בקשה להנפקת אישור הפקדה, רטרואקטיבי, משמעה למעשה חישוב מניין הפסילה 'לאחור', מבלי לדעת מה אירע בתקופת הביניים שמאז השחרור.

משכך, קבע הדין כי הסמכות לבחון הדברים מסורה לרשות הרישוי וכנגד החלטת הרשות ניתן לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים.

ראה הלכת ע"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל, וכן רע"פ 46793-10-24 אלהוזייל נ' מדינת ישראל הקובע-

" הטענות שמעלה המבקש חותרות בעיקרן תחת הלכת ג'אבר, הלכה שאושררה פעמים רבות בפסיקה. בית משפט זה חזר והבהיר, לא אחת, כי "הכתובת בכל מקרה של בקשה הנוגעת לפסילה של רישיון נהיגה היא רשות הרישוי. על החלטתה ניתן להשיג באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים" (עניין אבו שריפה, בפסקה 8; רע"פ 3811/22 וילקובסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (12.07.2022)). משכך, פסק דינו של בית משפט קמא בדין יסודו, וכפי שהובהר למבקש - אם בידיו השגות על החלטת רשות הרישוי, מקומן להתברר בגדרי עתירה לבית המשפט המוסמך. "

והדברים כמו נכתבו לענייננו.

(גם רע"פ 7323/19 אבו שריפה נ' מדינת ישראל).

אציין עוד כי מעבר להיעדר הסמכות לדון בבקשה, לוקה הבקשה בחסר רב- לא הוברר מדוע לא הופקד הרישיון או נתבקש אישור הפקדה במועד השחרור (לאור סעיף 42 (ג)(1) לפקודת התעבורה), מדוע הפניה נעשית בחלוף 9 שנים (!!!) מאז גמר הריצוי, אם היו עבירות מאז ועוד.

דברים אלו יבואו על תיקונם, יש להניח, בפניה למשרד הרישוי.

הבקשה נדחית אפוא.

ניתנה היום, ד' אב תשפ"ה, 29 יולי 2025, בהעדר הצדדים.