הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, שמחזיק 6 אישומים, ב-5 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; בעבירה של קבלת דבר במרמה; ב-4 עבירות של גניבה בידי עובד; ב-2 עבירות של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בכוונה להונות; ובעבירה של נטילה או החזקת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם.

 

את מכלול העבירות ביצעה הנאשמת כלפי קשישים שבהם היא טיפלה במסגרת תפקידה כאחות מוסמכת.

 

תמצית כתב האישום המתוקן

 

1.         כתב האישום מלמד כי במועדים הרלבנטיים לאישום הנאשמת שימשה כאחות מוסמכת בבית החולים רמב"ם בחיפה והחל מחודש ספטמבר 2024 נשכרה על ידי משפחתו של א.ב, חולה סרטן יליד 1947 (להלן: "הקשיש"), לשמש לו מלוות לילה במחלקה האונקולוגית שבה הוא אושפז. בהמשך, לאחר שחרורו של הקשיש מאשפוז, הנאשמת נשכרה ללוותו לקבלת טיפולים רפואיים, בתמורה לשכר קבוע מראש שאותו העבירה המשפחה לחשבון הבנק שלה.

 

כתב האישום ממשיך ומלמד כי בחודש ספטמבר 2024, בהיות הקשיש מאושפז בבית החולים, ליוותה אותו הנאשמת לבית קפה הממוקם בבית החולים ולבקשתו, פתחה בטלפון הנייד שלו יישומון של בנק לאומי, לאחר שהוא מסר לה את שם המשתמש שלו ואת קוד הכניסה. בעשותה כן, הנאשמת זכרה את הפרטים המזהים של הקשיש, לרבות את שם המשתמש והסיסמא ומספר ימים לאחר מכן, פתחה את היישומון, נכנסה לחשבון הבנק של הקשיש והוציאה ממנו את פרטי כרטיס החיוב שלו. בהמשך, הנאשמת עדכנה את מספר הטלפון הנייד שלה בחשבון הבנק של הקשיש, כדי לקבל קוד סודי למשיכת כספים וביצוע פעולות בחשבון, הכניסה לישומון apple pay במכשיר הנייד שלה את פרטי האשראי של הקשיש והתקינה במכשיר הטלפון הנייד שלה את ישומון בנק לאומי, שאליו הכניסה את פרטי חשבון הקשיש.

 

בהמשך למתואר לעיל, בין התאריכים 16.9.24-22.11.24, ביצעה הנאשמת עשרות רבות של עסקאות בחשבון הבנק של הקשיש, לרבות העברות בנקאיות, משיכת כסף מזומן, תשלומים שונים בבתי עסק והוראות קבע, בסך כולל של 241,470.61 ₪, והכל ללא ידיעת הקשיש ותוך ניצול מצבו הבריאותי והפיזי.

 

האישום הששי בכתב האישום מלמד כי בחודש אוגוסט 2023, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, הגיע מר ו.ק, יליד 1944 (להלן: "הקשיש הנוסף"), לקבלת טיפול רפואי בבית החולים רמב"ם, ולאחר שהוחלט לאשפזו, הוא התבקש להפקיד את ציודו האישי, לרבות את כרטיס האשראי שבו החזיק, בשקית הפקדה של בית החולים. בנסיבות אלה, ניגשה הנאשמת, ששימשה אחות חדר מיון, לשקית ההפקדה, העתיקה את פרטי כרטיס האשראי של הקשיש הנוסף ליישומון apple pay בטלפון הנייד שלה ובמהלך 3 חודשים, בין יום 9.9.23 ובין יום 9.12.23, עשתה שימוש בפרטי הכרטיס ב-80 הזדמנויות שונות, בסכום כולל של 21,884 ₪, שהוחזר על ידה לחברת האשראי.

 

תסקיר המבחן

 

2.         התסקיר מיום 27.11.25 מלמד כי הנאשמת בת 27, נשואה מזה כחודש, סיימה 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה, כאשר מגיל 14 עבדה בעסק המשפחתי. עם סיום לימודיה הנאשמת ביצעה שירות לאומי בבית חולים "העמק" למשך שנה, שלאחריה רכשה תעודת מקצוע בבית הספר לאחיות בבית החולים "בני ציון" והוכרה כאחות מוסמכת במשרד הבריאות. בהמשך, הנאשמת סיימה לימודי סיעוד באוניברסיטת חיפה ואף החלה לימודי תואר שני בסיעוד במכללת צפת, אולם נאלצה להפסיק את לימודיה בשל מעצרה וכיום היא מתקשה להשתלב בעבודה בתחומה. עוד עולה מהתסקיר כי מאז ילדותה הנאשמת נאלצה לדאוג לעצמה, לשאת בכל הוצאותיה ולכן צברה במהלך השנים חובות שבגינם היא החלה בהליך חדלות פירעון.

 

בהתייחס לעבירות שבהן היא הורשעה, הנאשמת ייחסה את המניעים למעשיה למצוקה כלכלית, לצד תחושת חוסר אונים וייאוש, הביעה חרטה ובושה בגין מעשיה, גילתה אמפתיה כלפי הקשיש וביטאה צער על שלא הצליחה להתנצל בפניו טרם פטירתו. בהתייחס לאירוע מושא האישום הששי, הנאשמת מסרה כי מצאה את כרטיס האשראי של הקשיש הנוסף בבית החולים ולא נטלה אותו באופן מכוון והוסיפה כי לאחר פניית חברת האשראי, היא השיבה את סכום הכסף במלואו.

 

בהתייחס לטיפול שבו הנאשמת לקחה חלק במסגרת צו פיקוח מעצרים, צוין כי היא נכחה ב-13 מתוך 22 מפגשים שהתקיימו, ברם במפגשים שבהם היא נכחה, היה לה חלק פעיל ודומיננטי, שקידם את השיח הקבוצתי. עם זאת, גורמי הטיפול דיווחו שהנאשמת עדיין מתקשה לשתף תכנים מורכבים שנוגעים לחייה וניכר כי היא מתקשה לתת אמון בקבוצה. עוד צוין כי לעתים הנאשמת מתקשה לקבל גבולות חיצוניים ומגיבה באימפולסיביות מילולית, תוך קושי לווסת את עצמה, ברם מצליחה להתבונן בחלקים אלה ומביעה רצון לשנותם בטיפול.

 

שירות המבחן התרשם כי הנאשמת - צעירה בעלת יכולות תפקודיות, שהפגינה יציבות במגוון תחומים לאורך השנים - ביצעה את העבירות על רקע תחושת דחק כלכלית, לאחר שהתרגלה לתפקד באופן עצמאי, ללא בקשת עזרה מהסביבה, עד כדי בחירה בדרכי התמודדות לא אדפטיביות. לצד האמור, עלה רושם כי הנאשמת מצליחה לבחון את התנהגותה באופן ביקורתי ומביעה נכונות להמשיך ולפעול לשינוי במסגרת טיפולית ולהשיב את הסכום שנלקח על ידה, במלואו (בהקשר זה הנאשמת מסרה כי בני משפחתה מסייעים לה בהחזרת החובות, הן לקשיש והן עבור החזר הלוואות).

 

על רקע האמור, שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, ברם הוא יפחת ככל שהנאשמת תשתלב בהליך טיפולי, והמליץ להטיל עליה צו מבחן למשך שנה, של"צ בהיקף של 300 שעות, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים.

 

תמצית טיעוני הצדדים והראיות לעונש

 

3.         ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה הכתובים על ריבוי העבירות שבהן הנאשמת הורשעה וטענה כי במעשיה הנאשמת פגעה בערכים המוגנים שעניינם הגנה על ציבור הקשישים, שמהווה אוכלוסייה חלשה, כמו גם באמון שניתן על ידי מטופלים קשישים במטפלים שלהם. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה, כדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת, הדגישה כי הנאשמת ניצלה את מעמדה וכוחה, אל מול מצבם הרפואי וחוסר הישע של הקשישים, עמדה על השיטתיות במעשים, על התחכם שלהם, אל מול היקף הנזק שנגרם וטענה כי מתחם העונש ההולם את מכלול מעשיה של הנאשמת נע בין 24-48 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. בהתייחס לנסיבותיה של הנאשמת, ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר המבחן, טענה כי אין בו כדי להצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם וביקשה להטיל על הנאשמת 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס שיהלום את אופי העבירות ופיצוי.

 

בטיעוניה בעל פה ב"כ המאשימה הוסיפה כי הקשיש נפטר, ולכן לא יכול היה להשמיע את קולו בבית המשפט, הדגישה כי אין עסקינן במעידה חד פעמית, אלא במעשים שבוצעו בשיטתיות, תוך ניצול האמון שהקשיש ומשפחתו נתנו בנאשמת, עמדה על היקף העבירות והדגישה כי האישום השישי עוסק בקשיש נוסף, שהגיע לטיפול רפואי ולא העלה על דעתו שיעשו שימוש מרושע בפרטיו.

 

4.         ב"כ הנאשמת הגיש מסמכים שונים, לרבות אישור על הסדרת החובות מושא האישום ומכתב פיטורין מבית החולים רמב"ם וטען כי במקרים דומים מתחם העונש ההולם מתחיל בשל"צ ומסתיים במאסר בעבודות שירות. עוד טען כי הנאשמת עזבה את הבית בנסיבות שלא תוארו בפני קצינת המבחן והניסיון להיות עצמאית ידע פנים שונים. מחד גיסא - היא הצטיינה בלימודיה והתקבלה לעבודה מכובדת, ומאידך גיסא - היא התקשתה לנהל את חייה האישיים, נקלעה לחובות ובהעדר מערכת תמיכה, ניסתה לפתור את בעיותיה בעצמה. ב"כ הנאשמת הדגיש כי הנאשמת הודתה במעשים עוד בחקירותיה, כי היא היתה עצורה משך 8 ימים מאחורי סורג ובריח ובהמשך שהתה במעצר בית מלא, עד שהותר לה לצאת לעבודה וכי היא פוטרה מעבודתה כחודש לפני שהייתה אמורה לקבל קביעות וקידום בתפקיד ולא תוכל לעסוק במקצוע בהמשך. עוד נטען כי מעשיה של הנאשמת הטילו חרפה עליה ועל המשפחה, וכי מאז מעצרה המשפחה התגייסה לעזור לה ופועלת לתיקון נזקי הנפגעים באופן מוחלט (נותר חוב של 80,000 ₪ לבנק לאומי, שיוסדר עם סיום הליך החדל"פ). ב"כ הנאשמת הפנה לתסקיר, כדי ללמד על נסיבותיה האישיות של הנאשמת ועל הדרך שהיא עושה בהליך הטיפולי, טען כי הנאשמת הוכיחה שלא תחזור על המעשים וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן.

 

5.         מר כאמל עבד אלחלים, אביה של הנאשמת, העיד שלא ידע על החובות שבתו צברה, הופתע מהאירוע דנן ועוזר לה כדי לצאת מהמצב שאליו נקלעה ולהסדיר את חובותיה. עוד העיד ששלחו אנשים למשפחת הקשיש והוא סלח לה (רואה לציין כי עדות זו אינה מתיישבת עם גרסת הנאשמת עצמה, כפי שהיא מקבלת ביטוי בתסקיר המבחן).

 

6.         הנאשמת אמרה שהיא מבינה שעשתה טעות, לא מתרצת את המעשים, מתביישת בעצמה ונמנעת מלספר על חוויות קשות שעברה בילדותה. עוד אמרה שהודתה גם בעסקאות שלא ביצעה ושהחזירה לבנק לאומי את המשכורות שקיבלה במשך שנה והיום משלמת 300 ₪ בחודש, במסגרת הסדר חובות, לאחר שלקחה הלוואות כדי לעזור לאחֵיה והסתבכה, וכי בקרוב היא עתידה לסיים את הליך החדל"פ ולצאת לדרך חדשה. הנאשמת הוסיפה כי היא מתקדמת בטיפול, שולבה בקורס מֶנטוֺרים לבּנוֺת בסיכון ובסוף החודש נקבעה לה פגישה של "צדק מאחה". בסיכום דבריה הנאשמת הבטיחה לא לחזור על המעשים וביקשה לסיים את ההליך ולצאת לדרך חדשה.

 

אירוע אחד או מספר אירועים

 

7.         טרם קביעת מתחם העונש ההולם עליי להכריע תחילה בשאלה האם עסקינן באירוע אחד, שבגינו ייקבע מתחם אחד או שמא מדובר באירועים נפרדים, שבגינם ייקבעו מתחמים נפרדים. בפסיקה נקבע כי עבירות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק ושניתן להשקיף עליהן כמסכת עבריינית אחת, יֵחשבו כאירוע אחד וכי כדי לעמוד על עוצמת הקשר שבין העבירות, שׂוּמה על בית המשפט לעמוד על נסיבותיו העובדתיות של העניין שלפניו (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14); ע"פ 4748/14 עוזי זליחה נ' מדינת ישראל (30.11.15); דנ"פ 2999/16 ערן מזרחי נ' מדינת ישראל (22.5.16)).

8.         בענייננו, הצדדים לא התייחסו במפורש לשאלה אם מכלול האירועים המיוחסים לנאשמת מהווים "אירוע אחד" כהגדרתו בפסיקה, הגם שמעתירת המאשימה לעניין מתחם העונש ההולם ניתן ללמוד כי היא רואה במכלול האירועים "אירוע אחד".

 

כשלעצמי, התלבטתי. מחד גיסא, מדובר בשני קורבנות שונים, שהעבירות כלפי כל אחד מהם בוצעו בפער של שנה אלה מאלה (העבירות נגד הקשיש בוצעו בחודשים ספטמבר-נובמבר 2024 ואילו העבירות נגד הקשיש הנוסף בוצעו בחודשים ספטמבר-דצמבר 2023). מאידך גיסא, שיטת הפעולה של הנאשמת בביצוע העבירות היתה זהה ודומה כי בבסיס כלל המעשים עמדו אותה תכנית עבריינית ואותה מחשבה פלילית. בנסיבות אלה, לאור עמדת המאשימה ונוכח הכלל שלפיו בית המשפט אינו שם עצמו קטגור לנאשם, אקבע כי מדובר באירוע אחד, שבגינו ייקבע מתחם עונש הולם אחד, תוך מתן משקל לריבוי המעשים והיקפם. בסופו של יום אגזור על הנאשמת עונש אחד, בגין מכלול העבירות שבהן היא הורשעה.

 

מתחם העונש ההולם

 

9.         אשר לחומרת העבירה והפגיעה בערכים המוגנים - תכליתן של עבירות המרמה - הגנה על קניינו של הפרט, על קיום יחסי אמון בשוק הפרטי והעסקי ועל חופש הרצון, חופש הבחירה וחופש הפעולה של הפרט. היינו, מעשיה של הנאשמת פגעו בערכים חברתיים בסיסיים, שעליהם מושתתת קיומה של חברה תקינה ומכאן הצורך או החובה להטיל על עברייני מרמה עונשים שיבהירו כי השכר בצד מעשיהם אינו משתלם (רע"פ 4514/18 שמעון אהרוניאן נ' פרקליטות המדינה (3.7.18); רע"פ 8778/18 צלאח שאויש נ' מדינת ישראל (24.12.18); רע"פ 1664/23 יורם אמור נ' מדינת ישראל (28.2.23)).

 

בעבירה של גניבה ממעביד, לצד הפגיעה בזכות הקניין, נפגעים אף יחסי האמון בין העובד והמעביד, שהרי היא מתבצעת תוך ניצול האמון שנתן המעביד בעובדו ופוגעת במרקם העדין של יחסים הכרחיים אלה. ועוד, מדובר בעבירה קלה מאד לביצוע וקשה לגילוי וחשיפה ודומה כי משום כך החמיר המחוקק בעונשם של הגונבים ממעביד, כדי להגן על הערכים האמורים ביתר שאת (ע"פ 3587/13 אסתר דדון נ' מדינת ישראל (20.3.13); רע"פ 5540/15 גלוריה גאווי נ' מדינת ישראל (24.8.15)).

 

כאשר המעביד הוא קשיש, שנמנה על אוכלוסייה חלשה, נלווית למעשים חומרה יתרה, שכן יש בהם כדי לנצל את חולשת הקשיש בידי מי שמתיימר לסייע לו. ברע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.04.10) נקבע בהקשר זה:

 

"הנזק לאוכלוסייה זו אף הוא גדול יותר. גם כאשר לא נגרם נזק פיזי נגרמת לקשיש, מעבר לפגיעה הכלכלית, פגיעה באמונו ובביטחונו, פגיעה אשר קשה לרפא. [...]גניבה בדרכי עורמה מקשישים הינה מן המעשים הנקלים ביותר ויש בה מימד חמור שבעתיים מכל מעשה גניבה אחד. מימד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשים קשים אלו. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה, שכן מצווים אנו לערך העליון של 'והָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן ('ויקרא י"ט לב'). אשר על כן מצווים בתי המשפט להכביד את ידיהם כנגד אלו הרומסים ברגל גסה את ביטחונם האישי של הקשישים וגוזלים את רכושם בדרכים נלוזות. חייבים אנו להיות מגן של ברזל לאותם קשישים, למען יורתעו מבצעי עבירה בכוח מלפגוע באוכלוסיה זו, וכל זאת ברוח הפסוק 'אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי ('תהילים ע"א, ט')".

 

10.       אשר למדיניות הענישה הנוהגת - עיון בפסיקה מלמד כי מנעד הענישה בעבירות של קבלת דבר במרמה והונאה בכרטיסי חיוב רחב ותלוי, בין היתר, בתחכום, בסכום המרמה ובנסיבות ביצועה. כך, ניתן משקל לאופן הגעת כרטיס האשראי או פרטיו לידי הנאשם, לשאלה אם המעשים בוצעו בצוותא חדא אם לאו, לטיב הסחורה שהושגה באמצעות כרטיס האשראי, לשאלה אם המתלוננים פוצו וליתר הנסיבות האופפות את ביצוע העבירה. בעבירות של גניבה ממעביד מתחם הענישה נע בין מאסר מותנה ובין מספר חודשי מאסר בפועל, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, וביניהן היקף הגניבה, התחכום שנלווה לה, זהות המעביד (ציבורי או פרטי) וכיוצ"ב. אביא להלן מספר דוגמאות שניתן להקיש מהן לענייננו, בשינויים המחויבים.

 

ברע"פ 5328/20 ממן נ' מדינת ישראל (1.9.20) דובר בנאשם שהתחזה לאישה באתרי היכרויות ויצר קשר עם גברים, תוך הצגת מצג שווא. הנאשם ביקש מאותם גברים להזמין עבורו אוכל ממסעדות, לכאורה כדי לבחון את רצינות הקשר עמם, ומסר להם מספרי טלפון פיקטיביים שמאחוריהם עמד הנאשם בעצמו. כשהגברים התקשרו לאותם מספרי טלפון, הנאשם התחזה לאיש קשר מהמסעדה, קיבל מהם את פרטי כרטיס האשראי שלהם ועשה בהם שימוש בכך שביצע 120 עסקאות שונות ורכש מוצרים בשווי כולל של מעל 70,000 ש"ח. כדי לממש את תכניתו, הנאשם הצטייד בכ-100 כרטיסי "סים" שונים ששימשו להתכתבות עם המתלוננים ולהזנה באפליקציות השונות שנועדו לביצוע העסקאות. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם (בגין כלל האירועים) נע בין 10-24 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסרים מותנים, קנס ופיצוי בסך של 75,000 ₪. המדינה ערערה על קולת העונש ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, קבע כי על המתחם לנוע בין 18-36 חודשי מאסר והעמיד את עונשו של הנאשם על 24 חודשי מאסר בפועל. בר"ע שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון, נדחתה.

 

ברע"פ 7714/16 לילך הרשקו נ' מדינת ישראל (8.5.18) נדון עניינה של מזכירה ראשית בבית ספר, שבמשך כארבע שנים מעלה בדרכים שונות בכספי בית הספר וגנבה סכום כולל של כ-350,000 ₪. כתב האישום שהוגש נגדה הכיל שלושה אישומים, בית משפט השלום קבע כי המתחם ההולם כל אישום נע בין 18-48 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשמת 30 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 10,000 ₪ ופיצוי בסך של 250,000 ₪ (ניתן משקל לכך שהנאשמת החזירה אך 50,000 ₪ מסכום הגניבה). הנאשמת ערערה על חומרת העונש ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, קבע כי היה מקום לקבוע מתחם אחד לכלל האישומים והפחית את תקופת המאסר ל-24 חודשים. בר"ע שהגישה הנאשמת לבית המשפט העליון בהתייחס לרכיבי הקנס והפיצוי, נדחתה.

 

ברע"פ 9866/17 פלונית נ' מדינת ישראל (19.12.17) דובר בנאשמת, שעבדה כמזכירה במחלקת גבייה וגנבה מהמתנ"ס שבו עבדה סך כולל של 459,808 ש"ח, במהלך כשנתיים. הנאשמת נהגה להציע ללקוחות שקיבלו שירותים מהמתנ"ס הנחה תמורת תשלום במזומן, ואת הכסף המזומן שקיבלה מהם נטלה לכיסה, והנפיקה עבורו קבלות פיקטיביות. בית משפט השלום קבע מתחם שנע בין 24-36 חודשי מאסר, ברם מצא לחרוג מהמתחם, מחמת שיקולי שיקום (ניתן משקל גם להשבת סכום הגניבה) וגזר על הנאשמת 9 חודשי מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח. הנאשמת ערערה על חומרת העונש, ברם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ובר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

 

ברע"פ 4939/16 עבד אל רחמן נאסר נ' מדינת ישראל (26.6.16) דובר בנאשם - עובד בתחנת דלק - שניצל את תפקידו כדי להוציא מאנשים, שכל רצונם היה לתדלק את רכביהם, את פרטי כרטיסי האשראי שלהם ובהמשך ביצע בכרטיסים עסקאות בסכום כולל של כ-60,000 ש"ח. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12-36 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון.

 

ברע"פ 7344/14 עבד אל חכים איגאסי נ' מדינת ישראל (27.11.14) דובר בנאשם שבמהלך כשנה רכש מאתר אינטרנט מאות כרטיסי אשראי מזויפים, ביודעו כי הם מזויפים, השתמש בהם וביצע או ניסה לבצע באמצעותם, כ-393 רכישות. כך, הנאשם קיבל במרמה מוצרים ושירותים בסך של כ-65,000 ₪ וניסה לקבל במרמה מוצרים ושירותים בסך של כ-600,000 ₪. בית משפט השלום קבע מתחם כולל שנע בין 6-24 חודשי מאסר והטיל על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל. המדינה ערערה על קולת העונש ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, קבע כי על המתחם לנוע בין 24-48 חודשי מאסר והשית על הנאשם 26 חודשי מאסר בפועל, תוך שהובהר כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם. בר"ע שהגיש הנאשם על חומרת העונש לבית משפט העליון נדחתה, תוך שהושם דגש על התכנון שקדם לביצוע העבירות ועל השיטתיות והתקופה הארוכה שבה פעל הנאשם.

בעפ"ג (מחוזי חיפה) 48598-06-24 קדח נ' מדינת ישראל (10.9.24) דובר בנאשמת שעבדה בחנות בגדים, נטלה ממקום העבודה שלה מכשיר טאבלט שהיה אמור לשמש לצורך פעילויות מסוימות במסגרת עבודתה, עשתה בו שימוש אישי ובמשך כחצי שנה גנבה ב-125 הזדמנויות שונות פרטי לבוש בשווי כולל של למעלה מ-210,000 ₪. לאחר שנודע לה שהמשטרה עורכת חיפוש בבית הוריה בנוגע לפרשה, הנאשמת השליכה את הטאבלט לוואדי הסמוך למקום עבודתה. בית משפט השלום (אנוכי) קבע מתחם שנע בין 9-24 חודשי מאסר ומצא לחרוג מהמתחם משיקולי שיקום והשית על הנאשמת 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, לצד עונשים נלווים (ניתן משקל גם להשבת פרטי הלבוש). הנאשמת ערערה על חומרת העונש, ברם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי המתחם שנקבע ראוי בנסיבות העניין.

 

בעפ"ג (מחוזי חיפה) 5084-06-24 היב נ' מדינת ישראל (19.9.24) דובר בנאשם שתכנן יחד עם שותפיו לקבל כספים במרמה מאנשים שזקוקים להלוואות. לשם כך הנאשם ושותפיו שכרו משרדים, ציידו אותם במחשבים ובטלפונים ופרסמו ברשתות החברתיות מודעות לקבלת הלוואה, בהציגם את עצמם כנציגים של בנק ושל חברות נוספות שעוסקות במתן שירותים פיננסיים. המתלוננים שענו למודעות מסרו את פרטיהם ליצירת קשר, והנאשם ושותפיו יצרו עמם קשר, הציגו את עצמם בכזב כנציגי החברות שעוסקות בפיננסיים, סיכמו עם המתלוננים על גובה ההלוואה המבוקשת והורו להם לשלם אגרת פתיחת תיק ותשלומים שונים לצורך קבלת ההלוואה. כך, במהלך כשנה וחצי הנאשם ושותפיו משכו סך כולל של 395,433 ₪, שהעבירו 56 מתלוננים, מבלי שנתנו להם את כספי ההלוואה. אישום נוסף מלמד כי הנאשמים שכרו משרד נוסף, בעיר אחרת, פרסמו באינטרנט וברשת החברתית "פייס בוק" מודעות שבהן הם הציגו את עצמם בכזב כחנות למכירת מכשירי טלפון נייד מסוגים שונים, הציעו למכירה מכשירים במחיר נמוך וביקשו מהמעוניינים לרשום את פרטי ההתקשרות עמם. בהמשך, הנאשם ושותפיו יצרו קשר עם הפונים, סיכמו על מחיר למכשיר הטלפון הנייד והורו להם לשלם את מחצית הסכום כתשלום ראשוני, בהציגם מצג שווא שלפיו תוך 3 שעות מקבלת התשלום הראשוני יגיע שליח וימסור להם את המכשיר. כך, במהלך תקופה של כשלושה חודשים הנאשם ושותפיו משכו מהחשבונות סך כולל של 211,701 ₪ שהעבירו 64 מתלוננים, מבלי שהמתלוננים קיבלו את המכשירים שהזמינו. בית משפט השלום (אנוכי) קבע מתחם שנע בין 24-48 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשם 24 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים. הנאשם ערער על חומרת העונש, ברם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, אשרר את המתחם שנקבע, ובהסכמת המאשימה ביטל את רכיב הקנס והמירו לתשלום פיצוי.

בעפ"ג 7403-01-21 אבוטובול נ' מדינת ישראל ואח' (28.10.21) דובר בנאשם שהציג את עצמו כקצין משטרה, כשוטר וכאדם בעל קשרים והוציא מהמתלוננים במרמה סך כולל של 350,000 ₪. בית משפט השלום הרשיע את הנאשם על פי הודאתו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קבע מתחם כולל שנע בין 30-72 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים. הנאשם ערער על חומרת העונש, ברם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

בעפ"ג (מחוזי נצרת) 46725-03-20 רוזן נ' מדינת ישראל (11.1.21) דובר בנאשם שעבד אצל דודו בעסק לעיבוד מתכות ובמשך 3 שנים גנב מהעסק סך של 262,800 ₪, תוך זיוף חתימות המעסיק על 68 המחאות שנמשכו על חשבון העסק. בית משפט השלום הרשיע את הנאשם לאחר שמיעת ראיות, קבע מתחם שנע בין מספר חודשי מאסר ובין 18 חודשי מאסר וגזר על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. הנאשם ערער, הן על הכרעת דין והן על חומרת העונש ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הכרעת הדין וקיבל את הערעור על חומרת העונש, בקבעו כי המתחם שאליו התייחס בית המשפט קמא אכן ראוי, ברם יש להטיל על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל חלף 14.

 

בעפ"ג (מחוזי באר שבע) 56524-10-20 מדינת ישראל נ' דיין (23.12.20) דובר בנאשמת שהועסקה כעוזרת במשרה חלקית על ידי קשיש עיוור ובמסגרת תפקידה, סייעה לו בין היתר בענייניו הכספיים, והייתה בעלת גישה לחשבונותיו. כך, במשך כשלוש שנים, הנאשמת נטלה מהמתלונן במרמה, סך כולל של כ-550,000 ₪, בין במשיכת כספים במזומן, תוך ביצוע פעולות רבות בחשבונות הבנק לשם טשטוש הגניבה, בין בשימוש בכרטיסי אשראי של המתלונן לצרכיה האישיים ובין בשימוש בשיקים של המתלונן אותם זייפה. בית משפט השלום הרשיע את הנאשמת בעבירות של גניבה בידי עובד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף, קבע מתחם כולל שנע בין 24-48 חודשי מאסר בפועל והטיל עליה 32 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. המדינה ערערה על קולת העונש, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, השית על הנאשמת 4 שנות מאסר בפועל והעמיד את הפיצוי על סכוך של 250,000 ₪, חלף 100,000 ₪ שקבע בית המשפט קמא.

 

בת"פ 1258-07-22 מדינת ישראל נ' ברונשטין (ניתן על ידי ביום 1.3.23) דובר בנאשם שהציג את עצמו כסוכן נסיעות וקיבל מלקוחות הזמנות לחבילות נופש, טיסות, מלונות וכיוצ"ב. לטובת ביצוע ההזמנות הלקוחות מסרו לנאשם פרטי כרטיס אשראי או העבירו לו כספים בהעברה בנקאית או באמצעות אפליקציות לתשלום כספים, ברם הנאשם השתמש בנתוני האשראי של הלקוחות ובכספים שקיבל מהם הן לצרכיו האישיים והן לביצוע הזמנות עבור לקוחות אחרים. כשהלקוחות פנו אליו וטענו שחויבו על הזמנה ללא ידיעתם, הנאשם אמר להם שמדובר בתקלה שהוא יטפל בה ויעץ להם לפנות ישירות לחברת האשראי ולהתכחש לאותן עסקאות. בחלק מהמקרים, רק כשהלקוחות הגיעו ליעד החופשה הם גילו, להפתעתם, כי הנאשם כלל לא הזמין את שהתחייב להזמין או ביצע הזמנה חלקית וכי עתה עליהם להשלים את התשלום מכיסם. נקבע כי הנאשם קיבל מהלקוחות, במרמה, סך כולל של למעלה מ-150,000 ₪ ועשה שימוש בנתוני האשראי שהם מסרו לו, בסך כולל של כ-219,000 ₪, כ-157 דולר וכ-145 אירו. קבעתי כי המתחם ההולם את עבירות המרמה והשימוש בכרטיסי החיוב נע בין 30-54 חודשי מאסר בפועל וגזרתי על הנאשם 32 חודשי מאסר בפועל.

בת"פ (שלום י-ם) 36547-11-20 מדינת ישראל נ' CRISTINA BRAGA (12.1.21) דובר בנאשמת, עובדת זרה, שבמסגרת עבודתה כמטפלת בביתם של בני זוג, ניצולי שואה, ליוותה את המתלונן לכספומט, כדי למשוך כסף באמצעות כרטיס אשראי שהחזיק ברשותו. הנאשמת עמדה מאחורי הקשיש, ראתה את הקוד הסודי שהקיש בעת משיכת הכסף, ובהמשך נטלה את כרטיסו וביצעה, במהלך כחודשיים, משיכות מהכספומט בסך כולל של 114,100 ₪. בנוסף, הנאשמת ניסתה למשוך סכום נוסף של כ-65,000 ₪, ללא הצלחה. בית המשפט קבע מתחם שנע בין 24-48 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשמת 24 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 120,000 ₪ וקנס.

 

בת"פ 41348-03-20 מדינת ישראל נ' ביבי (ניתן על ידי ביום 12.7.20) דובר בנאשמת שהורשעה ב-14 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, ב-8 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וב-6 עבירות של קבלת דבר במרמה, בגין כך שבמשך כ-7 חודשים פעלה בדרך יזומה, מתוחכמת וערמומית לגזלת כספם של קורבנותיה הקשישים, תוך ניצול חולשתם. הנאשמת הציגה את עצמה כעובדת בנק לשעבר וכמי שמתנדבת לסייע במשיכת כספים ובדרך זו קיבלה במרמה סכום כולל של כ-52,000 ₪. קבעתי מתחם כולל שנע בין 14-36 חודשי מאסר והטלתי על הנאשמת 17 חודשי מאסר בפועל (מאסר על תנאי בן 6 חודשים הופעל בחופף ובמצטבר, כך שנקבע כי על הנאשם לרצות 20 חודשי מאסר בפועל), לצד עונשים נלווים.

 

פסקי הדין שאליהם הפנה ב"כ הנאשמת אינם יכולים ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת, אם מחמת שנסיבותיהם קלות יותר מנסיבות התיק דנן ואם מחמת שבמרביתם בית המשפט מצא לסטות מהמתחם משיקולי שיקום. כך למשל, בעפ"ג (מחוזי חיפה) 40674-04-13 מדינת ישראל נ' קטש (11.7.13) ניתן משקל לקיום הליך של "צדק מאחה" בשיתוף פעולה מלא של נפגעי העבירה, שלא כבענייננו; בעפ"ג (מחוזי באר שבע) אבו עמרה נ' מדינת ישראל (12.2.25) דובר בגניבה בהיקף של 2,000 ₪, על ידי מי שעבד במשלוחים, בשונה מהמקרה דנן; בת"פ (חיפה) 27970-02-22 מדינת ישראל נ' שלוש (9.7.25) דובר בגניבה בידי עובד בהיקף של כ 70,000 ₪ תוך זיוף המחאות, נקבע מתחם שנע בין 8-20 חודשי מאסר ובית המשפט מצא לחרוג מהמתחם , הן מחמת השיהוי הרב בנקיטת ההליך (7 שנים) והן מחמת שיקולי שיקום; בת"פ (שלום קריות) 28556-05-19 מדינת ישראל נ' ג'ראר (3.3.21) דובר בגניבה בהיקף של 12,000 ₪, שלא כבענייננו; בת"פ (שלום באר שבע) 20304-05-18 מדינת ישראל נ' אלפסי (10.10.21) דובר בגניבה בהיקף של 10,000 ₪, שלא כבענייננו.

 

11.       אשר לנסיבות ביצוע העבירה - מעשיה של הנאשמת מכוערים ומעוררים שאט נפש. הנאשמת ניצלה את מעמדה ואת תפקידה כאחות מוסמכת ופעלה בדרך יזומה, מתוכננת, מתוחכמת וערמומית לגזלת כספם של שני קשישים חולים, תוך ניצול האמון שניתן בה ובמערכת הבריאות שבה היא עבדה. העובדה כי עסקינן בקשישים חולים מעצימה את חומרת המעשים, שכן יש בכך כדי ללמד על העדר רסן מוסרי ועל קשיות לבה של הנאשמת. ועוד, אין עסקינן במעידה חד פעמית, אלא במעשים שחזרו על עצמם במהלך מספר חודשים, שנה אחר שנה, לאחר שהנאשמת ראתה כי טוב. נתתי דעתי גם לאופי העסקאות שהנאשמת ביצעה - משיכת מזומנים, תשלום חובות ומסים, לצד "פינוקים" בדמות ממתקים או גלידות, ולצד רכישות של מוצרי דיגיטל, תכשיטים בשווי עשרות אלפי שקלים, מוצרי חשמל בשווי עשרות אלפי שקלים, בגדים, מתנות, כלי בית, קוסמטיקה ומוצרי מזון. על רקע הפירוט האמור, קשה לקבל את טענת הנאשמת שלפיה דחק ומצוקה כלכלית והרצון להחזיר את חובותיה הם שעמדו בבסיס העבירות. אופי העסקאות מלמד כי הנאשמת השתמשה בכספם של הקשיש ושל הקשיש הנוסף ועשתה בהם כבשלה, לצרכי הנאה ומותרות ולא אך כדי לשלם את חובותיה.

 

עוד נתתי דעתי להיקף המרמה - 263,354.85 ₪, שהנאשמת קיבלה במהלך תקופה של 5 חודשים סך הכל (241,470.61 ₪ הוצאו מחשבונו של הקשיש במשך תקופה של חודשיים ו-21,884.24 ₪ הוצאו מחשבונו של הקשיש הנוסף במשך תקופה של 3 חודשים).

 

12.       בהתחשב במכלול הנתונים שהובאו לעיל, אני בדעה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות התיק דנן, על ריבוי המעשים שהוא כולל, נע בין 20-40 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, שכוללים רכיב כספי.

 

השיקולים לקביעת עונשה של הנאשמת

 

13.       שיקולים רבים עומדים לזכות הנאשמת - הודאתה לאחר תיקון כתב האישום לקולא, שחסכה שמיעתם של 103 עדי תביעה, הבעת החרטה, העדר עבר פלילי, נסיבותיה האישיות כפי שהן מקבלות ביטוי בתסקיר המבחן והתרשמות שירות המבחן כי הנאשמת בעלת מוטיבציה לערוך שינוי בחייה וכי ההליך המשפטי מהווה גורם הרתעה משמעותי עבורה.

 

נתתי דעתי גם לעובדה כי הנאשמת פוטרה ממקום עבודתה בגין ביצוע העבירות והיום נתונה בעיצומו של הליך משמעתי ולעובדה כי היא השיבה חלק ניכר מכספי המרמה, כפי שמלמדים המסמכים שב"כ הנאשמת הגיש לעיוני.

 

14.       עם זאת, איני סבורה כי די בשיקולים שפורטו לעיל כדי לחרוג ממתחם העונש ההולם, ואסביר.

 

בתיקון 113 לחוק העונשין נתן המחוקק מעמד לשיקולי שיקום בקבעו כי זהו השיקול היחיד שעשוי להצדיק חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם, אם שוכנע בית המשפט כי הנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם (סעיף 40ד (א) לחוק). עם זאת, המחוקק מצא לסייג את מעמדו של השיקום, בקבעו כי במקרים שבהם מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, חריגה ממתחם העונש ההולם תיעשה אך בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (סעיף 40ד (ב) לחוק; ע"פ 6692/23 זלקוב נ' מדינת ישראל (21.7.24)).

 

בענייננו, אני סבורה כי ריבוי מעשי העבירה ומידת אשמה של הנאשמת בעלי חומרה יתרה ומנגד, לא מתקיימות נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן שיש בהן כדי להצדיק, חרף החומרה היתרה שטמונה במעשי הנאשמת, חריגה ממתחם העונש ההולם. ההיפך הוא הנכון. לפנינו דוגמה מובהקת למקרה שבו שיקולי ההלימה וההרתעה גוברים על צרכי השיקום של הנאשמת. איני מתעלמת מההליך הטיפולי שבו שולבה הנאשמת במסגרת צו פיקוח מעצרים, ברם מנגד, איני יכולה להתעלם מהתרשמות שירות המבחן שלפיה אף לאחר השתתפות ב-13 מפגשים קבוצתיים (מתוך 22), הנאשמת עודנה מתקשה לשתף תכנים מורכבים ולתת אמון בקבוצה ולעתים אף מתקשה לקבל גבולות חיצוניים ומגיבה באימפולסיביות מילולית, תוך קושי לווסת את עצמה. בנסיבות אלה, במבט רחב וכולל, איני סבורה כי די בהבעת סקרנות ללמידה או בהבעת רצון ומוטיבציה לשינוי כדי ללמד כי הנאשמת השתקמה. לאור הערכת שירות המבחן כי עדיין קיים סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, אף לא שוכנעתי כי יש סיכוי של ממש שהנאשמת תשתקם.

 

15.       אני ערה להמלצת שירות המבחן, ברם רואה להזכיר כי המלצת שירות המבחן, כשמה כן היא - "כלי עזר" בידי בית המשפט במלאכת גזירת הדין, כך שבסופו של יום בית המשפט אינו מחויב לה והוא יגזור את העונש הראוי בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים (ראו לעניין זה ע"פ 2139/22 שלום ג'נאח נ' מדינת ישראל (14.7.22)). בענייננו, המלצת שירות המבחן אינה עומדת בהלימה למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות ואין בה כדי להצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם את נסיבות התיק דנן.

 

סוף דבר

 

בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל, מצאתי למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית מתחם העונש ההולם והריני גוזרת עליה את העונשים הבאים:

 

א.        מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים, בניכוי ימי מעצרה - מיום 24.12.24 עד יום 31.12.24.

 

מורה על עיכוב ביצוע מאסרה של הנאשמת עד ליום 1.2.26, אז תתייצב הנאשמת עד השעה 10:00 בבית המעצר קישון לשם ריצוי מאסרה, כשברשותה תעודת זהות או דרכון.

 

על הנאשמת לתאם, מבעוד מועד, כניסתה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336 וכן להתעדכן באתר האינטרנט של שב"ס ברשימת הציוד הראשוני שניתן להביא בעת ההתייצבות.

 

ב.         מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא כי הנאשמת לא תעבור עבירה של גניבה ממעביד או עבירה לפי חוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019 או עבירה של קבלת דבר במרמה, על חלופותיה.

 

ג.         פיצוי ליורשיו החוקיים של הקשיש בסך של 50,000 ₪.

הקנס ישולם לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, ב-20 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, החל מיום 8.3.26, באחת הדרכים הבאות:

            בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

 

המאשימה תעביר למזכירות בית המשפט את פרטי היורשים.

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בנוכחות הצדדים.