובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית היה הנאשם המשתמש ובעל השליטה בחלק מהמקרקעין הידועים כגוש 8772 חלקה 19 מאדמות ג'ת, שהיו במועדים הרלוונטיים לכתב האישום בגדר שטח פתוח, ללא גידור, ברשות הרבים, שהכניסה וההגעה אליהם אפשרית רגלית מכל הצדדים וכן באמצעות רכב.

 

3.  במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, לכל הפחות החל מיום 24.9.2016 או בסמוך לכך, ולכל הפחות עד ליום 29.1.2020, השליך הנאשם במקרקעין הנ"ל פסולת של גרוטאות רכב ברשות הרבים.

 

4.  זאת ועוד, הנאשם ניהל אתר לסילוק ולפינוי פסולת גרוטאות רכב בשטח הפתוח וברשות הרבים, והפעיל את האתר מבלי שנקט בכל האמצעים למניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים, לפי תקנות מניעת מפגעים, לרבות נהלים ואמצעים להפסקת בעירה באתר, החזקת ציוד מכני מתאים וזמין לצורך הפעלה תקינה של אתר לסילוק פסולת וכיבוי בעירה בו, התקנת גדר למניעת כניסה או יציאה של אנשים והכנסה והוצאה של פסולת שלא דרך שער כניסה, אי התקנת שלט ליד שער הכניסה בו יפורטו שם האתר ושעות העבודה בו, שם מפעילו, מענו ומספר הטלפון שלו, והצבת שלטים בהם כתוב באופן בולט לעין : "אסור להבעיר אש - העבריין ייענש".

 

5.  ביום 1.3.2018 הוצא לנאשם צו לשמירת הניקיון לפי סעיף 33ב לחוק שמירת הנקיון במסגרתו הורתה המאשימה לנאשם לסלק את כל גרוטאות הרכב המושלכות באתר תוך חודש ימים ממועד קבלת הצו לאתר פסולת מורשה, ולהודיע למאשימה על כך עד שבוע ימים מיום הפינוי בצירוף אסמכתא. צו זה נמסר לנאשם ידנית והיה עליו לפנות את הפסולת עד ליום 18.4.2018, אולם נכון ליום 29.1.2020 הפסולת לא פונתה כנדרש.

 

6.  הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרת הסדר אליו הגיעו הצדדים לפיו הנאשם יחזור בו מכפירתו, יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע, והטיעונים לעונש יידחו על מנת לאפשר לנאשם להסיר את המחדל.

 

טיעוני הצדדים לעונש

טיעוני המאשימה

7.  ב"כ המאשימה הגיש טיעונים לעונש בכתב (ת/1) וכן הגיש תיק מוצגים (ת/2).

 

8.  ב"כ המאשימה ציין כי בתיקי איכות סביבה הנפגע הוא הציבור כולו, איכות חייו ובריאותו.

 

9.  לעמדת המאשימה, הצורך לשמור על הערכים המוגנים מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בעסק למטרות רווח, על חשבון ביטחון הציבור ובריאותו, שכן עסק ללא רישיון מנוהל תוך הסיכון הגלום בהיעדר פיקוח, וכשמדובר בעסק בתחום הפסולת, הסיכון כפול ומכופל.

 

10.  בענייננו ציין ב"כ המאשימה שמדובר בעסק המתנהל מזה מספר שנים, הנאשם קיבל צו לשמירת הנקיון והתבקש לנקות את הפסולת שבמקרקעין, אולם בכך לא היה כדי לגרום לו לתקן את המעוות ולהפסיק את ביצוע העבירה, והוא גם הפר צו זה והמשיך בביצוע העבירות במשך שנים חרף קיומו של הצו.

 

11.  מן האמור מעלה למד ב"כ המאשימה על אי כיבוד החוק, חוסר מורא מפניו, ועל פגיעה חמורה ומשמעותית בערכים המוגנים.

 

12.  לטענת ב"כ המאשימה, הנאשם לא יצר קשר עם מר תום גרוסמן מטעם המאשימה בעניין הסרת המחדל, וממילא לא קיימת ראיה להסרתו, חרף דחיית שמיעת הטיעונים לעונש לצורך הפסקת העבירה וניקוי האיזור.

 

13.  ב"כ המאשימה הפנה למוצג ולדו"חות סיור שהתקיימו בחודש דצמבר 2017 ובחודש ספטמבר 2016, הכוללים תמונות, וממחישים את היקף העבירה, את הנזק שנגרם לשכונת מגורים בקרבת מקום. ב"כ המאשימה הפנה לתמונה במוצג ת/2 המתעדת שריפה בתוך האתר נשוא כתב האישום, אשר גרמה לעשן סמיך שהגיע לאיזור מגורים. בעניין זה הפנה ב"כ המאשימה, בנוסף, למוצגים ת/8 ו-ת/9. בסיפת דבריו, אישר ב"כ המאשימה שלא יוחסה לנאשם עבירה שעניינה שריפת פסולת.

 

14.  ב"כ המאשימה הפנה למדיניות הענישה ועתר לקביעת מתחם ענישה הכולל קנס בסכום הנע בין 250,000 ₪ ועד ל- 400,000 ₪, חתימה על התחייבות משמעותית ומאסר על תנאי.

 

15.  כמו כן ביקש להורות על צו לניקוי במסגרת גזר הדין.

 

16.  בשים לב להימשכות העבירות במשך כשלוש שנים ושלושה חודשים, לריבויין ולמטרות הרווח הכלכלי, ביקש ב"כ המאשימה לבכר את האינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות של הנאשם, ולהעמיד את גובה הקנס ברף הגבוה של מתחם העונש ההולם בסך של 400,000 ₪, לטובת הקרן לשמירת הניקיון. בנוסף עתר ב"כ המאשימה לכך שעל הנאשם יושת מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור את עבירה בגינה הורשע, התחייבות בגובה הקנס וצו לניקוי שיתחם בזמן קצר, וזאת על מנת לצמצם את הנזק הציבורי, כשבמידה וזה לא יבוצע, יוטל קנס נוסף מעבר לקנס אותו ביקש להטיל.

 

 

 

 

 

 

טיעוני ההגנה

17.  ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בהודאת הנאשם בטרם החלה שמיעת העדים ובהיעדר עבר פלילי.

 

18.  בניגוד לטענת ב"כ המאשימה, לטענת ב"כ הנאשם עשה הנאשם כל שיכול היה על מנת להסיר את המחדל ולקיים את הצו, ואף דיווח בזמן אמת לרשויות על פינוי הפסולת הרכבים למקום ששכר, אולם הפינוי היה חלקי משום שהנאשם לא יכול היה לפנות את כל הפסולת שגם אחרים שמו במקום.

 

19.  לטענת ב"כ הנאשם, ניקוי השטח במסגרת מענה לצו הניקיון שהוצא הופסק גם לאור מחלה קשה שפקדה את אשתו של הנאשם, שכן הנאשם סעד אותה בבית חולים ובבית, וכיום היא ממתינה להשתלת מח עצם (הוגשו מסמכים רפואיים).

 

20.  ב"כ הנאשם ביקש לאבחן את הפסיקה שהוגשה על ידי המאשימה, שכן לדידו באותם מקרים לא דובר בפירוק רכב שיועד לגריטה, אלא בפסולת ביתית, פסולת יבשה ופסולת בניין.

 

21.  ב"כ הנאשם הוסיף וטען, שהעסק ייסגר בלאו הכי עקב החלטת המדינה להפוך את השטח מאיזור חקלאי לשטח עם ייעודים אחרים, והסביר שהתכנית עברה הליך ההתנגדויות.

 

22.  לטענת הסניגור מצבו הכלכלי של הנאשם קשה לאור מצבה הרפואי של אשתו, ומאחר שבעבר התפרנס מהעסק וכעת אין לו מקור הכנסה אחר, הוא נתמך כספית על ידי אחיו ומממן את הילדים ואת לימודיהם.

 

23.  על כן, ביקש ב"כ הנאשם שלא למצות את הדין עם הנאשם, במיוחד בכל הנוגע לגובה הקנס, ולהטיל עליו ענישה צופה פני עתיד.

 

דברי הנאשם

24.  הנאשם ביקש לומר שהמגרש שלו מהווה חלק קטן מהמגרש כולו, והסביר שהחל בפינויו בשנת 2017 או 2018 ואף שלח למאשימה תמונות של הפינוי, אולם בגלל מצבה הבריאותי של אשתו ומצבו של בנו, הוא כמעט שלא עבד בצורה מסודרת כדי להתקיים, ולמרות זאת החל לפנות ולא סירב.

 

25.  אשר לשריפה, הנאשם טען שזו הייתה לא במקרקעין שלו אלא החלה ליד הנחל, היכן שאנשים זורקים פסולת, והוא עצמו הגיש תלונה בעניין וביקש להציב במקום מצלמות או שילוט האוסר על השלכת פסולת במקום.

 

דיון והכרעה

26.  סעיף 40ב לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע שהעיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה - קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כשבתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם (סעיף 40ג לחוק).

 

 

 

 

 

 

27.  הערכים המוגנים בעבירות בהן עסקינן הינם ההגנה על הסביבה, על משאבי הטבע, בריאות הציבור ושלומו, שלטון החוק, הסדר הציבורי ושוויון ותחרות הוגנת בין בעלי עסקים. קיימת חשיבות יתרה בשמירה על ערכים מוגנים אלה מקום בו עבירות נעברות לאורך תקופה ארוכה ובשיטתיות כבענייננו, וברי שיש להפוך עבירות אלה ללא כדאיות כלכלית עבור מבצעיהן [ראו למשל: רע"פ 1223/07 סח עלי מורשד ואח' נ' מדינת ישראל -המשרד לאיכות הסביבה (12.2.07)].

 

28.  בעניין זה יש לציין, כי לא בכדי קבע המחוקק לצד העבירות בהן הורשע הנאשם לפי חוק רישוי עסקים ולפי חוק שמירת הנקיון, את הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, דהיינו 226,000 ₪ או מאסר בן 18 חודשים בעבירה נשוא חוק רישוי עסקים של ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק, או מאסר בן שנה בעבירה נשוא חוק שמירת הנקיון בגין אי ביצוע צו לשמירת הניקיון.

 

29.  הגם שהעונש הקבוע לצד עבירה של ניהול עסק ואי מניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת הינו מאסר בן 6 חודשים או קנס, הרי שגם בעבירה זו אין להקל ראש, שכן הערכים המוגנים בה נוגעים באופן ישיר לא רק לצורך להגן על איכות הסביבה, אלא גם לחובה להגן על שלום הציבור ובריאותו, כשביטוי לכך הוא באמצעות רגולציה שנקבעה בתקנות אשר מטרתן, בין היתר, איסור על בעירה, או חיוב בהחזקת ציוד לכיבויה.

 

30.  אשר לנסיבות הקשורות בעבירה. הנאשם השליך במקרקעין נשוא כתב האישום הנמצאים בבעלותו פסולת של גרוטאות רכב ברשות הרבים. הכניסה אל המקרקעין אפשרית באופן רגלי מכל הכיוונים ואף באמצעות רכב. הנאשם השליך את הפסולת האמורה לכל הפחות מיום 24.9.2016 ולכל הפחות עד ליום 29.1.2020, כלומר למעלה משלוש שנים.

 

 

31.  בנוסף, הנאשם ניהל אתר לסילוק ולפינוי פסולת גרוטאות רכב בשטח הפתוח וברשות הרבים, והפעיל את האתר מבלי שנקט בכל האמצעים למניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים לפי תקנות מניעת מפגעים כמפורט מעלה. אמצעים אלה מטרתם כאמור שמירה על שלום הציבור, בריאותו, ועליהם נמנים, בין היתר, שילוט המזהיר מפני הבערת אש על ידי נקיטת אמצעים סבירים למניעת בעירה, החזקת ציוד לכיבוי בעירה, התקנת שער, הצבת גידור או שילוט אשר נדרש על פי דין, לרבות כזה המאפשר יצירת קשר עם האחראי על המקום.

 

32.  גם בצו לשמירת הניקיון לפי חוק שמירת הניקיון אשר הוצא לנאשם ביום 1.3.2018 לא היה כדי להרתיעו, וחרף הדרישה ממנו בצו זה לפנות את גרוטאות הרכב מהאתר ולהודיע על כך למאשימה, הוא לא עשה כן, וכאמור המשיך לעבור עבירות גם כשנתיים לאחר מכן.

 

33.  העסק אותו ניהל הנאשם היה מקור פרנסתו היחיד, כשלטענת הנאשם הוא לא פינה את השטח באופן מלא על פי הוראות הצו לפי חוק שמירת הניקיון שכן מצבה הבריאותי הקשה של רעייתו גרם לו להפסיק בפינוי ולסעוד אותה.

 

34.  הנאשם יכול וצריך היה להבין את הפסול שבמעשיו ולחדול מהם, אולם על למנת להתפרנס לא עשה כן בשום שלב במהלך תקופה משמעותית, גם לאחר מתן הצו לשמירת הניקיון, ועשה דין לעצמו בכך שהמשיך לעבור את העבירות המיוחסות לו.

 

35.  בנסיבות אלה, הגם שלא הוכח שנגרם נזק לבריאות הציבור, לפחות לא כזה הנראה לעין על כל פנים, הרי שהנאשם פגע פגיעה במידה גבוהה בערכים המוגנים עליהם עמדתי מעלה, בנסיבות בהן נעברו העבירות, לרבות משכן, וזאת תוך פגיעה בשוויון בין בעלי עסקים ותוך עשיית דין לעצמו, וכפועל יוצא מכך תוך פגיעה בשלטון החוק וגרימת סיכון לבריאות הציבור.

36.  בהתאם להוראות סעיף 40ג (א) לחוק העונשין, העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד בשל העובדה שהינן כרוכות זו בזו, נוגעות למסכת עובדתית נמשכת ומתגלגלת אחת, ונעברו באותו מקרקעין שהנאשם הוא בין בעליו ובעל השליטה בו. התבקשתי גם על ידי המאשימה לקבוע מתחם עונש אחד בגין כלל העבירות וכך בכוונתי לעשות.

 

37.  אשר למדיניות הענישה, הרי שמנעדה תלוי בנסיבות ביצוע העבירות לרבות קיומה של שיטתיות בביצוען, במשכן ובמכלול העבירות שבוצעו. אין בנמצא פסיקה המתייחסת לשילוב עבירות ונסיבות זהות לעניינו של הנאשם, אולם ניתן ללמוד ממקרים דומים בהם דובר בריבוי עבירות סביבתיות, בשינויים המתחייבים, לחומרא ולקולא, תוך עריכת ההתאמות הרלוונטיות לענייננו.

 

38.  בת"פ 52663-02-24 מדינת ישראל נ' עבד אל האדי (6.5.25) אליו הפנה ב"כ המאשימה, הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון ולאחר שחזר בו מכפירתו כבענייננו, בעבירות של ניהול עסק טעון רישוי, השלכת פסולת בניין ולכלוך רשות הרבים, סילוק ופינוי פסולת שלא כדין, והבערת פסולת ולכלוך ברשות הרבים. הנאשם הפעיל תחנת מעבר ובמשך מספר חודשים עסק בניהולה תוך שעבר את העבירות מעלה. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין קנס העומד על סך של 180,000 ₪ לבין קנס של 450,000 ₪, לצד ענישה נלווית. על הנאשם הוטלו מאסר על תנאי בן 6 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך של 226,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו, וחתימה על התחייבות בסך של 250,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות דומות.

 

בעפ"ג 56871-05-25 עבד אל האדי נ' מדינת ישראל (15.7.25) ניתן תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו הצדדים לפיה עונש המאסר המותנה אשר הושת נותר על כנו, אולם הקנס הופחת לסך של 200,000 ₪, וסכום ההתחייבות הכספית הוגדל לסך של 300,000 ₪.

 

בת"פ 37109-03-16 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' עברון - תממ מיחזור שותפות מוגבלת ואח' (22.1.20), שנסיבותיו חמורות מענייננו, הורשעו הנאשמים בעבירות של ניהול עסק בניגוד לתנאי רישיון שניתנו. לשני נאשמים יוחסה גם הפרת חובת נושא משרה בתאגיד, אי הימנעות מפעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, גרימת ריח חזק או בלתי סביר המפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים (נאשמות 1 ו- 2 בלבד), כשלנאשמים 3 ו-4 אף יוחסו עבירות של הפרת חובת נושא משרה בתאגיד. בתיק זה דובר במטמנת עברון עליה הוטל קנס בסך של 600,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית להימנע מעבירות בגובה כפל הקנס. על נאשמת 2 - הקיבוץ עצמו - הוטל קנס בסך של 350,000 ₪ והתחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות בסך כפל הקנס. על נאשם 3 אשר שימש מנכ"ל המטמנה הוטל קנס בסך של 40,000 ₪, חתימה על התחייבות להימנע מעבירות בסך כפל הקנס ו-4 חודשי מאסר על תנאי. על נאשם 4 שהיה מנהל התפעול והאחזקה הוטל קנס בסל של 10,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית בגובה כפל הקנס. בתיק זה הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות, העבירות בוצעו במשך מספר שנים, והנאשמים ערכו לאורך השנים ניסיונות להסיר את המחדלים ולעמוד בדרישות החוק.

 

במסגרת ערעור שהוגש על גזר הדין מעלה ע"י נאשמות 1-2 ולא ע"י המנהלים [עפ"ג 55777-05-20 עברון - תממ מיחזור נ' מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה (16.7.20)], התערב בית משפט המחוזי בתוצאות גזר הדין בכך שקבע שהקנס שהוטל על המערערת 1 יעמוד על סך של 400,000 ₪, ההתחייבות הכספית תעמוד על סך של 800,000 ₪, ואילו הקנס שהוטל על המערערת 2 יופחת לסך של 200,000 ₪ וההתחייבות הכספית תעמוד על סך של 400,000 ₪.

 

 

ברע"פ 1223/07 סח עלי מורשד ואח' נ' מדינת ישראל נ' המשרד לאיכות הסביבה אשר הוזכר מעלה, הורשעו המבקשים בבית משפט השלום בעבירות של זיהום מים, לכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים בנסיבות מחמירות, אי ביצוע צו ניקוי, עיסוק ללא רישיון או היתר זמני בעסק הטעון רישוי, גרימת ריח חזק או בלתי סביר והיעדר שילוט או גידור אתר לסילוק פסולת. המבקשים הפעילו במשך חודשים אתר בלתי חוקי לסילוק פסולת, כשבמשך אותה תקופה הושלכה פסולת שהכילה חומרים אורגניים, מינראליים ובקטריאליים ומגוון מתכות. על המבקשים 1 ו-2 הוטלו בבית משפט השלום קנסות בסך של 40,000 ₪ ו-80,000 ₪, ועל המבקש 1 אף הוטל מאסר מותנה. בית המשפט העליון דחה את הבקשה.

 

בת"פ 36972-01-22 המשרד לאיכות הסביבה נ' אבו חסונה ואח' (11.7.24) הורשעו הנאשמים על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קיום עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק, ניהול עסק תוך הפרה ואי קיום של הוראות שנקבעו בתקנות רישוי עסקים בעניין תחנות מעבר לפסולת, איסור לכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים, אי נקיטת אמצעים הגורמים לזיהום אוויר וריח בלתי סביר, אי כיסוי פסולת באמצעות חומר כיסוי, ואיסור השלכת פסולת במקום שלא נקבע לכך וללא התקנת גידור ושילוט. בנוסף, נאשם 2 הורשע בעבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים ואיסור השלכת פסולת במקום שלא נקבע לכך, קיום עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק, איסור לכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים ופינוי פסולת בנין לאתר שלא נקבע לכך. כל העבירות בוצעו ביחס לתחנת מעבר לטיפול בפסולת בנין אותה ניהלו שני הנאשמים. ביחס לנאשם 2 נקבע שמתחם העונש ההולם נע בין חודש מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד למספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד קנס בסך של 100,000 - 300,000 ₪ (בתיק אחד המתייחס לשני הנאשמים הגיעו הצדדים להסדר טיעון ביחס לאחד מהתיקים לפיו יוטל על כל אחד מהנאשמים קנס בך של 10,000 ₪ והתחייבות בסכום כפול, ובתיק שצורף והתייחס לנאשם 2 בלבד טענו הצדדים לעונש באופן חופשי).

 

על נאשם 1 הוטל כמוסכם קנס בסך של 10,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך כפל הקנס. על נאשם 2 הוטלו שני חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, קנס בסך של 110,000 ש"ח, חתימה על התחייבות להימנע מעבירות בסך של 200,000 ₪, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה על תנאי וחילוט משאית.

 

בעפ"א 61347-08-24 אבו חסונה נ' מדינת ישראל (5.5.25) נדחה ערעורו של נאשם 2 על גזר הדין.

 

39.  בהתחשב אפוא בעיקרון ההלימה, בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה באותם ערכים, בנסיבות הקשורות בעבירה ובמדיניות הענישה, אני קובע שמתחם העונש ההולם הינו מאסר על תנאי, קנס הנע בין 250,000 ₪ לבין 400,000 ₪, וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה, כשסכום ההתחייבות נע בין סכום הקנס שיוטל לסכום השווה לכפל הקנס.

 

40.  אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. הנאשם יליד שנת 1966, נשוי ואב לילדים, ללא הרשעות קודמות. רעייתו של הנאשם נמצאת במצב רפואי קשה כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו, כשהנאשם לדבריו סועד אותה. בנוסף, לטענת הנאשם מצבו הכלכלי בכי רע עקב המצב הרפואי של רעייתו, והעסק אותו ניהל לא יוסיף עוד פעול בשל שינויים תכנוניים במקרקעין.

 

41.  לנתונים אלה יינתן משקל בבואי לגזור את דינו של הנאשם, שכן לו זו בלבד שתיגרם פגיעה לנאשם, אלא גם לבני משפחתו, כשלדבריו כבר עתה הוא מסתייע כלכלית באחיו. לכך יש לתת את הדעת, שכן הענישה בגין העבירות בהן הורשע הנאשם הינה, בין היתר, ענישה כלכלית.

 

42.  הנאשם נטל אחריות על מעשיו, חזר בו מכפירתו וקיבל אחריות לביצוע העבירות, כשבהודאתו חסך מזמנם של העדים, הצדדים ובית המשפט.

 

43.  אשר למאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה, הרי שלמרות שניתנה לו שהות במסגרתה אף נדחו הטעונים לעונש, הנאשם לא השכיל להסיר את המחדל, טען כי לא ניתן לפנות את האתר במלואו מאחר שגם אחרים השליכו פסולת במקרקעין, והוסיף שמצבה הרפואי של אשתו לא אפשר לו לעשות כן.

 

44.  בבואי לגזור את עונשו של הנאשם, אתחשב במצבה הרפואי של אשת הנאשם העולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק ובמצבו הכלכלי של הנאשם, אולם הלכה ידועה היא, כי נסיבותיו של העושה לעולם ישקלו אל מול נסיבותיו הספציפיות של המקרה.

 

45.  במקרה שלפניי נסיבות המקרה הן שהשטח לא פונה והעבירות בוצעו לפרק זמן ארוך. לאלה יינתן משקל משמעותי אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם, שכן לסוגיית הסרת המחדל בעבירות שהשמירה על איכות הסביבה עומדת ביסודן, ולהימשכותן של העבירות, חשיבות של ממש.

 

46.  מכאן, שאל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם לעניין הקנס, יש לערוך את האיזון הענישתי הראוי תוך התחשבות ביתר הנסיבות.

 

47.  בהתאם להוראת סעיף 40ד' לחוק העונשין רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם אם מצא בית המשפט שהנאשם השתקם, או שיש סיכוי של ממש שישתקם, אולם לא הובאו לפניי אינדיקציות המצביעות על קיומה של הצדקה לחריגה זו.

 

48.  מכל הטעמים מעלה, לקולא ולחומרא, מצאתי כי יש למקם את עונשו של הנאשם במסגרת מתחם העונש ההולם שקבעתי, כמפורט להלן.

 

49.  בהתחשב בכל האמור מעלה אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים, אשר כמכלול יש בהם כדי להוות נקודת איזון בין חומרת האירוע מושא כתב האישום המתוקן מחד גיסא, לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, מאידך גיסא:

 

א.  קנס בסך 300,000 לטובת הקרן לשמירת הניקיון בהתאם לסעיף 13 (ז) לחוק לשמירת הניקיון.

הקנס ישולם בחמישים תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם בתאריך 1.3.26, והיתר בכל ראשון לכל חודש לאחר מכן.

 

אי תשלום אחד מהתשלומים במועד יביא לפרעון מיידי של יתרת סכום הקנס.

 

ב. חתימה על התחייבות בסך של 300,000 ₪.

הנאשם מחוייב בזה לפרק זמן של שנתיים מהיום שלא לבצע את העבירות בהן הורשע, והיה ויבצע את העבירות בהן הורשע תוך פרק זמן של שנתיים מהיום, הרי אז, ככל שיורשע בתיק החדש, יתווסף סכום ההתחייבות מעלה לכל עונש אחר בתיק החדש.

ג. מאסר על תנאי בן 4 חודשים והתנאי הוא כי לא יעבור במשך שנתיים את עבירות בגינן הורשע ויורשע בהן.

 

50.  אשר לעתירת המאשימה לצו ניקיון, אציין שסלולה בפניה הדרך לפעול בהתאם להוראות סעיף 14 (ד) לחוק שמירת הנקיון, שכן לא הוצגו לי אסמכתאות לכך שהמאשימה נשאה בעלות פינוי המקרקעין מושא כתב האישום.

 

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית משפט המחוזי.

 

 

 

 

 

 

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.