כללי

1.  הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות כדלקמן: תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה על סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), פציעה, עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין.

2.  על פי עובדות כתב האישום המתוקן, לנאשם ולמר MIKAEL HAPTE (להלן: "המתלונן") היכרות מוקדמת, ושניהם ילדי אריתראה המתגוררים בישראל. במועד הרלוונטי לכתב האישום התגורר הנאשם בביתו של חבר משותף של הנאשם והמתלונן המכונה רפי (להלן: "רפי"), ברחוב ההסתדרות 37 בעיר באר שבע (להלן: "הדירה").

ביום 25.06.2025 סמוך לשעה 17:20, הגיע המתלונן לדירה על מנת להיפגש עם רפי וישב עמו במקום. במעמד זה, הגיע גם הנאשם לדירה, פנה אל המתלונן והטיח בו כי הוא חייב לו סכום של 600 ₪ מלפני חמש שנים, המתלונן לא הבין על מה מדבר הנאשם ובין השניים התגלע ויכוח. אז תקף הנאשם את המתלונן בכך שהכה בו במכת אגרוף בפניו וגרם לו לנפיחות והמטומה בשפה התחתונה וכן לשבר בשן מספר 21.

במעמד זה, עת התגונן המתלונן מפני הנאשם, התקרב הנאשם למתלונן כשבידו חפץ חד. המתלונן ניסה להחזיק את הנאשם ונגרם לו חתך באגודל שמאל מהחפץ החד, בשלב זה הפריד רפי בין השניים, והנאשם עזב את הדירה.

המתלונן פונה בהמשך באמצעות ניידת מגן דוד אדום לבית החולים סורוקה שם טופל והוא נזקק לתפירה של החתך באצבעו.

3.  הצדדים הגיעו להסדר טיעון ביום 15.09.2025 לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן. לא הוצגו הסכמות עונשיות.

ראיות וטיעוני הצדדים

4.  המאשימה הגישה טיעונים בכתב (ת/1); רישום פלילי (ת/2) גזר דין מת.פ 26536-09-23 להוכחת מאסר מותנה והתחייבות (ת/3).

לטיעוני המאשימה, מדובר באירוע אלימות חמור. הנאשם תקף ופצע את המתלונן, אדם המוכר לו אישית וזאת על רקע סכסוך כספי פעוט בסך 600 ש"ח שהמתלונן חב לו מזה זמן רב. המאשימה מדגישה כי אין בחוב כספי, יהא אשר יהא, כדי להצדיק נקיטה באלימות ופתרון סכסוכים בדרכים כוחניות. פציעת המתלונן בנסיבות אלו מעידה על פגיעה קשה בערך המוגן של שמירה על שלמות הגוף והביטחון האישי .

באשר למתחם העונש ההולם נטען כי, נוכח חומרת המעשים, הנסיבות המתוארות בכתב האישום והפגיעה בגופו של המתלונן, עותרת המאשימה לקביעת מתחם עונש הולם הנע בין 14 ל-28 חודשי מאסר בפועל.

באשר לעבר פלילי ונסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה - לחובת הנאשם עומדת הרשעה קודמת בעבירת אלימות. עובדה זו מלמדת כי אין מדובר במעידה חד-פעמית וכי אין לנאשם מורא חוק. יתרה מכך, תלוי ועומד נגד הנאשם עונש של מאסר מותנה בר-הפעלה וכן התחייבות כספית עליה חתם בהליך הקודם ולא היה בנתונים אלו כדי למנוע הנאשם מביצוע העבירות בהן הורשע.

לאור האמור, המאשימה מבקשת מבית המשפט למקם את עונשו של הנאשם בחלק העליון של השליש הראשון של המתחם (ולא בתחתיתו), זאת לאור הנתון בדבר עברו הפלילי. הפעלת מאסר מותנה - מבוקש להורות על הפעלת המאסר המותנה באופן מצטבר לעונש שיוטל בתיק זה ולהטיל על הנאשם מאסר על תנאי מרתיע, פיצוי כספי הולם למתלונן בגין נזקיו, וחתימה על התחייבות כספית נוספת להימנע מעבירה.

5.  ב"כ הנאשם, ציינה בפתח הטיעונים כי הנאשם בחר להודות בכתב האישום המתוקן ולקחת אחריות מלאה על מעשיו. הודאה זו אינה רק ביטוי לחרטה כנה, אלא היא חסכה זמן שיפוטי יקר והעידה על נכונותו של הנאשם לעמוד מאחורי טעויותיו מבלי לנהל משפט הוכחות ארוך ומתיש, ובכך גם חסכה מהמתלונן את הצורך להעיד בבית המשפט.

הגם שההגנה אינה מקלה ראש בתוצאה, יש לבחון את השתלשלות האירועים כפי שתוארה בכתב האישום המתוקן:

האירוע התרחש על רקע ויכוח בנוגע לחוב כספי בביתו של חבר משותף. אין מדובר בתכנון מוקדם או ב"מארב" מתוכנן, אלא בהתלקחות רגעית של יצרים במהלך מפגש חברתי.

הפציעה באגודל נגרמה בעת שהמתלונן ניסה להרחיק את הנאשם מעליו. חשוב להבהיר כי מדובר בסיטואציה של דינמיקה אלימה הדדית שהתפתחה בתוך רגעים ולא בפעולת תקיפה חד-צדדית ומתמשכת.

באשר למתחם העונש ההולם נטען כי, בניגוד לעמדת המאשימה, ההגנה סבורה כי מתחם העונש ההולם, בהתחשב ברמת הענישה הנוהגת במקרים דומים (ואף חמורים מכך), צריך לעמוד על 6 עד 12 חודשי מאסר בפועל. ההגנה הגישה אסופת פסיקה לפיה במקרים בעלי נסיבות דומות ואף מחמירות יותר, בהם הסתפקו בתי המשפט בענישה הנמצאת בטווח זה ואף פחות מכך. באשר למיקומו של הנאשם במתחם, ההגנה עתרה למקם את הנאשם בתחתית המתחם.

ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם שוהה במאסר בתנאים קשים במיוחד, בהיותו נתין זר ללא עורף משפחתי בישראל. הוא אינו זוכה לתמיכה, לביקורים, או להכנסת ציוד וקנטינה, דבר המעצים את קושי המאסר עשרות מונים. מבוקש מבית המשפט שיתחשב בצפיפות הקשה השוררת כיום בתאי הכליאה, המהווה שיקול רלוונטי להקלה בעונש בהתאם לפסיקה. בנוסף לכך, לקחת בחשבון את העובדה שהנאשם סובל מבעיות רפואיות ונושא פלטינה ברגלו, עובדה המקשה על תפקודו בין כותלי הכלא.

באשר לעבר הפלילי - אף שלחובת הנאשם הרשעה בעבירות דומות, מדובר בהרשעה אחת בלבד. הנאשם שוהה בישראל כ-14 שנים. מדובר בתקופה ארוכה ובלתי מבוטלת שבה שמר על רצף חיים נורמטיבי ונקי מכל רבב. המעידה הנוכחית היא חריגה לאורח חייו בדרך כלל. בנוסף, יש לציין כי גם הנאשם עצמו נחבל במהלך האירוע נשוא כתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, מבוקש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם, תוך מתן משקל מכריע לנטילת האחריות ולנסיבות המאסר המורכבות. עוד מבוקש כי המאסר המותנה יופעל באופן שחציו יהיה בחופף וחציו במצטבר. כמו כן לאור מצבו הכלכלי והעובדה שהוא אינו עובד בתקופת מאסרו, ההגנה עתרה לפיצוי סמלי בלבד ולדחיית תשלום ההתחייבות עד לאחר סיום ריצוי עונשו.

קביעת מתחם העונש ההולם

6.  קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נעשה בהתאם לעקרון המנחה בענישה - קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

7.  במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו כתוצאה מביצוע העבירות הם השמירה על כבוד האדם והזכות לשלמות הגוף, לביטחון אישי ולשלווה.

בית המשפט העליון ציין החומרה הגלומה בנקיטת אלימות כדרך לפתרון סכסוכים, ראה הנאמר בע"פ 899/10 מכבי נ' מדינת ישראל (27.10.11):

"...יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט בדרך האלימות. יפים לכאן דברים שנקבעו בע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל...רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה".

8.  בחינת מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים מובילה למסקנה כי זו מצויה ברף חומרה גבוה. מסקנה זו מתחייבת נוכח נסיבות ביצוע העבירה, אופי האלימות והשימוש בחפץ חד. חומרת המעשים מקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי התקיפה החלה בשל ויכוח על חוב כספי ישן - עילה פעוטה שאין בה כדי להצדיק אלימות כה קשה.

הנאשם לא הסתפק במכת אגרוף שגרמה לשבר בשן ולחבלות בפניו של המתלונן, אלא המשיך ותקף באמצעות חפץ חד גם כאשר הקורבן ניסה להתגונן. מיקום החבלות ואופיין, שהצריכו פינוי באמבולנס ותפירת חתך בבית החולים, מעידים על פוטנציאל הנזק הממשי ועל אלימות חסרת רסן מצד הנאשם.

9.  במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק) יש לתת את הדעת לשיקולים הבאים:

10.  הגם שהאירוע התפתח באופן ספונטני וללא תכנון מוקדם, אין בכך כדי לגרוע מחומרת מעשיו של הנאשם. מדובר באלימות מתפרצת וחסרת רסן; הנאשם לא הרפה מהמתלונן במשך מספר רגעים ולא הסתפק במכת אגרוף שגרמה לשבר בשן וחבלות פנים, אלא הסלים את תקיפתו באמצעות חפץ חד, גם כאשר המתלונן ניסה להתגונן.

תוצאות האלימות אינן מינוריות. למתלונן נגרמו חבלות משמעותיות בפלג גופו העליון, לרבות פגיעות בשיניים ופציעה באצבעו.

יש לתת את הדעת לא רק לנזק שנגרם בפועל, אלא גם לסיכון הממשי הטמון במעשי הנאשם. מיקום הפגיעות ואופי התקיפה מלמדים כי האירוע היה עלול להסתיים בפגיעות גופניות קשות וחמורות בהרבה.

11.  בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי בגין עבירות דומות הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן:

א.  עפ"ג (ב"ש) ליטבק נ' מדינת ישראל (01.03.23)- המערער הורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו בעבירת פציעה כשהעבריין מזוין ואיומים, בכך שבמהלך ריב על חניה, הכה את המתלונן פעמיים בראשו, בגבו ובידו באמצעות מוט ברזל שהוציא מרכבו לאחר שהמתלונן הסתובב ללכת חזרה לביתו. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה שנע בין 14 ל-26 חודשי מאסר בפועל. בשל קיומו של עבר פלילי, בית המשפט גזר על הנאשם 14 חודשי מאסר. ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה.

ב. רע"פ 4454-18 אלעד בוחבוט נ' מדינת ישראל (אליו הפנה ב"כ הנאשם) - המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירת פציעה. לפי עובדות המקרה, המבקש הגיע למתחם מבנים להריסה בבאר שבע, שם תקף את המתלונן (שכנו לשעבר) לאחר שזה העיר לו. המבקש חבט בראשו ובאפו של המתלונן בעודו אוחז בפטיש, וגרם לו לחתך בקרקפת ושבר באף שדרשו טיפול בבית חולים. בית המשפט קבע מתחם הענישה הנע בין מאסר בפועל של 6 חודשים למאסר בפועל של 24 חודשים והשית עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. הערעור של המערער נדחה.

ג.  רע"פ 3682/22 אסף גולן נ' מדינת ישראל (2.6.22) (אליו הפנה ב"כ הנאשם) - המבקש הורשע, בהתאם להודאתו, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות שעניינן פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים. המבקש נסע ברכבו בעיר אשקלון ומשהבחין במתלונן הקטין קרא לו לעצור וטען כי גנב ממנו "סקטבורד". המבקש תפס את המתלונן בבגדיו ואיים עליו שאם לא יגלה לו היכן הסקטבורד, יהרוג אותו. למרות ניסיונותיו של המתלונן לשכנע את המבקש כי הסקטבורד שייך לחבר של אחותו, המשיך המבקש באיומיו, בעט בו, הכה אותו באגרופיו, הניף את הסקטבורד במטרה להכות בו, שלף אולר והצמידו לאוזן המתלונן וכן הפיל את האוזניות של המתלונן מאוזניו. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלונן חבלות בדמות חתך שטחי בקרקפת וכן שריטות מאחורי אוזנו השמאלית. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 9 חודשי מאסר ועד 20 חודשי מאסר בפועל והשית על המבקש, שהחל הליך טיפולי ונעדר עבר פלילי, 9 חודשי עבודות שירות, לצד מאסרים מותנים ופיצוי בסך 8,000 ₪. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה, תוך שצוין כי העונש שהושת על הנאשם מקל עמו וזאת בשים לב לנסיבותיו האישיות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אין מקום לביטול הרשעתו של הנאשם, בשים לב לחומרת עבירות ונסיבותיהן. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה.

12.  על בית המשפט מוטלת החובה להוקיע ולמגר תופעת האלימות ההולכת וגוברת, במיוחד כאשר מדובר בנאשמים הנוקטים באלימות בשל עניין פעוט, אין להשלים ולקבל מציאות זו ויש לנקוט ביד קשה במקרים כגון דא. בהתאם לתיקון 113 לחוק (סעיף 40 יג) מצאתי כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים לנאשם

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם, נתתי דעתי למכלול הנסיבות לחומרה ולקולא. לחובת הנאשם עומד עברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירה דומה, כאשר לחובתו מאסר מותנה והתחייבות ברי-הפעלה. העובדה שהנאשם שב וביצע עבירת אלימות חמורה כשחרב המאסר המותנה מונחת מעל צווארו, מלמדת כי לא היה בעונשים קודמים כדי להרתיעו. כמו כן, בהיעדר תסקיר מבחן, לא ניתן לעמוד על נסיבות שיקומיות או אישיות מיוחדות שיצדיקו סטייה מן המתחם.

מנגד, זקפתי לזכותו את הודאתו במיוחס לו ונטילת האחריות המהירה, אשר חסכה זמן שיפוטי וייתרה את העדתו של קורבן העבירה. עוד התחשבתי בהיותו נתין זר ובעובדה שהוא נתון במעצר מאחורי סורג ובריח מיום 25.06.25 - תקופה שבה חירותו מוגבלת באופן משמעותי.

באיזון שבין האינטרס הציבורי להגנה על שלמות הגוף והביטחון האישי, לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, מצאתי כי יש להעביר מסר הרתעתי ברור לפיו אלימות חמורה תיענה בענישה ממשית. באיזון בין השיקולים השונים, באתי למסקנה כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי ורכיב ענישה כספי. לנאשם הרשעה אחת בעבירות מן העניין, ובגינה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה וכן התחייבות בת הפעלה. לאור האמור, יש למקם עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש אולם לא בתחתיתו.

באשר לרכיבים הכספיים, החלטתי להימנע מהטלת קנס נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם ותקופת המאסר הממושכת הצפויה לו. תחת זאת, מצאתי לנכון להטיל רכיב פיצוי לקורבן העבירה.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

  א.  14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בגין תיק זה בהתאם לרישומי שב"ס.

הפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוטל בת"פ 26536-09-23 (שלום ב"ש) מיום 04.04.2024 באופן שחציו ירוצה בחופף וחציו במצטבר לעונש דלעיל.

סך הכל ירצה הנאשם 17 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בגין תיק זה.

ב. 8 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ככל ויעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

  ג. 4 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון.

ד. הפעלת התחייבות כספית על סך 3,000 ₪ שהוטלה על הנאשם בתיק ת"פ 26536-09-23. ההתחייבות תשולם ב-3 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 01/03/2027 ובראשון לכל חודש שאחריו עד סיום מלוא תשלום ההתחייבות.

ה.  הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך 4,000 ₪ להימנע מביצוע כל עבירת אלימות מסוג פשע במשך שנתיים מיום שחרורו.

  ו.  פיצוי כספי לקורבן העבירה בתיק ע"ת 2 מר Hapte Mikael ת"ז 127818599 בסך 5,000 ₪ שישולם ב-10 תשלומים החל מיום 01.05.2026 ובראשון לכל חודש שאחריו עד סיום מלוא תשלום הפיצוי.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ו, 05 ינואר 2026, במעמד הצדדים.