1.         הנאשמות 1 ו-2 הורשעו, על פי הודאתן בכתב אישום מתוקן (סומן ע"י הנשיא, כבוד השופט שגיא ביום 11.12.24), בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - ריבוי עבירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), נקיטת עורמה ותחבולה בכוונה להשתמט ממס - 5 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה") ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור - עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון").

2.         למען שלמות התמונה יצוין כי הנאשם 3 הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום (סומן כא/2), בסיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירות רבות לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, וגזר דינו ניתן ביום 10.11.25.

 

כתב האישום המתוקן:

3.         על פי חלקו הכללי של כתב האישום המתוקן על מנת לקבל תעודת בגרות ממשרד החינוך, יש לעבור בהצלחה מבחני בגרות. כמו כן, ישנה משמעות גבוהה לציון הניתן במבחן, בין השאר לצורך קבלה למוסדות אקדמאיים. עשרות אלפי מורים ותלמידים במדינת ישראל משקיעים מדי שנה, מאות שעות עבודה ולימוד על מנת להתכונן ולהצליח במבחני הבגרות ולהשיג ציונים טובים. מדינת ישראל באמצעות משרד החינוך ובתי הספר, ומערכת החינוך בכללותה, משקיעים משאבים רבים על מנת לקיים את מבחני הבגרות ולהבטיח את טוהר הבחינות.

במהלך הבחינות, על הנבחנים לעמוד בתנאים שקובע משרד החינוך. בין השאר, כפי שקובע חוזר מנכ"ל משרד החינוך "טוהר הבחינות", חלה חובה על הנבחן לפתור את המבחן באופן עצמי והוגן, מעת פתיחת הכספות או שיגור הבחינה ועד שעת הסיום האחרונה של כל שאלון חל איסור מוחלט על כל אדם להעביר לכל גורם את השאלון או פתרון המבחן בכל דרך שהיא לרבות באמצעים אלקטרוניים. בנוסף, על הנבחנים נאסר להיכנס עם מכשירי עזר דיגיטאליים לבחינה, כדוגמת טלפון, שעונים חכמים, מצלמות זעירות, אוזניות וכדומה.

בבחינות הבגרות נוכחים משגיחים מטעם חברות קבלן. מכוח עבודתם, בזמן הבחינה יש למשגיחים גישה לשאלוני הבחינה.

"מזומן בזמן" הוא אמצעי להעברת כספים דרך סניפי בנק הדואר. המעביר מוסר לבנק הדואר את מספר הזהות שלו ושל המקבל, והמקבל יכול למשוך את הכסף בסניף דואר אחר. "משיכה עם קוד" הוא אמצעי למשיכת כספים מחשבון הבנק של המשתמש באמצעות קוד הנשלח אליו מהבנק ללא צורך בכרטיס או תעודה מזהה.

הנאשמות 1 ו-2 הן אחיות. נאשם 3 עבד בתור משגיח בבחינת הבגרות מטעם חברת "תגבור".

הפעולות שבוצעו ויפורטו להלן, בוצעו בצוותא על ידי הנאשמות 1-2 וקושרי קשר אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "הקושרים"), בהרכבים משתנים כאשר לעיתים פעלו רק הנאשמות, לעיתים רק הקושרים האחרים ולעיתים מי מהנאשמות יחד עם מי מהקושרים.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במהלך שלהי שנת 2019, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, קשרו הנאשמות קשר יחד עם הקושרים האחרים, על מנת להונות את מדינת ישראל ומשרד החינוך, וזאת על ידי קבלת שאלוני הבחינה במועד הבחינה או עוד קודם לכן, ושליחת פתרון הבחינות בתוך זמן הבחינה לנבחנים, לצורך הפקת רווח כלכלי.

הנאשמות והקושרים פעלו בדרכים רבות להסתיר את זהותם ולהקשות על הרשויות להתחקות אחר מעשיהם ולמונעם. כך, פעלו הנאשמות תחת שמות בדויים, השתמשו באנשי קש, השתמשו במספר רב של מספרי טלפון בו זמנית ומחקו תכנים שונים ממכשיריהם האלקטרונים באופן תדיר.

בחלק מהמקרים, בשיחות במדיה דיגיטלית ובשיחות טלפוניות, נאשמת 1 הציגה עצמה בפני אחרים כגבר בשם "נביל" ונאשמת 2 הציגה עצמה כ"מוחמד".

הנאשמות ומי מהקושרים פעלו ברשתות תקשורת שונות: אינסטגרם, טיקטוק, פייסבוק, ו-ווצאפ, ופנו בתפוצות רחבות בפרסומיהן, לעיתים למאות אלפי אנשים, תחת שמות בדויים כאמור ותמונות מטושטשות כדלקמן, לנבחנים לעתיד, תוך שהבטיחו שביכולתן לרמות את משרד החינוך ועל ידי כך לקבל ציונים גבוהים בקלות וללא השקעה.

כך, נאשמת 1 הקימה והפעילה חשבון אינסטגרם ולו כרבע מיליון עוקבים, תחת שם בדוי "nabil­_alasmr" ושם פרסמה לנבחנים פוטנציאליים, שביכולתה לעזור להם לעבור את בחינת הבגרות במרמה.

כך למשל, הפיצו הנאשמות והקושרים האחרים פרסומים שונים, ובהם תמחרו עלות פתרון הבחינות. כמו כן הפיצו סרטון תחת משתמש "טיקטוק" בשם דומה (nabil­_alasmr), בו נראית דמות רעולת פנים, ברקע מוזיקה דרמטית (בערבית). הדובר מזדהה כדובר הצבאי של התיכון הכללי ואומר: "אספו משגיחים רבים ככל שתרצו. הכנו עבורכם מגוון של הונאות. אין כישלון אחרי היום. ציון 8 קל יותר מלשתות מים".

בפרופילים בהן השתמשו הנאשמות או מי מהקושרים האחרים, תחת השם נביל אלאסמר, בנוסחים שונים, הוסיפו את תמונתו של י.נ. ללא רשותו ומבלי שידע על כך. בנוסף, ערכו תמונות שלו עם חברים וקרובים ועוד.

בפירסומים, כתבו הנאשמות ומי מהקשורים האחרים מגוון של בחינות בגרות, כשלצידן המחיר אותו דרשו הנאשמות, בין 50 ל-300 ₪ לבחינה. הנאשמות הוסיפו מספרי טלפונים שונים ליצירת קשר.

עם פניית הנבחן לנאשמות ולקושרים האחרים הנבחן נדרש להעביר את התשלום ב"מזומן בזמן" על שם ת.ז. שנמסרה לו על ידי מי מהנאשמות, ולהציג אסמכתא.

לאחר התשלום, דאגו הנאשמות ומי מהקושרים האחרים לצירוף הנבחן לקבוצת ווצאפ ייעודית למבחן הרלוונטי, בה פרסמו הנאשמות את תוכנית המרמה זמן מה טרם הבחינה. בזמן הבחינה הפיצו הנאשמות ומי מהקושרים האחרים בקבוצה את מבחני הבגרות ועליהם פתרון, ולעיתים פרסמו פתרון ללא טופס הבחינה.

נאשמת 1 פנתה אל נאשם 3, בשל היותו משגיח בבחינות הבגרות. נאשמת 1 הציגה עצמה כגבר, וביקשה את עזרתו של נאשם 3 בצילום והעתקה של בחינות הבגרות.

נאשם 3 שיתף פעולה עם הקשר, מאז חודש ינואר 2022 בכך שניצל את עבודתו כמשגיח, צילם את טפסי הבחינות בתחילת המבחן או עוד טרם החל, והעביר את הצילומים למי מהנאשמות או הקושרים האחרים. נאשם 3 פעל כך לכל הפחות ב- 8 בחינות בגרות. הנאשמות פעלו כמתואר ביחס ל- 12 בחינות בגרות נוספות שקיבלו בדרך שאינה ידועה למאשימה.

נאשם 3 דאג למחוק את העתקי הבחינות שהעביר לנאשמת 1.

לאחר קבלת טפסי הבחינה, פעלו הנאשמות והקושרים האחרים על מנת לפתור במהירות את הבחינות במגוון אמצעים ודרכים שאינם ידועים במדויק למאשימה.

הנבחנים אשר לקחו חלק במעשה הרמייה (להלן - "הנבחנים"), בהדרכת הנאשמות והקושרים האחרים, ניגשו במגוון דרכים אל תוכן הקבוצה הייעודית תוך כדי הבחינה בניגוד להנחיות משרד החינוך. למשל, הציעו לנבחנים להיכנס עם שעון חכם לבחינה, להיכנס לבחינה עם שני מכשירי טלפון ולהציג רק אחר מהם למשגיח, להשאיר מכשיר טלפון בשירותים, או להיכנס למבחן עם אוזניה מוסתרת. כך, העתיקו הנבחנים את פתרון הבחינה שפורסם על ידי הנאשמות, בשינויים מסוימים, כפי שהדריכו הנאשמות, וזאת כדי למנוע ממשרד החינוך לגלות את מעשיהם.

במהלך התקופה קיבלו הנאשמות ומי מהקושרים תשלום תמורת פתרון לפחות 951 מקרים.

על מנת להסתיר את התשלומים שקיבלו, שמהווים רכוש אסור, ואת הקשר שלהן לרכוש האסור, הפעילו הנאשמות ומי מהקושרים האחרים מערך של נשים, וביניהן נאשמת 2 בעצמה, אליהן פנו תחת שמות בדויים ואף שוחחו עימן דרך תוכנות לעיוות קול והציגו עצמן כ"נביל" או "מוחמד".

הנאשמות ומי מהקושרים האחרים דרשו מהנבחנים להעביר את התשלום לת.ז של אחת מאותן נשים, והנשים נשלחו למשוך את הכספים בסניפי דואר שונים ברחבי הארץ, על מנת למנוע את גילוי פרטי הנאשמות.

כאשר הכסף המזומן שנצבר אצל אחת הנשים הגיע לסכום גבוה, הגיעו אליה הנאשמות, או שלחו אליה שליחים שונים, ואספו ממנה את הכספים תוך שהשאירו אצלה 10% כתשלום עבור פעולותיה אלה. לעיתים ביקשו הנאשמות מהנשים שיעבירו חלק מהסכומים בהעברות מזומנים, כדוגמת משיכה בלי קוד.

כך, הסתירו הנאשמות, ומנעו מהמעורבים ומהרשויות לדעת מי עומד מאחורי המרמה, ואל מי הגיעו הרווחים. בדרך זו, אספו אותן נשים כחצי מיליון ₪ שהגיעו אל הנאשמות בדרכים שונות. הנאשמות נקטו במרמה ותחבולה בכך שהסתירו מרשויות המס עיסוקן זה וכלל לא ניהלו ספרי חשבונות ביחס להכנסותיהן אלה.

במעשיהם אלו, קיבלו נאשמות 1-2 דבר במרמה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא עם התלמידים שרימו בבחינות בעזרתן לפחות 951 פעמים, ונאשם 3 סייע לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הנאשמות 1-2 ביצעו 951 פעמים פעולות ברכוש אסור כדי להסתיר הקשר שלהן אליו ונקטו במהלך השנים 2019-2023 בעורמה ותחבולה בכוונה להשתמט ממס לגבי הכנסות בסך 600,000 ₪.

הנסיבות המחמירות הן היקפה העצום של המרמה, התחכום העצום של מעשי המרמה, פגיעתה הקשה באמון מוסד בחינות הבגרות, הפגיעה בעקרון השוויון, וכך חדירת מעשי המרמה לזרועות השלטון באמצעות נאשם 3.

הנאשמות במעשיהן ביצעו פעולה ברכוש אסור.

 

4.         הנאשמות 1 ו-2 הורשעו בעבירות המפורטות לעיל לאחר תחילת פרשת התביעה ובמסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש.

            בהתאם להסכמת הצדדים התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר לעונש בעניינן של הנאשמות.

 

תסקירי שירות המבחן:

נאשמת 1:

5.         בתסקיר שירות המבחן מיום 01.07.25 פורטו נסיבות חייה של הנאשמת 1 והרקע האישי והמשפחתי שלה.

            הנאשמת 1, בת 26, גרושה ללא ילדים, מתגוררת בערערה בנגב. סיימה 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות. בנוסף סיימה תואר ראשון ושני בלימודי דת באוניברסיטה בחברון.

במהלך לימודיה לא עבדה. לאחר שסיימה לימודיה עבדה במשך חודש בלבד כמורה בבית ספר ברהט. כיום לא עובדת.

לדברי הנאשמת 1 הקשר בינה ובין אחותה - הנאשמת 2 קרוב ועמוק וכי עם הנאשם 3 אין לה היכרות קודמת.

            הנאשמת 1 נעדרת הרשעות קודמות.

            שירות המבחן פירט בתסקירו את גורמי הסיכון לעבריינות בעניינה של הנאשמת 1 ובכללם:

א.        חוסר יציבות תעסוקתית של הנאשמת ובאופן המגביר את הסיכון לעבירות חוזרות לצורך השגת רווחים כלכליים מהירים.

ב.         התייחסות מצמצמת וממעיטה של הנאשמת מהעבירה והנזק שגרמה.

ג.         מאפייני העבירה ובכללם תכנון ותחכום והעובדה שהנאשמת חלק דומיננטי ופעיל בביצוע וביוזמה.

ד.         התרשמות כי הנאשמת 1 מתקשה לבחון התנהלותה והיתה מרוכזת בעיקר במחירים האישיים ששילמה ותשלם בעקבות ההליך המשפטי.

ה.        התרשמות מהעדר מערכת משפחתית התומכת בנאשמת.

 

            מנגד התייחס שירות המבחן לגורמי הסיכוי לשיקום ובכללם:

א.        התרשמות שהנאשמת 1 בעלת יכולות לקדם עצמה מבחינה מקצועית ובעל שאיפות מקצועיות.

ב.         התרשמות שהנאשמת 1 ניהלה אורח חיים נורמטיבי ותקין עד לביצוע העבירות שבענייננו.

ג.         התרשמות שקיימת אצל הנאשמת 1 הרתעה בעקבות ההליך המשפטי שמתנהל כנגדה.

עוד צוין בתסקיר כי לאחר הערכת גורמי הסיכון והסיכוי, העריך שירות המבחן שקיים סיכון להתנהגות עוברת חוק בתחום המרמה בעתיד.

באשר להליך הטיפולי, צוין כי הנאשמת הביעה את רצונה להשתלב בהליך טיפולי ולשתף פעולה עם שירות המבחן. מסרה שהיא מתמודדת עם קשיי תעסוקה מאז החל נגדה ההליך המשפטי והיא נתונה במצוקה כלכלית. הנאשמת הוסיפה שהיא רוצה לקבל כלים להתמודדות עם מצבי משבר בחייה, כמו הגירושין מבעלה, ובנוסף רוצה ליווי ומקום בו תוכל לשתף על תחושותיה כתוצאה מההליך המשפטי. הנאשמת 1 הביעה הסכמתה כי שירות המבחן יפנה אותה לטיפול פרטני במסגרת הרווחה באזור מגוריה ובשפת האם שלה.

נוכח האמור סבר שירות המבחן שיהא נכון לשלב את הנאשמת 1 בהליך טיפולי התואם את צרכיה ובשפת האם שלה, על מנת לאפשר לה ונטילציה של שיתוף בקשייה, וקבלת כלים להתמודדות מיטיבה עם מצבים מורכבים. שירות המבחן הדגיש כי אין באפשרותו לתן מענים מתאימים לצרכיה של הנאשמת ובשפה הערבית.

עוד נכתב בתסקיר כי שירות המבחן מודע לחומרתה של העבירה, למאפייני התכנון והתחכום שעמדו מאחורי ביצועה, ולכך שהנאשמת 1 לקחה חלק אקטיבי בביצועה. יחד עם זאת, העריך שלא יהא נכון להמליץ על ענישה בדמות מאסר בפועל משום שהנאשמת מתמודדת עם קשיים רגשיים כתוצאה מהליך הגירושין שעברה, מאחר וניהלה חיים נורמטיביים בטרם ביצוע העבירה, ועם קבלת הטיפול תוכל לשוב ולנהל אותם.

שירות המבחן סבר שיהא נכון לשלב את הנאשמת 1 בטיפול ברווחה על מנת לאפשר לה לקבל את המענים המתאימים לה גם מבחינת השפה, והמליץ על הטלת צו מבחן למשך שנה, בו יעקוב אחר הטיפול הניתן לנאשמת על ידי הגורמים הרלוונטיים. כמו כן, המליץ שירות המבחן על הטלת מאסר בפועל כך שירוצה בעבודות שירות.

בתסקיר מיום 16.11.25 צוין כי הנאשמת 1 הגיעה לפגישה ברווחה במקום מגוריה על מנת לבחון עבורה אופציות טיפוליות ולהשתלב בטיפול מותאם. מהדו"ח שהועבר לשירות המבחן עולה כי הגורם הטיפולי התרשם ממצוקה נפשית עמה מתמודדת הנאשמת 1 בכל הקשור להליך המשפטי, גירושיה ומות אמה, וכי התכנית תתמקד במספר היבטים:

א.        מצבה הנפשי והפנייתה לבדיקה פסיכיאטרית על מנת לבחון מצבה.

ב.         טיפול פסיכותרפי אינטנסיבי, טיפול פרטני שיתמקד במצבה הנפשי של הנאשמת ויתמקד בעיבוד המטען הטראומתי, מות אמה, גירושיה וההליך המשפטי.

ג.         מינוף אקדמי עידוד וסיוע בלימודי הדוקטורט המהווים עבורה עוגן ומשמעות.

ד.         שימור עצמאות כלכלית, תמיכה בפרנסה העצמאית המלאה של הנאשמת ועל בניית רשת תמיכה, סיוע ביצירת קשרים חברתיים ותומכים מחוץ למשפחה.

 

נאשמת 2:

6.         בתסקיר שירות המבחן מיום 30.06.25 פורטו נסיבות חייה של הנאשמת 2 והרקע האישי והמשפחתי שלה.

הנאשמת 2, בת 27, נשואה ואם לשלושה ילדים בגילאים 2 עד 8 שנים, מתגוררת עם משפחתה בערערה בנגב. סיימה 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות ונמצאת בעיצומו של תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה בחברון.

הנאשמת עבדה בעבודה מזדמנת במשך חודשיים, וכיום לא עובדת. לדבריה מעוניינת ללמוד הוראה ולעבוד כמורה בבית הספר. הנאשמת 2 שיתפה כי בנה בן השנתיים אובחן עם אוטיזם. סיפרה כי יש לה קשר קרוב ועמוק עם אחותה - הנאשמת 1, ואילו עם הנאשם 3 אין לה היכרות קודמת.

 

הנאשמת 2 נעדרת הרשעות קודמות.

שירות המבחן מצא כי הנאשמת 2 התקשתה לבחון באופן ביקורתי ומעמיק את חלקה והתנהלותה בעבירה ואת המניעים לביצועה. כמו כן התקשתה להבין את הנזק שגרמה והשלכות העבירה. צוין כי הנאשמת 2 מתקשה להבין את חומרת התנהלותה וחומרת מצבה כיום, ולא מצליחה לבחון התנהלותה לעומק כך שתוכל להפיק לקחים ממנה.

שירות המבחן פירט בתסקירו את גורמי הסיכון לעבריינות בעניינה של הנאשמת 2 ובכללם:

א.        הנאשמת 2 מגלה חוסר יציבות תעסוקתית דבר שמגביר את הסיכון להתנהגות עוברת חוק, שתזמן לה רווחים כלכלים מהירים.

ב.         התרשמות שהתייחסותה של הנאשמת 2 לעבירה ולחלקה היא מצמצמת וממעיטה מחומרתה, והיא השליכה אחריות של מעורבותה בה, על אחותה וגורמים נוספים שהיו מעורבים.

ג.         התרשמות שהנאשמת 2 בעלת נטייה לנגררות וחיבור לחברה שולית.

ד.         התרשמות שהעבירה בעלת מאפייני תחכום ותכנון בה הנאשמת לקחת חלק פעיל.

ה.        הנאשמת 2 בעלת מערכת תמיכה משפחתית חלשה.

ו.         התרשמות שהנאשמת 2 התקשתה להבין לעומק את הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיה.

 

מנגד התייחס שירות המבחן לגורמי הסיכוי לשיקום ובכללם:

א.        התרשמות שקיימת רתיעה אצל הנאשמת 2 מההליך המשפטי שמתנהל כנגדה.

ב.         התרשמות משיתוף אותנטי על מצוקות עמן מתמודדת במסגרת המשפחתית.

 

לאחר הערכת גורמי הסיכון והסיכוי, מצא שירות המבחן שקיים סיכון להתנהגות עוברת חוק בתחום המרמה בעתיד.

באשר להליך הטיפולי, הנאשמת 2 הביעה רצונה לקבל טיפול ולשתף פעולה עם שירות המבחן. מסרה שהיא מתמודדת עם קשיים רבים הכוללים בין היתר טיפול בבנה שאובחן עם אוטיזם, אבטלה וההליך המשפטי המתנהל כנגדה. הנאשמת 2 הביעה הסכמתה לטיפול פרטני במסגרת הרווחה באזור מגוריה ובשפתה.

שירות המבחן סבר כי נכון יהיה לשלב את הנאשמת 2 בהליך טיפולי שיאפשר לה לקבל כלים להתמודדות מיטיבה עם הקשיים עמם מתמודדת ועל מנת לאפשר לה לשתף מקשייה כתוצאה מההליך המשפטי. צוין כי אין לשירות המבחן מענים מתאימים לצרכיה ובשפה הערבית.

בסיכום התסקיר ציין שירות המבחן כי חרף חומרתה של העבירה, מאפייני התחכום והתכנון שעמדו מאחורי ביצועה, לא יהא נכון להמליץ בעניינה של הנאשמת 2 על ענישה בדמות מאסר בפועל עקב היותה אם לילדים קטנים וביניהם בנה הפעוט שאובחן עם אוטיזם. שירות סבר כי יהא נכון לשלב את הנאשמת 2 בטיפול ברווחה על מנת לאפשר לה לקבל את המענים המתאימים לה גם מבחינת השפה.

אשר על כן, המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן למשך שנה, בו יעקוב אחר הטיפול של הנאשמת 2 עם הגורמים הרלוונטיים, ועל הטלת מאסר בפועל כך שירוצה בעבודות שירות.

בתסקיר מיום 16.11.25 צוין כי בתאריך 21.10.25 הגיעה הנאשמת 2 לפגישה ברווחה במקום מגוריה על מנת להשתלב בטיפול ברווחה. בהתאם לדו"ח טיפולי שהועבר לשירות המבחן ובו פירוט אודות התכנית הטיפולית עולה כי התכנית תתמקד בחיזוק החוסן האישי והמשפחתי של הנאשמת 2 וכוללת:

א.        הבטחת רצף טיפולי - הבטחת יכולתה של הנאשמת 2 למלא אחר חובותיה ההוריות והנוכחות הגבוהה והאינטנסיבית בטיפולים: שלוש פעמים בשבוע במכון להתפתחות הילד.

ב.         הפחתת נטל פנייה למחלקת הרווחה לבחינת זכאות לסיוע נוסף.

ג.         התמודדות עם אשמה - טיפול רגשי פרטני להתמודדות עם תחושת אשמה בעקבות מעשיה.

ד.         חיזוק רשת תמיכה - הפניה לקבוצת תמיכה לאימהות לילדים עם צרכים מיוחדים.      

ה.        מינוף כוחות - שימוש בשאפתנותה ודבקותה במטרה בתחום האקדמי - תואר ראשון ושני במתמטיקה, כעוגן לחיזוק נפשי והמשך שיקום.

 

 

 

 

 

ראיות וטיעונים לעונש:

7.         המאשימה לא הגישה ראיות לעונש.

8.         במסגרת הראיות לעונש הגיש ב"כ הנאשמות את המסמכים הבאים:

בעניינה של הנאשמת 1:

א.        נ/19 - מכתב מיום 15.01.25 מטעם אקדמיית אל-קאסמי בבקה אל גרביה הממוען לנאשמת 1 עם סיום לימודיה.

ב.         נ/20 ו- נ/21- הודעה מיום 15.01.25 מטעם אקדמיית אל-קאסמי בבקה אל גרביה הממוען לנאשמת 1 על סיום לימודיה וזכאותה לקבל תעודת הוראה.

ג.         נ/22 - גיליון ציונים על שם הנאשמת 1 מטעם אקדמיית אל-קאסמי בבקה אל גרביה.

ה.        נ/23 - טבלת לימודים קודמים מוכרים מיום 15.1.25 מטעם אקדמיית אל-קאסמי בבקה אל גרביה.

ו.         נ/24 - תעודת תואר ראשון על שם הנאשמת 1 מיום 17.01.23 מטעם אוניברסיטת חברון.

ז.         נ/25א ו-ב - גיליוני ציונים על שם הנאשמת 1 מטעם אוניברסיטת חברון.

 

בעניינה של הנאשמת 2:

א.        נ/26 - אסופת מסמכים מטעם המכון להתפתחות הילד של בית חולים סורוקה בעניינו של בנה של הנאשמת, הקטין א' (להלן: "הקטין א'").

ב.         נ/27 ­- אישור זכאות על גמלת ילד נכה עבור הקטין א'.

ג.         נ/28 - אבחון רפואי לילד נכה מטעם הביטוח הלאומי על שם א'.

ד.         נ/29 - סיכום הערכה ראשונית של קלינאית תקשורת מטעם מרכז לשמיעה ודיבור על שם בתה של הנאשם 2, הקטינה ז', (להלן: "הקטינה ז'").

ה.        נ/30 - אסופת הפניות מטעם קופת חולים כללית על שם הקטינה ז'.

 

9.         ב"כ המאשימה הגיש טיעונים לעונש בכתב (ת/1), השלים טיעוניו בעל פה, ועתר למתחם עונש הולם זהה לנאשמות 1 ו- 2 הנע בין 4-6 שנים לצד מאסר על תנאי, קנס שמתחמו נע בין 250,000 - 500,000 ₪ וחילוט הכספים שנתפסו.

            המאשימה ביקשה לגזור 4.5 שנות מאסר על הנאשמת 1 לצד מאסר על תנאי וקנס בסך 300,000 ₪, ועל הנאשמת 2, נוכח נסיבותיה המשפחתיות, 4 שנות מאסר, מאסר על תנאי וקנס בסך 250,000 ₪.

            נטען כי הנאשמות יחד עם קושרים אחרים שאינם ידועים לרשויות, הקימו מיזם שכלל קבלת טפסי מבחני בגרות בזמן אמת והפצת פתרונות ללקוחותיהם - תלמידים הניגשים למבחני בגרות.

            ב"כ המאשימה הדגיש כי הנאשמות ביצעו מעשיהן בשל בצע כסף, פרסמו את המיזם למאות אלפי אנשים, פיתחו שיטות מורכבות על מנת לקבל את הכספים ולהפיץ את פתרונות הבחינה והשתמשו בפלטפורמות של רשות חברתיות. הוטעם כי הנאשמות הפיצו כ- 20 מבחני בגרות ופתרונם, לכמעט 1,000 תלמידים, ובכך רימו בנסיבות מחמירות את משרד החינוך.

לדברי המאשימה נסיבות ביצוע העבירות בענייננו חמורות במיוחד, שכן הנאשמות חברו יחד עם אחרים ותכננו את מעשי המרמה לאורך שנים. כעולה מכתב האישום הנאשמות פעלו בתחכום רב, באנונימיות והלבנת הון בעזרת אנשי קש. עוד נטען כי פוטנציאל הנזק עצום תוך שהנאשמות הרוויחו מאות אלפי שקלים בגין המעשים. הודגש כי עסקינן בפרשה בעלת מאפיינים ייחודיים והיקפיה עצומים.

אשר לערכים המוגנים, נטען כי בביצוע עבירות המרמה פגעו הנאשמות במידה קשה בטוהר הבחינות, הסדר הציבורי, עקרון השוויון ואמון הציבור במערכת החינוך. כמו כן פגעו הנאשמות בחינוך בני הנוער ובערכי המוסר והיושרה, שכן סיפקו שירותי מרמה לקטינים ותלמידי בתי הספר.

עוד נטען כי בביצוע העבירות הכלכליות, עבירות המס ועבירת הלבנת ההון, פגעו הנאשמות בכלל הציבור ובקופה הציבורית.

אשר למדיניות הענישה, נטען כי ככלל בעבירות "צווארון לבן" כבענייננו, מדובר בעבריינים מתוחכמים, שעל דרך הכלל נראים ככל אדם מהשורה והם נעדרים עבר פלילי. בשל כך, נקבע בפסיקה כי בעבירות כגון דא תינתן הבכורה לשיקולי הרתעה על פני שיקולים אחרים. כמו כן נטען לצורך בהלימה בין שווי המרמה לאורך המאסר מאחורי סורג ובריח וגובה הקנס.

הובהר כי כתב האישום המתוקן מציין מפורשות כי הנאשמות קשרו קשר עם קושרים אחרים. לשאלת בית המשפט השיב ב"כ המאשימה כי מתחם העונש לו עתר משכלל את העובדה כי הנאשמות פעלו בצוותא עם קושרים אחרים, ואם היו פועלות לבדן היה עותר למתחם ענישה גבוה יותר. כמו כן, המאשימה הדגישה כי למרות שכתב האישום הוגש רק נגד הנאשמות, אין מדובר באכיפה בררנית כטענת ההגנה, וזאת מאחר שזהותם של הקושרים האחרים אינה ידועה.

ב"כ המאשימה הוסיף והסביר כי המאשימה בחרה שלא להגיש כתבי אישום נגד נשות הקש המוזכרות בכתב האישום ושהיו כפפות לנאשמות, למרות ש- 7 מהן נחקרו, וזאת מתוך החלטה מודעת ומושכלת להעמיד לדין את הנאשמות שהיו בבחינת הדרג הבכיר שהפעיל את נשות הקש. לשאלת בית המשפט השיב כי מדובר בתיק מורכב וכי המאשימה נאלצה, נוכח גודלו והיקפו, להגדיר מראש את מספר הנאשמים הפוטנציאליים שניתן היה להגיע אליהם, שאם לא כן התוצאה היתה תיק "מפלצתי" והחקירה היתה נמשכת עד היום. הגשת כתבי אישום רק נגד אותן 7 נשות קש שנחקרו היתה בהכרח מבססת טענה של אכיפה בררנית. עוד נטען כי החלטת המאשימה בענייננו היתה סבירה ובתחום הפררוגטיבה שלה.

המאשימה עתרה שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן וביקשה שלא לבחור בנתיב הענישה השיקומי וזאת נוכח אופי העבירות והיותן של הנאשמות עברייניות "צווארון לבן", משכילות ומצליחות. בהקשר לכך הוטעם כי היותה של הנאשמת 2 אמא לילד עם צרכים מיוחדים צריך לקבל ביטוי בתוך מתחם העונש ההולם אך לא בחריגה ממנו.

לביסוס טענותיה הפנתה המאשימה לפסיקה (סעיף 7 ב-ת/1, ת/4, ת/5 ו-ת/6) והוסיפה כי המתחם בהקשר למרמה של מבחן בבחינה אחת הנו עד שנת מאסר והמתחם של מי שארגן מרמה לשלושה מבחנים מתחיל ב- 22 חודשי מאסר. המתחמים בעבירות מרמה לפי שווי משתנים, אך נעים סביב 25 חודשי מאסר ל- 100,000 ₪ ו- 50 חודשי מאסר ל- 300,000 ₪.

           

10.       ב"כ הנאשמות 1 ו-2 טען כי מתחם העונש ההולם בנסיבות שבענייננו נע בין מספר חודשי מאסר (שיכול וירוצו בעבודות שירות) לשלוש שנות מאסר. הסנגור עתר למקם את עונשן של הנאשמות בתחתית המתחם, כך שיוטלו עליהן עבודות שירות לצד מאסר על תנאי מרתיע וקנס גבוה.

            הסניגור ביקש, ככל וביהמ"ש יקבע מתחם ענישה מחמיר מזה לו עתר, לחרוג לקולא משיקולי שיקום ולהסתפק בעונשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

            הוטעם כי יש במאסר מותנה מרתיע ובקנס משמעותי כדי לאזן ענישה אשר לא תכלול מאסר מאחורי סורג ובריח.

            ב"כ הנאשמות הפנה לסעיף 6 לכתב האישום המתוקן ממנו עולה כי הנאשמות פעלו בצוותא עם קושרים אחרים, "בהרכבים משתנים כאשר לעיתים פעלו רק הנאשמות, לעיתים רק הקושרים האחרים, ולעיתים מי מהנאשמות יחד ומי מהקושרים". הנאשמות אכן היו המבצעות העיקריות של העבירות אך לא הבלעדיות. נטען כי מתחם העונש ההולם לו טענה המאשימה מחמיר ואינו משכלל את העובדה כי הנאשמות לא פעלו לבדן.

            ב"כ הנאשמות הוסיף וטען כי בקביעת עונשן של הנאשמות על בית המשפט לתת דעתו לטענת האכיפה הבררנית והאפליה אשר אפיינו את התנהלות המאשימה, שכן לא הוגשו כתבי אישום נגד מי מהקושרים האחרים, נשות הקש והתלמידים. בחירתה השרירותית של המאשימה שלא למצות את החקירה עד תומה ושלא להגיש כתבי אישום נוספים כאמור, הפלתה לרעה את הנאשמות.

            אשר למידת הפגיעה בערכים המוגנים, נטען כי אין בתיק אינדיקציה למספר התלמידים שעברו את הבחינות בעקבות מעשיהן של הנאשמות.

            הסניגור ביקש לתת משקל רב להודאתן של הנאשמות, לקיחת האחריות, עברן הפלילי הנקי והחיסכון המשמעותי בזמנו של בית המשפט נוכח מספרם הרב של העדים. כמו כן ביקש להתחשב בעובדה שהנאשמות היו עצורות מאחורי סורג ובריח.

ביחס לנאשמת 1 נטען כי מדובר באישה משכילה שלמרות ההליך המשפטי המשיכה את לימודיה הגבוהים (תואר ראשון, תואר שני ותחילת לימודי דוקטורט) ופרצה גבולות למרות השתייכותה לחברה הבדואית המסורתית. הסניגור הוסיף כי בעקבות ההליך הפלילי, הנאשמת 1 התגרשה ומשלמת מחיר חברתי כבד על מעשיה המתעצם בחברה אליה משתייכת. בשכלול נסיבותיה האישיות של הנאשמת, סבר הסניגור כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, לבחור בענישה שיקומית ולהסתפק בעבודות שירות.

ביחס לנאשמת 2 נטען כי נסיבותיה האישיות קשות במיוחד בהיותה אם לילד עם צרכים מיוחדים. שליחתה למאסר מאחורי סורג ובריח יותיר את שלושת ילדיה, ובמיוחד את הקטין א' והקטינה ז', ללא אם וללא מענה למצוקותיהם. נטען כי הנאשמת 2 משמשת ההורה הדומיננטי לילדיה הקטינים, מלווה אותם לטיפולים הרפואיים ולא ניתן לחשוב כלל על אפשרות שאלה יוותרו בלעדיה. הסניגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן גם בעניינה של הנאשמת 2,לבחור בענישה שיקומית ולהסתפק בעבודות שירות.

יוער כי ההגנה לא הפנתה לפסיקה לתמיכה בטענותיה.

 

 

 

11.       מאחר והסניגור התנגד לחילוט הכספים שנתפסו וטען כי אלו שייכים לאחרים, הסכימו ב"כ הצדדים כי סוגית החילוט תדון בנפרד ולאחר מתן גזר הדין.

12.       הנאשמת 1 אמרה שעשתה טעות, משלמת עליה ומבינה כי במעשיה גרמה עוול לאנשים ולעצמה. לדבריה התחילה דרך חדשה ושקמה את עצמה. הנאשמת הוסיפה כי מעצרה מאחורי סורג ובריח, למרות שהיה קצר, פגע בה ומתקשה לחשוב על אפשרות כי תחזור לכלא.

13.       הנאשמת 2 אמרה שהיא שעשתה טעות, מוכנה לקחת אחריות אך לא מוכנה לשאת את הטעות של האחרים. לדבריה היתה חלק מקבוצה של כ- 30 איש ואינה מבינה למה רק היא והנאשמת 1 הועמדו לדין.

            הנאשמת 2 הוסיפה כי במהלך הימים (10) בהם היתה במעצר מאחורי סורג ובריח ובתקופת מעצר הבית (חודש) ילדיה לא הלכו לבית הספר. נטען כי בנה בעל הצרכים המיוחדים מבין רק אותה והיא חייבת להמשיך ללוות אותו בטיפוליו. הנאשמת הוסיפה כי בתה זקוקה לטיפול רב והחלה לבכות.

 

דיון והכרעה:

14.       הנאשמות 1 ו-2 הורשעו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נקיטת עורמה ותחבולה בכוונה להשתמט ממס ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור (הלבנת הון) וזאת לאחר שלקחו חלק פעיל ודומיננטי בפרשה מתוחכמת ומתמשכת של מרמה בבחינות הבגרות.

 

קביעת מתחם העונש ההולם:

15.       בהתאם לסעיף 40ב לחוק העונשין, עקרון ההלימה הינו העיקרון המנחה בענישה, ויש לבחון קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות, בנסיבותיהן ובמידת אשמתן של הנאשמות ובין העונש המוטל עליהן.

            הנאשמות הורשעו בעבירות שונות, ובריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה, ובהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה ונוכח העובדה שבאי כוח הצדדים לא טענו אחרת, יש לראותן כאירוע עונשי אחד שבגינו יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד.

 

 

 

הערכים החברתיים שנפגעו:

16.       בביצוען של עבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, פגעו הנאשמות במידה קשה וחמורה בערכים החברתיים המוגנים של טוהר הבחינות, עקרון השוויון ואמון הציבור במוסדות המדינה.

            אשר לערכים של טוהר הבחינות ועקרון השוויון יפים הדברים המפורטים בחוזר מנכ"ל "טוהר הבחינות" הוראת קבע מספר 0410 סעיף 1:

            "אי שמירה על טוהר הבחינות מקנה יתרון לא הוגן לנבחנים מסוימים ופוגעת בערך השוויון. הבחינות משמשות ככלי להערכה מסכמת בסיום הלימודים וככלי למיון שוויוני לצורך קבלה ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה, ועל כן, השמירה על טוהר הבחינות היא בעלת חשיבות עליונה".

 

            זאת ועוד, משהנאשמות קראו לקטינים ותלמידי בית ספר תיכון לרמות במבחני הבגרות, הרי שיש במעשיהן גם משום פגיעה בערכים של חינוך ויושרה. המסר של העתקה בבחינות ו"קיצורי דרך" לא חוקיים ראוי לגינוי, ועל אחת כמה וכמה שהוא מועבר לצעירים.

 

17.       בביצוען של עבירות נקיטת עורמה ותחבולה בכוונה להשתמט ממס, פגעו הנאשמות במידה משמעותית בערכי השוויון וההגנה על הקופה הציבורית.

            ראה דברי בית המשפט העליון ברע"פ 6371/14 אבו מנסי באסם נ' מדינת ישראל (28.10.14):

                        "עבירות המס פוגעות בקופת המדינה ובעקרון השוויון בין נישומים".

 

18.       בביצוע עבירת איסור עשיית פעולה ברכוש אסור (הלבנת הון), פגעו הנאשמות במידה משמעותית בערכים המוגנים שעניינם תקינותה וטוהרה של המערכת הפיננסית ומניעת רווח כלכלי מפעילות עבריינית.

            ראה דברי בית המשפט העליון בע"פ 3712/08 אליעזר שוובר נ' מדינת ישראל (30.3.09):

"הלבנת ההון גורמת נזק רב לכלכלת המדינה, ופוגעת בחוסנה של החברה".

 

מדיניות הענישה הנוהגת:

            מרמה בבחינות :

19.       בתי המשפט התייחסו להיותה של תופעת המרמה בבחינות השונות נפוצה וקלה מאוד לביצוע ולצורך להילחם בה בשל כך.

            ראה לעניין זה ע"פ 71568/03 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' אישנייה (15.12.04):

            "... כערכאת ערעור ששומעת ערעורים רבים, אנו נתקלים שוב ושוב באותם מקרים של זיוף תוצאות של בחינות שונות, בין אם מדובר בבחינה פסיכומטרית ובין אם בבחינות כניסות אחרות לגופים או מוסדות שונים.

            מדובר בתופעה נפוצה. העבירות במקרה זה קלות מאוד לביצוע... עובדה זו ממחישה את הצורך להילחם בהם".

            עוד נקבע בפסיקה כי במקרה של פגיעה בטוהר הבחינות יש לתן משקל ראוי לשיקולי הרתעת הרבים.

ראה לעניין זה ע"פ (מחוזי נצרת) 57521-05-15 בנא נ' מדינת ישראל, 06.10.2016:

"בדין קבע בית המשפט קמא, כי במעשיהם פגעו המערער והנאשם הנוסף בעקרון טוהר הבחינות וכי על בית המשפט להעביר מסר חד וברור לציבור בכללותו ולציבור הסטודנטים בפרט, כי דרך זו אינה משתלמת".

עבירות מס והלבנת הון:

20.       במספר רב של פסקי דין התייחס בית המשפט העליון לחומרתן של עבירות המס והלבנת ההון ולצורך להחמיר בענישה כדי להתמודד עמן.

ראה דברי בית המשפט העליון בע"פ 3725/19 מדינת ישראל נ' מוחמד זידאן ואח' (27.01.2020):

"הלבנת הון היא תופעה חמורה 'בעלת פוטנציאל הרס עצום, ובפרט מבחינה כלכלית וחברתית' ו'היא שמאפשרת לעבריינים לבצע ואף להרחיב את מנעד העבירות שבביצוען הם נוטלים חלק' ".

            וברע"פ 7135/10 יגאל חן נ' מדינת ישראל (03.11.2010):

"נוכח פגיעתה הקשה של עבריינות המס במשק, בכלכלה, במגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, ואף בשל הקושי הרב שבחשיפתה, יש לנקוט ביד קשה בטיפול בעבירות אלה ולהעניק משקל מיוחד להיבט ההרתעתי של העבריינים, במסגרת שיקולי הענישה... בעבירות ממין זה יש ליתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה על פני שיקוליו האישיים של הנאשם

:

... יש המתפתים לראות עבירות מס, שאין הנגזל האינדיבידואלי בהן ניצב לנגד העיניים והרי הוא הציבור כולו, 'חסר הפנים' כביכול - במבט מקל. לא ולא. אדרבה, בית משפט זה, עוד משכבר הימים, ראה אותן בחומרה וקבע 'כמדיניות רצויה, שלא לאפשר ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות כשהמדובר בעבירות פיסקליות' ... אכן, רבים מעברייני המס הם אנשים שייראו כנורמטיביים ביסודם, אשר לא ישלחו יד לכיס הזולת - אך אינם נרתעים משליחת יד לכיס הציבורי. לכך מחיר בענישה".

וגם ע"פ 8281/15 זיד גדיר נ' מדינת ישראל (10.08.2016):

"בעבירות שעניינן הונאת רשויות המס ..., ניתן להצביע על מנעד רחב של עונשים. עם זאת, ניכרת מגמה ברורה של החמרה בדינם של אותם עבריינים, אשר שולחים את ידם בקופה הציבורית, ופוגעים קשות בעקרון השוויון בנשיאה בנטל המס, ובעקיפין גם במרקם החברתי בישראל".

 

21.       בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשעו הנאשמות מלמדת כי מנעד הענישה רחב ומושפע מפרמטרים שונים ובכללם, מספר המעשים ותדירותם, משך ביצוע המעשים, מידת התכנון, התעוזה והתחכום, ביצוע המעשים בצוותא, הרווח הכלכלי שהתקבל או הצפוי, מספר הנפגעים וביצוען של עבירות נלוות.

           

בענייננו יש לבצע את ההבחנה הנדרשת לקולא ולחומרא:

            לפסיקה בעבירות מרמה ראה:

רע"פ 50075-05-25‏ רון כהן נ' מדינת ישראל (22.05.25) ; ע"פ 7621/14 ‏ ‏אהרן גוטסדינר נ' מדינת ישראל (01.03.2017) (בעניינם של הנאשמים: אהרן גוטסדינר, מאיר רואימי ומאיר רוזנטל); עפ"ג (מחוזי ב"ש) 37399-11-23 שי אלפסי נ' מדינת ישראל (21.02.24). ע"פ (מחוזי תל אביב) 43400-01-22 עואד נ' מדינת ישראל (21.03.22); ע"פ (מחוזי נצרת) 49812-05-10 קדח נ' מדינת ישראל (07.09.10); ע"פ (מחוזי חיפה) 1366/04 מדינת ישראל נ' יצחק בן נחום מזרחי (11.11.04); ת"פ (שלום קריות) 35941-12-20 מדינת ישראל נ' אהרון בנימין מורנו (19.12.21); ת"פ (שלום באר שבע) 50167-09-19 מדינת ישראל נ' אמין אבו מדיעם (12.09.21).

לפסיקה בעבירות שאינן מרמה העוסקת בבחינות ראה:

ע"פ (מחוזי תל אביב) 20402-11-     24 מדינת ישראל נ' חביש (09.07.25); ת"פ (שלום             חיפה) 27858-05-13 מדינת ישראל נ' רחל קדם (10.12.13).

ולפסיקה בעבירות מס והלבנת הון ראה גם:

רע"פ 7135/10 יגאל חן נ' מדינת ישראל (3.11.10); ת"פ (מחוזי י-ם) 50384-05-21 מדינת ישראל נ' קוכמן ואח' (12.12.24) (בעניינו של הנאשם 1).

 

נסיבות ביצוע העבירות:

22.       נסיבות ביצוע העבירות בענייננו יוצאות דופן בחומרתן, שכן הנאשמות 1 ו- 2, יחדיו עם קושרים אחרים, הקימו וניהלו מיזם ענק וייחודי שכל תכליתו היה לרמות ולהונות את משרד החינוך ושלטונות המס וזאת עבור בצע כסף.

23.       לא ניתן להפריז במידת התכנון, הארגון, והשיטתיות שאפיינו את מעשיהן הפסולים של הנאשמות אשר ניהלו את פרויקט המרמה וההונאה משל היה "מפעל ייצור", שבין היתר, סיפק שירותי:

            "פרסום ושיווק" - ראה לדוגמה סעיפים 10-12 לעובדות כתב האישום המתוקן.

"גיוס עובדים" -ראה לדוגמה סעיף 23 לעובדות כתב האישום המתוקן.

            "הדרכת לקוחות" -ראה לדוגמה סעיף 21 לעובדות כתב האישום המתוקן.

            "גביה וכספים" -ראה לדוגמה סעיף 15, 24 ו- 25 לעובדות כתב האישום המתוקן.

 

24.       עובדות כתב האישום המתוקן מבליטות את התחכום בו השתמשו הנאשמות והשיטות בהן פעלו כדי לטשטש את זהותן ומעשיהן. בין היתר השתמשו בשמות בדויים, הפעילו מערך של נשים (להלן: "נשות קש"), שוחחו עמן דרך תוכנות לעיוות קול והציגו עצמן כ"נביל" ו"מוחמד".

התמונה המתקבלת היא של נאשמות ערמומיות ויצירתיות אשר פעלו בתחבולה כדי להשיג את מבוקשן.

           

25.       תעוזתן הרבה של הנאשמות מבליטה את חומרת מעשיהן. הנאשמות, כמו גם הקושרים האחרים, לא חששו להשתמש ברשתות החברתיות ובמדיה הדיגיטלית כדי להגיע למספר גבוה של תלמידים, תוך שהפכו את המרחב האינטרנטי לפלטפורמה נגישה ונוחה לפעילות עבריינית. כך לדוגמה, וכמפורט בסעיף 12 לעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמות לא חששו להפיץ סרטון טיק-טוק בו הציעו שירותי מרמה.

            בהקשר לסרטון המוזכר לא ניתן שלא לתן את הדעת לסממנים המדאיגים שבו (המזכירים סרטונים מהתחום הלאומני), עת הדמות המופיעה בסרטון רעולת פנים, ברקע מוזיקה דרמטית בערבית והדובר מזדהה כדובר הצבאי של התיכון הכללי.

 

26.       תעשיית המרמה שהפעילו הנאשמות, בדגש על היקף הפעילות, העצימה את הפגיעה בציבור בכללותו: תלמידים, מורים, מוסדות השכלה גבוהה, משרד החינוך והקופה הציבורית.

            זאת ועוד, פנייתן של הנאשמות ברשתות החברתיות ובתפוצות רחבות, לעיתים למאות אלפי אנשים (ראה סעיפים 10 ו- 11), החריפה את הפגיעה בסדר הציבורי, באמון הציבור ובדימוי של מוסדות אכיפת החוק.

27.       עסקינן בפעילות פלילית שנמשכה לאורך מספר שנים ובמהלך השנים 2019-2023. הנאשמות היו יכולות להפסיק את פעולתן הפלילית לאורך אותן שנים, אך בחרו שלא לעשות כן ובאופן המלמד גם על מידת אשמתן.

            העבירות אותן ביצעו הנאשמות, בצוותא עם הקושרים האחרים, תוך קיומה של מעין "שותפות" ובהפעלתה במשך מספר שנים, נושאות חומרה מיוחדת.

 

28.       יש לתן את הדעת להיקף העצום של הפעילות העבריינית המתוארת בכתב האישום המתוקן, תוך שהנאשמות הציעו לכל דורש "מוצר" השווה לכל כיס והמתומחר בין 50 ל- 300 ₪ לבחינה.

בהקשר להיקפה העצום ויוצאת הדופן של הפעילות העבריינית המתוארת בכתב האישום נזכיר כי בענייננו הנאשמות, בצוותא עם הקושרים האחרים, קיבלו תשלום במרמה תמורת פתרון בחינות בלפחות 951 מקרים ובכ- 20 בחינות בגרות. כמו כן ביצעו 951 פעמים פעולות ברכוש אסור ונקטו בעורמה ובתחבולה בכוונה להשתמט ממס לגבי הכנסות בסך 600,000 ₪.

הנאשמות רימו את משרד החינוך ואת הקופה הציבורית במאות אירועים, 951 מקרים, אך בשים לב להיקף פעולות "הפרסום" שנקטו ברשתות החברתיות, הרי שפוטנציאל המרמה היה גדול אף יותר.

29.       כמפורט בעובדות כתב האישום, הנאשמות, יחדיו עם הקושרים האחרים, גייסו והפעילו גורמים רבים בתכניתם המתוחכמת (כדוגמת מערך נשות הקש). אך דווקא הקריאה לקטינים (העומדים לפני בחינות הבגרות) לקחת חלק בפעילות עבריינית מקוממת במיוחד ומעוררת סלידה רבה. הובלה ודרדור הצעירים לתוך פעילות בלתי חוקית עלולה להכתימם וחלילה לעצב את זהותם גם בעתיד. יתרה מכך, הקריאה ההמונית לצעירים לרמות בבחינות הבגרות, גם אם חלקם לא נענו לה, מהווה פגיעה קשה בחינוכם לכיבוד מוסדות המדינה ולשמירה על החוק.

30.       נתתי דעתי לאמור בסעיף 6 בכתב האישום המתוקן לפיו הנאשמות פעלו בצוותא עם הקושרים האחרים ובהרכבים משתנים, וכי לא עשו את כל הפעולות המפורטות בכתב האישום לבדן. יחד עם זאת, סבורני כי המשקל המקל אותו מבקשת ההגנה לתן לנתון זה הוא מופרז.

הנאשמות נושאות באחריות הפלילית לכלל המעשים המפורטים בכתב האישום, שכאמור בוצעו בצוותא, וזאת גם אם בוצעו בהרכבים משתנים כמפורט בסעיף 6 המוזכר לעיל.

ראה לעניין זה ע"פ 2796/95 פלונים נ' מדינת ישראל (9.7.97):

"המאפיין את המבצע בצוותא שהוא אדון לפעילות העבריינית. בידיו השליטה הפונקציונאלית-מהותית, יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, על העשייה העבריינית. הוא חלק מהחלטה משותפת לביצוע העבירה. הוא חלק מהתוכנית הכוללת

 

 

להגשמת הפעולה העבריינית האסורה. הוא פועל עם המבצעים בצוותא האחרים, כך שכל אחד מהם שולט - יחד עם האחרים - על הפעילות כולה... חלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת... אכן, המאפיין את המבצעים בצוותא הוא שהם מהווים יחדיו יד אחת השולטת על הביצוע".

31.       מנגנון המרמה שהפעילו הנאשמות, יחדיו עם הקושרים האחרים, והמסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום המתוקן, משקפים פגיעה קשה, רחבה מתמשכת ושיטתית של הנאשמות בערכי היושרה. כמו כן המעשים מצביעים על זלזול מופגן במוסדות המדינה ובנורמות של שמירה על החוק.

           

32.       מכל המקובץ לעיל ולאחר שעיינתי גם בפסיקה אליה הפנה ב"כ המאשימה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות שביצעו הנאשמות 1 ו-2 בנסיבותיהן נע בין 36 חודשים ל- 60 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה וקנס.

 

            נזכיר כי המחוקק קבע עונשים מרביים של 5 שנות מאסר לעבירה על סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, 7 שנים לעבירה על סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה ו- 7 שנים לעבירה על סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. כידוע קביעת מתחם העונש ההולם צריכה להיעשות גם בזיקה לענישה המרבית שקבע המחוקק. תכליתם של עונשי המקסימום אינה מתמצה בהגדרת הגבול העליון של סמכות הענישה אלא יש בה כדי לבטא את עמדתו הערכית של המחוקק. ראה דברי כבוד השופט שטיין בע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ירין ביטון (14.2.21) ובע"פ 2722/23 מדינת ישראל נ' פלוני (9.5.2023).

            עתירת ההגנה לקביעת מתחם עונש הולם שתחתיתו מספר חודשי מאסר אינה עולה בקנה אחד עם תמהיל העבירות בהן הורשעו הנאשמות, מספרן של חלק מהעבירות וחומרת נסיבות ביצוען.

33.       אשר למתחם הקנס ההולם (סעיף 40 ח לחוק העונשין), לאחר שנתתי דעתי לחומרת העבירות הכלכליות שבענייננו ולנסיבות ביצוען, להיקף הכספים שהתקבלו במרוצת השנים מהפעילות הפסולה, וכדי שעבריין לא יצא נשכר ממעשיו, מצאתי להעמידו על סכום שנע בין 250,000 ₪ ל- 500,000 ₪.

             

            יוער כי למעט המפורט בתסקירי שירות המבחן, ההגנה לא הגישה ראיות אודות מצבן הכלכלי של הנאשמות (תדפיסי בנק, פירוט רכוש וכיוצ"ב), כמו כן לא הבהירה מה נעשה בכספים שהתקבלו ממעשי המרמה.

 

טענה לחריגה לקולא ממתחם העונש ההולם:

34.       כאמור, הסניגור ביקש לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם שייקבע ככל שתחילתו במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וביקש להסתפק ולהטיל על הנאשמות 1 ו- 2 עבודות שירות כהמלצת שירות המבחן.

            המאשימה התנגדה לחריגה מהמתחם ביחס לשתי הנאשמות.

35.       לאחר ששמעתי טענות הצדדים וקראתי בעיון את תסקירי שירות המבחן, סבורני כי אין מקום לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם בעניינן של הנאשמות 1 ו- 2, ונסיבותיה האישיות והמשפחתיות של הנאשמת 2 ימצאו ביטוי בקביעת עונשה ברצפת המתחם אך לא מעבר לכך.

 

36.       כידוע, סעיף 40ד(א) לחוק העונשין מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת לחרוג מטה ממתחם העונש ההולם אם מצא "כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם".

עסקינן בסמכות שבשיקול הדעת, ועל בית המשפט ליישמה בזהירות, הן מהטעם כי שיקולי שיקום מהווים חריג לכלל העומד ביסוד תיקון 113 לחוק העונשין - עקרון ההלימה, והן מהטעם שחלק מהשיקולים הרלוונטיים להליך השיקום מובאים ברגיל בחשבון במסגרת קביעת העונש בתוך המתחם. ראה לעניין זה ע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.18) (להלן: "פסק דין קרנדל").

בהקשר לשיקול דעתו של היושב בדין לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם ראה גם דברי ביהמ"ש בע"פ 7757/21 מרזוקי נ' מדינת ישראל (24.05.2022):

"כפי שעולה בבירור מהוראות החוק, לא בכל מקרה שבו תהליך טיפולי מתקדם בכיוון חיובי, יש להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 40 ד לחוק העונשין, שאחרת בא החריג ומרוקן את הכלל מתוכן".

 

 

37.       כידוע, בית המשפט אינו חייב לקבל את המלצת שירות המבחן, ולעניין זה ראה דברי בית המשפט העליון בע"פ 4910/16 אבני נ' מדינת ישראל (05.04.2017):

            "המלצתו של שירות המבחן, אף שהיא נושאת משקל נכבד לצורך קביעת העונש, כשמה כן היא - המלצה, והפוסק האחרון בית המשפט אשר רשאי לאמץ או לדחות את המלצת התסקיר ולהביא במניין גם שיקולי ענישה אחרים".

            וכפי שנקבע ברע"פ 73879-03-25 שלום דיל נ' מדינת ישראל, (21.05.2025):

"שיקולי שיקום, הגם שהם חשובים, הם אינם חזות הכל, ויש לאזנם מול שיקולי הענישה הנוספים, בראשם שיקולי הלימה, גמול והרתעה".

 

38.     בראי תמהיל העבירות בהן הורשעו הנאשמות, מספרן וחומרת נסיבות ביצוען כמפורט לעיל, מצאתי כי בענייננו יש לתן הבכורה לשיקולי ההלימה, גמול והרתעת הרבים ולהעדיפם על פני האינטרס האישי של מי מהנאשמות. לטעמי חומרת מעשיהן של הנאשמות והאינטרס הציבורי אינם מאפשרים חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם, וכי אין מדובר באותם מקרים חריגים המצדיקים חריגה מהמתחם.

 

39.       זאת ועוד, מאחר והנאשמות הורשעו בעבירות כלכליות, צודקת המאשימה כי בהתאם לפסיקה הנוהגת יש להעדיף את שיקולי הציבור והצורך בהרתעה על פני השיקולים האישיים שלהן.

לעניין זה ראה עפ"ג (מרכז) 57706-07-23 מדינת ישראל נ' סרנדח (7.4.2024) (להלן: "פסק דין סרנדח"):

"... להלכות הנוגעות להענשת מי שהורשעו בביצוע עבירות מס, שנקבעו בפסיקות בתי המשפט בערכאות הגבוהות, המחייבות אותו. בפסיקות אלו נקבע, פעם אחר פעם, כי בעבירות מס, בוודאי אלה שיש בהן יסוד מרמה והשתמטות, יש להעדיף את השיקול הציבורי והצורך בהרתעה, על פני הנסיבות האישיות".

 

 

40.     יתרה מזו, גם תסקירי שירות המבחן בענייננו אינם יכולים להוות בסיס לסטייה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

בהקשר לכך אדגיש כי המלצות שירות המבחן להסתפק בענישה מקלה בדמות מאסרים בעבודות שירות ניתנו כבר בתחילה, בתסקיר הראשון של כל אחת מהנאשמות, בטרם החלו הנאשמות בהליך טיפולי, ואף בטרם גובשה למי מהן תוכנית שכזו. לא בכדי התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר משלים שיבהיר את מהות התוכנית המוצעת לכל נאשמת.

           שירות המבחן נימק את המלצתו העונשית בעניינה של הנאשמת 1 "משום שמתמודדת עם קשיים רגשיים כתוצאה מהליך הגירושים שעברה ... ניהלה חיים נורמטיביים, ועם קבלת טיפול ... תוכל לשוב ולנהל אותם".

           ואת המלצתו העונשית המקלה בעניינה של הנאשמת 2 "עקב היותה אם לילדים קטנים וביניהם בנה הפעוט שאובחן עם אוטיזם, דבר אשר מהווה קושי רב עבורה, ומאתגר ומשפיע על התא המשפחתי כולו".

           ברי כי אין עסקינן בנימוקי שיקום במובן סעיף 40 ד לחוק העונשין, ובוודאי שאין לומר כי מאסר מאחורי סורג ובריח יפגע בשיקום של מי מהן. אכן מאסר יסב לנאשמות, ובעיקר לנאשמת 2, צער וכאב, אך בין כך לבין שיקולי שיקום אין דבר.

41.     הנאשמות נעדרות עבר פלילי, ניכר כי הן ממשיכות בחיים נורמטיביים ובלימודים גבוהים, וכמו רוב המעורבים בעבירות "צווארון לבן" אין לראותן "כטעונות שיקום". את התוכנית הטיפולית המוצעת תוכל כל נאשמת לממש במהלך מאסרה בכלא או לאחר שחרורה.

           לעניין זה ראה ע"פ 3927/16 מדינת ישראל נ' גרשון בר זיו (23.2.2017):

           "זאת, בין היתר, מאחר שכמו המשיב בענייננו, רוב המעורבים בעבירות שוחד ובעבירות 'צווארון לבן' אחרות אינם 'עבריינים מועדים', אלה אנשים נורמטיביים וחסרי עבר פלילי שאינם עבריינים טעוני שיקום, והסיכוי שיחזרו לבצע עבירות בכלל, ועבירות מהסוג שבגינו הורשעו בפרט - נמוך ממלא. לכן, בעבירות כאלה יש ליתן כאמור משקל מכריע לשיקול של הרתעת הרבים, בבחינת 'למען יראו ויראו'...".

 

42.       לא נעלמו מעיני הנסיבות האישיות - המשפחתיות הנוגעות לנאשמת 2 בהיותה אם לקטין עם צרכים מיוחדים. מבלי להקל ראש בנסיבות אלו, אינני סבור כי יש בהן כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם, ולהלן נימוקיי:

            ראשית, ההגנה לא הניחה תשתית ממשית המלמדת כי ככל שהנאשמת 2 תרצה את עונשה מאחורי סורג ובריח, לא יינתן מענה הולם לילדיה, ובעיקר לקטין א', על ידי מי מבני משפחתה או מסגרת אחרת. כך לדוגמה לא העיד מטעמה של הנאשמת אבי הילדים.

גם אם אצא מנקודת הנחה כי הנאשמת 2 משמשת כאם הדומיננטית בטיפול בילדיה ובקטין א' כטענת הסניגור (טענה שגם היא לא הוכחה כדבעי), אין הדבר שולל את ההנחה הטבעית והמתבקשת כי בהעדרה הטיפול בקטינים יעבור לאביהם או למי מבני המשפחה.

שנית, דברי ביהמ"ש העליון בעניין סרנדח יפים ומתאימים גם בעניינה של הנאשמת 2:

"אשר להיותו הורה משמורן, כלל ועיקר לא הוכח כי לא ניתן למצוא מסגרת מתאימה לילדיו בעת שהמשיב ירצה את מאסרו, ובכל מקרה את העבירות ביצע המשיב חרף מצבו המשפחתי המורכב. אם המשיב לא חס על ילדיו ולא הביא בחשבון את תוצאות מעשיו מבחינתם, מדוע מצפה הוא שבית המשפט יעשה כן? ועוד יש לזכור כי ריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח מביא, דרך כלל, לפגיעה במשפחת הנאשם. לעיתים מדובר בפגיעה קלה ולעיתים בפגיעה משמעותית, כפי שאפשר שיהיה במקרה דנן. פגיעה זו יש לשקלל במסגרת העונש הכולל. עם זאת, ברי כי אין בפגיעה זו כדי להעניק 'חסינות' מפני השתת ענישה ראויה על מי שחוזר ומבצע עבירות, כמו במקרה דנן, והיא אינה מצדיקה כשלעצמה חריגה ממתחם הענישה, אלא, לכל היותר התחשבות בנסיבה זו בגדרו".

שלישית, והגם שההגנה לא ביקשה מפורשות לחרוג מהמתחם משיקולי צדק, אציין כי ההכרעה בעניין לופוליאנסקי (ע"פ 5669/14) והחריגה לקולא ממתחם העונש ההולם שם נעשו "על רקע נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה, אשר הצביעו על כך שעונש מאסר עלול להביא לקיצור ממשי של תוחלת חייו שלו, עקב מחלתו". ברי כי אין זהו המקרה שלפני.

 

 

כאמור, האיזון המתאים שבין חומרת העבירות ונסיבות ביצוען לבין ההתחשבות במצבה המשפחתי המורכב של הנאשמת 2 יעשה במיקום עונשה ברצפת מתחם העונש ההולם. הקלה נוספת בעונשה של הנאשמת 2 בדמות חריגה ממתחם העונש ההולם, תחטא לחובתו של בית המשפט לבער הרע מקרבו ועלולה חלילה להעביר מסר מוטעה לציבור של סלחנות והכלה בפרשות כגון דא.

 

קביעת העונש בגדרי המתחם:

43.       בקביעת עונשן של הנאשמות בגדרי המתחם ולקולא התחשבתי כי הן נעדרות עבר פלילי וזוהי הסתבכותן הראשונה עם החוק. הנאשמות הודו, חסכו זמן שיפוטי והביעו חרטה על מעשיהן.

            כמו כן נתתי דעתי לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולעובדה כי הנאשמות לא הסתבכו מאז בפלילים.

44.       הנאשמת 1 כבת 26, סיימה תואר ראשון ושני בלימודי דת באוניברסיטה בחברון וממשיכה שם כיום את לימודי הדוקטורט. בהתאם למפורט בתסקיר, הנאשמת ניהלה חיים נורמטיביים בטרם ביצוע העבירות ומאז מתמודדת עם קשיים רגשיים כתוצאה מהליך גירושין. בהתאם לנ/21 השלימה לימודי הוראה באקדמית אל-קסאמי בבקה אל גרביה, אך לדבריה פוטרה בשל ההליך המשפטי כחודש לאחר תחילת עבודתה כמורה בבית ספר בעיר רהט.

45.       הנאשמת 2 כבת 27, נשואה ואם לשלושה ילדים בני שנתיים עד 8, ונמצאת בעיצומו של תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה בחברון.

            לקולת העונש נתתי דעתי לעובדה כי הנאשמת 2 מתמודדת עם מורכבות משפחתית לא מבוטלת. בנה הקטן של הנאשמת אובחן כבעל צרכים מיוחדים ובהתאם לנ/27 ו- נ/28 זכאי לקצבת ילד נכה מטעם המל"ל בשיעור של 100%. בהתאם לנ/29 בתה נזקקת לטיפול אצל קלינאית תקשורת.

46.       אמנם הנאשמות הביעו רצונן להשתלב בהליך טיפולי, אך לחומרת העונש נתתי דעתי להתרשמות שירות המבחן כי התייחסותן של הנאשמות לעבירות היא מצמצמת וממעיטה בחומרתן.

 

 

47.       הקלות בביצוע עבירות בהן הורשעו הנאשמות, השימוש הנרחב במרחב הווירטואלי ושירותי הבנקאות כפלטפורמות לביצוע עבירות, חומרת המעשים והנזק העצום בגינם, מחייבים את בית המשפט לתן משקל ראוי לשיקולי הרתעה הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין) וזאת למען יחשוש העבריין הפוטנציאלי מביצוע עבירות דומות בעתיד.

48.       לאחר שאיזנתי בין השיקולים השונים, מצאתי למקם את עונשה של הנאשמת 1 בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם ואת הנאשמת 2, נוכח קשייה המשפחתיים, ברצפת המתחם.

            אציין כי אלמלא נסיבותיה המשפחתיות המיוחדות של הנאשמת 2 היה מקום למקם את עונשה גם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם.

 

טענת האכיפה הבררנית:

49.       ההגנה כאמור ביקשה להקל בעונשן של הנאשמות גם בשל האכיפה הבררנית והאפליה בהן לשיטתה נקטה המאשימה ביחסה לנאשמות לעומת הקושרים האחרים ונשות הקש. נטען כי הגשת כתב האישום רק נגד שלושת הנאשמים, והותרת הקושרים האחרים ונשות הקש מחוץ להליך הפלילי, הפלו לרעה את הנאשמות ופגעו בעקרון השוויון.

            אינני מקבל טענה זו, ואבהיר.

50.       כידוע ובהתאם לפסיקה הנוהגת בחירתה של המאשימה להגיש כתב אישום רק נגד חלק מהמעורבים בפרשה לא תוליד בהכרח טענת אפליה.

לעניין האמור ראה דברי כבוד השופטת א. חיות בע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (10.3.2008):

"הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשת פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו אף שהיא פוגעת בעקרון השוויון כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין".

 

 

עוד נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת טענה בדבר אכיפה בררנית מוטל על הנאשם, ראה לעניין זה ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל (04.08.2028):

"יהיה על הטוען להראות, בראש ובראשונה כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק התייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום. בשלב השני יהיה על הטוען להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, התחשבות בשיקולים שאינם מן העניין, או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים... הנטל להוכיחם, שאינם פשוט כלל וכלל, מוטל על הנאשם, באשר הפרקליטות, ככל רשות מנהלית נהנית מהחזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין".

51.       בענייננו, ההגנה לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הראתה כי בחירתה של המאשימה שלא להגיש כתב אישום נגד הקושרים האחרים מקורה במניע פסול או מחדלי חקירה.

נזכיר כי בהתאם לאמור בסעיף 6 לחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, זהותם של הקושרים האחרים אינה ידועה למאשימה. טענת ההגנה כי המאשימה וגורמי החקירה היו יכולים לאתר את אותם קושרים אחרים נטענה בעלמא ומבלי שהפנתה לצורך בביסוסה לחומרי החקירה.

משצוין בכתב האישום כי זהות הקושרים האחרים אינה ידועה למאשימה, חזקה כי גורמי החקירה פעלו כראוי לאיתורם אך ללא הצלחה. לא יהיה זה בלתי הגיוני להניח כי גם הנאשמות לא סייעו לגורמי החקירה בעניין זה, ומשכך תמוהה שאלת הנאשמת 2 "למה מאשימים רק את שתינו מתוך 30 האנשים?". (עמוד 70 לפרוטוקול מיום 26.11.25).

 

52.       אשר לנשות הקש, לדידי ההשוואה שמבקשת ההגנה לעשות בין הנאשמות לבין נשות הקש אינה במקומה ואף היא אינה יכולה להקים טענה של אכיפה בררנית. כעולה מכתב האישום חלקן של הנאשמות בפרשה גדול ומשמעותי עשרות מונים מחלקן של נשות הקש ואין עסקינן באותה "קבוצת שוויון" (ראה ע"פ 8551/11 יצחק כהן נ' מ"י, 12.08.2012). בחירתה של המאשימה להגיש כתב אישום רק נגד הדרג הבכיר, היוזם והמוציא לפועל של מיזם המרמה, לגיטימית ומשרתת את האינטרס הציבורי. בוודאי שאין לומר כי ההבחנה שעשתה המאשימה בין המעורבים השונים בפרשה מבוססת על שיקולים בלתי ענייניים.

 

 

זאת ועוד, ב"כ המאשימה הבהיר כי למרות שנחקרו מספר נשות קש בפרשה, בחרה המאשימה שלא לפעול לאיתורן של נשים רבות אחרות ולמצות ההליכים נגדן, וזאת מטעמי יעילות ניהול ההליך והשגת הכרעה שיפוטית מהירה נגד המבצעות העיקריות והדומיננטיות. עוד נטען כי ככל שהמאשימה היתה פועלת למיצוי ההליכים גם נגד נשות הקש (או התלמידים שרימו במבחנים), הליך החקירה היה נמשך שנים רבות ובאופן שהיה מעכב ההליכים נגד הנאשמות ופוגע באינטרס הציבורי. לטעמי שיקול זה הוא שיקול לגיטימי וענייני הנמצא בתחום שיקולי המאשימה.

ראה דברי בית המשפט בע"פ 4909/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ (31.03.2005):

         "... ואף כשמדובר בעבירה מרובת משתתפים רשאית התביעה, משיקולים ענייניים, להסתפק בהעמדתם לדין של חלק ממבצעי העבירה".

טענת אחידות הענישה:

53.       בטיעוניה לעונש הזכירה ההגנה את חלקו של הנאשם 3 בפרשה. הגם שהסניגור לא העלה טענה מפורשת שעניינה אחידות בענישה בהתייחס לגזר דינו של הנאשם 3, מצאתי להידרש לכך.

54.       לטעמי אזכור חלקו של הנאשם 3 בפרשה, אינו במקום ואין בו כדי להקל בעונשן של הנאשמות, שכן קיים הבדל משמעותי בין העבירות בהן הורשעו הנאשמות לבין העבירות בהן הורשע הנאשם 3.

            יתרה מכך, נסיבות ביצוע העבירות על ידי הנאשמות שונות באופן תהומי מנסיבות ביצוע העבירות על ידי הנאשם 3. כך לדוגמה ובניגוד גמור לחלקו הקטן של הנאשם 3, הנאשמות היו הדומיננטיות, המוציאות לפועל ו"הרוח החיה" של מיזם המרמה. וכך לדוגמה ובניגוד לנאשם 3, פעלו הנאשמות עבור בצע כסף ולאורך מספר שנים.

            כמו כן נזכיר כי הנאשם 3 הורשע במסגרת הסדר טיעון בגדרו טענה המאשימה לעונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ואילו ההגנה טענה לאי הרשעתו. המאשימה הסבירה כי הסדר הטיעון שגובש בעניינו של הנאשם 3, שלא כמו בעניינן של הנאשמות, מקורו גם בקשיים ראייתיים.

            משאלו הם פני הדברים, אין בעונש שנגזר על הנאשם 3 כדי להשפיע על עונשן של הנאשמות 1 ו- 2.

 

סוף דבר:

55.       אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, אני גוזר על הנאשמות את העונשים הבאים:

            על הנאשמת 1:

            א.        44 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה.

ב.         12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורה, שלא תעבור על מי מהעבירות בהן הורשעה.

ג.         קנס בסך 300,000 ₪ או 10 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 30 תשלומים שווים ורצופים (10,000 ש"ח כל תשלום) החל מיום 01.04.26 ובכל 01 לחודש שלאחריו.

 

הנאשמת 2:

            א.        36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה.

ב.         12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורה, שלא תעבור על מי מהעבירות בהן הורשעה.

ג.         קנס בסך 250,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 25 תשלומים שווים ורצופים (10,000 ש"ח כל תשלום) החל מיום 01.04.26 ובכל 01 לחודש שלאחריו.

 

לידיעת הנאשמות, ניתן יהיה לשלם את הקנסות לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

 

·  בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

·  מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  - בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

·  במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

 

 

 

 

 

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית משפט העליון.

 

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, במעמד הצדדים.