ב', ילידת 2005 (להלן :"ב'") עבדה במהלך חודש נובמבר 2021 בעסק, בהיותה קטינה. ביום 28.11.2021 בעת ש-ב' עבדה במשמרת ערב של העסק, סמוך לשעה 22:00, ניגש הנאשם אל ב' וביקש כי תסייע לו במחסן. ב' נעתרה לבקשתו. בהגיעם לתוך המחסן, נעץ הנאשם מבטים בגופה של ב' והפנה אליה אמירות חוזרות המתמקדות במיניותה, ובין היתר אמר לה: "יש לך גוף של ילדה שלא נראית בת 16", אמר לה שלא תפזר את השיער שלה כי הוא "נדלק מזה וזה עושה לו", ושהיא יכולה להיות מארחת שתמשוך אנשים עם הגוף שלה. בהמשך לאמור, תפס הנאשם בידו האחת בלולאה של חגורת מכנסיה של ב', ובידו השנייה משך אותה אליו, והניח את ידו על ישבנה של ב'. הנאשם הצמיד את ב' אליו וחיבק אותה, כשהוא מניח את שתי ידיו על ישבנה ותופס אותה בחוזקה. הנאשם ניסה לנשק את ב' אך היא הזיזה את ראשה כדי למנוע זאת. כל זאת עשה הנאשם ללא הסכמתה החופשית של ב', ולשם גירוי וסיפוק מיניים. בשלב זה, אמרה ב' לנאשם כי חם לה, והתרחקה לכיוון המאוורר אשר נמצא במחסן. בהמשך לאמור, קרא הנאשם ל- ב' להיכנס לחדר המצוי במחסן. בכניסה לחדר חיבק הנאשם את ב' כך שמשך אותה אליו באמצעות ידו האחת מלולאת החגורה, והניח את ידו השנייה על ישבנה. לאחר מכן, אמר הנאשם לב' לשכב על הבטן, על מיטת עיסוי הנמצאת בחדר. ב' התיישבה על המיטה והנאשם בתגובה חזר על בקשתו מספר פעמים שתשכב על המיטה. בשלב זה נשכבה ב' על המיטה באופן חלקי והנאשם החל לעסות את כתפיה של ב' מעל לחולצתה, זאת ללא הסכמתה החופשית ולשם גירוי וסיפוק מיניים. ב' בתגובה קמה מהמיטה. בהמשך, יצא הנאשם מהחדר ואמר ל-ב' "חשבתי שאת אוהבת מסאז'ים ו- ב' השיבה כי היא לא אוהבת שנוגעים בה. לאחר מכן, עוד בהיותם במחסן, אחז הנאשם במכנסיה של ב', משך אותה קרוב אליו, והניח את שתי ידיו על ישבנה כשהוא מצמיד בחוזקה את גופה של ב' לגופו. בשלב זה, הצמיד הנאשם את פניו אל פניה של ב' וניסה לנשק אותה מספר פעמים, אך היא הזיזה את ראשה וניסתה לדחוף אותו. כל זאת, עשה הנאשם ללא הסכמתה החופשית ולשם גירוי וסיפוק מיניים. בתגובה למעשיו של הנאשם, ב' דחפה את הנאשם על מנת לצאת מהמחסן, אז תפס הנאשם את ב' פעם נוספת באזור החגורה מאחורה, ב' בתגובה הרימה סבון בצורה מאיימת לעבר הנאשם, ובשלב זה הניח הנאשם ל-ב' והיא יצאה מהמחסן. הנאשם יצא בעקבותיה של ב' ואמר לה שיש לה גוף יפה, ושהיא יפה כשהיא אדומה.

תשובת הנאשם לכתב האישום

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. באשר לאישום הראשון, תיאר אירוע תמים של חגיגת יום הולדת למתלוננת א' ללא נגיעה בחזה. הוא הודה כי אכן חיבק את א' כחלק משמחת יום הולדת שחגג לה אך ללא מגע בחזה. עוד טען כי האירוע צולם במטרה לשלוח תמונות לאביה של המתלוננת שהינו חברו. נטען כי לא הייתה לנאשם כל כוונה פלילית למעשה המיוחס לו. ובאשר לאישום השני, הנאשם כפר במיוחס לו, הודה שירד עם המתלוננת ב' למחסן, אך כל מה שקרה שם היה ניסיון בודד מצידו לנשקה, וכשסירבה הניח לה והם עלו חזרה למסעדה. הנאשם תלה את טענות המתלוננות לפגיעה מינית בהן במצבן הנפשי שלטענתו הוא מעורער.

תמצית ראיות וטענות הצדדים

המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם על בסיס עדויותיהן המהימנות של המתלוננות ויתר הראיות שהוגשו, כפי שיפורט להלן וכן ביקשה לדחות את גרסתו של הנאשם, נוכח היותה גרסה מלאת שקרים וסתירות.

להוכחת עובדות האישום הראשון, העידה המאשימה את המתלוננת א', עובד של הנאשם ולקוח שלו שהוא חברו של הנאשם. השניים נכחו לטענתם במסעדה באירוע. וכן העידו בני משפחתה של א' אשר פגשו בה מיד לאחר האירוע ושמעו את הקורות אותה. הוגשו עימותים בין א' לנאשם, בין דודתה של ב' לנאשם (שהגיעה להתעמת איתו במסעדה מיד לאחר קרות האירוע). כמו כן, הוגשו תמונות של 'אירוע יום ההולדת' של א', סרטון מיום האירוע שמתעד את 'החגיגה' בו נראית א', סרטוני מצלמות האבטחה הסמוכות לבית העסק של הנאשם ותמונות שלו יוצא מבית העסק.

להוכחת עובדות האישום השני, העידה המאשימה את המתלוננת ב', ואת חברותיה איתן שוחחה באותו ערב לאחר התקיפה המינית הנטענת, וכן את אביה של המתלוננת. בנוסף, הוגשו הודעותיהן של העובדות במסעדה XXXXוXXXX, תמונות המחסן ומיטת המאסג', מסרונים שהחליפה ב' עם חברותיה בערב האירוע. העימותים שנערכו בין ב' לבין הנאשם, חקירות הנאשם במשטרה וכן מזכרים ודוחות פעולה שונים.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשו הודעות המתלוננות במשטרה והודעותיהם של XXXXתביעה. כמו כן, הוגשה תעודת הערכה שניתנה ע"י משטרת ישראל לחוקרת שחקרה את האירוע.

הערות לסדר, והילוכה של הכרעת הדין:

אירועי כתב האישום על פני ציר הזמן אינם בסדר הכרונולוגי הרשום בו. ההיפך מכך. האירוע השני עם ב' הוא הראשון בציר הזמן כשנתיים לפני האירוע הראשון. אך למען הסדר, הדיון בהכרעת הדין יהיה לפי סדר האירועים שבכתב האישום, כך היה גם סדר הבאת הראיות.

הילוכה של הכרעת הדין יהיה כדלקמן, תחילה אסקור ואדון באירוע הנוגע ל- א', אציג את גרסתה בבית המשפט ובחקירתה במשטרה, אבחן אותה אל מול עדויות הXXXXם שבאו איתה בדברים מיד לאחר האירוע, וכן את הראיות הנוספות שהוגשו, ואף אותן אסקור כדי לעמוד על כנות דבריה. לאחר מכן, אביא את גרסת הנאשם לאירוע ואבחן אותה. בתום כל אלה אקבע ממצאים לגבי אירוע זה, ואזקק מהן את התוצאה המשפטית המתחייבת. לאחר דיון זה אפנה לדון באירוע הנוגע ל- ב', באותו האופן.

למען הסדר הטוב, יוער, כי ההפניות לתמלולי הקלטות הפרוט' אשר יובאו להלן, מתייחסות לכל תאריך ישיבה ספציפי בו העיד כל עד ולא לעמודי פרוטוקול לפי סדר כרונולוגי.

דיון והכרעה

האישום הראשון - המתלוננת א'

גרסת המתלוננת א':

א' הייתה בת 14 באירוע ובעת חקירתה, היא התלוננה על הנאשם כשעתיים לאחר האירוע ובהמשך מסרה מס' הודעות נוספות. לבית המשפט הוגשו שלושת חקירותיה במשטרה, בהן תיארה את התנהלות הנאשם כלפיה ואת התקיפה המינית שלטענתה חוותה מפני הנאשם, א' התעמתה עם הנאשם והטיחה בפניו את טענותיה.

בהודעתה הראשונה במשטרה, מיום 24.11.23, כשעתיים לאחר האירוע (נ/1), מסרה א' כי הנאשם חבר של אביה, ועובד במסעדת XXXXX, הסמוך לבית העסק של אביה, ולפעמים הם יושבים אצל הנאשם. א' תיארה כי שבוע-שבועיים עובר לאירוע, ישבה עם הנאשם לבד ושיתפה אותו בבעיות האכילה שלה. בתגובה הוא אמר לה שהיא "נראית פצצה" ובאותה הזדמנות אף אמר לה "וואי וואי אם לא היית ילדה" כשהוא מביט בגופה.

אשר לאירוע מושא כתב האישום, מסרה א' שעברה ליד בית העסק של הנאשם, האחרון הבחין בה, שרק לה ואמר לה מדוע היא לא אומרת שלום, היא נכנסה למסעדה לומר שלום, ומיד כשנכנסה הביט עליה הנאשם "מוזר" והתקרב אליה, היא סיפרה שהיא חוגגת היום את יום הולדתה, ומכאן התפתח האירוע לתקיפה מינית הנטענת, וכך באו לידי ביטוי דבריה בחקירתה:

"היום בשעה 15:30 עברתי ליד העסק של הXXXXXבשביל ללכת לאבא שלי, XXXXראה אותי שרק, ואני הבנתי שהוא קורא לי ואמר "איך את לא אומרת שלום" נכנסתי אמרתי שלום, שמתי לב שהוא מקפל את המקום והיה שם עוד אדם שאני לא מכירה, הוא ישב שם ולא עבד, איך שנכנסתי XXXXהסתכל עלי מוזר והתקרב אליי מאוד, סיפרתי לו שיש לי יום הולדת הוא התחיל לשיר ומהבעת הפנים הבנתי שהוא שתה, הוא אמר לי שהוא שתה בירה ושאל אותי אם אני רוצה טרופית, ואז הוא שר ורצה להרים אותי על הכיסא בגלל היום הולדת אמרתי לו שאני לא רוצה, הוא משך לי את השרוול והכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי מישש את הבטן ואז מישש את החזה שלי...זה היה מספר שניות ואז השיב אותי על הכסא ואני רציתי ללכת כי לא היה לי נעים אני ניסיתי לקום והוא אמר לי "את לא זזה" והתחיל לשיר ולמחוא כפיים והוציא עוגה ושאל אם אני רוצה לאכול ואמרתי שלא, חבר שלו ישב שם וצחק מהסיטואציה, ואז XXXXביקש מחבר שלו שיצלם אותי וחיבק אותי ואמר לי מזל טוב נשמה, הלכתי ואמרתי את כל זה לאבא שלי" (נ/1, פסקה 5).

א' אמרה שהייתה בשוק ממה שחוותה, אך נאלמה דום ולא אמרה לנאשם דבר, היא ניסתה לקום מהכיסא וללכת, אך הוא אמר לה לא לזוז והחל לשיר ולמחוא כפיים, והוציא כיבוד. עוד פירטה א' כי לבשה באותה עת ג'ינס וחולצת סריג בטן קצרה כך שביטנה הייתה חשופה (נ/2 ש' 10).

יומיים לאחר מכן, נחקרה א' שוב ומסרה הודעה נוספת אודות האירוע (נ/2). היא ציינה כי הייתה מופתעת מהתנהגות הנאשם הואיל והיא מכירה אותו מאז היותה בגיל מאוד צעיר, ותמיד אחרי בית הספר הייתה עוברת במקום ואומרת לו שלום, ולכן לא הבינה איך הוא יכול לעשות לה דבר כזה.

עוד ציינה לגבי התנהגותו כלפיה, כי בתקופה האחרונה שמה לב שהוא "דופק לה מבטים...הוא ככה מסתכל עליי מכף רגל ועד ראש ממש כאילו מפשיט אותי" (נ/2, פסקה 4). א' מסרה כי לא אמרה לו כלום על כך ולא התייחסה לזה. א' תיארה כי לא שיתפה את אביה, כי זה חבר טוב שלו ו"גם יש לו הומור כזה סוטה" אז לא רצתה לעשות מזה עניין.

בהודעה זו תיארה כיצד הנאשם "משך אותי מהחולצה מהשרוול אליו ואת היד השנייה הוא שם על הבטן שלי ומישש לי אותה ואז הכניס את היד פנימה וממש נגע לי בחזה שמאל שלי תפס את החזה שלי לשנייה ושיחרר. הייתי עם חזייה. הוא ממש תפס את החזה מעל לחזייה" (נ/2 פסקה 4). גם בהודעה זו ציינה א' כי בתחילה הייתה בשוק וניסתה להבין מה קרה, רצתה לקום וללכת, אך הנאשם אמר לה שלא תזוז. בהמשך אמרה לו "אני חושבת שהוא בן של זונה", יצאה מהמקום נסערת ועשתה לו אצבע משולשת (נ/2, פסקה 8).

כשיצאה מהמקום, אמר לה הנאשם שהוא רק צחק איתה ושתבוא, אך היא לא שעתה אליו, והלכה משם לאביה. האחרון אמר לה שכבר שמע מהנאשם שאמר לו שהיא נפגעה ונעלבה ממנו. לאור דברי הנאשם סבר אביה שהיא נעלבה מאחת הבדיחות של הנאשם. היא סיפרה לו מה בדיוק קרה.

א' ציינה כי אחד מהשכנים ראה אותה בוכה עם אבא שלה ושאל אותה מה קרה ואבא שלה סיפר לו מה קרה, והוא שאל אותה אם היא בטוחה, ואם היד שלו אולי החליקה בטעות, והיא בתגובה כעסה על מה שאמר וציינה "מה אני ילדה בת חמש, מה אני הוזה? אני לא סתומה, איך הוא יכול להגיד דבר כזה. אני הרגשתי בוודאות שזה היה בכוונה" (נ/2 פסקה 8). עוד סיפרה א' כי דיווחה על שאירע גם לסביה ולדודתה XXXX.

בהודעתה השלישית מיום 3.12.23 (נ/3), מוצג לא' סרטון וידאו מיום האירוע, שצילם XXXXXXXX(ת/7). א' אומרת כי זו הפעם הראשונה שהיא צופה בסרטון, וכי היא זוכרת את הסיטואציה, ולדבריה: "וואי אמאלה ממש הרגשתי זוועה שם. ואת זוכרת מה הוא אמר בעימות שרנו צחקנו השתוללנו... אני נראית לך משתוללת ? תראי אותי אני בהלם... וואי פשוט לא בא לי להסתכל על זה. לא ידעתי מה לעשות הייתי חסרת אונים תיראי את הפנים שלי" (נ/3 בש' 1-4).

בהודעה זו נשאלה א' מתי היה המגע בחזה, לפני או אחרי שהסרטון צולם, א' השיבה "לפני. אני נכנסתי והוא הסתכל עליי, בוחן אותי כזה מלמטה עד למעלה, עם חיוך מוזר כזה והוא סתם דיבר איתי. מה נשמע? איך אני? ואני אמרתי לו שיש לי יום הולדת היום ואז הוא מתחיל לשיר בערבית "סנאחילווה יא גמיל" כאילו היום יום הולדת בערבית וזה היה בקולי קולות ומחא כפיים ואז הוא שאל אותי למה שלא נרים אותך על הכיסא ואני אמרתי לו שאני לא רוצה ואז הוא משך אותי מהשרוול ועם היד השנייה הוא מישש אותי בבטן והכניס את היד פנימה מתחת לחולצה ותפס לי את החזה והוא התנשם כזה...ממש שמעתי אותו נושם בכבדות..." (נ/3 בפסקה 6). עוד הדגישה כי חשה את המגע היטב "אני הרגשתי את זה בוודאות" (נ/3 בפס' 10).

היא סיפרה כי עברו כ - 2 דקות מהרגע שהנאשם נגע לה בחזה ועד שצולם הסרטון (נ/3 ש' 8). א' תיארה שXXXXישב בכסא הראשון, והנאשם היה עם הגב אליו, וכשהנאשם נגע בה, היא הביטה על XXXXלראות אם הוא ראה, כי הוא כל הזמן צחק, אך מסרה כי אינה חושבת שXXXXראה, כי האחרון לא התייחס, התעסק בטלפון שלו והנאשם היה עם הגב אליו (נ/3 בפס' 13). עוד סיפרה: "אני הייתי מאוד מופתעת ממה שהוא עשה אני מכירה אותו שנים אני מאוד יודעת להבדיל מה נכון ומה לא. מה בכוונה ומה לא. אני לא ילדה קטנה ואני לא בכיתי סתם אני יודעת שמה שהרגשתי ומה שהוא עשה הוא לא תקין" (נ/3, פסקה אחרונה).

במהלך הודעה זו, חזרה גם על גרסתה ביחס לאמירות קודמות והתנהגות מוזרה של הנאשם כלפיה. היא תיארה את אמירתו של הנאשם כלפיה כשבוע שבועיים עובר לאירוע, כאמור לעיל, עת ישבה במסעדה עם ידיד בשם עידן, כשבשלב מסוים הביט בה הנאשם ולדבריה אמר לה "וואי אם לא היית ילדה...ועשה תנועה כזאת עם הראש...הוא לא אמר ממש במילים מה הייתי עושה לך, אבל הוא עשה עם הראש תנועה כזאת..." (נ/3 בפס' 12). יוער בהקשר זה, כי לא נגבתה הודעה מעידן בהקשר זה, אך נעשו מאמצים לאתרו, אך המאמצים העלו חרס (ראה ת/23).

ביום 2.12.23, בוצע עימות בין א' לבין הנאשם (ת/19), גם בעימות חזרה א' על גרסתה והטיחה את הדברים בפניו של הנאשם (ת/19 בפס' 11-12). הנאשם מצידו הכחיש את האמור, ואמר שרק חגג לה את יום הולדתה, אישר שאמר לה שהיא נראית "פצצה" ביום שסיפרה לו על הפרעות האכילה שלה, ואמר שניסה לעודד אותה (שם, בש' 23-24).

בתאריך 27.6.24, העידה א' בבית המשפט.

בפתח עדותה פנתה לבית המשפט ואמרה מיוזמתה: "לפני שאני ממשיכה כבוד השופט יש משהו שאני רוצה להגיד לך, אני מכירה את עצמי יותר טוב מכולם, אני לא ילדה קטנה, אני לא ילדה בת 5, אני יודעת להבחין בין טוב לבין בן אדם רע, אני לא בכיתי סתם, המהומה לא הייתה סתם" (עמ' 16 לפרוט' ש' 19-22).

א' חזרה על גרסתה לאירועים באותה האופן בו תיארה אותם במשטרה. תחילה תיארה את ההיכרות שלה עם הנאשם מילדותה עקב היותו חבר טוב של אביה (עמ' 15 ש' 21); א' חזרה ותיארה כיצד כתשעה ימים לפני האירוע, היא ישבה עם ידיד שלה במסעדת הנאשם, ובגלל שסמכה על הנאשם, היא שיתפה אותו בחוסר הביטחון שהיא חשה לגבי המראה שלה, ואמרה שבתגובה הנאשם אמר לה שהיא נראית פצצה (עמ' 16 ש' 7-10). כמו כן, אמר לה "אם לא היית ילדה מה הייתי עושה לך וואי וואי וואי". לדבריה, הוא הביט בה מכף רגל ועד ראש, ובחן את גופה. היא תיארה את תחושתה הלא נוחה מכך, אך לא סיפרה לאביה, כי זהו חברו הטוב, ולא חשבה שהוא באמת יעשה משהו (עמ' 16 ש' 6-10).

אשר לאירוע מושא כתב האישום, חזרה א' על התיאור שמסרה בהודעותיה במשטרה. היא מסרה כי הנאשם משך אותה מהשרוול, מישש אותה בבטן ואז "עלה" לחזה. א' הדגימה לבית המשפט, באמצעות הפרקליטה, כיצד חיבק אותה הנאשם.

לדבריה, "הוא משך אותי ואז הוא מישש לי את החזה". א' תיארה כיצד הנאשם עמד וחיבק אותה, כאשר עם יד XXXXחיבק אותה מאחור, ועם יד שמאל נגע לה בבטן ועלה לחזה ונגע בו (עמ' 18 בש' 17-33). א' תיארה את המגע בחזה "מצד שמאל, הוא פשוט מישש, הוא עלה לפה מתחת לחולצה, מדגימה תנועה של נגיעה ומישוש" (עמ' 19 בש' 2-6). עוד הבהירה כי המגע היה מעל החזייה בחזה (עמ' 19 בש' 12). לאחר מכן, ציינה כי הוא הושיב אותה על הכסא והתחיל לשיר לה בעברית (עמ' 19, ש' 15-17).

בהמשך, תיארה א' כיצד החבר של הנאשם, אותו XXXXXXXX, צילם אותה בווידאו, ללא הסכמתה, וכיצד הנאשם הציע לה עוגה ודונאטס. לדבריה, כאשר הנאשם הפנה אליה את הגב, היא ברחה משם, ועשתה לעברו אצבע משולשת, אותה כינתה "אצבע שלישית" (עמ' 19 בש' 26-33). היא הבהירה, כי עשתה לו "אצבע שלישית" כי נפגעה מכך שנגע בה. עוד הבהירה, כי לא אמרה לנאשם כלום על הנגיעה בה, כי הייתה בשוק מוחלט, אך לאחר מכן סיפרה לאביה (עמ' 20, ש' 1-12).

במהלך עדותה בבית המשפט, הוקרן בפניה סרטון הוידאו שצילם אותו XXXXבעת האירוע, א' זיהתה את עצמה והייתה נרגשת מאוד והדבר ניכר עליה (עמ' 22 ש' 1-10). א' הבהירה כי הצילום התרחש לאחר שהנאשם נגע בה, כאשר היא עמדה ולא ישבה (עמ' 22, בש' 22-33), היא חזרה ואישרה שהנאשם חיבק אותה מאחורה עם יד אחת, ועם היד השמאלית שלו היה מתחת לחולצתה על הבטן עלה לכיוון החזה ואז מישש לה את החזה (עמ' 23 ש' 4-8).

לאחר שרוענן זיכרונה, שבה א' על גרסתה במשטרה ואמרה, כי אכן הנאשם אמר לה - לאחר אותו מגע מיני שתיארה - שהיא לא זזה עד שהיא אוכלת משהו מתוק, וכמו כן ציינה, כי הייתה באה הרבה לעסק של הנאשם, אך חגיגת יום ההולדת כפי שאירעה היה משהו חריג (עמ' 27 ש' 12-16 וש' 21-33).

עוד מסרה כי עידן ידיד שלה שהיה איתה במסעדה ב- 15.11.23 עזר לנאשם לפי בקשתו, להרים את הכיסאות, ושאל את הנאשם בצחוק אם הוא יקבל תשלום על זה, ובתגובה הנאשם השיב לו "שיש לו אותי ללילה אחד...בצחוק כן...אנחנו צחקנו, יש לו מין הומור סוטה כזה XXXX" (עמ' 28-28 בש' 23-33 וש' 1-4).

במהלך עדותה, הוצגה ל-א' תמונה ת/1 מהאירוע, בו היא מצולמת עם הנאשם. התמונה צולמה לכאורה מיד לאחר המגע של הנאשם בחזה של א'. בתמונה נראית א' יְשוּבה על כסא, והנאשם אוחז בה ומצמיד אותה אליו, הוא אוחז בה כשיד אחת על ירכה של א'. פניה של המתלוננת נראות מכווצות. א' התייחסה לכך ואמרה שהחיבוק לא היה מקובל עליה, היא הפנתה לפרצוף "החמוץ" שלה בתמונות ואמרה "לחייך זה לא אופציה" (עמ' 29 ש' 31), היא תיארה כי חשה "שוק מוחלט", וחזרה והדגישה כי החיבוק לא היה בהסכמתה (עמ' 30 ש' 4-8).

א' נחקרה חקירה נגדית שתי וערב ארוכה, כשהסניגור הופך והופך בגרסתה, ולא מותיר אבן לא הפוכה. א' חזרה על גרסתה אודות תקיפתה המינית, תיארה והסבירה שוב ושוב את האירוע, את XXXXלו ואת שהיה לאחריו. א' התייחסה למקום בו נגע בה הנאשם, תיארה כיצד נגע בה, הדגימה זאת והשיבה לכל שאלותיו של הסניגור. במהלך החקירה הנגדית ניכרה התרגשותה של א' שחשה בחוסר נוחות לתאר שוב ושוב את האירוע המיני באולם בית המשפט, היא נראתה חוככת את ידיה, מקפלת את אצבעותיה בחוסר נוחות (עמ' 72, בש' 24-25).

א' חזרה ותיארה את האירוע פעם נוספת בחקירתה הנגדית, היא הבהירה לסניגור כי הרגישה היטב כיצד הנאשם מישש את החזה שלה (עמ' 75 בש' 33 ובעמ' 76 בש' 1), וכן הדגימה על התובעת היכן נגע בה. היא הדגימה עם יד XXXX, אך כשנשאלה האם נגע הנאשם בה ביד XXXXאמרה שאינה זוכרת (עמ' 76 בש' 8-10). כאשר הוטח בה בחקירה נגדית, כי הסיבה שעשתה אצבע משולשת לנאשם כשעזבה את המסעדה היא כי צחקו עליה השיבה: "בגלל שנגעו בי, בגלל שנגעו בי, בגלל שנגעו בי" (עמ' 93 ש' 33). היא שללה את טענותיו של הסניגור כאילו היה בליבה כלפי הנאשם או העלילה עליו דברים שלא חוותה.

חיזוקים לגרסת המתלוננת א'

1. דיווחיה של א' על שאירע בסמוך לאחר האירוע:

א' הגישה תלונה כנגד הנאשם כשעתיים לאחר האירוע, כך שדבריה בחקירתה סמוכים מאוד לאירוע עד כדי היותם ספונטניים ולכן בעלי משקל רב שעה שמדובר באמרות שנאמרו באופן ספונטני בזמן אמת (ראו: XXXXקדמי, על הראיות, חלק שני 588-587 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009)).

א' מתארת כי סיפרה לאבא שלה מיד לאחר האירוע וכן לדודתה XXXXולסבא וסבתא שלה (נ/2 פסקה 8). בעדותה שוב חזרה על כך שסיפרה לאביה, לדודתה XXXXולסביה, וזמן קצר לאחר מכן אביה לקח אותה להגיש תלונה במשטרה (עמ' 24-25 לפרוט').

א. עדות XXXXXXXX, אביה של א' מיום 21.11.24:

כעולה מחומר הראיות, כאשר א' יצאה מהמסעדה של הנאשם, היא פנתה והלכה לאביה, היא פגשה בו וסיפרה לו את שחוותה. בעת שהיא עשתה דרכו אליו, התקשר אליו הנאשם ואמר לו שהיא נפגעה ממנו. לטענת הנאשם הוא שלח לXXXXתמונות מ"חגיגת יום ההולדת" שעשה לה במסעדה.

XXXXפתח את עדותו וסיפר על טיב היכרותו את הנאשם, הוא סיפר כי הוא מכיר את הנאשם כ-20 שנה, ביתו סמוך למסעדת הנאשם, וXXXXנוהג לאכול במסעדה. לדבריו, הם אינם חברים טובים שיוצאים יחד, אבל נפגשים במסגרת העסק (עמ' 28 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 22-28).

אשר לאירוע הנדון, סיפר XXXXכי ביתו א' הגיעה אליו באותו יום וסיפרה לו מה שקרה, לדבריו היא הייתה נסערת. כששמע זאת, הוא היה בשוק, כי הוא מכיר את הנאשם 20 שנה. בתגובה הוא אמר ל- א' ללכת הביתה ושהוא תכף יגיע. בהמשך הדברים הוא הגיע הביתה, א' חיכתה לו למטה בוכה (עמ'30 לפרוט' מיום 21.11.24 ש' 13-25). הוא תיאר מה א' אמרה לו באותה עת כך:

"היא אומרת אבא, הוא קרא לי אמר, שאל אותי אם יש לך יום הולדת היום, אמרתי לו כן. אז הוא ביקש ממנה להגיע אליו. היא אמרה לי שבהתחלה זה נראה מוזר שהוא מבקש ממנה לבוא, אבל היא באותו זמן אמרה לעצמה אני ואבא אוכלים שם 20 שנים מאז שאני קטנה, בסדר. אז היא ניגשה אליו, הוא נתן לה חיבוק ואז הכניס את היד מתחת לחולצה ועשה מה שעשה" (עמ' 31 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 16-20).

בהמשך חקירתו שב ותיאר את שאמרה לו ביתו א' כיצד התרחש האירוע בו הותקפה מינית ע"י הנאשם:

"היא עברה את השער של הדלת פחות או יותר, ואז הוא ניגש אליה, הוא חיבק אותה, הכניס את היד שלו עמוק...העד מדגים עם יד XXXX, יד מתחת לחולצה לכיוון החזה, אוחז בחזה...נשאר שם 2-3 שניות והוציא. ואז כאילו הייתה בשוק, הוא גם אמר לו בואי שבי שבי, נחגוג לך, לצלם אותך ועוד כל מיני דברים..." (עמ' 35 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 26-31).

בחקירה הנגדית שב ותיאר את הדיווח של א':

"היא ירדה אלי, ואז אמרתי לה מה XXXXהתקשר, אמר שאת נפגעת ממנו או משהו כזה. ואז היא עמדה בשקט, היא הסתכלה עלי עם מבט עצוב מאוד ועשתה לי ככה, אבא הוא נגע בי. הסתכלתי עליה, אמרתי לה מה זאת אומר הוא נגע בך? אומרת לי, אבא הוא הכניס לי את היד מתחת לחולצה ונגע לי בחזה. זה מה שהיה" (עמ' 46 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 1-5).

עוד מסר, בניגוד לגרסת הנאשם, כי לא קיבל ממנו שום תמונה מהאירוע (עמ' 33 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 24-33). עם זאת, הוא אישר כי הנאשם התקשר אליו וזיהה את מס' הטלפון שלו (פרוט' מיום 21.11.24 בש' 34-36; וכן ראו ת/2).

XXXXהוסיף וסיפר על אירוע נוסף שהתרחש כשבוע-שבועיים לפני האירוע מושא כתב האישום. לדבריו, א' ביקשה ממנו לאכול במסעדת הנאשם, הם ניגשו לשם, א' ישבה על הבר והנאשם ניגש אליה מאחור ולחש לה באוזן "אם לא היית קטינה מה הייתי עושה לך" (עמ' 34 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 26-27). XXXXלא שמע זאת באותה עת, אבל א' סיפרה לו על כך לאחר מכן (עמ' 34 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 31-34).

כאשר נשאל האם א' סיפרה לו שהנאשם ניסה לנשק אותה השיב שלא, וכאשר הבין כי אלה הדברים שמסר אביו, הסבא של א', טען כי הוא לא יודע מאיפה הוא מביא את העניין הזה (עמ' 46 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 33-37).

ב. עדות XXXXXXXX, דודתה של א' מיום 21.11.24 ומיום 28.11.24:

לאחר השיחה עם אביה, פנתה א' וסיפרה לדודתה XXXXעל שחוותה עם הנאשם.

XXXXסיפרה שא' התקשרה אליה בשעה 15:30 ביום ההולדת שלה, נסערת, והתקשתה לדבר (עמ' 63 לפרוט' 21.11.24 ש' 18, ש' 28). היא התעשתה וסיפרה לה שהנאשם נגע בה. היא הגיעה לXXXX, הן נפגשו וישבו מתחת לבניין בו מתגוררת אמא שלה. XXXXתיארה את א' נסערת ובוכה, ומתקשה לדבר. היא שאלה את א' מה בדיוק עשה לה הנאשם, היא השיבה לה "הוא נגע בי בחזה, הוא שם לי ידיים במכנס, הוא הטריד אותי מינית" (עמ' 64 לפרוט' 21.11.24 ש' 16-19). עוד הבהירה כי שאלה את א' איך בדיוק נגע בה, וא' סיפרה לה שהיא הייתה עם חולצה רחבה, והנאשם השחיל את ידו ואחז בחזה שלה ובנוסף הניח את ידו הרגל שלה (עמ' 64 לפרוט' 21.11.24 בש' 23-29).

XXXXסיפרה כי היא שכנה של הנאשם מרבית חייה ומכירה אותו מגיל 15 (עמ' 62 לפרוט' 21.11.24 ש' 17, ש' 27) והוסיפה: "כמו שאני מכירה אותו ואני מכירה אותו מאוד מאוד טוב אז יש לו, אוהב לגעת באנשים ובנות. וכשהיא אמרה לי שהוא הכניס את היד לחזה והניח את היד על הרגל אז ישר ידעתי שזה...בלי לחשוב פעמיים ידעתי שזה קרה" (עמ' 64 לפרוט' 21.11.24 ש' 26-29).

בהמשך הדברים, סיפרה XXXXכי בתגובה למה שסיפרה לה א', היא ניגשה למסעדת הנאשם, השעה היתה 15:40 אך היא יודעת מתי הוא סוגר, הוא לא הולך מהר הביתה ונוהג לשתות אלכוהול במסעדה. היא הגיעה למסעדה, ראתה "שהכל מורם" הדלת הייתה פתוחה, היא נכנסה, וקראה לנאשם בזעם: "אמרתי לו בוא בוא תרד פדופיליה יסוטה, בוא תרד, בוא תרד. זאת XXXXXXXX, תרד למטה בבקשה" (עמ' 65 ש' 1-9).

לדבריה, הנאשם ירד ואמר לה: "סליחה XXXX, לא התכוונתי לפגוע בה, אני מצטער, זה היה בצחוק, זה היה בצחוק, אני מתחנן". בתגובה היא השיבה לו בקללות וצעקות: "התחלתי לקלל אותו, התחלתי לצעוק עליו, אמרתי לו מה עשית? איך עשית לי דבר כזה? איך אתה נוגע בילדה בת 14?...בילדה בת 14 אתה נוגע? יש לך כל XXXXXX, כל XXXXXXאתה יכול לגעת בה, בכל XXXXXX, כל הבחורות אצלך הולכות וחוזרות, יש לך מיטה למטה, יש לך הכל, רק תגיד לי מה עשית לה ...". לדברי XXXX, בתגובה לזעמה עליו, מיהר הנאשם להציג בפניה את הצילומים בטלפון הנייד, ואמר לה שלא היה איתה לבד, ולא הוריד אותה למטה [המחסן שמתחת לבית העסק שעוד נשוב אליו באישום השני]: "...ואז הוא התחיל להראות לי את התצלומים בטלפון שלו ואומר לי שהוא לא היה איתה לבד, לא הורדתי אותה למטה, אמרתי לו אם היית מוריד אותה למטה כבר...זה היה כבר התחנה האחרונה, כן צעקתי, כן קיללתי, רציתי שהוא יגיד לי מה הוא עשה" (עמ' 65 לפרוט' ש' 21-30).

XXXXטענה כי הנאשם התוודה בפניה על המעשה, ולשאלת בית המשפט האם לטענתה הנאשם הודה בפניה, חזרה ואמרה "ביקש סליחה הוא אמר שלא התכוון לפגוע" (עמ' 65 לפרוט' 21.11.24ש' 31-35). בהמשך עדותה, אישרה לשאלות בית המשפט כי הנאשם לא הודה בפניה כי נגע לא' בחזה, אלא הודה באופן כללי שנגע בה (עמ' 66 לפרוט' 21.11.24 ש' 29). לדבריה הוא הציג בפניה תמונות וסרטון בהן הוא נראה מחבק את א' כשיד אחת אוחזת בירכה קרוב למפשעתה. לדבריה, התמונות צולמו בשבילו ולא בשביל XXXXאו אביה, כי אם לא עשה כלום לא הייתה לו כל סיבה לצלם את א' (ראו עמ' 66 לפרוט' 21.11.24 ש' 24-39).

בהמשך עדותה אמרה XXXX, כי א' סיפרה לה, שמס' ימים קודם לאירוע, כאשר א' הייתה עם ידיד שלה עידן במסעדת הנאשם, ביקש הנאשם את עזרתו בסגירת העסק. באותה הזדמנות פנה אליה הנאשם ואמר לה "וואי וואי מה הייתי עושה לך". לדבריה, א' סיפרה לה על כך ביום שזה קרה וגם ביום האירוע (עמ' 70 לפרוט' 21.11.24 בש' 34). וכאשר עידן דרש בבדיחות תשלום על עזרתו לנאשם, אמר לו הנאשם כי התשלום לעזרה זו א' ללילה (עמ' 72 לפרוט' 21.11.24 ש' 9-16).

במאמר מוסגר יצוין, כי במהלך העדות בעניין האמירה הנ"ל ועיתויה, התעורר ויכוח סוער בין באי כח הצדדים, אם מדובר בעדות מפי השמועה כטענת ההגנה, או שמא מדובר בעדות קבילה כטענת התביעה. בית המשפט הכריע כי מדובר בעדות קבילה. משהדבר נוגע לקבילות ומשקל, הגיעה העת לנמק את מסקנתי זו.

עדות מפי השמועה הינה כידוע בלתי קבילה למעט בסייגים הקבועים בדין. אולם, בעבירות מין נקבע לא אחת, כי ניתן לקבל עדויות אודות דברים שנשמעו מפי קורבן העבירה "...גם אם הדברים אינם בגדר החריג של רס גסטה (res gesta) - כראיה לא רק לעצם אמירת הדברים אלא גם כראיה מסייעת לתוכן עדותו של קורבן העבירה" (ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 88, 20.10.2010); ע"פ 781/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12, (13.1.2021)).

מעדותה של XXXX, עלה כי א' סיפרה לה על האמירה המינית הנזכרת לעיל ששמעה מפי הנאשם כאשר הייתה עם ידיד במסעדה כתשעה ימים טרם האירוע מושא האישום הראשון, כאשר שטחה בפניה את כל קורותיה עם הנאשם. לפי תוכן הדברים והקשרם, הנאשם כיוון אליה את האמירה המינית.

מחומר הראיות עולה כי לאמירות שליוו את התנהגותו המינית-המחפיצה של הנאשם, זיקה הדוקה למעשיו כלפי א' כשבוע לאחר מכן, עת מישש ל-א' את החזה במסעדה. לכן, דברים שאמר ל-א' הם חלק מהאירוע כולל, וכאשר הם נשמעו מפיה של א' ונקלטו אצל XXXX, האחרונה רשאית להעיד עליהם ועדותה על כך קבילה.

מעבר לכך, החשש העיקרי מפני עדות מפי השמועה הוא חוסר אמינותם של דברים שנשמעו מכלי אחר. א' ודודתה XXXXהעידו במשפט והייתה להגנה האפשרות לחוקרן על אימרת חוץ זו, ובכך מצומצם החשש להעדר מהימנות (ראו: ע"פ 305/22 פתחי איובי נ' מדינת ישראל, פסקה 42 (7.9.2023); ע"פ 7293/97 ז'אפר נ' מדינת ישראל (1998); על המשמעות של "הזדמנות לחקור" ראה: דנ"פ 4390/91 מדינת ישראל נ' חג' יחיא פ"ד מז(3) 661 (1993). וראה גם: XXXXקדמי, על הראיות, א, 375 (2009)).

לכן גם אם האמירה המינית מצד הנאשם לא' אינה קשורה במישרין לאירוע המעשה המגונה המופיע באישום הראשון, ואינה בבחינת אמירה שניתן לסווגה כרס-גסטה הסמוכה מאוד לאירוע מרגש, משעה שXXXXקלטה בחושיה את הדברים שאמרה לה א' שהייתה מושא האמירה שנשמעה מפי הנאשם, ולדברים זיקה הדוקה להתנהלות הנאשם כלפי א', מדובר באמרת חוץ של הנאשם, שXXXXיכולה להעיד ששמעה אותם מפי המתלוננת (ראו גם סעיף 11 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).

נחזור להמשך עדותה של XXXX.

עוד סיפרה XXXXכי א' סיפרה לה כי כאשר יצאה מהמסעדה לאחר שהנאשם נגע בה עשתה לו אצבע משולשת וברחה (עמ' 73 לפרוט' 21.11.24 ש' 2). עוד הוסיפה כי חברה שלה הייתה מקיימת יחסי מין עם הנאשם במיטת המסאז'ים במחסן תמורת כסף בהסכמה (עמ' 78 לפרוט' 21.11.24 ש' 29-31).

עדותה של XXXXבבית המשפט משתלבת היטב עם הדברים שהטיחה בנאשם בעימות שנערכה ביניהם ביום 2.12.23 (ראה ת/5+ת/5א). בעימות XXXXסיפרה כי היא מכירה את הנאשם מגיל 14 ומכירה אותו היטב. היא הטיחה בנאשם "XXXXאוהב לגעת בנשים, הוא חולה על זה", "כנראה הוא אוהב קטנות", סיפרה שיש לו חדר במחסן למטה עם מיטת מסאג' לשם הוא מביא בנות, הטיחה בנאשם את הדברים שסיפרה לה א' אודות תקיפתה המינית, וסיפרה כי יש לנאשם מיטת מסאז'ים במחסן והוא מביא לשם בנות:

"אם אני לא מכירה את העסק שלך ואותך מגיל 14 אתה מתחיל עם בחורות נותן להם לשתות ומתעסק איתם בשביל ההנאה הפרטית שלו. ויש לו את החדר למטה. בתוך המחסן יש שם מיטת מסאז'ים כזו יכול להיות שהוא העיף אותה יכול להיות שלא" (ת/5א פסקה 10).

טענה בפניו כי כשהגיעה מיד לאחר האירוע והתעמתה איתו על המעשה שעשה, הוא התחנן בפני, ביקש סליחה, "אמר לי זה לא היה בכוונה אולי היא התרגשה אולי ככה", אמר שלא הוריד את א' למטה (למחסן).

הנאשם הגיב להאשמותיה, אמר שהיא השתוללה בעסק ואיימה עליו עם סכין (החוקרת מציינת בפניו שטען קודם לכן שאמר "סכין פלסטיק"). הודה שהתחנן בפני XXXXאך לטענתו התחנן שתקשיב לו. XXXXהכחישה שאיימה עליו עם סכין, אך הודתה שצעקה וקיללה אותו וחזרה על כך שהודה בפניה.

בעימות נשאל ע"י החוקרים מדוע ניזקק לצלם את האירוע בטלפון שהרי המקום מצולם בדי.וי.אר ולמה מיהר ופירק אותו - הנאשם שתק.

הנאשם הודה ש-א' אכן עשתה לו אצבע משולשת ושהיא נפגעה כאשר עזבה את המסעדה (ת/5א ש' 14). הוא הכחיש שנגע בא' באופן מיני כאשר חיבק את א' ואחז בירכה (ת/5א ש' 24).

ג. הודעתה של XXXXXXXX, סבתה של א' -

הודעתה של סבתא XXXXמיום 28.11.23, הוגשה על ידי ההגנה אשר ויתרה על העדתה בבית המשפט (נ/10).

סבתא XXXXמסרה בחקירתה במשטרה כי בסמוך לאירוע א' סיפרה לה מה שקרה, תיאוריה תואמים את תיאוריה של א'. לפי דבריה א' סיפרה לה שהנאשם קרא לה להיכנס לעסק, הציע לה עוגה ואמר לה את לא זזה מפה, הכניס את היד מתחת לחולצתה ותפס לה את החזה, אח"כ א' קיללה אותו "אתה בן של זונה", עשתה לו אצבע משולשת והלכה (נ/10 בפס' 1). עוד סיפרה, כי XXXXסיפרה לה שהלכה אל הנאשם וזה אמר לה שהוא מצטער וביקש סליחה, וגם סיפרה לה שיש לו מיטה של מסאז'ים בעסק ושהוא מביא לשם בנות (נ/10 פס' 7).

ד. עדותו של XXXXXXXXמיום 28.11.24, סבא של א' -

סבא XXXXתיאר כי לאחר האירוע פגש בנכדתו א' שהייתה לדבריו בהלם ובקושי דיברה (עמ' 36 ש' 8). לדבריו, היא סיפרה לו שהנאשם הכניס לה את היד לחולצה שלה ו"עשה תנועות" תוך שהדגים תנועות עיסוי/מישוש (עמ' 37 לפרוט' ש' 1-8). המשיך וסיפר כי שמע ממנה את הדברים כשכל המשפחה נפגשה איתה (עמ' 37 לפרוט' ש' 32-33).

2. עדויותיהם של XXXXהראיה שנכחו במסעדה - תום XXXXוXXXXXXXX:

חיזוק נוסף לגרסת המתלוננת א' מצאתי בגרסת שני XXXXראיה שנכחו במסעדה בעת האירוע עם א' - XXXXXXXXותום XXXX.

XXXXהוא חבר/לקוח של הנאשם והיה זה שצילם את התמונות והסרטון מיום האירוע, ואילו תום XXXXהוא עובד במסעדה ועבד לפי גרסתו במטבח הממוקם ב"גלריה" בקומה השנייה, הוא ירד למטה לפרק זמן קצרצר ועלה חזרה.

הגם שהשניים העידו מטעם התביעה, הם מאוד מקורבים לנאשם וחפצים בטובתו. הנאשם טען כי XXXXהראיה הללו ראו את כל האירוע ולא ראו אותו פוגע ב-א' כטענתה, ולכן שומטים את הבסיס לאישום הראשון. אלא שהשניים לא תמכו בגרסתו. אמנם, שניהם נכחו בזמן אמת במקום, אך לא העידו שראו את כל המתרחש. ולכן לא שללו את דבריה של המתלוננת. כל אחד מהם סיפק את טעמיו לאיבוד קשר העין עם הנאשם ו-א' באירוע.

א. עדותו של XXXXXXXX-

הודעתו הראשונה של XXXXבמשטרה נגבתה ביום 29.11.23 (נ/8). בהודעתו מסר כי הוא חבר של הנאשם וביום האירוע נכח במסעדה. הוא סיפר שצילם את סרטון "חגיגת היום הולדת" לבקשת הנאשם (נ/8 ש' 17, ש' 29) ולגבי האירוע המיני הנטען, טען שלא לא ראה את האירוע (נ/8 ש' 27).

הודעתו השנייה של XXXXנגבתה ביום 4.12.23, שם סיפר כי הנאשם ראה את א' מחוץ למסעדה וקרא לה לבוא, היא באה ואמרה לו שיש לה יום הולדת. הנאשם שר לה שירי יום הולדת, היא אמרה שהיא ממהרת, אך הנאשם אמר לה לשבת, הוציא לה עוגות ומתוקים, אך א' אמרה כל הזמן שהיא לא רוצה, ואז הנאשם ביקש ממנו לצלם תמונות סרטון בטלפון שלו לשלוח לאבא שלה, והוא אכן צילם (נ/9, פסקה 2).

עוד ציין בחקירתו כי א' לא שיתפה פעולה עם הנאשם ורצתה ללכת:

"היא הייתה נראית כאילו שרוצה ללכת כל הזמן ואני אמרתי לXXXXשיעזוב אותה כי היא אמרה שהיא ממהרת בהתחלה וגם היא כאילו נראתה שרוצה ללכת כל הזמן. היא לא שיתפה פעולה עם XXXX. וXXXXאמר 'כמה דקות כמה דקות' משהו כזה" (נ/9, פסקה 10).

לשאלה אם הבחין בנאשם נוגע ב- א' בחזה טען XXXXכי לא שם לב כל כך להתרחשות כי היה עסוק בפלאפון שלו וגם הסתכל החוצה לקטנוע שלו (נ/9, ש' 14).

XXXXהעיד בבית המשפט ביום 28.11.24. בעדותו בבית המשפט חזר XXXXעל מה שמסר במשטרה באופן כללי, הוא מצא להדגיש שוב ושוב שלא ראה כלום כי היה עסוק והביט על הקטנוע שלו בחוץ כי פחד שיגנבו אותו (עמ' 17, ש' 23-30). כששאל אותו בית המשפט שאלות בנושא ועוד לפני שהושלמה שאלה אמר מיד "לא ראיתי", "הייתי עם הגב" (עמ' 13 לפרוט').

הוא חזר וציין כי א' לא שיתפה פעולה עם הנאשם, אמרה לנאשם שהיא ממהרת ללכת, ולטענתו הוא אמר לנאשם שיעזוב אותה כי היא ממהרת (עמ' 18 ש' 19-20; עמ' 19 בש' 18 וש' 27-30). לטענתו היא נראתה ממהרת החוצה (עמ' 16 לפרוט').

לשאלת בית המשפט אשר תמה על כך שלפי גרסת הנאשם הוא ניצב במקום, צילם וכו' ולא הבחין במה שהתרחש, טען XXXXכי אכן היה במקום, אך לא ראה כלום כי הביט החוצה לאופנוע שלו (עמ' 21 ש' 1-4). גם בחקירה הנגדית, לשאלות הסניגור הבהיר, שלא ראה את הכל למרות שהיה שם משום שהביט החוצה וגם התעסק בטלפון שלו (עמ' 25 ש' 16-21, וש' 36-37) והדגיש שוב "אני מסתכל החוצה מאיפה אני יודע מה הולך בפנים?" (עמ' 25 ש' 34).

ב. עדות תום XXXX-

תום הוא עובד במסעדה של הנאשם. כמו עדותו של XXXXגם עדותו של תום הייתה מאוד מסויגת ועל אף נוכחותו במקום לא ראה דבר. מיד כשהחלו שאלות בנושא המגע של הנאשם עם א' מיהר להשיב כי ירד לשנייה ועלה חזרה למטבח (עמ' 11 ש 11; עמ' 40 ש 1-2).

לדבריו, בעת האירוע מושא האישום הראשון, עבד למעלה בגלריה במטבח (לפי העדויות, במסעדה שתי קומות - המסעדה עצמה, קומה עליונה "גלריה" ובה מטבח, וכן מחסן). בשלב מסוים הוא ירד למטה למסעדה, שמע שהנאשם וחברו XXXXXXXXשרים לאחת הלקוחות שירי יום הולדת. אותה לקוחה ישבה על כסא, הוא לא מכיר אותה, ומיד אחר כך עלה למעלה (עמ' 12 לפרוט').

3. מצבה הנפשי של א' מיד לאחר האירוע -

בפסיקה נקבע, כי מצבו הנפשי של קורבן עבירת מין הוא ראייה אובייקטיבית, שיש בכוחה לחזק ואף לסייע לעדות שנמסרה (ראו, מיני רבים, ע"פ 1121/96 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 353, 361 (1996); ע"פ 6038/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 72 [נבו] (5.1.2023); ע"פ 2193/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18, (27.6.2024)).

הנאשם עצמו מסר בעדותו כי לאחר שהתחבק עם א' ושר לה שירי יום הולדתה, היא צולמה ע"י חברו XXXXשנכח בעסק, ולפתע הבחין בה שהיא רצה מאחוריהם החוצה, הוא שאל אותה מה קרה והיא עשתה לו אצבע משולשת (עמ' 17 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 31-32).

א' תיארה כי לאחר שיצאה מהעסק של הנאשם, והלכה לאבא שלה החלה לבכות והייתה בשוק, וכשהגיעה לאביה סיפרה לו הכל (נ/2 פסקה 8).

בעדותה בבית המשפט תיארה את מצבה הנפשי לאחר האירוע כך:

"אבא שלי שאל אותי א' מה שמעתי, נפגעת מXXXX? מסתבר שהוא התקשר אליו לפני שבאתי, תשמע הבת שלך נפגעה ממני, אני לא מבין למה, מסתבר שהוא התקשר אליו להודיע לו למה, אני התחלתי לבכות, סיפרתי לו ואני אמרתי לו אבא אתה לא שמת לב שXXXXמסתכל עלי בצורה מוזרה כזאת, בא אמרה לי א' את האמת שכן, אני שם לב, ואז הוא אמר לי לעלות הביתה ועליתי" (עמ' 10 בש' 17-23).

האב XXXXמתאר בעדותו את מצבה הנפשי של המתלוננת כך: "מצבה הנפשי הייתה נסערת מאוד...העיניים אדומות וממש כאילו בלחץ...", בהמשך ברענון זיכרונו אישר שבמשטרה מסר כי היא התחילה לבכות (עמ' 29 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 26-34). בחקירה הנגדית שוב חזר על כך "נסערת מאוד, אדומה, עיניים אדומות, הפרצוף נפול...בכתה, היא התחילה לבכות רק בתוך הלובי, הבלוק..." (עמ' 40 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 15-17).

XXXXהדודה סיפרה ש-א' התקשרה אליה בשעה 15:30 ביום הולדת שלה, נסערת לא יכולה לדבר, מתארת שסיפרה לה 30-40 דק' אחרי המקרה (עמ' 63 לפרוט' 21.11.24 ש' 18). כאשר פגשה בא' ראתה אותה נסערת, בוכה, לא יכולה לדבר (עמ' 64 לפרוט' 21.11.24 בש' 16).

סבתא XXXXמתארת בעדות במשטרה בסמוך לאירוע כי התרשמה שא' הייתה מבוהלת ומבולבלת, הפנים שלה היו נפוחות והעיניים אדומות מבכי (נ/10, פס' 1-3).

סבא XXXXתיאר בעדותו מיום 28.11.24 כי לאחר האירוע ראה את א' שהייתה בהלם ובקושי דיברה (עמ' 36 ש' 8).

4. חיזוקים חיצוניים אובייקטיביים מאמתי גרסה

בנוסף, לעדותה של א' נמצאו עוגנים ראייתיים חיצוניים המחזקים את גרסתה. עוגנים אלה הם באופיים הראייתי נסיבתיים, אך הם תומכים במסקנה בדבר נכונות גרסתה של א'. המופע שלהם הוא בדמות של ראיות קשיחות, כמו תמונות, שיחות טלפון, וסרטון המתעד השמדת ראיה מצד הנאשם. ראו להלן:

א. תמונות מהאירוע (ת/1) - בתמונה נראה הנאשם מחבק את א' כשהיא יְשוּבה על כסא ופניה מְכּוּרכָּמוֹת, ידו האחת של הנאשם מחבקת אותה וידו האחרת לופתת את ירכה של א'.

ב. צילומי מסך של שיחות ממכשיר הטלפון הנייד של אביה של א' (ת/2) - המעידים על שיחות שקיבל אביה של א' מיד לאחר האירוע המעידים על שיחות טלפון של הנאשם, בהן הנאשם ביקש לדווח לאב שביתו א' נפגעה/נעלבה, כלומר גם לשיטתו אירע אירוע מסעיר ל- א' אצלו בעסק.

ג. דו"ח ביקור בזירה חוקר זי"ט מיום 29.11.23 (ת/9) - במצלמות מוקד ניתן לראות את הנאשם יוצא עם קרטון בידו ולאחר מספר שניות חוזר ללא הקרטון. בחקירתו הודה הנאשם כי זרק את מכשיר הדי. וי. אר. [שצילם את האירוע עם א']. בהקשר זה ראוי להדגיש שתי נקודות:

הנקודה האחת, ברור לכל בר דעת כי אם הנאשם לא תקף מינית את א' הוא לא ימהר להעלים ראיית זהב שבאמתחתו, מיד לאחר עזיבתה את המקום, שבכוחה לשקף "אחד לאחד" מה בדיוק התרחש במסעדה ולנקותו מכל חשד, אלא אם יש בה תוכן מפליל, שאז ברורה הבהילות בה נקט הנאשם להעלימה. הנקודה השנייה, הנאשם היה למוד ניסיון מהאירוע השני שבכתב האישום (XXXXם בזמן לאירוע עם א'), ולמד כי המשטרה מגיעה לבית העסק ותופסת את המכשיר. לכן מיהר והעלים את המכשיר, תוך שהוא מקפיד להסתיר אותו בקרטון ירקות כשהוא פוסע ברחוב לפח האשפה הציבורי. הוא הוסיף והתקין תחתיו מכשיר ישן, שאם המשטרה תגיע לעסק, תמצא מכשיר "תמים".

הנאשם שיקר במצח נחושה בחקירותיו בנושא זה וכאמור הטעה את המשטרה בכוונה. שקריו והעלמת תיעוד מצולם של האירוע עם א' מחזקים עד מאוד את גרסתה של א' ותומכים בה (ראה ביתר פירוט בהמשך בדיון הנוגע לעבירת השיבוש).

גרסת הנאשם לאישום הראשון

ביום 26.11.23, כיומיים לאחר האירוע, נחקר הנאשם במשטרה (ת/58) ונשאל מה יש לו לומר על החשד שביצע מעשה מגונה ב- א' ומסר את הגרסה הבאה (תיקוני הכתיב שלי - ש.ב.):

"הכל היה תמים לגמרי...עשיתי לה שלום מרחוק ונכנסתי פנימה לעסק. היא נכנסה לעסק ישבה והתחילה לדבר ואמרה שיש לה יום הולדת. יש לנו רקע לפני. צחקנו. היה עובד שקראתי לו מלמעלה בשם תום אמרתי לו שיבוא וישיר לה גם ביחד איתי, היום יום הולדת, היה עוד בחור בשם XXXXיחד איתי ישב איתי וראה הכל. וזהו....זה היה סוף יום אז בשביל הצחוק הוצאתי בורקסים ואמרתי שתיקח משהו מתוק והיא סירבה אז הוצאתי עושה (צ"ל-עוגה) שקניתי לילדים לשבת. הוצאתי והצעתי והיא לא לקחה כלום קראתי לחברה שרנו לה היום יום הולדת צחקנו אני המשכתי באיזה שהיא דרך החוצה יצאתי החוצה לכיוון XXXXוכשהסתובבתי היא עברה אותי מהר ורצה ושאלתי אותה מה קרה היא עשתה לי ככה (אצבע משולשת) התקשרתי לאבא שלה באותה שנייה קוראים לו XXXX. ואמרתי לו תשמע הילדה נפעה (צ"ל-נפגעה) ממשהו לא יודע ממה הוא אמר לי שהוא עובד והוא ידבר איתי אחר כך ומאז הוא לא חזר אליי. ואחרי כמה דקות באה אליי דודה שלה XXXXלעסק. התחילה לצעוק והתחילה להשתולל. אמרה לי 'אני יזיין אותך אני יראה לך' ושמה לי סכין פלסטיק על הצוואר שאלתי מה קרה והסכין נשברה. יש לנו הכרות מוקדמת לי ולXXXX. וחשבתי שהיא צוחקת איתי, והיא אמרה לי שהיא הפסיקה ישיבה באמצע ובאה והרגעתי אותה והיא אמרה לי שאני נגעתי בא'. היא אמרה שנגעתי לא' בחזה. זה זעזע אותי מאוד...אני ואבא של א' מכירים אנחנו יושבים ומדברים הרבה באחת הפעמים ישבתי איתו והוא סיפר לי שהבת שלו במצוקה וחותכת ורידים ואני שיתפתי שגם הבת שלי עברה את זה. ומשם התחברנו אחד לשני ודיברנו על הנושא. וכשהיא אמרה שיש לה יום הולדת רציתי לעשות לה קצת שמח. אבל לא קרוב למה שהיא אומרת. זה מזעזע אותי לחשוב אפילו על זה" (ת/58, בפסקאות 19- 21).

כלומר לגרסת הנאשם, הוא ברך את א' לשלום והיוזמה להיכנס לעסק הייתה שלה [בניגוד לגרסת חברו XXXXלעיל שהיה במקום ואישר את גרסת המתלוננת שהנאשם הוא זה שקרא לה, ראו נ/9]. הנאשם שר לה שירי יום הולדת. הנאשם מרחיק עצמו מכל מגע עם א'. הוא לא מציין ולו ברמז שחיבק אותה ולמעשה לא מציין כל מגע. רק לשאלת החוקרת אישר שחיבק את א' אך טען שזה היה 'חיבוק אבהי' (ת/58, ש' 60-61). נשאל איך חיבק אותה ומסר "כשהיא ישבה חיבקתי אותה אמרתי לה מזל טוב וזהו" (ת/58, ש' 67).

עוד נשאל מה היא לבשה השיב "היא לבשה חולצה אפורה בטן כזו" (ת/58, ש' 69). לגבי גילה מסר בהתחלה כי היא ילדונת, בת 15 ואמר שנראה לו שהיא בגיל של הבת שלו, אמר שהבת שלו בת 14 ואז אמר שגם א' בת 14 (ת/58 בש' 47-51).

הנאשם מסר כי א' יצאה בסערה ממנו והפנתה לו אצבע משולשת והוא לא הבין מה קרה. לטענתו, הוא לא יודע מה גרם לה לעשות לו אצבע משולשת, חשב שהיא נעלבה כי היא חושבת שהוא צחק עליה שהציע לה את המתוקים (ת/58, בש' 72-75). אח"כ הוא התקשר לאביה ומסר לו ש-א' נפגעה ממנו ולא ברור לו ממה. בסמוך לאחר מכן, הגיעה דודתה של א' לעסקו והחלה לצעוק עליו ולדבריו לאיים ולתקוף אותו תוך שהיא מטיחה בו שנגע בחזה של א'.

בהמשך, נשאל הנאשם אם יש מצלמות בעסק, והשיב בשקר שיש מצלמות אך הן מקולקלות מחודש אוגוסט. הוא נשאל אם בדק במצלמות אם יש צילום של האירוע, השיב שבדק, אבל לא היה צילום כזה, כי אין חשמל בדי.וי.אר. טען שלא תיקן את המצלמות כי לא היה לו כסף ועשה טעות.

בחקירתו מיום 29.11.23 (ת/61) הוטח בנאשם כי הוא כבר נחקר על אירוע דומה של מעשה מגונה (האישום השני משנת 2021) ונשאל מה תגובתו. הוא השיב כי המקרה הנוסף שונה לגמרי, כי שם הוא דיבר איתה ורכן לכיוונה של המתלוננת ופה לא עשה כלום (ת/61, ש' 9-10).

עוד נשאל לגבי כך שXXXX[הדודה של א' שבאה בסערה לעסק לאחר שנודע לו מה קרה] הגיעה אליו והטיחה בו מה שעשה ל-א' והוא התחנן אליה ואמר לה שזה לא היה בכוונה ושתסלח לו, השיב "התחננתי שתסלח לי. התחננתי. היא לא רצתה להקשיב". נשאל מדוע התחנן לסליחה אם לא עשה כלום, תחילה שתק ולאחר מכן אמר "אני התחננתי כי פחדתי שיפתחו עוד פעם את התיק הקודם" (ת/61, בש' 41-44). נשאל איך אפשר להאמין לו שלא נגע ב-א' אם בא ופירק את הדי.וי.אר והחליף לישן, שוב שתק (ת/61, בש' 45-46).

בחקירתו, הוצג לו הסרטון שנתן לXXXXלצלם מהטלפון שלו. אישר שביקש מXXXXלצלם. נשאל למה והשיב "לא יודע. רגע של הלצה" (ת/61, בש' 47-50). הנאשם לא ידע להסביר למה בחר לצלם. הוטח בו כי בסרטון הוא צוחק ושר וXXXXמגחך וצוחק, והילדה בת 14 א' יושבת שם בכיסא לא מגיבה, לא מדברת ולא מחייכת, פשוט בהלם ונשאל מה יש לו לומר, השיב "היא תמיד כזאת שקטה" (ת/61, בש' 57-64). לנאשם הוצגו תמונות מהאירוע (ת/1), הנאשם הודה כי ניתן לראות שא' מביעה אי שביעות רצון, אך מסר כי הכל נעשה בתמימות וכי זה לא כפי שזה נראה (ת/61, בש' 93-96). הנאשם נשאל שוב לגבי החיבוק שנתן ל-א', אמר שהחיבוק היה אבהי לגמרי והוסיף כי "יכול להיות עם יד אחת לא זוכר פשוט חיבקתי" (ת/61, בש' 87-88).

באשר לעבירת השיבוש, הוטח בנאשם כי תום [העובד שלו] הבחין שהוא מתעסק עם הדי.וי.אר מיד לאחר המקרה, תחילה השיב הנאשם שיש להם את הדי.וי.אר ושיבדקו. כאשר החוקרת עימתה את הנאשם כי היא יודעת מה עשה עם הדי.וי.אר ושזו הסיבה שהוא נחקר גם על שיבוש חקירה. הנאשם שתק. הנאשם נשאל שוב ושוב באופנים שונים, ביחס לעבירת השיבוש ואף הוטח בו כי הוא החליף את הדי.וי.אר והנאשם המשיך לשתוק פעם אחר פעם וביקש לדבר עם עורך דינו. בהמשך, שם את ידיו על הראש והחל לבכות ואמר "אני לא נגעתי בה". (ת/61, בש' 15-26).

לאורך החקירה שתק הנאשם בעניין זה, שם את ידיו על פניו וסירב לדבר, גם לאחר שהוסבר לו כי השתיקה מחזקת את הראיות נגדו (ת/61, בש' 75-80). בהמשך נשאל מדוע אם לא נגע ב-א' החליף די.וי.אר, ושוב שתק (ת/61, בש' 33-40). לבסוף ורק לאחר הוטח בו כי ניתן לראות אותו במצלמות האבטחה של יום שישי [יום האירוע] יוצא עם קרטון מהעסק, מסר הנאשם: " כן יצאתי עם הדי.וי.אר זרקתי לפח (מוריד את הראש ובוכה)...בXXXX[רחוב ראשי בXXXXXX- ש.ב] בפח הירוק...". הנאשם נשאל מדוע זרק את הדי.וי.אר והשיב: "מלחץ. תיראי מה אתם עושים לי. אתה עושים את זה יותר גרוע" (ת/61, בש' 125-130).

עוד עומת עם כך שבחקירה הקודמת טען שביום שבת הלך לבדוק את המצלמות, אך הסתבר שזה לא נכון, שכבר ביום שישי [לאחר האירוע] פירק את הדי.וי.אר וזרק אותו, הנהן בחיוב בראשו (ת/61, בש' 131-132).

הנאשם נחקר פעם נוספת ביום 4.12.23 (ת/51א). להבדיל מחקירה קודמת (ת/58), בה טען כי ברך את א' לשלום והיא מיוזמתה באה לעסק, בחקירה הנוכחית אישר שקרא ל-א' לבוא, היא אמרה לו שהיא ממהרת. לאחר שבאה לעסק, שר לה והציע לה דברי מתיקה, ואמר שיכול להיות שאמר לה שהיא לא זזה עד שלא תאכל משהו מתוק, אך היה זה בהלצה, בצחוק כדבריו (ת/51א בש' 11-16).

הנאשם נשאל שוב על כך שXXXXדודתה של א' אמרה שכאשר הגיעה לעסק לאחר האירוע והתעמתה איתו, הוא התחנן לסליחה, ונשאל למה ביקש שXXXXתסלח לך, השיב "אני התחננתי שתקשיב. שתקשיב למה שיש לי להגיד" (ת/51א בש' 19-20). עוד אישר הנאשם שהראה לה את הסרטון ואת התמונות שמחק מהטלפון. כאשר נשאל למה מחק את התמונות השיב כי נלחץ מכל הסיטואציה (ת/51א ש' 19-28).

בחקירה זו, הוטח בנאשם כי א' טוענת שהוא מישש לה את הבטן וידו עלתה למעלה לחזה ומישש לה את החזה מתחת לחולצה, הנאשם הכחיש, וכן שלל סכסוכים איתה או עם משפחתה. עוד הוטח בו כי א' טוענת שמשך אותה מהשרוול והצמיד אותה לכיסא כדי שהיא תשב, והוא הכחיש זאת (ת/51א ש' 45-46).

הנאשם נשאל פעם נוספת מדוע מחק תמונות מהטלפון, ניסה ליצור קשר מיד עם אביה של א' ומדוע השליך את הדי.וי.אר אם לטענתו לא עשה שום דבר. הנאשם השיב "עם האבא הרגשתי שהיא נפגעה אז התקשרתי ומהשאר נלחצתי" (ת/51א בש' 50). כאשר נשאל ממה נלחץ ומה חשש שימצאו בדי.וי.אר, הוא שתק (ת/51א בש' 51-54).

אשר לאמירתו כלפי א', ביום 15.11.23, עת א' הייתה בעסק שלו ואמר לה "וואי וואי אם לא היית ילדה" וזרק לה מבט, השיב "לא היה ולא קרה" (ת/51א בש' 55-56).

הנאשם נשאל כיצד ייתכן שתוך שנתיים יש שתי תלונות של שתי בנות שאין ביניהן קשר על עבירות דומות, השיב שהוא לא יודע להסביר. נשאל למה שהן ימציאו, שתק (ת/51א בש' 57-58).

הנאשם העיד בבית המשפט ביום 19.2.25.

בעדותו שלל הנאשם שהפגין כל התייחסות מינית ל-א' ואמר "חס וחלילה, בת 14" (עמ' 15 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 35-36). נשאל לגבי אמירתו תשעה ימים לפני האירוע, שאמר לה "וואי וואי אם לא היית ילדה", הכחיש וכלשונו: "ממש לא, לא היה, לא היה אירוע כזה, לא...ממש לא" (עמ' 16 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 1-3).

אשר לתקיפה המינית המיוחסת לו כלפי א' טען כך:

"עמדתי עם לקוח עם XXXXמחוץ לעסק היא עברה רחוק בכביש, הרמתי את היד, נופפתי לשלום, היא התקרבה אלינו, היא באה לעסק, עמדנו בכניסה, אמרה שיש לה יום הולדת, שהיא בת 15, שיש לה יום הולדת, שרנו לה היום יום הולדת...חוויה כאילו, לעשות לה שמח...שרנו בעברית, שרנו בערבית, שרנו באנגלית...כדי לתת אווירה של שמחה...כי הילדה הייתה אני יודע קצת, דיכאון, לא יודע, כאילו לנסות לשמח..." (עמ' 16 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 10-17).

[...]

"אני אמרתי לה בואי שבי, נרים אותך בשביל הצחוק...אז ישבה...ביקשתי מXXXXשיצלם אותנו...לשלוח לאבא שלה, להראות לו שצוחקים איתה, שרים לה" (עמ' 16 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 24-30).

הנאשם הודה שחיבק את א' אבל טען כי מדובר ב"חיבוק אבהי כזה בשביל התמונה" (עמ' 16 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 35-36). עוד אישר כי היא לבשה חולצת בטן. כאשר נשאל הנאשם האם נגע בגוף של א', השיב שלא (עמ' 16-17 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 37-39 ובש' 1, בהתאמה). כאשר התבקש על ידי בית המשפט לתאר את החיבוק, תיאר שחיבק אותה בכתף ולא נגע לה באזור המותניים (עמ' 17 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 16-18).

בהמשך מסר כי לאחר שXXXXצילם אותה, וברגע שהוא ניגש אליו לראות את התמונות, א' רצה מאחוריהם החוצה, הוא שאל אותה מה קרה והיא עשתה לו אצבע משולשת (עמ' 17 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 31-32).

כאשר נשאל על ידי בית המשפט האם בשום שלב לא ליטף אותה, נגע לה בחזה, נגע בה כשניסה לחבק אותה, השיב הנאשם שלא (עמ' 18 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 3-9). אחר כך נשאל, כיצד הוא מסביר את התגובה הפתאומית והיציאה בסערה מהעסק אם כל מה שעשה עבורה היה לשמח אותה השיב הנאשם: "כל ההלצה, כל השמחה, כל הצעקות, אולי זה לא מוצא חן בעיניה, פשוט לא מוצא חן בעיניה" (עמ' 18 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 15-16).

לטענת הנאשם, המתלוננת נוהגת להגיע לעסק שלו כל שבוע גם כלקוחה וגם כמישהי שמחפשת את תשומת הלב ואת השיחה, כלשונו (עמ' 19 לפרוט' מיום 19.2.25, בש', בש' 5-14). לאור זאת נשאל על ידי בית המשפט איך זה שבפעם הספציפית הזו היא הגיבה כך בחמת זעם ופנתה מיד למשטרה להתלונן שנגע לה בחזה, השיב: "האווירה לא מצאה חן בעיניה, כל הצחוק...אולי הייתי מוגזם, הייתי מוגזם" (עמ' 19 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 15-19). כאשר נשאל למה שהיא תגיד על החזה ולא משהו יותר מוגזם השיב משום שהיו שם אנשים (עמ' 19 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 20-21). ולשאלה האם יכול להיות שהיד שלו בלי כוונה או עם כוונה, "גלשה" לכיוון החזה שלה השיב בשלילה (עמ' 19 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 33-38).

כאשר עומת עם עדותו של חברו XXXXשנכח במקום, אך טען שלא שמר על קשר עין רציף כי הביט באופנוע שלו ובטלפון, ולכן המסקנה היא שלא יכול היה לשלול מגע של הנאשם עם א', טען הנאשם שXXXXראה הכל והוא לא יודע למה הוא אמר מה שאמר, ומסר כי ייתכן והוא מפחד שיקשרו אותו לאירוע. לטענתו, אולי מדי פעם XXXX"הגניב" מבט לאופנוע, אך לא מעבר לכך (עמ' 20 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 35-37).

כאשר עומת עם כך ששני XXXXם שנכחו באירוע, תום העובד שלו וXXXXחברו, העידו שלא ראו את כל האירוע [ולכן לא שללו אפשרות שהאירוע התרחש, כפי שהנאשם טען], מסר הנאשם שלדעתו הלחיצו את הXXXXם במשטרה ולכן הם אמרו שלא ראו (עמ' 52 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 25-28).

עוד נשאל הנאשם מדוע אם לטענתו צילם את 'סרטון יום ההולדת' כדי לשלוח אותו לאביה של א', לא שלח לו את הסרטון בסופו של דבר, תלה זאת בהגעת דודתה של א' לעסק שלדבריו הגיעה והתחילה להשתולל (עמ' 56 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 6-9).

הנאשם מסר כי כרבע שעה לאחר האירוע עם א' בעסק, הגיעה דודתה של א' - XXXXXXXX. לדברי הנאשם, XXXXצרחה עליו השתוללה (עמ' 21 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 16-36). היא הטיחה בו שנגע בחזה של א' וקירבה סכין לצוואר שלו, אך למזלו היא אחזה בסכין הפוך ולכן לא נחתך (עמ' 22 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 18-20 ובש' 26-27 ובש' 35-37). הנאשם הודה כי הוא התחנן בפניה, אך לא כתחנון והודיה במיוחס לו אלא על מנת שהיא תקשיב לו ותשמע אותו, אבל היא השתוללה איימה עליו וסירבה להקשיב (עמ' 23 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 27-31).

בהמשך תיאר: "הלכתי למצלמות לראות את האירוע, ראיתי שלא מצולם כלום, נלחצתי מזה, הייתי בטוח שיגידו שחיבלתי בזה שעשיתי משהו, לקחתי את הDVR, שמתי אותו בשקית, שמתי אותו בקרטון וזרקתי לפח" (עמ' 24 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 2-4).

כאשר נשאל על ידי בית המשפט מדוע חשב שזה שהמכשיר לא הקליט יזיק לו, ולזרוק את הDVRלא יזיק לו, השיב "לא חשבתי באותו רגע, פשוט פעלתי מטיפשות. נטו טיפשות" (עמ' 24 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 10-12). כאשר נשאל שוב מדוע זרק את הDVR, הפעם מסר גרסה לפיה "היא [הכוונה לXXXXדודתה של א' - ש.ב] לא הפסיקה לאיים עלי, היא לא הפסיקה לצעוק עלי, היא לא הפסיקה, נלחצתי פשוט" (עמ' 24 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 32-36). הוא חזר ונשאל מדוע נפטר מהדי.וי.אר והשיב - "טיפשות של רגע, כי יראו באותו מידה שלא, לא היה מצולם כלום, אני בדי וי אר הראשון לא היה מצולם חצי שנה אחורה, חשבתי שיחשבו שאני מחבל" (עמ' 59 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 11-12).

כאשר נשאל על ידי בית המשפט האם כבר חשב קדימה שיתפתח משהו פלילי ולמה שיחשוב כך אם לא היה שם כלום, השיב "בגלל שהדודה השתוללה אצלי בעסק...חשבתי שיחשבו שאני מחבל, חיבלתי בו, חיבלתי בו, יחשבו...כי הסתכלתי, ראיתי שלא מצולם חצי שנה אחורה חשבתי שיחשבו שחיבלתי בו, לקחתי אותו, זרקתי" (עמ' 59 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 18-29).

לצד זאת הודה שחיבר את הדי.וי.אר הישן כדי שהמשטרה תחשוב שזה הדי.וי.אר שהיה בעת האירוע (עמ' 59 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 30-34). כאשר נשאל למה הסתיר את הדי.וי.אר בקרטון בעת שזרק אותו, השיב "החלטה של רגע", ובהמשך זיהה את עצמו בסרטון עם הקרטון ומאשר שבתוך הקרטון היה הדי.וי.אר שפירק (עמ' 61 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 34-38).

הנאשם נשאל למה ש-א' תטפול עליו כזו האשמה חריפה, השיב שאינו יודע שצריך לשאול אותה. בהמשך נשאל למה היא נראית המומה בסרטון שהוא שר לה יום הולדת, השיב "כל אחד מגיב אחרת, הנה עובדה כל אחת מגיב אחרת. כל אדם מגיב אחרת לכל סיטואציה, לאותה סיטואציה, כל בן-אדם יגיב אחרת" (עמ' 51 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 33-38).

מסקנות וממצאים - אישום ראשון - מתלוננת א':

באישום זה מואשם הנאשם בביצוע עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) יחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין וכן שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

המתלוננת א' טוענת כי כשהייתה במסעדה של הנאשם הוא חיבק אותה ליטף את ביטנה הכניס את ידו מתחת לחולצתה אחז בחזה שלה ומימש אותו על החזיה.

הנאשם לא כפר בכך שחיבק את המתלוננת "חיבוק אבהי" כלשונו כשהייתה בעסק שלו, אך כפר בכך שנגע לה בחזה. לדבריו, מששמע ממנה כי יש לה באותו מיום הולדת, ביקש לשמח אותה, שר לה שירי יום הולדת והציע לה מאפים וכיבוד לרגל יום הולדתה.

לאחר בחינת מכלול הראיות ועל יסוד כל הנימוקים שלהלן, הנני קובע כי המאשימה הוכיחה את כל עובדות האישום הראשון מעבר לכל ספק.

את מסקנתי זו אני משתית על מהימנות ואמינות עדותה של א' נוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה; על סממני אמת התנהגותיים כמו מצבה הרגשי/נפשי אותה עת ותלונתה המיידית שנותרה אחידה ועקבית לכל אורך ההליך - מחקירתה ועד למשפט; כמו כן, נמצאו חיזוקים ואימותים לגרסתה מעדויות חיצוניות שנמצאו בעיני אמינות, העולים כדי סיוע, על אף שאלה לא נדרשים לפי הדין; וכן, חיזוקים משקריו ושתיקותיו של הנאשם בפרטים מהותיים.

מנגד, עדות הנאשם בודדה, רעועה, נעדרת תמיכה ראייתית כלשהי, ולא זו בלבד, אלא שהיא הותירה רושם עגום למדי של חוסר כנות משווע, אי אמירת אמת. העדות רוויית פירכות וסתירות החל מחקירותיו של הנאשם במשטרה וכלה בעדותו בבית המשפט.

מהימנותה של א' -

עדותה של א' נמצאה אמינה בעיני בית המשפט. בעדותה היא גוללה בפני בית המשפט את שעברה עם הנאשם לפרטי פרטים, עדותה הייתה קולחת, ברורה, וככל שהעידה ניכר היה שהנערה הצעירה משתפת בכנות מרשימה באירוע קשה ומטלטל מבחינתה, עם כל הקושי הלא מבוטל שהיה בכך לנערה בגילה בנושא כזה באולם בית המשפט. את האמון שנתתי בגרסתה של א' הנני מבסס על התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה של א', מהאופן הכן להתרשמותי בו העידה, ומאותות האמת שניכרו בעת עדותה בהתייחסה לתקיפה המינית שחוותה מפני הנאשם ומכלול הנסיבות שתיארה, וזאת על בסיס ההלכה הפסוקה הקובעת כי בחינת מהימנות של נפגעי עבירות מין תיעשה בהתייחס לליבת המעשים ובשים לב למכלול הנסיבות האופפות את המעשה (ע"פ 1536/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 [נבו] (22.8.2024); ע"פ 6722/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 23 [נבו] (10.9.2023); ע"פ 2783/22 דאבוש נ' מדינת ישראל, פסקה 40 [נבו] (12.5.2023)).

זאת ועוד, למרות שלפי ההלכה הפסוקה כאשר עסקינן בעדות של נפגעת עבירת מין, אין ציפייה כי עדותה "תהא שלמה, עקבית, קוהרנטית, וחסרת אי דיוקים" (ע"פ 919/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 65 [נבו] (3.9.2015); ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 233 (2002); ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 84 והאסמכתאות שם [נבו] (20.10.2010), ואף אם ישנם אי דיוקים, וחוסר קוהרנטיות, הדבר לא יפגום בהכרח במשקל העדות בשל הטראומה שחוותה קורבן העבירה, הרי שבמקרה דנן, עדותה של א' [וכפי שנראה בהמשך, הדברים יפים גם לעדותה של ב'] הייתה לכל אורך הדרך מחקירתה במשטרה ביום האירוע ועד לעדותה בבית המשפט קוהרנטית, עקבית ושלמה.

א' הייתה בת 14 בעת קרות האירוע ובת 15 בעת עדותה בבית המשפט. היא העידה באופן סדור, קוהרנטי, ללא העצמת הדברים והגזמתם, ותוך שהיא משתדלת לדייק את דבריה. היא סיפרה על היכרותה רבת השנים עם הנאשם עוד בהיותה ילדה קטנה, נוכח ידידותו של הנאשם עם אביה. היא סיפרה על הקורות אותה עם הנאשם, אמירותיו כלפיה, פירטה את התקיפה המינית תוך שהדגימה פיזית כיצד נגע בה הנאשם.

מעדותה של א' עולה כי היא מכירה את הנאשם שנים רבות ואביה בידידות איתו, היא נהגה לפקוד את מסעדתו, בין לבדה ובין עם אביה, אין לה כל סכסוך עם הנאשם, ואביה הוא כאמור ידידו, כך שאין לה כל מניע להרע לנאשם (ראו גם דברי הנאשם בחקירתו במשטרה המאשר העדר כל סכסוך ת/51א בש' 31-40).

יתרה מזאת, תלונתה במשטרה הוגשה כשעתיים לאחר האירוע, גרסתה נותרה עקבית בכל חקירותיה. עדותה בבית המשפט מתיישבת היטב עם חקירותיה במשטרה, עם התלונה המיידית שלה במשטרה, ועם העימות שלא היססה לעשות עם הנאשם על אף גילה הצעיר, תוך שהיא מטיחה בו מה עשה לה.

א' נחקרה חקירה ארוכה נוקבת בבית המשפט והגיבה לכל שאלה שנשאלה גם לשאלות פחות נעימות. עדותה הותירה על בית המשפט רושם לפיו הנערה דוברת אמת וניכר כי בעדותה שיתפה אודות אירוע טראומתי שחוותה.

היא הקפידה בעדותה לדייק את דבריה ולא הגזימה או העצימה את הדברים, למרות שלדבריה הותקפה מינית ע"י הנאשם והיה בליבה כעס עליו בשל כך [ראו יציאתה בסערה מהמסעדה לאחר האירוע הקללות שהטיחה בו והאצבע המשולשת כלפיו]. כך למשל, היא נשאלה בחקירתה הראשונה האם הוא נגע בה בעוד מקומות אינטימיים או אחרים ללא רצונה והשיבה בשלילה (נ/1 בש' 24-25). בעדותה בבית המשפט נשאלה האם הנאשם נגע בה בעוד מקומות חוץ מהבטן והחזה והיא שללה זאת (עמ' 26 ש' 24-25).

בנוסף, לשאלות רבות של בית המשפט האם קרה משהו דומה בעבר מצד הנאשם, השיבה א' כי היא פוקדת תדיר את העסק של הנאשם ומעולם לא קרה דבר כזה, וזו הייתה הפעם היחידה (עמ' 28 ש' 11-19). יחד עם זאת, ציינה כי יש לו "הומור סוטה" והזכירה את ההערה המינית שאמר לה ביום 15.11.23, שאם לא הייתה ילדה מה היה עושה לה (עמ' 28 ש' 21-24).

דבריה אלו של א' הם חלק מההתרשמות הכוללת של בית המשפט, ברור מהם, כי לו א' הייתה בודה מליבה את הדברים כטענת ההגנה, הייתה מעצימה אותם מוסיפה עליהם, מגזימה בתיאור האירוע ואולי אף טוענת כי גם בעבר נגע בה, כדי לבוא עם הנאשם חשבון. אך כאמור א' נצמדה לאירוע שחוותה והשתדלה לדייק את הדברים ושללה כל הקצנה של האירוע הנדון.

מעבר להתרשמות בית המשפט בדיעבד מכנות גרסתה של א', ישנם חיזוקים ראייתיים התנהגותיים, המוכרים לפי הפסיקה כסממני אמת, בהם מצבה הנפשי הנסער של א' לאחר האירוע, והדיווח המיידי שלה לסביבתה הקרובה, כביטוי מוחשי של מצוקה רגשית שטלטלה אותה בעת ההיא, כמפורט לעיל.

בחינת כלל הראיות מוביל למסקנה כי אין עדותה של א' בגדר עדות יחידה במובן זה שהיא ניצבת לבדה מול עדות הנאשם. עדותה של א' נתמכת בראיות חיצוניות מגוונות כאמור. כמו כן, עדותה של א' מתחזקת נוכח שקריו של הנאשם ושתיקתו אשר מגיעים לרמה של סיוע פורמלי, הגם שסיוע זה אינו נדרש במקרה דנן על פי הדין (ראו: ע"פ 814/81 אל שבאב נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 826, 835-832 (1982); ע"פ 694/83 דנינו נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 249, 257 (1985); ע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 23-22 [נבו] (3.9.2009); וכן ע"פ 2014/94 סאלח נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 624, 637 (1996)). זאת ועוד, גרסתה של א' נתמכת אף בשתיקתו ובשקריו של הנאשם בחקירותיו במשטרה וזאת בפרטים מהותיים, כפי שיפורט להלן.

שקריו ושתיקתו של הנאשם

הלכה פסוקה היא, כי כאשר מדובר בשקרים מהותיים מצד הנאשם, אשר מתייחסים לליבת האירוע, ואשר מצביעים על ניסיונו של הנאשם להרחיק את עצמו מהעבירות בהן הואשם ואלו הם שקרים שמוכיחים את תודעת האשמה אצל הנאשם, שקרים אלה מחזקים את ראיות התביעה ומוסיפים למשקלן (ראו: ע"פ 557/06‏ ‏עלאק נ' מדינת ישראל, פסקה 28 [נבו] (11.4.2007); ע"פ 2854/18 משה נ' מדינת ישראל, פסקה 63 [נבו] (27.8.2019); וכן ע"פ 3625/91 אור נ' מדינת ישראל, פסקה 78 [נבו] (9.6.1993)).

כאלה הם שקרי הנאשם במקרה דנן, והם מוסיפים נדבך נוסף להרשעת הנאשם אשר ממילא ניצבת איתן על יסודות מוצקים כמפורט בהכרעת דין זו.

כשנחקר הנאשם במשטרה בסמוך מאוד לאירוע הוא ידע היטב שהאירוע צולם במצלמות העסק ושמור בדי.וי.אר אותו מיהר להעלים בסמוך לאחר ש-א' עזבה את העסק. למרות זאת, שיקר שוב ושוב את המשטרה, טען שהמצלמות מקולקלות מאוגוסט ואין לו כסף לתקנן, אח"כ טען שלא היה חשמל במכשיר (ת/58 מיום 26.11.23). בחקירה נוספת טען שלמשטרה יש את הדי.וי.אר ושיבדקו, כשהוא יודע היטב שהוא החליף אותו וזרק את זה שצילם את האירוע. לאחר מכן, כשהוטח בו כי אם לא עשה דבר ל-א' מדוע שיעלים את הדי.וי.אר שתק, ולגבי כל שאלה ביחס למכשיר זה שוב שתק (ת/61 מיום 29.11.23).

ודוק, לחשוד בעבירה יש זכות לשתוק בחקירה זהו הביטוי המובהק ביותר לחיסיון מפני הפללה עצמית (ראו סעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), 1927). אך לפי הוראות הדין שתיקה זו שובר בצידה - היא מחזקת את ראיות התביעה וכך גם לגבי שקריי נאשם (ראו סעיף 162(א) לחסד"פ וכן ראו מן העת האחרונה: ע"פ 5136/22 אברהם לוקר (10.11.24); ע"פ 6731/23 XXXXסטרוג נ' מדינת ישראל (16.7.24) וההפניות שם).

הנאשם שיקר לגבי יוזמת יצירת הקשר עם א' באותו יום. הוא טען תחילה כי היא זו שבאה מיוזמתה למסעדה והוא רק בירך אותה לשלום כאשר הבחין בה בחוץ. רק בהמשך הדברים, שינה טעמו ואמר כי הוא הזמין אותה לבוא למסעדה [חברו XXXXאישר את גרסת המתלוננת לפיה הנאשם הוא זה שקרא לה לבוא - נ/9].

עדויות נוספות התומכות בגרסתה של א'

לצד האמון שבית המשפט רחש לגרסת המתלוננת א' והחיזוקים שמצא לגרסתה בהתנהגותה, במצבה הנפשי, ובראיות קשיחות המלמדות על התנהגותו המפלילה של הנאשם, ישנם בחומר הראיות עדויות למכביר התומכות בגרסתה ומלמדים על כנותה.

אשר לעדויות האב, הדודה והסבים, אמנם מדובר בבני משפחה, ולעדותם יש לגשת בזהירות בהיותם לכאורה 'XXXXם מעוניינים', אך עדותם נבחנה בקפידה הותירה רושם חיובי מאוד ונמצא לקבלה כאמינה ומהימנה, כשעיקר הדגש, אם כי לא כולו, מופנה בעיקר לעדות האב והדודה בכל הנוגע למצב הרגשי-נפשי של א', בהיותם אלה שפגשו אותה מיד בסמוך מאוד לאחר האירוע.

אביה של א' פגש אותה מס' דקות לאחר שיצאה ממסעדת הנאשם פגועה ונסערת. העסק שלו קרוב לעסק הנאשם. כשפגש בה היא בכתה ונסערת, התקשתה לספר לו אך אח"כ גוללה בפניו את שאירע לה. האב תיאר אותה לחוצה, סמוקה ואמר שהייתה ב"לחץ אטומי". במצב דברים זה בו הייתה נתונה א' אינני מוצא ליתן משקל לאי דיוקים המינוריים ביחס לשאלה מי אמר למי שיש לה יום הולדת.

עדותו של האב אמינה עלי במלואה, היא מתיישבת היטב עם תיאוריה של א' לגבי האירוע. עדותו הייתה קורקטית ונינוחה, ניכר היה כי הוא מודד את מילותיו בקפידה, מה שלא ידע לא אמר ומה שידע אמר. התנהלותו לאחר האירוע בו פגע "חברו" הנאשם בביתו, מלמדת אף היא על איפוק שגילה, ומוסיפה להגינות שחשתי שעדותו מקרינה עת העיד בפני.

הדודה XXXXפגשה אף היא את א' בסמוך לאחר האירוע, לאחר שהאחרונה התקשרה אליה. גם היא תיארה את מצב רוחה הנסער מאוד של א'. כאשר פגשה בה חלקה איתה א' את שחוותה. XXXXמסרה כי א' תיארה בפניה כי הנאשם אחז בירכה קרוב למפשעה ונגע לה בחזה מתחת לחולצה [מתיישב עם התמונה המתעדת חיבוק זה]. היא גם זכרה אירוע קודם בו היא סיפרה לה שהנאשם אמר לה "וואי וואי מה הייתי עושה לך". כששמעה XXXXעל האירוע שהגדיש מבחינתה את הסאה היא רתחה מכעס. היא ניגשה מיד לעסק של הנאשם והתעמתה איתו כשהיא צועקת ומקללת. היא מכירה את הנאשם ואורחותיו היטב שנים רבות. הנאשם ידע שהיא מכירה אותו היטב, כשבאה זועמת לעסק שלו בסמוך מאוד לאירוע, התנצל בפניה ביקש סליחה והביע תחנונים, הוא טען שהכל היה בבדיחות הדעת ושחלילה לא לקח אותה למטה למיטת המסאז' שהוא מחזיק במחסן, שם לפי XXXXהוא שוכב עם נשים.

להתרשמותי, עדותה של XXXXשנחקרה ארוכות בפני, כנה ואותנטית, ואני מאמץ את תוכנה כמשקפת נכונה את תוכן הדברים שהוחלפו בין השניים. הנני דוחה בשתי ידיים את גרסת הנאשם כאילו XXXXבדתה את הדברים מליבה כגרסה שאין ליתן בה אמון.

לקביעתי, XXXXשיקפה נכונה בפני בית המשפט את הלך נפשה המזועזע של א' בפניה בסמוך מיד לאחר האירוע. כמו כן, את אמירתו המינית כלפיה כתשעה ימים לפני האירוע ["וואי וואי אם לא היית ילדה"]. בנוסף, לקביעתי עדותה שיקפה נכונה את דבריו של הנאשם בעימות איתה במסעדה, כשהאירוע היה עוד טרי, כאשר ביקש סליחה ואמר לה שלא לקח את א' למטה למחסן. למה הזכיר זאת, XXXXלא האשימה אותו בזה? התשובה היא כי XXXXמדייקת יותר בעדותה מאשר הנאשם, היא מכירה את הנאשם וגחמותיו.

עוד אני מאמץ את דבריה של XXXXבדבר היותו של הנאשם שטוף זימה, המחזיק מיטה מתחת לעסק שם הוא נוהג לשכב עם נשים, וכי הוא מתבטא תדיר באופן מיני כלפי נשים. דבר זה מקבל חיזוק מדברי המתלוננת שתיארה איך הביט בה, הערותיה כלפיו; הוא מתיישב ומתחזק גם מהאישום השני והראיות שם, דבר המלמד על דפוס התנהגות אינהרנטי; עוד הדבר מתחזק מגרסת הנאשם וההגנה במשפט בדבר סגנון הלצותיו של הנאשם. עוד אפנה לתמונות המתעדות את המיטה שנמצאת למטה במחסן. מצבור ראייתי זה תומך ומחזק את המסקנה כי מעשיו של הנאשם כלפי א' נעשו לשם גירוי וסיפוק מיני של הנאשם.

XXXXלא הכחישה את הזעם בו חשה כשהסתערה על המסעדה קיללה וצעקה על הנאשם תוך שהיא מטיחה בו דברים קשים. ניכר היה מעדותה כי היא מכירה היטב את הנאשם ומודעת לחולשותיו כמי שמכירה אותו שנים רבות. הנאשם קשר עצמו למרבית תכני השיחה שתיארה XXXX, בעיקר בחקירותיו במשטרה. אמנם, הנאשם ביקש להרחיק עצמו ממה שתיארה XXXXכווידוי במעשה כלפי א', וטען כי XXXXאיימה עליו עם סכין. להתרשמותי הנאשם טען זאת כדי לגרוע מאמינותה ולשוות לה התנהלות כוחנית בריונית. אינני נדרש לקבוע דבר בעניין התנהלותה זו. עם זאת אומר, כי דווקא התנהגותה הספונטנית-אימפולסיבית מיד לאחר האירוע תורמת לאמינות דבריה ותיאוריה. כך או כך, התרשמתי ארוכות מעדותה ומצאתי כי עדותה אמינה, וככל שנחקרה התרשמתי מכנות גרסתה. עדותה משתלבת היטב במארג הראיות שבפני, וכאמור אף מקבלת חיזוק מדבריו של הנאשם עצמו.

כפי שהובהר לעיל, הגם שאת עיקר הדגש בדבר מצבה הנפשי-רגשי של א' הנני נותן לעדות האב והדודה XXXXשל א' ששמעו מפיה בסמוך מאוד לאחר האירוע את שחוותה מידי הנאשם, עדות הסב והסבתא של א' הוסיפו משקל וחיזוק לשלל הראיות.

סבה וסבתה של א' נחשפו לנכדתם א' זמן קצר לאחר האירוע. לגבי תוכן התקיפה המינית ומה בדיוק סיפרה א' שהנאשם עשה לה, אינני מוצא ליתן לעדותם משקל רב, אם כי אינני מבטל כליל את דבריהם. הטעם לגריעת המשקל הוא ההתכנסות המשפחתית של א' יחד עם האב והדודה עם הסבים לאחר האירוע, כשהם שומעים לאו דווקא מ'כלי ראשון' את תוכן האירוע. עם זאת, אני נותן משקל מלא להתרשמותם הבלתי אמצעית ממצב רוחה של נכדתם א'. הסב תיאר כי הייתה בהלם, נראתה מוזר. באופן דומה תיארה הסבתא את מצב רוחה הירוד של נכדתה. התרשמות זו היא 'מכלי ראשון' מה שקלטו בחושיהם, ועל כן החלק הזה שבעדותם מקובל עלי כמשקף נכונה את מצב רוחה והלך נפשה של א'.

חיזוקים נוספים לגרסתה של א' מצאתי כאמור בראיות קשיחות המבטאות את הלך רוחה של א' באירוע ואת התנהגות הנאשם כלפיה.

הוצגה תמונה המראה את א' יושבת על כסא במסעדה כשהנאשם לצידה מאמץ את גופה אליו ולופת את ירכה של א' באמצע הירך. בתמונה ניבטים פניה המְכּוּרכָּמוֹת המעידות על מצבה הרגשי אותה עת; הוצג הסרטון המתעד את 'חגיגת יום ההולדת' בה היא נראית הלומה תחת להיות מחויכת ושמחה; את הראיות הללו יש לקרוא אל מול העדויות שתיארו את א' יוצאת במהירות מהמקום כועסת על הנאשם. כל אלה מוסיפים לפסיפס הראייתי המרכיב את ה"תמונה" הכוללת בדבר מצבה הנפשי של א' בסמוך לאחר האירוע.

אל מול כל ראיות אלה של התביעה ניצבת גרסתו הרעועה של הנאשם שנמצאו בה סתירות ושקרים לרוב כשאין בצידה כל עדות או ראיה תומכת.

כאמור, טענת הנאשם היא כי חגג למתלוננת א' את יום הולדתה כחבר טוב של אביה ואדם חם חבקן ושמח. לדבריו, כל מעשיו בהקשר זה רצופים כוונות טובות וחלילה לא פליליות. הוא הכחיש מכל וכל כי חיבק את א' ותוך כדי כך הכניס את ידו מתחת לחולצתה ומישש לה את החזה. אלא שחומר הראיות מלמד כי תזת "החבר הטוב של האבא" שביקש לחגוג לבת של החבר שלו, החמים והחבקן, קרסה אל מול הראיות שלימדו על מהלכיו האמיתיים של הנאשם. הוא נתפס שוב ושוב בשקרים מהותיים שונים, השמיד ראיה [די.וי.אר] על מנת שלא ייתפס בקלקלתו. הוא עומת עם א' ילדה בת 14 כאשר האחרונה מטיחה בו את שעשה לה, ללא מורא, והוא מכחיש באופן רפה, שותק כשמטיחים בו שאם לא עשה מדוע השמיד ראיה משמעותית. כמו כן, בוצע לו עימות עם הדודה XXXXשבאה לעסק שלו מיד לאחר האירוע, בעימות סוער זה הטיחה בו XXXXאת התנהגותו המינית וגחמותיו כמי שמכירה אותו שנים ארוכות, את העובדה שצילם את האירוע כדי לתרץ את מעשיו, את חוסר הפשר שיש בכך, ותגובתו של הנאשם הייתה רפה.

עבירת שיבוש מהלכי המשפט:

לנאשם מיוחסת גם עבירת שיבוש מהלכי חקירה באישום הראשון.

סעיף 244 לחוק העונשין קובע כך:

"העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים; לענין זה, "הליך שיפוטי" - לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט".

לפי הפסיקה, מדובר בעבירה התנהגותית אשר איננה מחייבת הוכחת תוצאה. היסוד העובדתי הינו רכיב התנהגותי של "העושה דבר" מהדברים המנויים בהוראת החוק במטרה להכשיל "הליך שיפוטי". היסוד הנפשי של העבירה הוא מודעות של "העושה" לטיב התנהגותו ולקיומן של הנסיבות. הרכיב ההתנהגותי של "העושה דבר" הוא רחב ולוכד ברשתו את קשת ההתנהגויות המנויות בסעיף אך אין המדובר ברשימה ממצה והוא חל גם על אי אמירת אמת בחקירה משטרתית (רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (5) 729, בעמ' 743, והאסמכתאות שם).

לגבי עבירה זו אין צורך להכביר מילים שכן הנאשם הודה בביצועה. הוא הודה בכך בחקירתו, טען שנלחץ ולכן "העלים" את הדי.וי.אר. בכך שזרק אותו לאחר האירוע לפח אשפה ציבורי בקרבת העסק שלו.

הודאה זו נתמכת בראיות ויזואליות ממצלמת אבטחה שברחוב בה הנאשם נצפה עושה כן. תימוכין נוספים ניתן למצוא בעימות של הנאשם עם XXXX, שם טענה כי כשהגיעה היה הנאשם בקומה השניה, כשלטענתה התעסק עם ה- DVR(מכשיר ההקלטה של מצלמות האבטחה בעסק). הנאשם עומת עם הטענה שהעלים את מכשיר ה- DVRשתיעד את כל האירוע, אשר להשלכת ה- DVRאמר שזרק אותו כי נלחץ (ת/5א, ש' 26), בהמשך כאשר עומת עם כך שהעלים את הDVRכדי שלא יראו מה עשה, שתק (ת/5א ש' 33-34).

גם תום בעדותו טען שראה "שהיה איזה ניסיון לשיבוש משהו" (עמ' 12 לפרוטוקול עדותו של תום, ש' 19), בהמשך דבריו, לאחר קושי ניכר מצדו אמר כי ראה שנאשם התעסק עם מכשיר ה- DVR(עמ' 13 + 15 לפרוטוקול עדותו של תום), ולאחר מכן סיפר על בחורה שהגיעה לעסק והתווכחה עם הנאשם. העד לא שפך אור על האירוע מושא האישום הראשון בכל הנוגע לתקיפה המינית הנטענת.

לצד "העלמת" הדי.וי.אר הוסיף הנאשם והתקין די.וי.אר ישן, אחר בעסק, כי ידע היטב מניסיונו [האישום השני, הראשון בציר הזמן] שהמשטרה תגיע ותתפוס את המכשיר. הנאשם הפגין מודעות מלאה למעשיו ופעל בכוונת מכוון על מנת להשמיד ראיה ולשבש מהלכי משפט בהתקנת מכשיר שנועד להטעות את חוקרי המשטרה תוך שבחקירתו שיקר לחוקריו. לכן מתמלאים כל יסודותיה של עבירה זו.

טענות ההגנה באישום הראשון:

הגנה מן הצדק -ב"כ הנאשם טען עם תחילת המשפט טענות המבוססות על דוקטורינת ההגנה מן הצדק. טענותיו התייחסו לצירוף שני האישומים ולשיהוי הרב שנקטה המאשימה בצרפה את האישום השני (שהוא הראשון בציר הזמן) מקץ שנתיים לאחר שהתרחש, לאירוע הראשון (שהוא המאוחר בציר הזמן). טענות אלה נדחו בהחלטה מנומקת של מותב אחר. לא מצאתי לשנות מהחלטה זו בהעדר כל תשתית ראייתית מצד ההגנה לסתור הנמקה זו ולבסס את טענותיה בדבר התנהגות שערורייתית מצד התביעה.

טענות הנוגעות למצבה הנפשי של א' עובר לאירוע -במתן התשובה לאישום ואף במהלך בירור המשפט טען ב"כ הנאשם, כי המתלוננת א' סובלת מבעיות אכילה ומצבה הנפשי רעוע ואף היה לה ניסיון אובדני, דבר אשר בתורו - כך נטען - הוביל אותה לבדות מליבה את התלונה כלפי הנאשם ולעוות את מציאות הדברים. דא עקא, כי לבד מהפרחת טענות אלה לחלל האוויר, לא הביא הנאשם ראיות כלשהן התומכות בטענותיו. בירור שנעשה לבקשת הסניגור במתווה הקבוע בסעיף 108 לחסד"פ לזימון חומר טיפולי של המתלוננת א' לימד כי א' הייתה בטיפול אצל מטפלת רגשית בשל גירושי הוריה והשלכותיו הרגשיות עליה. החומר הטיפולי היה דל ביותר והומצא להגנה. החומר לא תמך בטענת בוחן מציאות לקוי של א' לו גרסה ההגנה למן תחילת המשפט. יצוין, כי ההגנה נמנעה מהגשת החומר כראיה במשפט חרף החלטה מפורשת המאפשרת לה זאת. עוד יצוין, כדי להסיר מכל ספק, כי א' העידה באופן סדור מרשים בכנותו ובבהירותו, ויש לקחת בחשבון כי מדובר בנערה בת 15 [בעת עדותה] המעידה במעמד לא פשוט בבית המשפט. היא אף ענתה בכנות לסניגור וסיפרה לו על הטיפול הרגשי שעברה. בהעדר ראיות המבססות את טענות הנאשם ונוכח ההתרשמות מעדות המתלוננת, נדחית הטענה כבלתי מבוססת.

טענות הנוגעות לתגובתה של א' - עוד נטען ע"י הסניגור בסיכומיו כי יש להטיל יותר מספק בדבר כנות גרסתה של א' שעה שהיא טוענת כי הנאשם "חפן את ביטנה ואת שדיה" לאור שתיקתה וחוסר תגובתה לעיני XXXXם שנכחו במקום ולא הבחינו בדבר כזה. טענה זו יש לדחות משני טעמים מצטברים. האחד, מדובר בילדה שהייתה בת 14 באותה עת. אין זה בלתי מתקבל על הדעת שטענתה כי הייתה בשוק ולא ידעה כיצד להגיב ופשוט קפאה על מקומה, הינה תגובה סבירה בנסיבות אלה. הפסיקה הכירה בכך על יסוד ניסיון החיים ומחקרים המוכיחים כי קורבנות מין המותקפים מינית חשים "משותקים" ולא מצליחים לאזור את הכוח או האומץ להגיב ואף להדוף את תוקפיהם. קל וחומר ביחס לילדה בת 14 המותקפת מינית ע"י גבר גדול מימדים שהוא מבוגר ממנה ונתפס על ידה כ'חבר של אבא'. הטעם השני לדחיית הטענה הוא עובדתי. הוכח וכך אני קובע כי א' הייתה הלומה מהמגע של הנאשם, במצוקתה היא תרה אחר עיניו של אותו XXXXשנכח במסעדה אך הבינה שהוא לא הבחין בכך. ואכן האחרון נשאל בעדותו, שוב ושוב, אם שמרעל קשר עין עם הנאשם והמתלוננת בכל עת האירוע. XXXXהשיב בשלילה. לטענתו הסיט את מבטו החוצה לאופנוע שלו והתעסק בטלפון הנייד שלו, לכן לא עקב אחר כל המתרחש. העובד תום XXXXטען שירד לפרק זמן קצרצר ולא הבחין בכל האירוע. מכאן שטענת הסניגור כאילו חפינת הבטן והחזה ע"י הנאשם לא זכתה לתגובה מצד המתלוננת, ולא נצפתה ע"י הXXXXם, איננו מתיישב עם הראיות שהובאו בפני בית המשפט.

טענה להיעדר כוונה פלילית - אשר לטענת הסניגור כי מדובר באירוע רגעי של חיבוק ושמחה של המתלוננת מצד הנאשם, על רקע רצונו של הנאשם לחגוג לא' כביטוי חיבה, אף שיתכן שהיה מגושם וסר טעם, אך אין בו מימד פלילי לא כל שכן כוונה פלילית. טענה זו אף היא הוכרעה במישור העובדתי. לקביעתי, הנאשם חצה במודע את הגבולות כלפי א' שהינה כאמור ילדה קטנה ותמימה בת 14 תוך שהוא מנצל את אותו רגע בו שהתה במסעדה עם חולצה קצרה ושלח את ידו מתחת לחולצתה ליטף את ביטנה ומישש לה את החזה, במסווה של חיבוק בתוך שמחת יום הולדתה. הוא ידע היטב שחצה את הגבולות איתה לכן ביקש ליצור לו "אליבי" וצילם באמצעות חברו את האירוע [הגם שאין עדות בתיק ששלח את התמונות לאביה של א'] כדי לטעון שכל החיבוקים היו במסגרת שמחת יום הולדתה של א'. הוא מיהר והתקשר לאחרון לאחר ש-א' עזבה. וחשוב מכל, הוא מיהר וסילק את ראיית הזהב לאירוע - הדי.וי.אר שתיעד את כל המתרחש, פן המשטרה תשים ידה על המכשיר שהתיעוד הויזואלי השמור בו מפליל אותו.

סתירות בגרסת המתלוננת א' - עוד טוען הסניגור כי למתלוננת א' שלל גרסאות, ועל כן לא ניתן לבסס על דבריה הרשעה בפלילים. בנוסף, לא ברור באיזה יד חפן הנאשם את החזה שלה, איזה שד בדיוק אחז בצד XXXXאו שמאל, באיזה שלב אחז בו - לפני שישבה על הכיסא או לאחר מכן. והאם ניסה לנשקה, כי סבה אמר שכן. לא מצאתי כי יש ממש בטענות אלה.

בכל הנוגע לגרסאות המתלוננת א', היא מסרה גרסה אחידה אודות האירוע שחזרה ונשנתה לאורך חקירותיה במשטרה ואף בעימות עם הנאשם ועלתה שוב בעדותה בבית המשפט. היא דיווחה לאביה, דודתה XXXXסבה וסבתה אודות האירוע - בסדר הדברים האמור. בגרעין הקשה של הדברים ואף מעבר לכך, כל בני המשפחה מתארים דברים זהים אודות התקיפה המינית. מטבע הדברים, האנשים הראשונים שפגשה בהם א' - אביה XXXXXXXXודודתה XXXX, שמעו ממנה בסמיכות זמנים קרובה יותר את הדברים וגרסתם כמעט חופפת לגרסת המתלוננת. ואילו סבה וסבתה שהינם אנשים מבוגרים מאוד אשר פגשו אותה מאוחר יותר יחד עם האב והדודה, שמעו את הדברים מאוחר יותר, כשהם מעובדים יותר. על רקע זה הסבא טען לתיאור של נשיקה שכלל לא עלתה בגרסתה המיידית של המתלוננת. יתרה מזאת, המתלוננת הגישה תלונה במשטרה כשעתיים לאחר האירוע, ושם מתועדת בכתב גרסתה, שכאמור נשנתה לאורך החקירה וההליך בבית המשפט. הטענה שהסבא טען כי נושקה ע"י הנאשם מאיינת את כנות גרסתה של המתלוננת, משוללת כל יסוד ומתעלמת מכל חומר הראיות כפי שהובא בהרחבה לעיל.

אשר לטענת הסניגור כי לא הוכח באיזה שד בחזה המתלוננת נגע הנאשם, XXXXאו שמאל, ובאיזה יד נגע, א' ציינה בנ/2 ש' 4 כי מדובר בשד השמאלי, אך אינני סבור כי יש לדרוש דיוק כזה שעה שמדובר בתקיפה מינית שמבוצעת במגע/מישוש רגעי בסיטואציה המתוארת, וגורמת למותקפת לבלבול חוסר אונים ומצוקה רגשית, קל וחומר לילדה בת 14. מתלוננת שמותקפת מינית ומאן דהוא נוגע בחזה שלה, די בכך שמוכח כי היה מגע פיזי כזה לצורך סיפוק או גירוי מיני, על מנת לעמוד בנטל ההוכחה להוכחת קיומו של מעשה מגונה, ואין צורך להוכיח באיזה שד בדיוק נגע העבריין ועם איזה יד.

אישום ראשון - סיכום:

צבר הראיות מלמד כי הנאשם חמד את המתלוננת א' למרות גילה הצעיר, וכאשר שהתה אצלו במסעדה ביום 15.11.23 סקר את גופה מלמעלה למטה והתבטא כלפיה בביטוי בעל אופי מיני, במילים "וואי וואי אם לא היית ילדה" כעדות לכך.

ביום 24.11.23 הבחין במתלוננת א' פוסעת ליד המסעדה, הוא זה שקרא לה ושאל אותה מדוע היא לא מברכת אותו לשלום. בתגובה היא נכנסה לעסק וסיפרה לו שיום הולדתה ה-14 חל באותו יום. כשנכנסה, הנאשם החל לשיר לה שירי יום הולדת בעברית ובערבית ולמחוא לה כפיים. בשלב מסוים, הוא התקרב אליה ומשך אותה אליו באמצעות שרוול חולצתה. המתלוננת לבשה חולצת בטן קצרה החושפת את אזור הטבור. הנאשם חיבק אותה, ליטף ביד אחת את ביטנה ומשם 'עלה' עם היד מתחת לחולצה לחזה שלה, אחז בחזה שלה ומישש אותו, לשם גירוי וסיפוק מיני.

א' לא הבינה מה בדיוק קרה. היא הגיבה בשוק מוחלט. כל שרצתה הוא ללכת משם ומהר, אך הנאשם לא הניח לה. בהזדמנות הראשונה שהתאפשר לה היא יצאה בסערה מהמסעדה כשהיא מפנה לנאשם אצבע משולשת. היא פנתה משם לאביה כשכולה נסערת ובוכייה ואח"כ לדודתה ומשפחתה וסיפרה להם על שחוותה עם הנאשם.

כשעה לאחר שעזבה את העסק, וכשהבין הנאשם כי מצלמות האבטחה בעסק תיעדו את שאירע עם א', וביודעו מניסיונו מאירוע תקיפה מיני אחר (האישום השני) שהמשטרה תתפוס את המכשיר, מיהר הנאשם "לטפל" במכשיר על מנת להעלים את הראיה המשמעותית הזו. הוא ניגש ופירק אותו והתקין תחתיו מכשיר ישן על מנת להטעות את המשטרה ולשבש את מהלכיה. את המכשיר שפירק הוא טמן בקרטון ירקות כדי לשוות לכך יציאה שגרתית לפח, הוא יצא מהעסק והשליך את הקרטון לתוך פח אשפה ציבורי.

לאחר שתקף את א' מינית דאג לצלמה בטענה שישלח לאביה את התמונות כדי שיראה שחגג לה, כך יסביר את "החיבוק האבהי". אלא שהוא לא שלח לו דבר. בחקירתו במשטרה טען כי מחק את התמונות, למעט תמונה וסרטון שהוצגו במשפט. בחקירה במשטרה טען כי עשה זאת מלחץ. לא האמנתי לו. לקביעתי עשה זאת על מנת לטשטש את עקבותיו מחשש שיש בתמונות משהו שיפליל אותו, כפי שהעלים את הד.וי.אר.

בנוסף, כש-א' עזבה בסערה את המסעדה, לאחר שפגע בה, הנאשם ביקש להקדים תרופה למכה והתקשר לאביה בטענה שהילדה נפגעה והוא לא יודע למה. למרות שידע היטב, שאם לא כן, מדוע לאחר ש-א' עזבה, מיהר להעלים את הדי.וי.אר שהקליט בוידאו את האירוע. כאשר נחקר במשטרה, כל אימת שנשאל על הדי.וי.אר, סיפק שקרים או נדם ושתק, ולא יכול היה להסביר מדוע אם לא פגע מינית ב-א' מיהר להעלים את מכשיר הדי.וי.אר שיכול היה מבחינתו - אם אמר אמת - לזכותו מכל וכל. הוא אף הודה בחקירתו כי החליף את המכשיר כדי להטעות את המשטרה.

בעדותה של א' תומכים העדויות בהם מצאתי ליתן אמון מלא לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהXXXXם שהעידו בפני (הודעת הסבתא הוגשה כראיה מוסכמת). בנוסף נמצאו ראיות למכביר המאמתים את גרסתה של א' מתיישבים איתה ומחזקים אותה לרבות שקריו של הנאשם והימנעותו מלהשיב בחקירה בנוגע לפרטים מהותיים.

אל מול כל צבר הראיות המשמעותי שהציגה התביעה בו נמצא ליתן אמון מלא מהטעמים שפורטו, נמצאה עדות הנאשם רעועה בלתי אמינה ורצופה סתירות ואף שקרים בוטים לצד התנהגות מפלילה. שיא הדברים מצוי בהשמדת הדי.וי.אר על ידו מיד לאחר ש-א' עזבה את העסק כדי לוודא שהתיעוד החזותי של האירוע לא יפול לידי המשטרה ויסגיר אותו.

בנוסף, לא נמצא שום היגיון בטענת הנאשם כאילו א' בדתה את האירוע. מדוע שילדה שמכירה אותו מגיל צעיר, אביה מיודד איתו, היא נוהגת לבוא אליו למסעדה עם אביה ועם ידידים, תחליט באותו יום ספציפי בו היא שמחה ביום הולדתה ומשתפת את הנאשם, אשר הוא זה שיזם את בואה למסעדה, מדוע שהיא תעליל עליו ותטען למגע מאוד ספציפי? מדוע שתעשה כן כאשר הוא חוגג לה שר לה שירים ומציע לה כיבוד? לא מצאתי כל טעם בטענה זו של ההגנה.

סיכומו של דבר, בחינת כלל הראיות הנוגעות לאישום הראשון מובילה למסקנה ברורה כי הנאשם ביצע בא' מעשה מגונה באופן המתואר באישום הראשון של כתב האישום. לפיכך, על יסוד כל האמור הנני קובע כי הוכחו כל עובדות האישום הראשון מעבר לכל ספק סביר ועל כן הנני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו באישום זה.

האישום השני - המתלוננת ב'

האירוע השני שבכתב האישום הוא הראשון בציר הזמנים, הוא התרחש ביום 29.11.21, היינו, כשנתיים לפני האירוע עם המתלוננת א', כלפי ב', נערה שעבדה אצל הנאשם, שאין לה כל קשר ל- א'.

במאמר מוסגר יצוין כי האירוע עם המתלוננת א' אירע בעת שהאירוע עם המתלוננת ב' היה ב"טיפול" בפרקליטות. לאחר השלמת החקירה, חוברו שני האירועים לכדי כתב אישום אחד כנגד הנאשם (עמ' 11 לפרוט' מיום 21.11.24 בש' 1-7).

בדומה לאופן בו נדון האירוע הראשון, אסקור להלן את גרסתה של ב' במשטרה ובבית המשפט ואת הראיות שהניחה המאשימה להוכחת האישום השני.

גרסת המתלוננת ב':

תלונתה הראשונה של ב' נגבתה בסמוך לאירוע, ביום 30.11.21 (נ/4). ב' מסרה בהודעתה כי עבדה אצל הנאשם כשבועיים, וביום האירוע ב- 29.11.21, התחילה לעבוד בשעה 17:00. ב' מתארת כי האירוע היה בסביבות השעה 23:30. בשלב מסוים, ביקש ממנה הנאשם לבוא אתו למחסן. היא נענתה והשניים ירדו למחסן. היא מספרת שאמרה לנאשם כי זה נראה "כמו מקום לתחילת סרט אונס". עוד ציינה, כי הנאשם החל מעיר לה הערות על המראה, תוך שאמר לה, "את נראית טוב", "יש לך גוף של ילדה שלא נראית בת 16", ועוד אמירות שלא זכרה לומר מהלחץ.

ב' תיארה כי בשלב מסוים, בעודם במחסן, הנאשם תפס אותה בחזית מכנסיה באזור החגורה, משך אותה אליו, חיבק אותה עם שתי ידיו במותניים לכיוון הגב, וניסה לנשקה. בתגובה מסרה כי היא הזיזה את ראשה. בהמשך לכך, תיארה ב' כי הנאשם אמר לה "את אדומה", "את מתביישת" וצחק והיא בתגובה גמגמה, אמרה לו שחם לה, זזה לכיוון המאוורר ורעדה. הנאשם המשיך לשהות במחסן, נכנס לחדר השני (הפנימי יותר) וקרא לה לבוא לקחת את הסבון. היא הגיעה אליו לקחת את הסבון, ואז הנאשם אמר לה לשכב על מיטת מאסז' המוצבת במקום. ב' מסרה כי היא לא הבינה מה בדיוק קורה, תיארה שהייתה מפוחדת, ופחדה לשכב, הוא ביקש שתשכב על הבטן, אך היא ישבה על המיטה בהתחלה, והוא אמר לה לשכב על הבטן, היא תיארה שהיה לו חיוך מזעזע על פניו, כלשונה.

לבסוף נאותה לבקשתו ושכבה לדבריה "בחצי שכיבה". הנאשם התחיל לעשות לה מסאז' בכתפיים, ואיך שנגע בה היא קמה מהמיטה. הוא נבהל, יצא מהחדר ואמר לה שהוא חשב שהיא אוהבת מסאז'ים, והיא השיבה כי היא לא אוהבת שנוגעים בה. בהמשך, מסרה ב' כי הנאשם המשיך לעבוד במחסן ו"לתת לה מבטים", כלשונה. ב' תיארה כיצד בהמשך לכך, היא ניסתה ללכת, אך כאשר הסתובבה, הנאשם, פעם נוספת, תפס לה את המכנסיים מקדימה ליד מותן שמאל, משך אותה קרוב אליו, חיבק אותה, "ממש חזק הפעם" והיא הרגישה את היד שלו על קו התחתונים. ב' ציינה, כי הנאשם אחז בה כשהאגודל שלו נוגע לה בתחתונים, ואז הרגישה את היד שלו על ישבנה. ב' תיארה כי הנאשם המשיך להעיר לה הערות שהיא אינה זוכרת וניסה לנשקה שוב. היא הזיזה את הראש, והוא שוב שאל אותה אם היא מתביישת. לדבריה, הנאשם ניסה לנשק אותה מספר פעמים והיא סירבה ודחפה אותו ממנה, כדי ללכת ולצאת מהמחסן, אך הנאשם שב ותפס אותה בחגורת מכנסייה, מאחור, בעת שהייתה עם הגב אליו. בשלב זה, תיארה ב' כי הרימה את הסבון בו אחזה בידה באופן מאיים, ורק אז, שחרר אותה הנאשם. לבסוף, תיארה כי יצאה במהירות מהמחסן לעסק, והנאשם המשיך להעיר לה הערות שהיא חמודה ויש לה גוף יפה והיא יפה כשהיא אדומה.

כשעלתה חזרה למסעדה מסרה כי לא אמרה לאף אחד על שאירע, טענה כי הייתה מאוד נבוכה בסיטואציות כאלה ולא רצתה להראות שמשהו לא בסדר איתה. עם זאת, סיפרה בהמשך לאביה ולXXXXהעובדת שם (ראה כל התיאור בנ/4, בעמ' השני, פסקה 5).

עוד תיארה ב' כי באותו היום, כשעה לפני ההתרחשות במחסן, חיבק אותה הנאשם בצורה מטרידה (נ/4, עמ' 3, ש' 9). ב' מסרה כי XXXXראתה שחיבק אותה בצורה מטרידה וכן שהנאשם "זורק" הערות גם לעובדות אחרות (XXXXוXXXX) (שם, ש' 29).

בהודעתה השנייה במשטרה מיום 2.12.21 (נ/5), ב' התייחסה שוב לאירוע ומתארת את שאירע לפי גרסתה. לדבריה, לקראת סגירת העסק בלילה, הנאשם אמר לה לבוא איתו למחסן להביא סבון כלים. ב' תיארה שלנאשם חוש הומור מיני, ובדרך למטה העירה כי המחסן נראה כמו התחלה של סרט אונס. בתגובה הנאשם אמר לה שזה יותר כיף שיש הסכמה, והיא השיבה לו שכל הקטע שלא מסכימים ומשום כך זה אונס (נ/5 ש' 14-15).

אשר למגע בינה לבין הנאשם למטה, חזרה ותיארה כיצד התקרב אליה, משך אותה אליו, הייתה אדומה, התחילה להזיע ולהילחץ, והוא שאל אותה אם היא נבוכה. היא מתארת שלא ידעה כיצד להגיב, חייכה והזיזה את עצמה ממנו. תיארה כיצד תפס אותה מהמכנסיים בלולאות החגורה, חיבק אותה, שם את ידו על ישבנה באזור הגב התחתון (נ/5 ש' 22-26).

בהודעתה במשטרה מיום 27.4.22 (נ/6) עומתה ב' עם טענת הנאשם לפיה העלילה עליו מטעמי בצע כסף והיא השיבה שחוץ מבעיות נפשיות ואחרות לא קיבלה שום דבר מהאירוע והכסף לא עניין אותה אף פעם (נ/6 ש' 2-3). כמו כן, חזרה ונתנה הסבר מדוע הסכימה לשכב על מיטת המאסז' (כפי שיפורט בהמשך).

בהודעתה במשטרה מיום 3.12.23 (נ/7), התבקשה ב' לספר שוב על האירוע עם הנאשם, עוד טרם ירדו למחסן. ב' סיפרה שהנאשם העיר לה הערות על גופה לאורך כל המשמרת; דיבר על הגוף שלה ואמר לה שאין לה גוף של ילדה בת 16, ושהיא יכולה להיות מארחת, משום שהיא תמשוך אנשים באמצעות הגוף שלה. ב' טענה כי מול המצלמות הוא לא ממש נגע בה או ניסה לגעת, אבל העיר הערות, הטריד אותה והיה מביט עליה בצורה מוזרה, כאילו הוא "מפשיט אותה בעיניים", כלשונה (נ/7, פסקה 3).

כאשר התבקשה לתאר את הנגיעה של הנאשם בתחתוניה, הבהירה כי לא אמרה שנגע לה בתחתונים, אלא שהוא תפס אותה באחת מלולאות החגורה במכנסיים מקדימה, וכאשר משך אותה אליו, האגודל שלו נכנס מעט למכנסיים בקו התחתונים. לדבריה, משך אותה שלוש פעמים אליו, ובכל הפעמים היה עומד מולה פנים מול פנים, כשידיו מחבקות אותה, וכפות ידיו על הישבן שלה מעל המכנסיים. בהתחלה זו הייתה יד אחת בלולאת המכנסיים, והשנייה על הישבן, ובהמשך, כשהייתה צמודה אליו, הוא הניח את שתי כפות ידיו על הישבן שלה (נ/7 פסקה 5).

במהלך גביית ההודעה נ/7, הוצגו לב' תכתובות מסרונים בינה לבין XXXX. ב' אמרה שהנאשם העיר לה לא לפזר את השיער כי הוא נדלק מזה, היא אישרה (נ/7 ש' 8-9). באחת ההתכתבויות אמרה לXXXXשהיא "זרמה" עם הנאשם והתבקשה להסביר את כוונתה. ב' הסבירה שהכוונה היא שהמשיכה להתנהג כרגיל, לא ידעה איך להגיב לזה, ויצא לה גיחוך לא מעבר, קפאה ולא ידעה מה להגיד לו (נ/7 ש' 13).

עוד במהלך גביית ההודעה, התבקשה ב' להתייחס לאמירתה לנאשם בכניסה למחסן, כי זה כמו התחלה של סצנה של אונס - האחרונה הסבירה: "אני אמרתי את זה כי באמת זה היה נראה כאילו הוא הולך לאנוס אותי. איך שהוא פתח לי את הדלת ואיך שהוא הסתכל עליי אני כבר אמרתי לעצמי שמשהו הולך לקרות. והמחשבה פשוט יצאה לי בקול. והוא אמר שזה לא כיף שאין הסכמה ואני אמרתי שזה כל הקטע של אונס, שאין הסכמה" (נ/7, פסקה 24). כאשר עומתה עם כך שהנאשם טען שהיא דיברה על זה ואמרה "דווקא בקטע טוב", השיבה "נראה לך שאני יגיד (צ"ל-אגיד) 'דווקא בקטע טוב?' איזה איש[ה] נורמלית תגיד דבר כזה? לא הייתה שנייה אחת שנתתי לו להרגיש שאני מעוניינת בשום צורה. ממש לא. שקרן. גם בעימות הוא הסתכל עלי ואמר שאני עושה את זה בשביל כסף. אז מה? ברור שבוא (צ"ל-שהוא) ישקר." (נ/7, פסקה 26).

ביום 27.4.22 בוצע עימות בין ב' לבין הנאשם (ת/4+ת4א). בעימות חזרה ב' על גרסתה בפניו. בתגובה, הנאשם טען שהיא שקרנית ולטענתו "ירדנו לקחת את ה[ד]ברים כמו שאמרתי, רכנתי לנשק אותה ולקחנו את הדברים ועלינו". ב' השיבה כי למה שהיא תשקר, ולמה שתנשק גבר שיכול להיות אבא שלה עם ילדים ואישה, וכי הוא משקר כדי להגן על עצמו. הנאשם טען כי היא עושה זאת בשביל כסף. בתגובה היא הטיחה בו את האמירות שאמר לה בנוגע לגוף שלה, בתגובה הנאשם טען שלא זכור לו דבר כזה.

בתאריך 20.11.24 העידה ב' בפני בית המשפט.

ב' הגיעה למתן עדות לבושת מדים, סיפרה כי היא לוחמת בקרקל (עמ' 1, ש' 15). אשר לאירוע, ציינה כי לפני כ- 3 שנים עבדה במסעדה של הנאשם בXXXXXX, הוא היה המנהל שלה במשך שבועיים. ב' חזרה ותיארה את האירוע בו טענה כי הותקפה מינית (עמ' 2, ש' 28-37):

"אנחנו יורדים למחסן, הוא הולך, הוא פותח את הדלת של המחסן, זה דלת מקלט מאוד מאוד גדולה כזאת. והדבר הראשון שעלה לי בראש הוא נפלט לי מהפה ואמרתי שזה נראה כמו סצנה מסרט אונס, המחסן וכל האווירה, לא יודעת למה פלטתי את זה. אבל זה פשוט נפלט לי מהפה, והוא נכנס למחסן, אני אחריו והוא אומר לי שזה לא כיף כשזה לא בהסכמה...ואז הסתכלתי עליו ואמרתי לו כל הקטע שזה אונס בגלל שזה לא בהסכמה. זה למה זה לא-חוקי. מתקדמים בכיוון המחסן, יש חדר מחסן ויש עוד איזה דלת קטנה כזאת ועוד מחסן" (עמ' 5 ש' 36-39).

[...]

"אנחנו היינו ממש צמודים לשולחן ושם זה בעצם הפעם הראשונה שהוא משך אותי מהתובר...מהקדימה...הוא מושך אותי מכאן, מקרב אותי אליו. יד אחת היא ממש על הגב שלי, היד השנייה היא קצת לכיוון הישבן למטה...ואז שכבר הייתי ממש קרובה אליו, ויד אחת עברה לי ממש לכאן מאחורי הגב...והיד השנייה הייתה במגמה למטה על הישבן, והוא מסתכל עלי, אני נהיית אדומה. מתחיל לרעוד לי הגוף, אני מגיעה למצב שכאילו, זה פעם ראשונה שאני חווה דבר כזה ואיך אני אמורה להתנהג, מה אני אמורה לעשות ?...הוא מסתכל עלי הוא אומר לי שאני אדומה ושיפה לי שאני מסמיקה...ולמה אני מובכת...ואמרתי לו פשוט שנהיה לי חם והסתכלתי ראיתי את המאוורר למעלה וסוג של נתתי דחיפה כזאת עם הכתף, השתחררתי (מהאחיזה שלו- ש.ב) למאוורר, עמדתי מול המאוורר..." (עמ' 7 ש' 17-39, עמ' 10, בש' 1-23).

[...]

"נכנסים למחסן השני...אני ממש כזה בכניסה, מצד שמאל זה כיוון החדר...XXXXעומד כזה באמצע והוא אומר לי בואי תשכבי על הגב, ולא הבנתי מה זאת אומרת, איפה לשכב על הגב, על הבטן, למה שאני אשכב על הבטן? והוא מסמן לי לבוא אחריו. אני מתקדמת, לא באמת מבינה מה קורה...הוא מוביל אותי לכיוון החדר, אני קולטת שיש שם חדר פתוח עם אור כבר, אני ככל שאני מתקדמת בצXXXXם אני רואה שיש בפנים מיטה, אני רואה כסא, רואה שולחן...הוא הולך מאחוריי, אני נכנסת לחדר ואני מתיישבת, חצי מתיישבת כזה על המיטה, הוא אומר לי לשכב על הבטן, נשכבתי קצת עם הגב, עוד פעם בלבלות אין לי מושג מה קורה. ואז הוא אומר לי, תשכבי על הבטן, אני מתהפכת לשכב על הבטן, שתי הידיים שלי ככה...שתי הידיים שלי תופסות ככה על המיטה, רגל אחת שלי על הרצפה, השנייה ממש בקטנה, על המיטה אבל באוויר, אני לא לגמרי שכובה על המיטה...XXXXמגיע הוא לוקח לי את יד XXXXשהייתה בתנוחה כזאת ומעביר י אותה להיות ישרה, מיישר לי את היד, ואז אני מתחילה להרגיש שהוא נוגע לי בכתפיים כזה מין מסאז'. באותו רגע שהרגשתי את הידיים שלו נוגעות בי פשוט קפצתי מהמיטה...על החולצה...פשוט קפצתי מהמיטה, הוא יצא באותו רגע מהחדר והוא אמר לי חשבתי שאתה אוהבת מסאז'..." (עמ' 9 ש' 14-39, ועמ' 10 בש' 5-10, ש' 18-20, ש' 23-32).

ב' המשיכה לתאר כיצד התנגדה למגע עם הנאשם:

"...הוא אמר לי חשבתי שאת אוהבת, ואמרתי לו אני לא אוהבת שנוגעים בי, אל תגיע בי, אני לא אוהבת שנוגעים בי, ועוד פעם 'חשבתי שאת אוהבת', 'חשבתי שאת אוהבת' - [הכוונה שהנאשם אמר לה כך - ש.ב.]..."(עמ' 10 ש' 35-37).

ועוד המשיכה לתאר את האירוע - "אני יוצאת מהחדר, נעמדת כזה באמצע המחסן, ואז הוא מגיע אלי, מושך אותי עוד פעם גם מהזה של החגורה, והפעם אני קמת הרבה יותר צמודה אליו, עם הפנים ממש ישירות אליו, עוד פעם, יד מאחורי הגב, יד על הישבן שלי...ועוד פעם אדומה לא מצליחה לדבר, מזיעה כנראה גם, היינו ממש קרובים לרמה של יכולתי להרגיש את הנשימות שלו עליי, היינו ממש צמודים אני הרגשתי אותו נושם...אני הרגשתי את האצבע שלו על הגוף שזה כנראה עבר את המכנס... היינו ממש קרובים, זה כל פעם, כל פעם היה אותו נוהל, יד אחת שלו שהיא על הישבן, אני יד השנייה היא מושכת אותי וממשיכה לקרב אותי אליו. הוא תפס אותי ממש חזק לי, ממש לא חשבתי שאני אצטרך להשתחרר מזה...הידיים שלו התחילו לזוז קצת למטה לכיוון הישבן...על המכנסיים..." (עמ' 11 ש' 3-13, ש' 21 ועמ' 12 בש' 11-21).

"הוא היה ממש צמוד אלי, היינו פנים מול פנים והוא קירב את הראש ככה לכיווני, כל פעם שהוא עשה את זה אני זזתי אחורה, לרמה של...לרמה של לנסות לנשק...זה קרה כמה פעמים, לפי דעתי 3 או 4" (עמ' 13 ש' 10-13).

בהמשך ציינה כי הנאשם אמר לה שהיא אדומה ומסמיקה ושאל למה היא מובכת והיא לא הצליחה להגיב מלבד להגיד לו שהיא לא יודעת (עמ' 13, ש' 19-23).

עד כאן גרסתה של ב' כפי שבאה לידי ביטוי בהודעותיה במשטרה ובעדותה בבית המשפט.

בשל טענות ההגנה שעלו, הן במהלך המשפט והן בסיכומי ההגנה, ביחס להתנהגותה של ב', תפורט להלן התייחסות מפורטת לכל אחת מהסוגיות, בהתאם לחומר הראיות שהובא בפני. יוער כבר עתה, כי התנהגותה של ב', נבחנה לאור ההלכה המשפטית לפיה "קשת התגובות האפשריות מצד קורבן עבירה, בייחוד עבירת מין, הינה מגוונת ביותר, ולא ניתן לצפות ממנו להתנהגות "רציונאלית" דווקא. תובנה זו באה לידי ביטוי בכמה מישורים, למשל קיימת כיום הכרה בכך שלא ניתן לצפות מאישה להתנגד למעשה האינוס באופן פיזי דווקא...באותה מידה יש להכיר בכך שלעתים ההלם והחרדה שבהם מצוי קורבן העבירה עשויים להביאו שלא להימלט בהזדמנות הראשונה הנקרית בדרכו...על דחיית טענה כי אי-הימלטות קורבן עבירת מין אף לפני ביצוע המעשה מבססת הסכמה, [ראה: ע"פ 6375/02 בבקוב נ' מדינת ישראל (2004)].

א. ניסיונותיה של ב' להתנגד לנאשם

כאשר נשאלה ב' במשטרה מה עשתה במחסן כדי לגרום לו להבין שהיא לא רוצה השיבה - "בעיקרון היה לי מאוד קשה. לא אמרתי לו לעזוב אותי אני ממש הייתי חסרת אונים ופחדתי. אבל כן ניסיתי לדחוף אותו ממני כמה פעמים ולא שיתפתי איתו פעולה וזזתי ממנו שניסה לנשק אותי ואני אמרתי לו שאני לא אוהבת שנוגעים בי וניסיתי להתרחק ממנו כל פעם שמשך והוא אמר לי 'חשבתי שאת אוהבת' ואני אמרתי לו שלא שאני לא אוהבת שנוגעים בי וגם הקטע עם הסבון שהרמתי לכיוון שלו" (נ/7, פסקה 28).

כאשר נשאלה ב' במהלך עדותה כיצד הגיבה לניסיונות של הנאשם לנשק אותה השיבה - "ניסיתי לדחוף אותו, לא ממש לדחוף, יותר להתנגד ולעוף אחורה, כי עוד פעם זה היה אחיזה מאוד מאוד חזקה, מאוד צמודה. בתור ילדה בת 16 שגבר בשנות ה-40 שלו תופס אותה, לא נראה לי הגיוני באותו רגע שגם אם אני אנסה אני אצליח להדוף אותו ממני...התנגדתי, פשוט הוא מרכין את הראש אלי אני זזה אחורה ככה עד שבסופו של דבר באמת הוא שיחרר והשתחררתי מזה. במחסן אני, התקדמנו ממש לאיפה שהדלת, למחסן השני ולכיוון היציאה, שם תפסתי סבון שהייתי צריכה לקחת, הוא הולך אחריי והוא תופס אותי עוד פעם מהזה של החגורה, ומושך אותי אליו, זה כל פעם אותו נוהל, היד נשארת באותו מקום, תופס אותי מאותו מקום...בצוואר של החגורה...מקדימה, כל פעם זה היה מקדימה, הוא מושך אותי מהתובר מקדימה, יד על הגב, יד על הישבן ופה אני יכולה להגיד שאני חושבת שנכנסתי להתקף חרדה. לקחתי את הסבון ורציתי להשתמש בזה נגדו. כאילו ניסיתי להרים את זה כזה כבר, להכות אותו עם הסבון". (עמ' 13 בש' 28-39 ועמ' 14 בש' 1-6).

בהמשך גם הדגימה כיצד פעלה עם בקבוק הסבון כדי להרתיע את הנאשם ממגע איתה (עמ' 14 ש' 16-25).

עוד תיארה את הדחיפה שדחפה את הנאשם כדי להדוף אותו ממנה - "זה יותר דחיפה נגיד עם הכתף שאני מנסה להסתובב, מנסה ללכת אחורה" והדגימה דחיפה עם הכתף קדימה (עמ' 17 ש' 36-39). "לקיחת צXXXXם אחורה...מנסה להראות בכל דרך שאני יכולה, מבלי להפעיל כוח פיזי כמו אלימות, לדחוף אותו או לא יודעת מה, שאני לא מעוניינת, שאני לא רוצה להיות בסיטואציה, שזה לא נעים לי המגע, שזה לא נעים לי שום דבר ממה שקורה שם. מתוך מחשבה מאוד מאוד פשוטה, של אני לא יכולה עליו בכוח הפיזי, לא יכולה" (עמ' 18, ש' 1-6).

אשר לטענת הסניגור כי היא רצתה מסאז' וכך הסיק הנאשם לאחר ששמע שיחה כזו בינה עם עובדת אחרת,ב' הסבירה כי אכן הייתה לה שיחה עם XXXXעל מסאז', שתיהן היו במחזור ודיברו על זה שזה קשה וכואב, ודיברו על כך שלנשים מגיע פעם בחודש לפחות ספא עם מסאז'ים, ותיארה שיחה כזאת של צחוק ביניהן (עמ' 39, ש' 32-34 ועמ' 40 ש' 19-22). אך בהמשך הדגישה כי לא רצתה מסאז' מהנאשם ומיד כשנגע בה קפצה.

ב. אירוע עם מחבת ה"ווק" (שעלה לראשונה בעדותה בבית המשפט)

הסניגור טען כי ב' מגזימה את האירועים ובודה מליבה את המעשה המגונה כדי להפליל את הנאשם. כשנחקרה חקירה נגדית בבית המשפט, עלה אירוע שהיה במטבח עם מחבת הווק (סוג של מחבת) בו הצמיד הנאשם את המחבת לישבנה. נטען כלפיה כי כבשה זאת ולא סיפרה לחוקריה.

ב' התעקשה כי הדבר עלה בחקירותיה וטענה שסיפרה זאת לחוקריה (עמ' 28-29 לעדות פרוט' מיום 20.11.24). היא טענה כי היא אכן נזכרת באירוע, ותיארה אותו כמעשה קונדס ולא כמעשה בעל אופן מיני.

כאמור ההגנה רואה בכך סממן לחוסר כנותה, כחלק מאי אמירת אמת וההגזמות שלטענת ההגנה מאפיינות את העדה. אלא שעיון בעדותה מלמד כי העדה פירטה את האירוע בכנות מיוזמתה ואף הסניגור הופתע (ראה עמ' 28 לפרוט' מיום 20.11.24). העדה הוסיפה כי לא ראתה בכך אירוע מיני, אם כי לא ידעה להסביר את פשרו והפנתה את הסניגור לקבל הסברים מהנאשם (ראו עדותה בעמ' 29 לפרוט' מיום 20.11.24).

לעמדתי, הדבר מוסיף לכנות דבריה ויושרה של העדה, שכן היא יכולה הייתה לומר שמדובר בעוד אירוע בעל אופי מיני, אך היא בחרה לדייק את הדברים ולסייג אירוע זה כאירוע שאינו בעל אופי מיני.

ג. הסכמתה של ב' לשכב על מיטת המאסז' במחסן

ב' זיהתה את המיטה בתמונה שהוצגה לה (ת/39). ציינה כי אכן שכבה על המיטה כי הבינה שמשהו לא בסדר, ובאותו הזמן חשבה לעצמה שיש לה שתי אפשרויות, או שתעשה מה שהוא אומר או שהוא יעשה את זה בכוח (נ/5, פסקה 28). ב' תיארה את חששה שאם תתנגד, הנאשם יעשה לה משהו בכוח, ולכן שכבה על המיטה. בהודעתה חזרה פעם נוספת על כך ששכבה בצורה של קימה ולא שכיבה כשכל גופה צמוד למיטה. ב' תיארה כיצד הנאשם החל לעשות לה מסאז' בכתפיים, ואז לאחר כמה שניות היא קמה ואמרה לו שזה לא בסדר והיא לא מעוניינת. ב' מסרה כי הנאשם השיב לה בתגובה כי הוא חשב שהיא אוהבת מסאז' והיא אמרה שהיא לא אוהבת שנוגעים בה. בהודעה זו חוזרת על תיאור השתלשלות האירוע באופן דומה לתלונתה הראשונית (נ/5, פסקה 32).

ב' הבהירה בעדותה את חששה מפני הנאשם נוכח הסיטואציה בה הייתה נתונה:

"זה גבר מבוגר מול ילדה בת 16 שהולך מאחוריה, אם הייתי מסתובבת ובורחת הדבר היחידי שעבר לי בראש זה שהוא יתפוס אותי, הוא יכניס אותי לשם בכוח, מה אני עושה? מה יקרה אם עכשיו אני מנסה לברוח? אני לא רוצה שמשהו יקרה ושאני אצא מהדבר הזה בטראומה יותר ממה שנכנסתי אליה כבר, אז אני פשוט אעשה, ועשיתי, נשכבתי על המיטה, הקשבתי וברגע שהוא נגע בי, קפצתי. זה היה תגובה פתאומית כזאת של בהלה, של למה הוא נוגע בי" (עמ' 18 ש' 8-15).

בחקירתה הנגדית הוסיפה והבהירה:

"בן אדם כשהוא נמצא בסיטואציה של לחץ או כשאומרים לו משהו לעשות ואתה בלחץ, וזה לא ממש מרצונך אתה עושה, וכל מה שבאמת עבר לי בראש באותו רגע זה שהבן אדם מאחוריי, אני ילדה בת 16, אני פיזית כלום לידו, אם אני עכשיו, אם אני מסתובבת ואני בוחרת עד שלא יתפוס אותי ויעשה לי משהו הרבה יותר גרוע...העדפתי שאני פשוט אשכב מאשר שהוא יתפוס אותי ויעשה לי בכוח...זה מה שעבר לי בראש שאם אני מסתובבת יכול להיות שהוא יתפוס אותי ויעשה בכוח...העדפתי להישכב ולנסות לצאת מהמצב הזה" (עמ' 50 בש' 11-22).

כאשר נשאלה מה פירוש "לנסות לצאת מהמצב הזה" ושפשוט יכלה להגיד לו שהיא לא רוצה, השיבה: "אבל יצאתי ממנו, קפצתי" ואמרה לנאשם שלא אוהבת שעושים לה מסאז'ים (ע' 50, ש' 25-24). ב' התייחסה גם לדיסוננס בין המצב שבו נראתה לכאורה מחייכת כלפי חוץ ומשתפת פעולה, אך מבפנים מתארת מבוכה וקפואה, אך לא אמרה לנאשם "די אני לא רוצה" ולכאורה שיתפה איתו פעולה, לכך השיבה - "אני יכולה להבין, פשוט ברגע שהוא נגע בי וקפצתי ואמרתי לו לא לגעת בי, אני חושבת שזה היה מאוד ברור שאני אומרת לו פיזית שאני לא אוהבת שנוגעים בי, ואז הוא תפס אותי עוד פעמיים אחרי שאמרתי את זה...אמרתי במפורשות, אני לא אוהבת שנוגעים בי..." (עמ' 38 ש' 1-9).

בהמשך מתארת את החיוך המאולץ שעשתה - אומרת שאמרה לו שהיא לא אוהבת שנוגעים בה זה היה בתוקפנות ובהמשך היה חיוך מאולץ, לדבריה "אני יכולה לספר על עצמי שכשאני במבוכה יוצא לי חיוך מאולץ...זה לא חיוך של אושר, אפשר לראות שאני לא מחייכת כי כיף לי" (עמ' 42 ש' 28-33).

ד. הסכמתה של ב' לאפשר לנאשם להסיעה לביתה באופנוע לאחר האירוע

בהודעתה במשטרה נ/5, נשאלה ב' מדוע אפשרה לנאשם להסיע אותה לביתה, ולדבריה, הנאשם פעל באופן שלא הותיר לה ברירה. לטענתה, בד"כ חברים מחכים לה אבל הוא וידא שלא יחכו לה, וכאשר הנאשם הציע לקחת אותה, היא קפאה וגמגמה והשיבה לו בחיוב (נ/5, פסקה 40). ב' תיארה כי השתדלה לא לגעת בנאשם יותר מדי באופנוע, רק מה שצריך, כדי לא לעוף מהאופנוע (נ/5, פסקה 44).

ב' ציינה כי לאחר האירוע במחסן, רצתה לספר לXXXX[אחד העובדים במסעדה אותה עת - ש.ב] ורצתה שהוא ילווה אותה הביתה, אבל הוא היה צריך ללכת להפקיד את המשכורת [הנאשם נוהג לשלם במזומן לעובדיו בתום המשמרת שלהם בערב - ש.ב]. טענה כי חשה שהנאשם מעכב אותה במסעדה בכוונה כדי שXXXXילך לדרכו (עמ' 15 ש' 3-17).על רקע זהנענתה להצעה של הנאשם לקחת אותה הביתה. בנוסף, לדבריה לא רצתה ליצור התלהמות. אמרה שלא רצתה לגעת בו על האופנוע אבל הייתה חייבת וכךתיארה זאת: "אני החזקתי בקטנה בחולצה שלו מאחורה כדי לא לעוף, היד השנייה הייתה ממש קרובה לאגזוז, העדפתי שהיד שלי תישרף באגזוז מאשר לגעת בבן-אדם באותו רגע. הקסדות שלנו היו פתוחות עם המשקף ובאחד הרמזורים לפנייה לכיוון הבית שלי הוא שואל אותי אם אני יודעת שכל מה שהיה במחסן זה היה בצחוק..." (עמ' 15-16, בש' 321-39 ו-ש' 1-2 בהתאמה).

"אני אגיד את האמת, זה משהו שגם אני קצת קשה לי מאוד להבין אותו. אבל כשאת בלחץ ואת אחרי סיטואציה שאת אפילו לא מבינה מה קרה לך ולוחצים עלייך שייקחו אותך הביתה כי לא בא לו שאני אלך לבד. וכולם מסתכלים עלייך ואת גם ככה בלחץ, לפעמים את נכנעת ואני חושבת שזה מה שקרה לי שם. אני כמובן אחרי שהגעתי הביתה אמרתי לעצמי, בואנה איזה מטומטמת אני, אבל גם אם נגיד הייתי חוזרת לבד, זה היה סותר את מה שעברתי?" (עמ' 18 ש' 18-23).

בחקירה הנגדית שוב חזרה על הדברים ואמרה שיכול להיות שלא רצתה ליצור סיטואציה מביכה וגם הוסיפה כי האירוע XXXXין לא נקלט אצלה (עמ' 53 לפרוט' בש' 36-38). בהמשך ולשאלת בית המשפט הבהירה כי אמנם עלתה על האופנוע בהסכמה והוא לא הכריח אותה פיזית, אך הרגישה שהוא משכנע אותה ואם היא לא תשיב לו בחיוב היא לא תלך הביתה (עמ' 55 בש' 4-12).

חיזוקים לגרסת המתלוננת ב'

1. דיווחיה של ב' על שאירע בסמוך לאחר האירוע

א. עדות לXXXXXXXX, עובדת במסעדה וחברתה של ב' -

מחומר הראיות ועדותה של ב' עולה כי דיווחה מיד לסביבתה הקרובה על האירוע:

"ושלחתי הודעה לאחת העובדות...בוואטסאפ לXXXX...שאלתי אותה אם XXXXניסה לגעת בה אי פעם או עשה משהו שנראה לה לא תקין וניסיתי להבין מה, מה קורה...כי במשמרת הקודמת היא אמרה לי שהצחוק שלו מאוד מאוד מיני ושהיא רגילה לזה...לרמה של לגעת אני לא חושבת שהיא הייתה מאפשרת לו..." (עמ' 19 בש' 7-14).

התביעה הגישה תכתובות באפליקציית הוואטסאפ (ת/40), בין ב' לבין XXXX, חברתה שעבדה במסעדה, שם לראשונה חושפת ב' את האירוע.

XXXXהעידה בבית המשפט ביום 10.2.25. היא העידה כי עבדה אצל הנאשם מספר שנים וכן אישרה את ההתכתבות בין השתיים בה ב' סיפרה לה על האירוע (עמ' 2 בש' 18- 25). בעדותה, XXXXאישרה כי ב' סיפרה לה על הערת הנאשם בנוגע לשיערה של ב' (עמ' 3 בש' 31-33) וכן כי ב' סיפרה לה שכאשר ירדה עם הנאשם למחסן, האחרון משך אותה בלולאת חגורת המכנסיים, ניסה לחבקה ולנשקה, וכן ניסה או שהכניס יד למכנסייה, היא אינה זוכרת במדויק. יחד עם זאת, XXXXזכרה ש-ב' לא ידעה איך להגיב לסיטואציה אבל היא מאוד נרתעה וניסתה להתחמק ממנו (עמ' 4 ש' 19-39).

XXXXחזרה וטענה בעדותה שהיא לא זוכרת מה מסרה במשטרה, הודעתה מיום 30.11.21 (ת/75) הוגשה בהתאם להוראות סעיף 10א(א) לפקודת הראיות (עמ' 8 לפרוט' ש' 19-22).

על פי הודעתה במשטרה (ת/75), תיארה XXXXאת ההתכתבות בינה לבין ב' ואת שדיווחה לה. XXXXמסרה כי מספר דקות לאחר מכן היא התקשרה לב', אמרה לה שהיא מצטערת לשמוע, ושהיא (XXXX) גם חוותה תקיפה מינית בעבר [לא על ידי הנאשם - ש.ב].

הודעתה של XXXXתואמת ומאמתת את גרסתה של ב' מיד ובסמוך לאחר האירוע באותו לילה. בדבריה היא מאשרת את תיאוריה של ב' ביחס לירידה למחסן, ההערה של הנאשם בנוגע ל"קוקו", התפיסה בלולאת המכנסיים כיצד משך אותה אליו, כיצד הייתה נבוכה והוא אמר לה שהיא מסמיקה, המאוורר, מיטת הטיפולים, השכיבה על הבטן במיטה, המסאז' בכתפיים, ניסיון הנשיקה, הזזת הפנים, כיצד חשה ב' את האגודל של הנאשם בגובה הישבן שלה, כיצד נגע לה בין החיבור של הגב לישבן, וכיצד הצליחה להשתחרר ממנו ועלתה למעלה עם הסבון בעוד הוא נועץ מבטים בישבן שלה (ת/75, עמ' 2-3, פס' 16-17). בהמשך החקירה במשטרה (ת/75, פס' 19) תיארה XXXXכי ראתה את הנאשם שעה לפני האירוע במחסן מחבק את ב' ושמעה אותו אומר לאחד העובדים "אל תציק לנסיכה שלי" - בכך מאמתת את גרסתה של ב' על האירוע שעה לפני כן.

יובהר כי ב' נשאלה בחקירתה הנגדית האם תיאמה עם XXXXגרסאות בקשר לחיבוק והשיבה - "לא...אני דיברתי איתה אחרי ש...אחרי העדות ואחרי כל מה שקרה, לפני כאילו...וכשהסברתי לה וסיפרתי לה, אז היא אמרה לי, כן ראיתי את זה כאילו יכולתי להגיד אבל לא ידעתי בדיוק (עמ' 49 ש' לפרוט' עדות ב', בש' 32-39).

ב. עדות XXXX, עובדת במסעדה -

XXXXהעידה בבית המשפט ביום 10.2.25. בעדותה החלה לתאר את היכרותה עם ב' ומסרה כי היא מכירה אותה מהעבודה יחד בבית העסק של הנאשם, היכרות לא מעמיקה וכי ב' הייתה עובדת חדשה. בשלב זה, הסכימה ההגנה להגשת הודעתה במשטרה מיום 1.12.21 וזו הוגשה בהסכמה (ת/76).

בהודעתה במשטרה, XXXXאישרה כי ב' סיפרה לה שהנאשם משך אותה בכוח ואמר לאחד העובדים "אל תיגע בנסיכה שלי" (ת/76 ש' 13). ועוד אישרה שב' סיפרה לה שירדה עם הנאשם למחסן, שם משך לה בלולאה של החגורה והצמיד אותה אליו, והיא הצליחה להשתחרר ממנו. היא אישרה שהיא סיפרה לה שהיה לה חם למטה והיא הלכה למאוורר, והוא אמר לה לבוא למחסן למיטת טיפולים, ואמר לה שתשכב על המיטה, והיא אכן נשכבה אם כי חלקית - "חצי לשכב חצי לבוא לברוח כזה היא אמרה ככה", הנאשם עשה לה מסאז' והיא סיפרה לה שהוא אמר לה שהוא חשב שהיא אוהבת מסאז' והיא אמרה שהיא ממש לא אוהבת וקמה והתקדמה לכיוון היציאה. סיפרה לה שהוא ניסה לנשק אותה, ואמרה לה שהאצבעות שלו היו ממש בתוך המכנסיים שלה, לדבריה באזור הכפתור מקדימה. עוד אישרה שב' סיפרה לה שהרגישה שהוא מסתכל עליה כל הזמן (ת/76 עמ' 2, המשך פסקה 13). XXXXלא העצימה או הגזימה את תיאוריה ביחס לנאשם, וכאשר נשאלה האם ראתה אותה מטריד מינית או מעיר הערות מיניות, השיבה בשלילה (עמ' 2, ש' 18-21).

ג. עדות XXXXחברתה של ב' -

XXXXנחקרה במשטרה ביום 4.12.23. היא סיפרה כי כמה דק' אחרי המקרה, ב' התקשרה אליה - "שמעתי עליה שהיא לא בטוב, שמעתי עליה שקרה לה משהו והיא סיפרה לי ממש בקצרה בטלפון" (עמ' 1 לפרוט' מיום 27.1.25 ש' 24-25). ובהמשך כאשר הלכה אליה אמרה "היא לא הייתה נראית לי כמו שאני מכירה אותה...ראיתי אותה לא בנוח, ראיתי, הבנתי שקרה לה משהו. ראיתי על הפרצוף שלה, היא סיפרה לי ש...אני לא זוכרת בדיוק...שהוא לקח אותה למחסן...הבוס שלה...שהיא עבדה בXXXXX" (עמ' 2 בש' 1-2 וש' 4-9).

XXXXמתארת מה שב' סיפרה לה שתואם את הגרסה של ב' כפי שבאה לידי ביטוי בהודעותיה ובבית המשפט, בין היתר - המחסן, ההשכבה על מיטת המסאז', כיצד הנאשם ניסה לגעת בה והיא לא רצתה (עמ' 6, ש' 36-38).

XXXXהסבירה בכנות כי הגיעה למסור עדות במשטרה כשנתיים לאחר המקרה ולכן לא זוכרת הרבה (עמ' 4 בש' 1-10). כאשר נשאלה מה היא זוכרת, השיבה "היא סיפרה לי שהם הלכו למחסן...ושהוא ניסה לגעת בה, או נגע בה, אני לא באמת זוכרת את זה אני רק יודעת שהיה ניסיון, לא יודעת אם הוא הצליח או לא הצליח..." (עמ' 4 ש' 10-13). כאשר נשאלה האם היא זוכרת לגבי הסכמתה של ב' לשכב על המיטה השיבה "לא יודעת, בסופו של דבר אני לא הייתי שם בשביל לדעת" (עמ' 5 בש' 6). בהמשך, כאשר בוצע לה רענון זיכרון, השיבה כי היא זוכרת שב' לא רצתה (עמ' 5 ש' 8-12). בחקירה הנגדית הוסיפה כי "מה שאני זוכרת אני סיפרתי. אני כן הוא ניסה לגעת בה, נכון היא לא רצתה בשום צורה אחרת. אחרי זה אני לא זוכרת מה קרה שם" (עמ' 9 לפרוט' בש' 11-12).

כאשר נשאלה על ידי בית המשפט האם היא יודעת היכן נגע בה הנאשם, השיבה "בגוף, בחזה, בהכל. זה מה שאני זוכרת" (עמ' 4, ש' 15), אך בהמשך בחקירה הנגדית הבהירה שהיא לא זוכרת איפה בדיוק והיא לא יודעת אם נגע לה בחזה (עמ' 7 ש' 34-35). בהמשך העידה שהיא זוכרת שאמרה לה שזה היה נראה כמו סרט אונס - "היא אמרה לי שכל מה שהיה במחסן זה היה נראה כמו התחלה לסרט אונס" (עמ' 4 בש' 31-36).

יצוין כי הגם שמדובר בחברתה של ב' ולכאורה 'עדה מעוניינת', היא השיבה בכנות לשאלות שנשאלה, כאשר לא זכרה אמרה במפורש כי היא אינה זוכרת ולא ניכרת מגמת הפללה מדבריה.

ד. עדות XXXX, אביה של ב' -

XXXXהעיד ביום 27.1.25. XXXXתיאר כיצד ישן בליל האירוע, וקיבל הודעה מביתו ב' אשר שאלה האם הוא ער. הוא התעורר מההודעה, ושאל אותה מה קרה, והיא השיבה לו שיגיע למרפסת הבית.

במהלך עדותו חיפש האב את המסרון המדובר וציין כי פניית ב' אליו הייתה בשעה 23:25 וכך כתבה לו:

"פפי אתה ער? אז אני רושם לה כן, למה? היא כותבת לי תקשיב, אני וXXXXועוד שתי עובדות שעובדות איתי בXXXXXXבאות. שאלתי אותה לאן, אז היא שואלת אותי הביתה. אז כתבתי לה בלי רעש או שאני אעיף את כולן. אז היא כותבת לי תישאר ער פשוט...אז היא כותבת לי טוב הלכת לישון, אתה יכול לבוא למרפסת, זה היה ב-23:42 ופה אני כבר הלכתי, זהו." (עמ' 50-51, ש' 37-39, וש' 1-3, בהתאמה).

יוער כי במהלך עדותו של האב, הסניגור עיין במסרונים ובחן אותם במו עיניו (עמ' 52 ש' 6-7).

XXXXניגש למרפסת שם פגש את ב' ואת חברותיה. הוא תיאר כי אחת הבנות ששמה ליאן החלה לספר את השתלשלות האירועים שחוותה ב' במסעדה. XXXXמוסר את שסופר לו שם, התואם את גרסתה של ב' כפי שתיארה זאת (עמ' 32 בש' 15-37 ועמ' 33 בש' 1-7).

לגבי ההערות המיניות של הנאשם כלפי ב', הוסיף שהוא זוכר שב' אמרה לו שהנאשם אמר לה שהיא לא נראית בת 16, שהיא יפה וכו' (עמ' 34 ש' 1-2). עוד הוסיף, לאחר ריענון זיכרון, שב' אמרה לו שהנאשם ניסה לנשק אותה (עמ' 35 בש' 2-3). הוא ציין כי ב' סיפרה לו שיש מיטת טיפולים במחסן ולא רואים אותה כשנכנסים ישר לחדר וכן שב' סיפרה לו שהייתה חצי ישובה (עמ' 35 בש' 6-9).

2. מצבה הנפשי של ב' מיד לאחר האירוע -

ב' תיארה את מצבה הנפשי-רגשי לאחר ששבה לביתה:

"אחרי שהגעתי הביתה, נכנסתי כזה אבא שלי בסלון, איך עבר עליך, איך היה בעבודה...אני מסריחה, אני הולכת להתקלח...איך שנכנסתי למיטה נפל עלי פתאום כל ההבנה, וישבתי עם עצמי במיטה, אני אמורה לישון, אני יום למחרת כאילו הולכת לבית ספר, אני יושבת ואני מוצא את עצמי בוכה של החיים, אני לא באמת מבינה מה קרה לי...פשוט בוכה. (עמ' 19 ש' 1-7).

XXXXחברתה תיארה בת/76 כי כאשר ב' סיפרה לה על האירוע היא "נשמעת מאוד פגועה, אני חושבת שהוא צילק אותה, ראיתי את העיניים שלה שהיא מפורקת" (ת/76 בש' 15).

XXXX, חברתה, מספרת כי כמה דק' אחרי המקרה, ב' התקשרה אליה - "שמעתי עליה שהיא לא בטוב, שמעתי עליה שקרה לה משהו והיא סיפרה לי ממש בקצרה בטלפון" (עמ' 1 לפרוט' מיום 27.1.25 ש' 24-25). ובהמשך כאשר באה לביתה של ב' לפגוש בה תיארה "היא לא הייתה נראית לי כמו שאני מכירה אותה...ראיתי אותה לא בנוח, ראיתי, הבנתי שקרה לה משהו. ראיתי על הפרצוף שלה, היא סיפרה לי ש...אני לא זוכרת בדיוק...שהוא לקח אותה למחסן...הבוס שלה...שהיא עבדה בXXXXXX" (עמ' 1 בש' ועמ' 2 בש' 1-2 וש' 4-9).

אביה של ב'XXXXמתאר את מצבה הנפשי בעדותו: "[ב'] הייתה מאוד נסערת, היא הייתה בהלם טוטלי, אני מכיר את הבת שלי אני רק יכול לציין שבו בזמן הזה [ב'] התחילה, עשתה סמסטר באוניברסיטה תל אביב, ציונים מעל 92...ובערך 4-5 חודשים לאחר האירוע הייתה הידרדרות כללית, לא סיימה בית ספר, לא סיימה 12 שנות לימוד, התחילה להסתובב עם כל מיני אנשים לא טובים ובעצם זה התחיל ההידרדרות שלה כלפי מטה..." (עמ' 33 בש' 28-34).

גרסת הנאשם לאישום השני

בחקירתו הראשונה של הנאשם מיום 30.11.21 (ת/54), מסר הנאשם את הדברים הבאים:

"ירדנו אני [ו-ב'] להביא מלאי של כל מיני השלמות של ציוד ליום למחרת, בזמן שירדנו היא [ב'] פיזרה את השיער, אמרתי לה שהשיער יפה משהו כזה, נכנסנו למחסן, יותר נכון מקלט, התקדמנו פנימה, ניגשתי לקחת את הסבון כלים, היא אמרה שזה כמו התחלה של סרט אונס ואמרתי לה חס וחלילה והיא אמרה "למה דווקא בקטע טוב", מפה הבנתי ממנה שהיא בעניין מה שנקרא, ניסיתי להתקרב אליה לתת לה נשיקה, היא סובבה את הראש, הבנתי שהיא לא בעניין, לקחנו מה שצריך ועלינו, המשכנו לנקות לסדר וזהו". (ת/45, בש' 14-22).

הנאשם מסר כי הוא המעסיק של ב' וזו הייתה משמרת שנייה שלה במקום. האחרון נשאל אם יודע בת כמה היא, העריך שהיא בת 17, אמר שלא היה ביניהם מגע בהסכמה. נשאל האם מבין שעצם העובדה שהוא המעסיק שלה והיא קטינה ושניסה לנשק אותה בין אם בהסכמה ובין אם לא זו עבירה פלילית, השיב שמבין ואין לו מה לומר (ת/54, ש' 24-39).

הנאשם נשאל מה ב' אמרה לו לאחר המקרה והשיב "כלום, סובבה את הראש, הבנתי שהיא לא בעניין והמשכנו הלאה". כאשר נשאל אם יש לו משהו להוסיף מסר "לא, רק אגיד לך שלא ראיתי שום בעיה מצידה, אפילו בסוף אותה משמרת לקחתי אותה לביתה...בשעה 23:00, דיברנו בדרך [בהמשך ביקש לתקן ואמר שהכוונה שדיברו כשעצרו ולא במהלך הנסיעה - ש.ב.] על הסידור עבודה שלה והמשמרות". שלל ששוחחו על המקרה (ת/54 בש' 50-62).

בחקירתו מיום 27.4.22 (ת/56), נשאל הנאשם למה רצה לתת לב' נשיקה השיב "התקרבתי ורכנתי לכיוון שלה עם הראש לי והיא סובבה את הראש וזהו...חשבתי שהיא בת 17 וכן ידעתי שהיא קטינה זה היה טיפשות של רגע" (ת/56 בש' 3-5).

עוד התבקשה התייחסותו בחקירה להימצאותה של מיטת המסאז' במחסן, הוצגו לו תמונות, הנאשם טען כי "זו מיטה שמצאנו של אחד הרופאים שזרק ואני נח שם לפעמים צהריים כי עובדים 14 שעות רצוף ביום" (ת/56, ש' 12-13). הנאשם נשאל האם הציע ל-ב' מסאז', השיב שלא, שלל שביקש ממנה לשכב על הבטן וגם לא על המיטה, טוען שלא היה חיבוק ולא היה בכלל מגע (ת/56 בש' 14-21).

בחקירתו מיום 4.12.23 (ת/51א), הוטחו בנאשם טענותיה של ב' כלפיו, על כך שאחז בה, משך אותה אליו, אחז בישבנה וניסה לנשקה במספר הזדמנויות כשהשניים ירדו למחסן להביא תכשירי ניקוי. הנאשם הכחיש את המגע הפיזי אך אישר שניסה לנשקה וטען שזו "טיפשות של רגע".

עוד הוטחה בנאשם טענתה של ב' כי בכניסה לחדר הפנימי במחסן משך אותה מהלולאה של חגורת המכנסיים, הצמיד אותה אליו עם היד השנייה, ושם את שתי ידיו על ישבנה, כאשר הוא צמוד אליה, ניסה לנשקה והיא סירבה, השיב "לא קרה". נשאל על כך שלאחר שהצליחה לזוז ממנו עשה זאת שוב, השיב "זה לא קרה" (ת/51א בש' 67-70).

הנאשם נשאל על כך שכל הזמן שבמהלך הזמן שהיו שם אמר ל-ב' שיש לה גוף של בוגרת ולא של בת 16 ושהיא יכולה להיות יח"צנית כי אנשים ימשכו אליה, השיב "ממש לא ככה...לא אמרתי לה דברים כאלה" (ת/51א בש' 71-74). הנאשם נשאל לגבי כך ש-ב' הסמיקה ונהייתה אדומה ואמר לה שזה יפה לה להיות נבוכה וסמוקה, השיב "לא קרה" (ת/51א בש' 75-76).

במהלך חקירה זו, הוטח בו כי לאחר הפעם השנייה שהצליחה להזיז אותו ממנה הוא משך אותה שוב מהלולאה של המכנסיים והיא הניפה לכיוונו את הסבון שהיה לה ביד והוא עזב אותה, השיב "זה לא קרה" (ת/51א בש' 77-78).

הנאשם נשאל על החדר הפנימי במחסן, השיב שהוא ישן שם צהריים. מסר כי הוא הביא את המיטה לשם כדי לנוח. הוטח בו כי דרש מ-ב' לשכב על המיטה כדי שיעשה לה מסאז' והיא נשכבה והוא עשה לה מסאז' בניגוד לרצונה וכשהיא לא רצתה אמר לה שחשב שהיא אוהבת את זה, השיב "זה לא קרה" (ת/51א בש' 89-90).

הנאשם חזר על גרסתו בקשר ל-ב', נשאל למה רכן לנשק אותה שהיא ילדה בת 16, השיב שזה היה "טיפשות של רגע. אני לא יודע." (ת/51א בש' 92-93).טען שהבין ממנה שהיא רוצה.נשאל איך הגיע למסקנה כי חשב שהיא רוצה השיב "עם המבט שלה" נשאל איזה מבט והשיב "היא הסתכלה עלי סתם פשוט" (ת/51א בש' 97-100).

הנאשם העיד בפניי ביום 19.2.25. בעדותו בבית המשפט, הנאשם תיאר את מערכת היחסים שלו עם ב' כך:

"[ב'] היא עובדת שהייתה אצלי היא עבדה שבועיים הייתי משמרת שנייה איתי, עובדת מן המניין שצחקנו, דיברנו, רגיל עובדת...הייתה חופשיה כזאת, צחקה דיברה, לא סגורה, לא כלום, כאילו הכל זרם באווירה טובה, הכל באווירה טובה, כל הדיבורים, כל הצחוקים, כל העבודה..." (עמ' 2 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 16-20).

הנאשם נשאל אם ידע בת כמה היא, השיב כי שיער שהיא 17 אז בזמנו. נשאל שוב על ידי בית המשפט אם קיבל אותה לעבודה כיצד זה שהוא לא יודע מה גילה? השיב שהשותף שלו לעבודה עסק בקבלת העובדים, אך לשאלה נוספת בעניין טען "שבגדול" ידע מה גילה (עמ' 2 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 22-27).

הנאשם רמז למתירנות מינית מצידה של ב' והתנהגות "משוחררת". הוא נשאל מה הכוונה שהייתה "משוחררת", אמר שצחקו דיברו על הכל, סַּתָּם ולא פירש. נשאל שוב ע"י בית המשפט במה התאפיין השיח שלו עם ב' השיב "איך השיח שלי היה עם [ב'], זה סך הכל שתי משמרות כאילו לא...". שוב נשאל על מהו פשר התנהגות "משוחררת" של ב' עליו רמז בעדותו, והשיב שדיברו על כל הנושאים שעלו, הכל היה חופשי, זה היה באינטראקציה עם עוד עובדים, לא לבד ולא אחד על אחד (עמ' 3 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 4-19).

הואיל והנאשם היה מאוד מצומצם בתשובותיו וישנה חשיבות רבה לכך שיתייחס מעל דוכן הXXXXם להאשמות נגדו, פנה אליו בית המשפט והסביר לו זאת, והבהיר לו כי זו ההזדמנות שלו להתייחס לטענות נגדו ולשכנע את בית המשפט בצדקת דבריו (עמ' 3-4 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 28-39 וש' 1-12).

הסניגור שאל אותו אם היה שלב לפני המחסן, שהוא מחבק את ב' ואומר לעובד אחר "אל תיגע בנסיכה שלי", הנאשם השיב שהוא לא זוכר אבל יכול להיות שכן. בהמשך שוב נשאל על הסצנה שמתארים שהוא מחבק את ב' ואומר לעובד אחר אל תיגע בנסיכה שלי, אמר שזה היה הלצה, ושהוא לא יודע לא זוכר ספציפית את הסיפור הזה (עמ' 4 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 32-34).

לשאלת בית המשפט מדוע הוא מחבק ילדה בת 17 שהיא מלצרית שלו שעובדת תחת פיקודו, השיב "באווירה, לא, זה חיבוק של רגע, לא משהו מיני, זה לא משהו" (עמ' 4 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 19-27). ובהמשך טען כי "יכול להיות שנגעתי, חיבקתי אותה, יכול להיות" ונשאל האם הוא נוהג לחבק את המלצריות והמלצרים שלו, השיב "זה חיבוק...אבהי...זה לא..." (עמ' 4-5 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 36-39 ובש' 1, בהתאמה).

הנאשם מסר שהוא זוכר שביקש ממנה לרדת איתו למחסן, שם נגע בה, ותיאר את האירוע במחסן כך:

"ירדנו לכיוון המחסן יש מדרגות שיורדים, היא פיזרה את השיער אמרתי לה שיש לה שיער יפה. המשכנו לכניסה למחסן בזמן שפתחתי את הדלת היא אמרה לי זה נראה כמו התחלה של סרט אונס, אמרתי לה שזה לא כיף אם זה לא בהסכמה, היא אמרה דווקא בקטע טוב, משם נכנסנו לתוך המחסן..." (עמ' 5-6 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 38-39 ובש' 1-2, בהתאמה).

[...]

"נכנסנו פנימה למחסן עצרנו שם ליד המדפים, פניתי לכיוון החדר הפנימי אמרתי לה אם היא רוצה מסאז' נכנסתי פנימה, היא נכנסה אחריי, היא התיישבה, נשכבה, לא זוכר בדיוק, עשיתי לה עיסוי של כמה שניות בכתפיים, היא קמה, יצאה החוצה" (עמ' 6 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 34-36).

[...]

"עשיתי לה עיסוי בכתפיים, היא קמה, יצאה מהחדר, היא יצאה מהחדר, נעמדה מול המדפים, עצרנו שם, רכנתי לכיוון שלה לנשק אותה...היא סובבה לי את הראש, הבנתי שהיא לא בעניין, לקחנו את שאר הדברים מהמדפים שהיו מולנו ועלינו למעלה" (עמ' 7 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 9-13).

לשאלת בית המשפט איפה היא נשכבה, השיב על מיטת המאסז'/שיזוף שיש לו שם (עמ' 6-7 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 37-39 ובש' 1, בהתאמה). לשאלת בית המשפט אם נשכבה על הבטן השיב שכן (עמ' 7 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 6-7). הנאשם נשאל האם לפני המחסן אמר לה שיש לה גוף של ילדה שלא נראית בת 16, השיב בשלילה, אך בהמשך השיב שלא זוכר את זה, ובהמשך שוב טען שלא אמר את זה (עמ' 6 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 3-12). עוד נשאל האם אמר ל-ב' שלא תפזר את השיער שלה כי הוא נדלק מזה וזה עושה לו את זה, השיב בשלילה (עמ' 6 בש' לפרוט' מיום 19.2.25, בש'13-15). נשאל האם אמר לה שהיא יכולה להיות מארחת שתמשוך אנשים עם הגוף שלה, השיב "ממש לא" (עמ' 6 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 16-19).

לשאלה מדוע ניסה לנשק אותה, השיב "היא שידרה אווירה כזאת שכאילו, קודם כל טעיתי, טעיתי חד משמעית, טעיתי במה שפירשתי, אבל היא שידרה כאילו היא כן בעניין...הדיבורים, הצחוק עם ההווי, כל ההווי, כל ההתנהלות הזאת" (עמ' 7 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 14-18). כאשר נשאל אם הרגיש מתח מיני השיב "לא יודע להגדיר את זה ככה". נשאל איזו אווירה הייתה שמאפשרת לו לטענתו לעשות דבר כזה השיב "ניסיתי" (עמ' 7 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 19-25). הוטח בו שהיא ילדה בת 16 והוא הבוס שלה השיב "לא חשבתי באותו רגע" (עמ' 7 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 26-27).

בהמשך שוב נשאל לגבי אותה "אווירה" לה גרס שגרמה לו לסבור שהוא יכול לגעת ב-ב', השיב שכל ההתנהלות עם ב', הוא אינו זוכר משהו ספציפי, גם למעלה במסעדה, השיחה איתה, הצחוקים כל ההתנהלות איתה. בהמשך הוסיף שהיא אמרה לו בירידה למחסן "זה נראה כמו התחלה של סרט אונס" והוא השיב לה "חס וחלילה" והיא אמרה לו לטענתו "למה דווקא בקטע טוב" (עמ' 7-8 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 32-39 ובש' 1-4, בהתאמה).

בהמשך הוסיף: "היא צחקה איתי, היא דיברה איתי, היא פנתה אלי, היא לא אמרה לי לא, היא לא אמרה לי כלום, לא היה משהו שכאילו עוצר, ברגע שהיא סובבה את הראש, לא כפיתי את עצמי, לא הכרחתי, לא אמרתי כלום, לא, המשכנו רגיל, עלינו למעלה, המשכנו לעבוד, הכל רגיל" (עמ' 8 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 13-16).

הנאשם נשאל על כך שתפס בלולאת חגורת מכנסיה של ב', הודה בכך והשיב "קירבתי אותה כדי לרכון, לנשק אותה" (עמ' 8 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 28-29), ופירט:

"נכנסתי לחדר התקרבתי אליה, זה, לא, נכנסנו לחדר השני, אמרתי לה בואי אני אעשה לך מסאז' היא נכנסה אחריי, היא נכנסה אחריי למסאז', אמרתי לה בואי תשכבי היא נשכבה על הבטן, עשיתי לה את העיסוי היא קמה הלכה, יצאה החוצה, המשכתי אחרי החוצה...ואז משכתי אותה בלולאה להתקרב לרכון, לנשק אותה, היא סיבבה את הראש ושיחררתי" (עמ' 8 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 32-38).

לשאלת בית המשפט האם נגע לה בישבן, השיב בשלילה, ושהוא משך לה בלולאת המכנסיים מקדימה (עמ' 8-9 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 39 ובש' 1-9, בהתאמה). טען שלא נגע לה בגוף, כאשר נשאל על העיסוי מסר כי נגע לה בכתפיים (עמ' 9 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 10-15).

עוד נשאל הנאשם האם ב' מסרה לו שחם לה והתרחקה לכיוון המאוורר, השיב "יכול להיות" (עמ' 9 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 20-21). בנוסף נשאל כך:

"ש: בכניסה לחדר כתוב פה שחיבקת אותה, בכך שמשכת אותה אליך באמצעות ידך האחת, מלולאת החגורה, ואת היד השנייה שמת על הישבן שלה, ואז אמרת לה לשכב על הבטן, על מיטת העיסוי...היה כזה דבר?

ת: כן...כמו שסיפרת..." (עמ' 9 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 24-31).

לשאלת בית המשפט הבהיר הנאשם את השתלשלות האירוע. הנאשם אישר כי סדר הדברים היה כזה - קודם היה עיסוי בחדר, לאחר מכן יציאה מהחדר, ואז מחוץ לחדר משך בלולאת חגורת מכנסיה של ב' על מנת לקרבה אליו, ואז ניסה לנשקה, ב' סירבה ואז הם עלו למעלה (עמ' 10 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 15-20).

כאשר נשאל האם אמר לה שחשב שהיא אוהבת מסאז'ים, השיב: "כן, כי דיברנו על מסאז'ים במקרה למעלה לפני זה. עם העובדת...XXXX...יצא לנו לדבר על שיחה על העבודה הקשה על הכתפיים של העבודה, על הפיזיות שבעניין, אז זה כן, יצאה שיחה על עיסוי" (עמ' 10 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 27-33).

בהמשך לשאלת בית המשפט שחזר והבהיר לנאשם את זכותו להתייחס ולשטוח את טענותיו ולהשיב לנטען כלפיו סיפר הנאשם: "הייתה שיחה ביחד עם XXXXכי דיברנו כל הזמן אני סובל מדלקות, כאבי כתפיים, הכל, יצאה שיחה שדיברנו על עיסוי מהעיסוי גם יצא בין הדברים ששיחה שהיא אמרה שהיא רוצה גם היא עיסוי ואיך שהתגלגלו העניינים ולשם הגענו" (עמ' 11 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 17-24).

בהמשך תיאר את סיום האירוע עם ב' ואת תגובתה: "לא אמרה שום דבר, לא דיברה על כלום, לא. התנהלה רגיל, המשכנו ניקיונות, המשכנו סדר, המשכנו ארגונים המשכנו הכל, עלתה איתי לאופנוע אחרי זה נסעה איתי הביתה חיבקה אותי בדרך, הכל רגיל...לבית שלה...כאילו הביתה אליה..." (עמ' 11 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 27-31).

כאשר נשאל על ידי בית המשפט אם זה נראה לו תקין לנסות לנשק נערה בת 16 שעובדת אצלו, השיב: "ניסיתי. כן, טיפשות של רגע, טיפשות של רגע לגמרי. היום בדיעבד בחיים לא, לא פונה בכלל, לא בשיח אפילו. אני זה טראומטי ברמות מבחינתי, כל הסיפור שקרה פה" (עמ' 13 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 25-26).

עוד הדגיש בעדותו כי לא השתמש בכוח ולא כפה את עצמו על ב': "אני לא כפיתי את עצמי בכוח, אני ברגע שקיבלתי סירוב אני המשכתי, אני לא עשיתי שום דבר שהוא אגרסיבי...ניסיתי" (עמ' 35 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 4-7). לגבי המשיכה בלולאת מכנסיה של ב', אמר שזה לא היה בכוח "בXXXXנות זה לא זה כדי להתקרב, לא כדי למשוך בכוח" (עמ' 63 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 38).

הנאשם נשאל האם הבין שהיא לא מעוניינת במסאז' כשהיא קמה ויצאה מהחדר והשיב בחיוב (עמ' 42 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 22-27). אם כך, נשאל מדוע לאחר שאמר שהוא הבין זאת ו-ב' קמה, הוא ניסה בכל זאת לנשק אותה, השיב: "היא לא רצתה את המגע של המסאז', ניסיתי נשיקה, רכנתי לכיוון שלה, חשבתי אולי זה כן, וגם כשהיא סירבה וסובבה את הראש אני קם, יצאנו החוצה, לא עשיתי שום דבר מעבר" (עמ' 42 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 30-35).

נשאל שוב על ידי בית המשפט למה לא הפסיק אחרי שהבין שהיא לא מעוניינת במסאז', השיב: "כי חשבתי שזה שהיא...לא רוצה מסאז' אבל לא אמרה לא רוצה", בהמשך לכך נשאל אז אם היא לא רוצה מסאז', האם נראה לו שהיא כן רוצה נשיקה, השיב "בהתנהלות של הרגע לא, עוד פעם..." (עמ' 43 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 3-15).

בהמשך תיאר שלקח אותה הביתה על האופנוע, אמר שהציע לה להסיע אותה הביתה ולא הכריח אותה או ניסה לגרום לכך שאף אחד לא ייקח אותה הביתה (עמ' 14 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 2-12). עוד נשאל כיצד ישבו באופנוע והשיב כי היא חיבקה אותו, תפסה אותו בבטן, רכנה עליו, נסיעה על אופנוע צמוד ומסר כי בסוף הנסיעה דיברו על סידור העבודה ולא דיברו על המקרה (עמ' 14 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 16-25).

מסקנות וממצאים - אישום שני - מתלוננת ב':

באישום זה מואשם הנאשם בביצוע עבירות של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין וכן הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(4) יחד עם סעיף 3(א)(6)(ג) יחד עם סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח 1998.

בסיס הראיות ביחס לשתי העבירות המיוחסות לנאשם מושתת על גרסת המתלוננת ב'. כידוע, בית המשפט רשאי לבסס את הרשעתו על סמך עדות יחידה של נפגעת עבירת מין ובלבד שינמק מדוע החליט להסתפק בעדות זו להרשעת הנאשם (ראה סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות), ברם לגרסת המתלוננת נמצאו חיזוקים נוספים, העולים על דרישת ההנמקה הנדרשת במשפט פלילי כאמור, ביניהן XXXXם ששמעו ממנה את הקורות אותה עם הנאשם מיד לאחר האירוע, מסרונים שהחליפה עם XXXXה לעבודה מיד לאחר האירוע, מצבה הנפשי בסמוך לאירוע ושקריו של הנאשם.

לאחר בחינת מכלול הראיות ועל יסוד כל הנימוקים שלהלן הנני קובע כי המאשימה הוכיחה את כל עובדות האישום השני מעבר לכל ספק.

את מסקנתי זו אני משתית על מהימנות ואמינות עדותה של ב' נוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה; על סממני אמת התנהגותיים, כמו מצבה הרגשי/נפשי אותה עת; חיזוקים ואימותים לגרסתה מעדויות חיצוניות, העולים כדי סיוע, על אף שלא נדרשים לפי הדין חיזוקים ראייתיים; חיזוקים משקריו של הנאשם בפרטים מהותיים ועדותו הכבושה ביחס למגע עם ב' שנשמעה רק במשפט כשעלה להעיד.

מנגד, עדות הנאשם בודדה, רעועה, נעדרת תמיכה ראייתית כלשהי, ולא זו בלבד, אלא שהיא הותירה רושם עגום למדי של חוסר כנות משווע, אי אמירת אמת. העדות רוויית פירכות וסתירות החל מחקירותיו של הנאשם במשטרה וכלה בעדותו בבית המשפט, הכל כפי שיפורט להלן.

מהימנותה של ב'

אפתח ואציין כי אני חוזר על ההלכות שציינתי לעיל בעניינה של א' היפות גם לכאן. נתתי אמון מלא בגרסת המתלוננת ב' אשר להתרשמותי העידה באופן כן ומפורט, לא העצימה או הגזימה את תיאור הדברים. כך למשל, כאשר נשאלה האם נגע לה בישבן או באיבר המין, השיבה בשלילה, ציינה כי נגע בה בישבן מחוץ למחסן, והקפידה לתקן ולציין כי המגע היה על המכנסיים (עמ' 49 לפרוט'). ולשאלה האם נגע לה בחזה, השיבה בשלילה, אבל כשהוא חיבק אותה הוא התחכך בחזה שלה. שוללת שחשף את איבר מינו או ניסה להפשיט אותה (נ/4, עמ' 3 בש' 14-21). מדגישה שהמסאז' שעשה לה היה 5 שניות "בלחץ", ואיך שהוא נגע בה היא נבהלה וקמה, לא טענה שהפשיט אותה (נ/5, ש' 53-56).

ב' נשאלה לגבי כך שXXXX(עובדת במסעדה) אמרה שב' סיפרה לה שהנאשם נגע ל-ב' בתחתונים מקדימה באיזור הכפתורים. ב' שללה זאת, ואמרה שסיפרה לXXXXתיאור כללי, וזה לא נכון שהנאשם הכניס את היד שלו מקדימה באזור איבר מינה, ואיך שהיא ב' תיארה את הדברים זה מה שנכון. עוד ציינה כי השתדלה לא לפרט ליד החברות כי היה לה קשה, ואולי דברים הוצאו מהקשרם (נ/7, פסקה 7).

ב' נשאלה שוב אם נגע בה באיבר המין והשיבה בשלילה (נ/7, ש' 29-30). בהמשך הסבירה שלא הסתכלה עליו באותו הרגע, אבל הייתה צמודה אליו עם הפנים והגוף, וכנראה ניסה לנשק אותה. כאשר נשאלה האם נישק או ניסה לנשק, השיבה "אני לא הסתכלתי, אני לא רוצה להגיד דברים סתם" (עמ' 9 ש' 1-3).

התובעת ביקשה לרענן לב' את זיכרונה וב' השיבה "אין לי מה לרענן, זה לא על הפעם הזאת...זה לא על הפעם הזאת שהוא ניסה..." (עמ' 9 בש' 4-7). במהלך העדות הוצגו לה תמונות (ת/39), ב' פירטה איפה התרחשו האירועים ביחס לתמונות (עמ' 6 בש' 10-39 ועמ' 7).

ב' דייקה גם עניין חיבוקיו וניסיונו של הנאשם לנשקה. היא תיארה שלוש פעמים שהנאשם חיבק אותה; פעם ראשונה בכניסה בסמוך למאוורר, פעם שנייה אחרי שיצאו מהחדר באמצע המחסן השני, והפעם השלישית במעבר ליד המאוורר בצד של המחסן השני. כמו כן תיארה שניסה לנשק אותה כ-4 פעמים (ראה עמ' 16 בש' 19, 26-27, 28).

עוד התייחסה למבטים של הנאשם - "כמו ילד שמסתכל על ממתק...כמו ילד שאומרים לו אסור לך לאכול את זה והוא מסתכל על זה, זה בדיוק המבטים, זה מבט חולני של גבר נשוי בן 40 מסתכל על קטינה, זה המנהל שלי, זה מבטים שאני לא חוויתי אף פעם. מאף בן אדם שהיה בדרגה מעליי כביכול, זה בכל זאת מנהל וזה מבטים שאני לא חשבתי שאני אקבל אף פעם. וכמו שציינתי, כמעט ולא הסתכל לי על הפנים, רוב רוב ההסתכלות שלו עליי, הייתה מכאן ומטה...מהצוואר ומטה" (עמ' 17 בש' 6-7, ובש' 10-17).

לגבי החיבוק שחיבק אותה הנאשם כשעה לפני האירוע במחסן, נשאלה בחקירה הנגדית מדוע לא ציינה זאת בחקירה הראשית והשיבה: "כי אני הגעתי להתלונן על מה שהיה במחסן, זה שהוא חיבק אותי זה לא מטריד...זה חיבוק. זה לא, לא היה נראה לי משהו שהוא לא תקין" (עמ' 30 בש' 35-37).

נשאלה בחקירה הנגדית אם נשכבה על המיטה מרצונה והשיבה בחיוב תוך שציינה כי הנאשם לא הכריח אותה פיזית (עמ' 42, ש' 9).

ניכר איפוא, כי ב' התמודדה עם כל שהוטח בפניה, הסבירה היטב את האירוע לפרטי פרטיו, גם כאשר ביקשה הפרקליטה לרענן את זכרונה הבהירה שאין הדבר נחוץ, היא זוכרת מה היה. ניכר היה מאופן העדות שלה שהיא משתפת בחוויה קשה שעברה עליה במחסן כשהיא לבד שם עם הנאשם חסרת אונים. עדותה היתה קולחת עקבית והתייחסה למכלול הנסיבות.

עדות המתלוננת נתמכת בעדויות של הXXXXם שבאו איתה בדברים מיד לאחר האירוע ושמעו ממנה על האירוע, העובדת XXXXשמכירה את הנאשם ועבדה אצלו שנתיים באותה עת, חברתה של ב' XXXXואביה. מסרונים שהחליפה עם XXXXבאותו לילה המתXXXXם בכתובים את אמרותיה בדבר האירוע המטלטל שחוותה.

ב' היתה בת 16 אותה עת. היא רק החלה לעבוד אצל הנאשם. היא תיארה כיצד ירדה יחד עם הנאשם למחסן להביא תכשירי ניקיון. השניים התקדמו והיו צמודים לשולחן שמוצב שם, ואז הייתה הפעם הראשונה שמשך אותה אליו מלולאת חגורת מכנסיה אליו, הפעיל כלפיה כוח על מנת לקרבה תוך כדי שחיבק אותה והניח את ידיו על ישבנה, כפי שתואר לעיל, ב' חזרה על תיאוריה בבית המשפט, תיאורים אצל השתלבו עם הודעותיה במשטרה ועם עדויות XXXXם נוספים להם דיווחה על האירוע בסמוך לאחר התרחשותו. כמתואר לעיל.

שקרי הנאשם

אחזור ואציין כי כל ההלכות שציינתי לעיל ביחס לשקריו של נאשם בעניינה של א', יפים גם לכאן. עדותו של הנאשם הייתה כבושה, פתלתלה ומלאת סתירות. כך למשל, בחקירותיו במשטרה ניכר כי ניסה להרחיק עצמו מהאירועים. כך למשל, הנאשם טען שלא נגע ב-ב' כלל וכן לא אמר לה אמירות בעלות אופי מיני, ואילו בעדותו בבית המשפט, מסר גרסה אחרת, בה הוא למעשה מודה בחלק מהעובדות המיוחסות לו באישום זה.

ביחס לאירוע הנוגע למסאז', מדובר בעדות כבושה של הנאשם. הנאשם חשף לראשונה על כך שביצע ב-ב' מסאז' רק בעדותו בבית המשפט. הואיל והנאשם נתן לראשונה גרסה לגבי המאסז' במחסן והמגע עם ב' שתיאר, רק בעדותו בבית המשפט, ונמנע מכך בחקירתו במשטרה, הוא נשאל על כך והשיב "לא נשאלתי על זה לפני זה, לא זכרתי את האירוע, לא זכרתי את האירוע" (עמ' 14 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 26-30). בהמשך נאמר לו כי שאלו אותו בחקירה במשטרה על המסאז' ושהשיב לחוקרת שלא היה מסאז', ונשאל מהי האמת, השיב שמה שהעיד היום בבית המשפט זו האמת, ושבחקירתו במשטרה שגה בתשובתו (עמ' 14 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 34-38).

כאשר נשאל מדוע לא סיפר על המסאז' במשטרה השיב כי לא נשאל על זה, לא ייחס לזה חשיבות (עמ' 43-44 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 32-39 ובש' 3, בהתאמה). כאשר נשאל על ידי בית המשפט את אותה השאלה, השיב שהחקירה שלו הייתה יומיים אחרי האירוע, והוא היה בלחץ, וכל האירוע גרם לו לטראומה. כאשר נאמר לו שהחקירה השנייה הייתה כעבור חצי שנה, וגם אז לא אמר כלום לגבי המאסז', אמר שXXXXין היה בטראומה, ולא יכול היה להכיל את האירוע (עמ' 45 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 35-39). בהמשך שוב נשאל ועומת עם כך שלא סיפר על המסאז' ועל כך שביקש ש-ב' תשכב על הבטן, השיב "שיקרתי" (עמ' 46 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 14-22).

גם ביחס לאמירות בעלות אופי מיני כלפי המתלוננת, כך למשל, לגבי שיערה ולגבי גופה, בחקירותיו במשטרה הכחיש מכל וכל ואילו במהלך עדותו, תחילה הכחיש, אך ככל שהתמשכה החקירה, כך התפתחה עדותו והוא הודה כי אכן אמר לה שיש לה שיער יפה, הודה כי משך אותה בלולאת מכנסיה (בניגוד להכחשתו המוחלטת בחקירותיו במשטרה), אף הודה בשלב מסוים כי אכן שם את ידו על ישבנה, עם כי לאחר מכן חזר בו מכך. ניכר היה כי לנאשם היה קושי רב למסור גרסה סדורה, ברורה להתרחשות האירועים וכי גרסתו מלאה סתירות וחצאי אמיתות.

כך למשל, הנאשם נשאל בחקירה נגדית האם זוכר שאמר לה שיש לה גוף יפה והיא יכולה להיות מארחת, השיב "יכול להיות שאמרתי, אני לא זוכר אירוע כזה, אבל יכול להיות שאמרתי לה, שהיא נראית טוב מארחת..." (עמ' 47 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 8-9). הואיל וקודם לכן אישר ששיקר במשטרה כשלא אישר שאמר ל-ב' לשכב ועשה לה מאסז' (עמ' 46 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 14-22), נשאל על ידי בית המשפט האם גם בעימות עם ב' שיקר כאשר שלל מגע בכלל והשיב בחיוב (עמ' 47 לפרוט' מיום 19.2.25, בש' 28-29).

עדותו של הנאשם לוותה לכל אורכה באמירות שמטרתן הייתה להסביר את מעשיו הקלוקלים, כגון: "ניסיתי", "טעיתי", "טיפשות של רגע", "טעיתי במה שפירשתי", "לא חשבתי באותו רגע", "שיקרתי" ועוד כהנה וכהנה אמירות שיש בהן כדי להעיד בעצמן על הלך הרוח של הנאשם ויחסו לאירוע.

גם ביחס למיטת המסאז', הנאשם מסר כי הוא שומר את מיטת המסאז' במחסן על מנת לנוח בצהריים, אך עולה כי מיטה זו משמשת את הנאשם למטרות אחרות. כך למשל, עדותה של XXXX, דודה של א', שופכת אור על השימוש של הנאשם במיטה (ראו לעיל).

לעניין כוונתו של הנאשם, גם כאן גרסתו הייתה מתפתלת וחסרת היגיון. מצד אחד, הנאשם טען כי ניסה לנשק את המתלוננת משום שחש שהיא מעוניינת בכך, דבר המעיד בהכרח על "מתח מיני" שחש הנאשם בזמן האירוע ומנגד, מתאר לעיתים את החיבוק והמגע ב-ב' כמגע "אבהי". אמירות אלה אינן עולות בקנה אחד וברור כי כוונתו של הנאשם הייתה מינית ואף הוא לא חלק על כך במענה שמסר לכתב האישום.

עבירת ההטרדה המינית

אשר לעבירת ההטרדה המינית המיוחסת לנאשם. מיוחסות לנאשם התייחסויות חוזרות כלפי ב' בעלות אופי מיני בהן התייחס שוב ושוב לגופה בשעה שהוא המעסיק שלה ובין השניים יחסי עובד-מעביד.

סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, קובע כך:

"הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

[...]

(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות;

ומוסיף סעיף 3(א)(6)(ג) מבהיר וקובע:

"הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4) המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה שלהלן, בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למוטרד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות:

[...]

לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות - תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות".

הנה כי כן, לפי החוק הטרדה מינית היא בין היתר "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו", כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות. אך כאשר מדובר במי שהינו עובד של "המטריד" מבהירה הוראת סעיף 3(א)(6)(ג) וקובעת כי אמירות כאמור לעיל ייחשבו הטרדה מינית "גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות" ובלבד שהדבר היה "במסגרת יחסי עבודה...תוך ניצול מרות ביחסי עבודה...".

ואשר ליישום הוראות החוק על העובדות שהוכחו במשפט.

אפתח ואבהיר כי הנני קובע כי הוכחו כל העובדות הנוגעות להוכחת עבירה זו מעבר לכל ספק סביר.

גם כאן כמו באישום הקודם מקובלת עלי במלואה גרסתה של ב' שנמצאה בעיני כאמור אמינה ומהימנה ונמצאו לה חיזוקים הן מעדויות חיצוניות והן מדברי הנאשם עצמו.

הערות בעלות אופי מיני מצד הנאשם על גופה של ב':

יש לזכור כי אירוע ההטרדה המינית ליווה את אירוע המעשה המגונה שלעיל ולמעשה שלוב בו.

אשר להערות המיניות על גופה, תיארה ב' כי כבר במשמרת הראשונה שלה במקום שעבדה מול הנאשם היו לו הערות מיניות מטרידות שכוונו אותה עת לעובדת בשם XXXX, היא לא זוכרת במפורט "אבל זה היה צחוק מאוד מאוד בוטה, מאוד מיני... באותו יום לגבי הצחוק שלו עם העובדת, אני לא בדיוק יודעת או זוכרת לפרט, אבל אני כן זוכרת שהסתכלתי על זה בצורה מאוד מאוד עקומה, שמנהל לא נראה לי יכול להתנהג ככה לעובדים, שאלתי את העובדת על הצחוק והיא אמרה לי שזה משהו שזה הצחוק שלו והיא עובדת שם כבר שנתיים וזה לגיטימי מבחינתה, אז שום דבר לא נראה לי מוזר באותו יום...צחק איתה לגבי סקס ודברים כאלה...אני לא זוכרת בדיוק" (עמ' 3-4 לפרוט', בש' 34-39 וש' 9-17, בהתאמה).

במשמרת השנייה שלה, שבוע לאחר מכן, האמירות המיניות כוונו גם כלפיה: "XXXXזרק לי שיתאים לי להיות מארחת כי אין לי גוף של ילדה בת 16 ושאני אוכל למשוך לקוחות כי אני נראית טוב, וזו הייתה האמירה הראשונה שבאמת הייתה מופנית אלי, מאז לא היו יותר מדי אמירות שהיו נראות לי מוזר..." (עמ' 4 בש' 33-36).

היא חזרה ותיארה את התקיפה המינית שלטענתה חוותה מפני הנאשם. ציינה כי בשעת הסגירה הנאשם ביקש ממנה שתבוא איתו לקחת דברים מהמחסן כמו סבון, והיא נענתה כי הוא המנהל שלה. מתארת כי סידרה את ה"קוקו" והוא אמר לה ש"תפרק" את הקוקו כי שיער פזור מושך אותו, ועושה לו את זה, וכל זה כשירדו למחסן (עמ' 5 ש' 27-28; עמ' 6 ש' 38-39, עמ' 7 ש' 2).

עוד ציינה כי בXXXXהאירוע במחסן כאשר שחרר אותה, הלך מאחוריה, ועוד פעם התחיל עם ההערות כלפי הגוף שלה - "אין לך גוף של ילדה בת 16. את לא נראית בת 16, את מאוד מאוד יפה, הייתי יכולה להיות אחלה מארחת, למשוך מלא אנשים, וכל זה כשהוא בוחן לי את הגוף ואני רואה את זה, הוא לא מסתכל לי על הפרצוף אפילו כשהוא אומר את זה...ועלינו למעלה, לקחנו את כל הדברים...זה היה כבר סוף יום לשלם משכורות ולשלוח אותנו הביתה..." (עמ' 14 ש' 29-37).

חומר הראיות מלמד כי מדובר בהתייחסויות חוזרות שהפנה הנאשם ל-ב' והתמקדו במיניותה בשעה שהוא מעסיקה והיא כפופה למרותו. ב' מוסיפה ומתארת את השיח המיני הבוטה שבקע מפיו של הנאשם כפי ששמעה זאת מחברתה שעבדה שם תקופה ניכרת.

ב' תיארה את התנהלותה של הנאשם וסיפרה כי כבר במשמרת הראשונה שלה במקום שעבדה מול הנאשם היו לו הערות מיניות מטרידות שכוונו אותה עת לעובדת בשם XXXX, היא לא זוכרת במפורט "אבל זה היה צחוק מאוד מאוד בוטה, מאוד מיני...", XXXXשעובדת שם כבר שנתיים אמרה לה "שזה הצחוק שלו" (עמ' 3-4 לפרוט', בש' 34-39 וש' 9-17, בהתאמה).

במשמרת השנייה שלה, שבוע לאחר מכן, האמירות המיניות כוונו גם כלפיה: "XXXXזרק לי שיתאים לי להיות מארחת כי אין לי גוף של ילדה בת 16 ושאני אוכל למשוך לקוחות כי אני נראית טוב, וזו הייתה האמירה הראשונה שבאמת הייתה מופנית אלי, מאז לא היו יותר מדי אמירות שהיו נראות לי מוזר..." (עמ' 4 בש' 33-36).

עוד תיארה כי סידרה את ה"קוקו" והנאשם אמר לה ש"תפרק" את הקוקו כי שיער פזור מושך אותו, ועושה לו את זה, כשירדו למחסן (עמ' 5 ש' 27-28; עמ' 6 ש' 38-39, עמ' 7 ש' 2).

בXXXXהאירוע במחסן כאשר שחרר אותה, הלך מאחוריה, סקר את גופה ועוד פעם התחיל עם ההערות דומות כלפיו. אמר לה: "אין לך גוף של ילדה בת 16. את לא נראית בת 16, את מאוד מאוד יפה, הייתי יכולה להיות אחלה מארחת, למשוך מלא אנשים...הוא לא מסתכל לי על הפרצוף אפילו כשהוא אומר את זה..." (עמ' 14 ש' 29-37).

כאמור מצאתי להXXXXף את עדות המתלוננת ב' על פני עדות הנאשם שהותירה עלי רושם עגום. בחקירתו שיקר והכחיש שהיה לו מגע כלשהו עם ב', רק בבית המשפט קשר את עצמו לאירוע, טען כי אכן רצה לנשק את ב' שהינה העובדת שלו, ואף טען מפי בא כוחו שאין בכך פסול, אך משסירבה ב' הוא חדל מניסיונו. בעדותו הודה שוב ושוב ששגה ועשה טעות שעשה זאת.

בחינת הראיות בדגש על עדותה של המתלוננת ב' ועדות הנאשם הוליכה אותי למסקנה חד משמעית כי הנאשם חשק ב-ב' העובדת שלו, נוכח התנהלותו וסגנונו השפתי כלפי עובדות במסעדה. אני מקבל כאמינה ונכונה את עדותה של ב' כמשקפת נכונה את אמירותיו הממוקדות במיניותה של ב' כמפורט בכתב האישום. בהיותה עובדת של הנאשם ונתונה תחת מרותו, הוכחו כל יסודות העבירה.

טענות ההגנה ביחס לאישום השני

טענה ביחס למצבה הנפשי של ב' עובר לאירוע - ההגנה טענה גם ביחס ל- ב' כי מצבה הנפשי רעוע והיא בודה מליבה את המעשה המגונה שתיארה שהנאשם עשה בה תוך שהיא מגזימה את הדברים בשל מצבה הרגשי נפשי. גם כאן כמו במקרה של א' הורה בית המשפט על חשיפת חומרי הטיפול ואלה נמסרו להגנה אשר בחרה שלא להגישם כראיה במשפט. יתרה מזאת, ב' נאותה והסכימה לחשיפת החומר. הימנעותו של הנאשם מהגשת ראיה, אשר הייתה באמתחתו כאמור, ואשר ייתכן שהיה בכוחה לפעול לטובתו, עולה גם היא כדי ראיה נסיבתית המחזקת את ראיות התביעה (XXXXקדמי, על הראיות, חלק רביעי, 1895-1890(2009).

בעדותה אישרה כי אכן עברה טיפול רגשי/נפשי, הייתה מטופלת אצל עובדת סוציאלית מכיתה ח', בשל בעיות אישיות שלה וגירושי הוריה. הייתה הפסקה בטיפול, אבל אחרי מה שקרה עם הנאשם הרגישה שהיא צריכה לדבר על מה שקרה עם איש מקצוע ולטפל בנפש שלה ופנתה למטפלת (עמ' 57 בש' 14-19). אביה של ב' אישר שהטיפול שעברה היה בעקבות הגירושים והיה טיפול רגשי ולא טיפול נפשי (עמ' 50 ש' 5-8).

טענת הסוגסטיה - עוד טען הסניגור כי "שטפו" ל- ב' את המוח ובסיכומיו האריך אודות הסוגסטיה שעברה ב' ע"י גוXXXXם שונים שליוו אותה בתהליך, עד כי האמינה בנרטיב שנטווה אודות האירוע, והיא סבורה כי זו אכן הייתה מציאות הדברים למרות שאין הדבר כך. נדמה לי שתשובתה של ב' לתזה יצירתית זו מדברת בעד עצמה. היא הבהירה בעדותה כך: "אם הייתי נשטפת כנראה שלא הייתי מגיעה יום אחרי ומספרת את אותו דבר וזוכרת לפרטי פרטים, כל דבר שהיה, המחשבות שלי זה המחשבות שלי" (עמ' 64 ש' 22-24).

טענה ביחס למשקל עדות האב - הסניגור המלומד הוסיף וטען כי אביה של ב' שהה איתה ועם חברותיה בליל האירוע במרפסת ביתם ושמע את כל גרסתה, ולכן פקפק במשקל שיש ליתן לעדותו, נוכח "התיאום" הלא רצוני של העדויות לאחר ששמע מפיה הכל. לא מצאתי שיש בכך כדי לפגום במשקל עדות האב. טבעם של XXXXם הנחשפים לקורבנות עבירות מין או אלימות בתכוף לאחר שהם מתרחשים, שהם שומעים מפיו של הקורבן פרטים אודות האירוע. אגב, זהו בדיוק הרציונל הטמון בכללים המשפטיים כמו הרס-גסטה ליתן משקל ולהכיר בקבילות אמרות כאלה, בשל היותן סמוך לאירוע מסעיר כאשר האמרות נאמרות בספונטניות. האב העיד ומסר שנקרא ע"י ביתו לקום ולהגיע למרפסת בליל האירוע. הוא ישב שם עם ביתו ב' וחברותיה, ושמע מפיה את שחוותה עם הנאשם. מאוחר יותר, ובשל היותה קטינה, ליווה אותה לתחנת המשטרה שם מסרו השניים עדות. לא מצאתי שיש בכך כדי ללמד על תיאום גרסאות מוקדם, ולפגום במשקל שיש ליתן לעדותו, שעה שמטבע הנסיבות הוא שמע את שחוותה והעיד על מה שהיא סיפרה לו מיד לאחר האירוע, ואפנה גם לתשובותיו הכנות בעניין זה (עמ' 39 בש' 8-12).

אישום השני - סיכום:

חומר הראיות מלמד כי הנאשם חמד במתלוננת ב' ומיד לאחר שהחלה לעבוד אצלו העיר לה הערות מיניות בסגנונו המוכר לעובדיו במסעדה. הערת אלה התמקדו בגופה ומיניותה של ב'. האחרונה שרק החלה לעבוד במקום ושמעה מחברתה לעבודה XXXXכי זהו סגנונו של הנאשם, השלימה עם הגזירה כי רצתה להמשיך לעבוד במקום.

כאשר נקרתה בדרכו של הנאשם הזדמנות לממש את זממו כלפי ב' הוא ביקש למצותה. הוא ירד עם ב' למחסן כביכול להביא תכשירי ניקיון שם ביקש ממנה לשכב על מיטת העיסוי שהוא מחזיק במחסן. בשל הסיטואציה המלחיצה והחשש מפני מה שיכול ויתרחש, נעתרה לו ב' ונשכבה עם הבטן על המיטה. בהקשר זה, אציין את האסוציאציה הראשונה שעלתה ל-ב' כשירדה למחסן איתו ואמרה שזה נראה כמו סצנת אונס. נדמה לי שזה מבטא היטב את רחשי ליבה וחששותיה כאשר פסעה איתו מטה למחסן, הרחק מכולם, כשהיא איתו לבד שם מאחורי דלתות ברזל.

כאשר שכבה לבקשת הנאשם על מיטת העיסוי החל לעסות את כתפיה, אך היא מיד נרתעה וקפצה מהמיטה והנאשם חדל. עם זאת, בהמשך הדברים, במקום לנתק מגע ממנה ולעלות מיד למעלה, שאז אולי היה נמנע כל האירוע והטראומה שחוותה ב', המשיך הנאשם בניסיון להפיק מאותה הזדמנות את המירב מבחינתו.

הנאשם הפעיל כוח על ב' תוך שהוא אוחז בלולאת מכנסיה של ב' ומקרב אותה אליו בכוח 3-4 פעמים, תוך שהוא מחבק אותה עם יד אחת, ואת היד השנייה מניח על ישבנה, ומנסה לנשקה אך מזיזה את פניה הצידה כדי למנוע זאת. רק בשלב בו הדפה אותו והניפה סבון הוא הבין "שזה לא ילך" וויתר. והשניים עלו למעלה חזרה למסעדה, תוך שהוא משמיע כלפיה שוב התייחסויות אודות מיניותה וגופה.

עדותה של ב' ויתר XXXXהתביעה בנושא זה נמצאו בעיני אמינות ומהימנות ואני מאמצן כמשקפות נכונה את תוכנן. ב' העידה בפירוט ובכנות סיפרה פרטי פרטים של האירוע, הXXXXם הנוספים ששמעו ממנה את פרטי האירוע מיד לאחר שהתרחש, העידו בכנות, תיארו מה שמעו, לא הפריזו לא הגזימו, וגם אם היו פה ושם הבדלים בפרט כזה או אחר [XXXXשתיארה מגע בקדמת התחתונים - ש.ב], היה לכך הסבר מפי המתלוננת. אבל ליבת האירועים שתיארה ב' חזרה ונשנתה ע"י הXXXXם כפי ששמעו אותה מפיה. עדותם לא נסתרה בחקירה נגדית וככל שנחקרו התרשמתי מכנות גרסתם.

בXXXXהמשמרת, בשעת לילה מאוחרת, בלית ברירה כשהידיד שחשבה שילווה אותה הלך להפקיד את משכורתו, נאלצה ב' להסכים להצעת הנאשם ורכבה יחד איתו על אופנועו לביתה. "הטרמפ" הזה שנכפה עליה בנסיבות בהן הייתה שרויה אינו גורע או שולל דבר מגרסתה שנמצאה בעיני אמינה. עובדה היא שהטראומה לא הניחה לה, והיא התכתבה מיד עם חברתה XXXXודיווחה לה על שחוותה, ולאחר מכן כינסה את חברותיה בביתה, ואף קראה לאביה וסיפרה לכולם על האירוע שטלטל אותה.

הסניגור המלומד ביקש שבית המשפט יאמץ תזה לפיה הנאשם הוא "איש רעים" כלשון הסניגור, חבקן ובדחן, שאולי סגנון בדיחותיו גס וסר טעם, והלצותיו עם עובדותיו הוא מוקצן ולא ראוי, אך מלבד טעם לפגם אין בכך עבירה פלילית. בכל הכבוד, הנני דוחה בשתי ידיים תזה זו נוכח חומר הראיות. לא היה קשה לנאשם להבין ש-ב' אסורה עליו. היא ילדה בת 16, עובדת שלו. הוא לא חדל מלהעיר לה הערות בעלות אופי מיני אודות גופה כשהוא סוקר אותו. כשירדו למחסן היא נאבקה בו שוב ושוב שיניח לה, אך הנאשם משך אותה אליו בכוח, חיבקה, הניח את ידיו על ישבנה וניסה לנשקה בניגוד מוחלט לרצונה כשהיא סמוקה ונסערת. הנאשם שיקר בחקירותיו וכפר כי היה לו מגע עם ב', הוא הודה בכך רק בבית המשפט והוסיף כי לא היה צריך לנסות לנשקה וקשר עצמו לאירוע.

כמו כן, הנני דוחה את טענות ההגנה כאילו התנהלותה "החופשית" של ב' והסכמתה לעיסוי לימדו את הנאשם שהיא "בעניין" ולכן הוא ניסה לנשקה, וכי היה מדובר בניסיון בודד. אני מקבל את הסבריה של ב' כפי שבאו לידי ביטוי בעדותה, אותה סקרתי לעיל בהרחבה, לפיהם חששה ונעתרה לבקשתו של הנאשם לא מרצון חופשי אלא מתוך חשש, נוכח המקום המבודד בו שהתה עימו, חוזקו של הנאשם ביחס אליה והיותה עובדת שלו. ולגבי היות הדבר ניסיון נישוק אחד, אני חוזר על הנקבע לעיל כי מקובלת עלי גרסת המתלוננת לפיה מדובר ב- 3-4 פעמים בהם הפעיל הנאשם כוח כדי לקרבה אליו לחבקה ולנשקה תוך שהניח את ידיו על ישבנה, והכל בניגוד מוחלט לרצונה.

מעבר לכך, "Victim Blaming"אינה הגנה בשיטת המשפט הישראלי, כך שגם אם קורבן העבירה מפגין התנהגות שניתן לפרשה כהתנהגות מתירנית או "חופשית" כפי שטען הנאשם, אין פירושו של דבר שהנאשם רשאי היה לעשות בעובדת שלו נערה בת 16, כרצונו. העובדה שב' נאותה וירדה איתו למטה למחסן, אמרה לו שזה נראה כמו סצנת אונס, ואחר כך שכבה לבקשתו על מיטת המסאז' שיש לנאשם למטה, איננה גורעת מפליליות מעשיו של הנאשם כפי שתוארו לעיל. מה גם שהמתלוננת הסבירה מדוע שיתפה פעולה לכאורה עם בקשת הנאשם. הסברים אלה מקובלים עלי.

בהקשר זה, יוער כי גם במקרים בהם נמצא כי התנהגותו של קורבן עבירת מין יכולה להתפרש כ"מתירנות מינית", הרי בית המשפט העליון נדרש לעניין זה וההלכה היא כי במסגרת הליך משפטי, נורמה של מתירנות מינית איננה רלוונטית כלל ועיקר להוכחת יסודותיהן של עבירות מין (ראה: ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי (1993); ע"פ 238/08 פלוני נ' מדינת ישראל (22.4.2010); ע"פ 54/11 פלוני נ' מדינת ישראל (7.3.2012); ע"פ 7653/11 ידען נ' מדינת ישראל (26.7.2012) וכן מאמרה של פרופ' דפנה ברק-ארז "האישה הסבירה" פלילים ו 115, 130 (תשנ"ח)). הלכה זו מתיישבת היטב עם הוראות סעיף 2א לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת XXXXם), התשי"ח-1957, האוסרות חקירה בדבר עברו המיני של נפגע עבירת מין.

משנקבע איפוא, כי לא מדובר ברצון חופשי, אלא בחוסר ברירה של ילדה בת 16, שהבוס שלה, גדול המימדים, איתה במחסן לבד בשעת לילה מאוחרת. ב' תיארה כיצד 'הריצה בראש' הערכת סיכונים מהירה מתוך מקום של מבוכה ומתח 'עד יעבור זעם' במחשבה ששיתוף פעולה לא יסלים את האירוע. ביטוי מובהק ל"רצונה המעושה" בא מיד לאחר מכן, כאשר הנאשם המשיך במעשיו והפעיל עליה כוח כשהוא מושך אותה אליו מס' פעמים, מצמיד אותה ומנסה לנשקה. או אז, כשחשה ש'כלו כל הקיצין' הדפה אותו והניפה לעברו סבון, ורק אז הבין כי לא יגשים את גחמותיו כלפיה והרפה ממנה.

סוף דבר:

לסיכום, שני האירועים שבכתב האישום שונים במועדם, במתלוננות, שלא מכירות האחת את השניה, ואף בזירת ההתרחשות [הראשון במסעדה עצמה, האישום השני רובו במחסן], אך מארג הראיות שבשני האישומים פורש דפוס ההתנהגות זהה המלווה את התנהלות הנאשם - סגנונו הוורבלי בהתייחסויותיו המיניות כלפי גופן של המתלוננות, החיבוקים, החתירה למגע איתן הגם שהן מאוד צעירות, דפוס התנהגות חוזר זה, מוסיף ומעבה את המארג הראייתי שהונח בפני בית המשפט.

יתרה מזאת, האירוע עם ב' שהוא הראשון בזמן לא הרתיע את הנאשם, הוא רק שִכלל את התמודדותו - הוא למד כיצד פועלת המשטרה, מה היא מחפשת, ולכן כשנתיים לאחר האירוע עם ב' כאשר התרחש האירוע עם א' הוא ידע להעלים את הד.וי.אר שבמסעדה מבעוד מועד, וצילם תמונות שיגבו את 'החיבוק האבהי' לו גרס. בנוסף, מיטת המאסג' שכיכבה באירוע עם ב' צפה ועלתה מיוזמתו של הנאשם ומפיו, באירוע עם א' כאשר הצטדק בפני דודתה של א' [שמכירה היטב את אורחותיו], כשאמר לה שלא ירד עם א' למטה למחסן, כי ידע שהיא מכירה אותו היטב. התנהלות זו של הנאשם מלמדת על פליליות התנהגותו ואף היא מחזקת את הראיות נגדו.

הדברים הללו מצטרפים לתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט שפורטה בהרחבה לעיל ומלמדת מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאור כל האמור, משהוכחו בפני כל עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר הנני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

עותק זה מותר לפרסום ללא שמות, כתובות, ערים, או פרטים מזהים כלשהם של הנאשם והעדים המופיעים/מוזכרים בהחלטה.

ניתנה היום, י"ג אייר תשפ"ה, 11 מאי 2025, במעמד הצדדים