נוכחים:

ב"כ המאשימה - עו"ד ארז גניש

הנאשם - בליווי שב"ס

ב"כ הנאשם - עו"ד מוני בן מוחה

 

1.  הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של דרישת נכס באיומים וגניבה לפי סעיפים 404 סיפא ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן- "חוק העונשין").

 

2.  על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין הנאשם לבין המתלונן, אשר עבד כמתדלק בתחנת דלק בפארק אופיר בבאר שבע, אין היכרות מוקדמת. בתאריך 2.6.25 בשעה 22:00, הגיע הנאשם רעול פנים לתחנת הדלק ברכב מסוג טויוטה הנמצא בבעלות אחיו, יחד עם שניים נוספים שזהותם אינה ידועה למאשימה. באותו זמן שהה המתלונן בחנות הנוחות בתחנת הדלק. במעמד הנ"ל אחז הנאשם במקל, ירד מהרכב, נכנס לחנות הנוחות יחד עם האחר שהיה מצויד בשקית זבל גדולה. האחר ניגש לדלפק החנות והכניס לתוך השקית חפיסות סיגריות. במעמד הנ"ל פנה הנאשם למתלונן, כשהוא מחזיק את המקל בידו, ודרש ממנו ואיים עליו שלא יעשה דבר.

בהמשך, הנאשם הכניס לתוך השקית חפיסות של סיגריות ודרש מהמתלונן מספר פעמים לפתוח את המגירה של הקופה. המתלונן המבוהל לא נענה לדרישתו, התרחק מהנאשם ולחץ על לחצן המצוקה. הנאשם והאחר נטלו כ-38 חפיסות סיגריות ונמלטו מתחנת הדלק. במעשים המתוארים דרש הנאשם מהמתלונן דבר ערך בכוונה לגנבו תוך שימוש באיומים או בכוח, כשהוא נושא נשק קר, וכן נטל דבר הניתן להיגנב בלא הסכמת הבעלים, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר שלילת קבע.

 

3.  ביום 27.10.25 הציגו הצדדים הסדר טיעון, במסגרתו הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן. ההסדר לא כלל הסכמה עונשית. הוסכם כי המאשימה תגיש הצהרת נפגע עבירה.

 

 

 

 

טיעוני הצדדים לעונש

 

4.  ב"כ המאשימה הפנתה לנסיבות ביצוע העבירות, לחומרתן, לערכים המוגנים שנפגעו. לשיטתה, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא רבה ומשמעותית, שכן אמנם לא נגרמה פגיעה פיזית במתלונן, אך ניתן לשער שהחוויה הקשה שעבר הותירה בו תחושות קשות של חרדה ובהלה, ופגעה באופן משמעותי בתחושת הביטחון האישי שלו. לדבריה, לא הוגש תצהיר נפגע עבירה שכן המתלונן פחד להגיש את התצהיר.

ב"כ המאשימה טענה כי נסיבות המעשה משיקות לעבירת השוד, והצביעה על התכנון המוקדם, על התעוזה הרבה, על העובדה שהעבירות בוצעו בשעת לילה מאוחרת ועל הצורך להגן על אלו שנותנים שירות בשעות הלילה. לדבריה, מדובר בעבירות שהפכו מכת מדינה ובפרט במחוז הדרומי. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה הנוהגת וטענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 18-40 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשם נעדר הרשעות קודמות, הודה וחסך זמן שיפוטי, והדגישה כי יש לתת משקל להרתעת היחיד והרבים. על כן, ביקשה ב"כ המאשימה לגזור את עונשו של הנאשם בחלקו העליון של השליש התחתון של המתחם, ולהטיל עליו 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס כספי מרתיע ופיצוי משמעותי.

 

5.  ב"כ הנאשם בטיעוניו טען שלא הובאו כל תימוכין לכך שמדובר במכת מדינה. לדבריו, המאשימה טענה כי נגרם למתלונן נזק נפשי מהותי, אך לא תמכה זאת בתצהיר נפגע או בעדות המתלונן. ב"כ הנאשם הדגיש כי המתלונן לא הותקף באופן פיזי, לא נגרמה לו חבלה, ערך הגניבה אינו עולה על אלפי שקלים בודדים, ואין מדובר במי ששדדו את כל הקופה או גרמו נזק לתחנת הדלק. הנאשם היה מצויד במקל אך לא בסכין או ב"שוקר" ואף אחד מהנוכחים לא היה מצויד בנשק חם. ב"כ הנאשם הפנה לאסופת פסיקה רלוונטית. לדבריו, הפסיקה אליה הפנתה המאשימה מתאימה למתחם של עבירת השוד אך לא לעבירה בה הורשע הנאשם לאחר תיקון כתב האישום. על כן, לשיטת ב"כ הנאשם, מתחם העונש ההולם נע בין 6-18 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.

ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם בן 22, מעולם לא הסתבך בפלילים, נעצר, נחקר, ומוגש נגדו כתב אישום לראשונה בחייו. הנאשם לקח אחריות והודה בהזדמנות הראשונה למרות קשיים ראייתיים בתיק. לדבריו, נתונים אלה צריכים להוביל לגזירת עונשו של הנאשם בתחתית המתחם. הנאשם עצור מזה כששה חודשים ועל כן ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו.

ב"כ הנאשם טען שאין צורך להחמיר בעונשו של הנאשם משיקולי הרתעת היחיד שכן הנאשם אינו רצידיוויסט, ואין הצדקה להחמיר בעונשו משיקולי הרתעת הרבים כי לא הוכח שמדובר במכת מדינה או מכת אזור, ועל כן יש להעדיף את השיקולים האחרים על פני שיקולי הרתעת הרבים.

לעניין הפיצוי ביקש ב"כ הנאשם שלא להטיל פיצוי גבוה, שכן מלבד נזק הגניבה לא נגרם כל נזק. לדבריו, הנאשם בן למשפחה ברוכת ילדים, הוא זה שפרנס את משפחתו בעבודה יומיומית במפעל. אביו גרוש מאמו ואינו תומך כלכלית במשפחה, ועל כן הנאשם יתקשה לשלם פיצוי גבוה. בשל אותם נימוקים ביקש ב"כ הנאשם להימנע מהטלת קנס על הנאשם.

 

6.  הנאשם בדבריו האחרונים הביע צער על המעשים והבטיח לא לחזור עליהם וציין כי לאחר שחרורו הוא מתכוון להתקדם בחיים, לעבוד, להתחתן.

 

דיון והכרעה

 

מתחם העונש ההולם

 

7.  הערכים המוגנים בעבירות שעליהם נותן הנאשם את הדין הם שמירה על הסדר הציבורי, שמירה על זכות הקניין, שמירה על זכותו של אדם לחירות, לכבוד, לאוטונומיה על גופו לשלוות נפש ולתחושת ביטחון.

 

8.  מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית, עם זאת, אינה ברף הגבוה, בשים לב להיקף הגניבה ולכך שהאירוע הסתיים ללא חבלות בגוף.

 

בית המשפט העליון בע"פ 1938/13 רפיק גרבאן נ' מדינת ישראל (27.2.14) התייחס לחומרת העבירה של דרישת נכס באיומים וציין את הדברים הבאים:

"העבירות בהן הורשע המערער - דרישת נכס באיומים ואחזקת סכין שלא כדין - הן קשות. לרוב הן מכוונות כלפי אנשים תמימים ההולכים להם ברחובה של עיר, או כאלה העובדים לפרנסתם. באמצעות הטלת אימה ופחד גוזלים אותם עבריינים נכסים וסכומי כסף מבעליהם, שעמלו קשה להשגתם. לפעמים הקורבנות נבחרו בצורה שרירותית ולפעמים במכוון בשל ההנחה שקבוצות אלה או אחרות קלות יותר לניצול. המשותף הוא שהקורבנות "תרמו" לבחירתם בכך שהעזו לצאת מבתיהם ולהתייצב במרחב הציבורי כמטיילים, כעוברי דרך או כעובדים לפרנסתם במקום פתוח לציבור. בית המשפט מחויב להגן על הקורבנות ולהטיל ענישה מרתיעה שתסייע במיגור תופעה מעין זו..."

 

על חומרת העבירות כשאלו מבוצעות כלפי "עובדי הלילה" ראו ע"פ 4812/12 סעדייב נ' מדינת ישראל (11.4.13):

"עובדי הקיוסקים נמנים עם שורה ארוכה של עובדים, דוגמת עובדי תחנות דלק ומאבטחים, המעניקים שירות בשעות הלילה לאלה הזקוקים לו. המדובר באנשים אשר עובדים לפרנסתם בעבודות שמטבען אינן פשוטות. בעבודתם חשופים הם למפרי חוק אשר מנצלים את אצטלת הלילה ורדת החשכה לביצוע זממם. לרוב, עובדים אלה נמצאים במקום בגפם, ועוברי האורח המצויים בסביבתם הם מעטים. לא אחת מותקפים 'עובדי הלילה' על ידי יחידים או קבוצות אשר שמו להם למטרה להשיג 'כסף קל' ביודעם שהעובד נמצא לבדו ולא יתנגד למתן הכסף כאשר חייו ושלמות גופו מונחים על הכף. מעבר לנזק הפיזי שגורמים התוקפים לעובדים, הפגיעה הנפשית לנוכח הטראומה שעברו ותחושת חוסר האונים בה הם מצויים הינן גבוהות במיוחד. [...] על בית המשפט לתרום את חלקו ללוחמה בתופעה זו. רשת ההגנה שיכול לספק בית המשפט מתבטאת בהחמרת הענישה שיטיל על מפרי החוק בעניין זה ושתגשים את תכליות ההרתעה והגמול".

 

9.  אשר לנסיבות ביצוע העבירות, נתתי דעתי לכך שהאירוע התרחש בשעת לילה (22:00) בחנות נוחות בתחנת דלק, כאשר הנאשם הגיע עם שני אחרים ברכב כשהוא רעול פנים. נתתי דעתי לכך שהנאשם אחז בידו במקל, דרש ואיים על המתלונן שלא יעשה דבר בעוד הוא והאחר גנבו חפיסות סיגריות בשווי אלפי שקלים והכניסו אותן לשקית. נתתי דעתי לדרישת הנאשם מהמתלונן לפתוח את הקופה ולכך שבשל תושיית המתלונן הוא הצליח ללחוץ על לחצן המצוקה. עצם העובדה שהנאשם הגיע למקום כשהוא רעול פנים ומצויד במקל מלמדת על תכנון מוקדם. העבירות לא בוצעו בתחכום, לא נעשה שימוש בנשק חם, המתלונן עצמו לא הותקף באופן פיזי ולא נגרמו לו חבלות. עם זאת, נתתי דעתי לפוטנציאל הנזק שהיה עלול להיות חמור בהרבה הן בהיבט החומרי והן בהיבט הפיזי, אלמלא המתלונן היה לוחץ על לחצן המצוקה והנאשם וחבריו לא היו עוזבים את המקום. אמנם המתלונן לא העיד בפני על הנזק הנפשי הקונקרטי שנגרם לו, עם זאת, וכפי שצוטט לעיל מפי בית המשפט העליון, ככלל עבירות מסוג זה שעבר הנאשם, גורמות לטראומה ותחושות חוסר אונים אצל נפגעי העבירה.

הנאשם יכול היה להבין את מעשיו ולהימנע מהם, אין אינדיקציה להשפעה של אחרים עליו. חלקו של הנאשם באירוע הוא מהותי ומשמעותי, הוא זה אשר אחז במקל, איים על המתלונן ודרש ממנו לא לעשות דבר ובהמשך לפתוח את הקופה, והוא (כמו גם האחר) הכניס את הסיגריות שגנבו לשקית.

 

10. אשר לפסיקה הנוהגת, ככלל בעבירות אלו מוטלים עונשי מאסר בפועל, לתקופת שאינן מאוד ארוכות. ישנם פסקי דין רבים בעבירות של דרישת נכס באיומים וגניבה, אשר נבדלים ביניהם בנסיבות ביצוע העבירה.

 

פסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה:

· ע"פ 1938/13 רפיק גרבאן נ' מדינת ישראל (27.2.14): המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של דרישת נכס באיומים והחזקת סכין לפי סעיפים 404 סיפא ו- 186(א) לחוק העונשין. המערער הגיע למכולת כשהוא מצויד בסכין מטבח באורך 30 ס"מ, פנה לעובדת ודרש ממנה כסף מזומן. כשהיא סירבה, הוציא המערער את הסכין מבגדיו הניפה כלפי העובדת איים להרוג אותה ודרש שתיתן לו את הכסף. בעלה של העובדת נכנס לחנות, נטל את הסכין מידיו של המערער. המערער נפל ארצה, קם ועזב את המקום. בית המשפט המחוזי לא קבע מתחם עונש הולם וגזר על המערער 36 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 3,000 ₪. בית המשפט העליון העיר על כך שלא נקבע מתחם אך ציין שהעונש שנגזר הולם את נסיבות העניין.

 

הנסיבות בעניין גרבאן חמורות מהנסיבות שבפני שכן גרבאן הורשע גם בהחזקת סכין, תוכן האיום חמור יותר ואף נעשה שימוש בסכין במהלך האיום, עם זאת, לאור התערבות הבעל, האירוע הסתיים ללא נזק ברכוש, בעוד בענייננו הנאשם אף גנב רכוש. שם המאשימה עתירה למתחם גבוה יותר 3-5 שנים ומדובר במי שעברו מאוד מכביד.

· ת"פ (מחוזי מרכז) 73037-01-23 מדינת ישראל נ' גסולקר (17.7.23): הנאשם הורשע במסגרת הסדר דיוני בעבירה של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין. הנאשם פתח את דלת רכבה של המתלוננת עת האטה נסיעתה לצורך פנייה בכביש, והורה לה לצאת מהרכב. משלא הגיבה לדבריו, חזר הנאשם על דבריו מספר פעמים עד שחשף בפניה אקדח גנוב מסוג CZ שנשא על גופו, כשהוא טעון במחסנית עם תחמושת מתאימה, כשדרך התנהלותו מעידה על כוונה לעשות בו שימוש, ולו כדי לאיים על המתלוננת. עובר אורח אשר נסע באותו מקום, הכיר את הנאשם, עצר את רכבו, ניגש לרכבה של המתלוננת, שאל לשלומה, היא זעקה "משטרה" והנאשם עזב את המקום. בית המשפט קבע כי נסיבות המעשים משיקות לעבירת השוד, קבע מתחם שנע בין 15-32 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית וגזר על הנאשם, שהינו בעל עבר פלילי קודם, 18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 2,000 ₪ למתלוננת.

 

עניינו של גסולקר חמור מענייננו, שכן גסולקר החזיק אקדח טעון אותו חשף במהלך האיום. הנאשם שבפני לא החזיק אקדח.

 

· ת"פ (מחוזי באר שבע) 19956-05-21 מדינת ישראל נ' אברהם טובול (3.10.22): הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון, ללא הסכמה עונשית, בביצוע עבירה של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין. הנאשם נכנס למכולת כשהוא עוטה מסכה כירורגית, ניגש אל הקופאי אחז בקופת צדקה כנשק קר, ואיים על הקופאי שיפתח את הקופה. הקופאי פתח את הקופה והנאשם גנב מתוכה מספר אלפי שקלים ונמלט. שירות המבחן המליץ על ענישה בדמות של"צ ללא עונש מוחשי אחר כדי לא לפגוע בפרנסתו. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10-24 חודשי מאסר, תוך שהפנה לרקע ביצוע העבירה (חרפת רעב על רקע עוני, בתקופת הקורונה). בית המשפט ציין כי הנאשם אדם נורמטיבי סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי קרבי מלא וכן משרת במילואים, ולאור סיכויי השיקום חרג ממתחם העונש ההולם והטיל על הנאשם 180 שעות של"צ, מאסרים על תנאי ופיצוי בסך 2,500 ₪ למתלונן.

 

עניינו של טובול קל יותר מענייננו, שכן שם העבירה בוצעה על ידי הנאשם לבד, כשהוא לא הגיע למקום עם מקל, אלא אחז בקופה שנמצאה במקום. שם העבירה בוצעה על רקע חרפת רעב. בענייננו, מדובר בנאשם שהגיע עם שניים נוספים, תוך שהצטייד במקל מבעוד מועד.

 

· ת"פ (מחוזי תל אביב) 29751-05-21 מדינת ישראל נ' נועם טסמה (18.1.22): הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בשני אישומים: אישום ראשון בגין עבירות של דרישת נכס באיומים תוך שימוש בנשק קר, לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין, ואישום שני בגין עבירות של תקיפה וגניבה לפי סעיפים 379 ו- 383(א)(1) +384 לחוק העונשין. באישום הראשון, הנאשם והקטין שעמו הבחינו במתלונן, סטודנט לאומנות אשר צילם פרחים במקום, ניגשו אליו והטיחו בו שמצלם שטח בו נמצא מחבוא סמים בבעלותם, דרשו שיציג את התמונות שצילם, הודיעו לו שהוא "קנוס" ודרשו שישלם להם סך של 1,500 ₪ או שהוא ייפגע, כל זאת כשהקטין נצמד אליו מאחור ומצמיד דבר מה לגבו, במטרה ליצור רושם שמצמיד אליו סכין. המתלונן בשל חששו, נסע עם השניים לסניף הבנק, משך מחשבונו 500 ₪ ומסר לנאשם. באישום השני, שהתרחש יום למחרת, הנאשם והקטין צעדו בתל אביב, הנאשם נכנס לבית מרקחת. הרוקחת האחראית (המתלוננת), ביקשה מהנאשם להמתין והלכה להביא לו מסיכה כירורגית. הנאשם קילל את אחת העובדות שעמדה סמוך. המתלוננת שבה מסרה לנאשם את המסכה והוא ניסה להיכנס למקום בו נמצאת הקופה, אך זו מנעה ממנו ודרשה לעזוב. הנאשם יצא אך נכנס בחזרה התקרב במהירות ופתח הקופה חרף התנגדות המתלוננת, ונטל מתוכה 250 ₪ תוך שהמתלוננת מנסה לסגור הקופה על מנת למנוע ממנו לגנוב כסף נוסף. הנאשם עזק את המקום כשבדרכו החוצה תקף את המתלוננת בכך שריסס לעבר פניה גז מדמיע. בגין האישום הראשון בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 14-30 חודשי מאסר. בגין האישום השני נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 16 חודשים. בית המשפט גזר על הנאשם 19 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 500 ₪.

 

עניינו של טסמה חמור יותר מעניינו של הנאשם שבפני שכן מדובר בשני אירועים חמורים שבוצעו יום אחרי יום, כלפי שני קורבנות שונים. כאשר ביחס לראשון נעשה שימוש בחפץ שטיבו לא ידוע אך יצר רושם כי מדובר בסכין. באירוע השני הנאשם אף תקף המתלוננת באמצעות גז מדמיע.

 

· ת"פ (מחוזי חיפה) 51065-03-14 מדינת ישראל נ' אברהם (27.7.14): הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון (לאחר שכבר נשמעו 8 עדי תביעה ובהם המתלונן) בעבירות של דרישת נכס באיומים לפי סעיפים 404 סיפא ו-29 לחוק העונשין, וגניבה לפי סעיף 384 לחוק. הנאשם הגיע ביחד עם אחר לתחנת דלק, כשהם רעולי פנים ומצוידים במברג וסכין. השניים נגשו למתלונן הניפו כלפיו את הסכין והמברג ואיימו בצעקות שייתן להם הכסף שברשותו. המתלונן הוציא מכיסו כ-400 ₪, מסר להם והם ברחו מהמקום. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18-42 חודשי מאסר וגזר על הנאשם, לאור עברו המכביד, 30 חודשי מאסר, מאסרים על תנאי ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן.

 

עניינו של אברהם דומה לעניינו של הנאשם, בעניין אברהם היקף הגניבה היה מעט קטן יותר, אך שם גם הנאשם וגם האחר החזיקו בנשק קר בדמות סכין ומברג, ובכך האירוע מעט חמור יותר.

 

פסקי הדין אליהם הפנתה ההגנה:

· ת"פ (מחוזי ב"ש) 28148-03-25 מדינת ישראל נ' לוי שימשילשוילי (9.7.25): הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של דרישת נכס באיומים וגניבה לפי הסעיפים 404 רישא ו-384 לחוק העונשין. הנאשם הגיע לחנות אסף מוצרים והניחם בקופה. המתלוננת חישבה את סכום המוצרים, הנאשם ושאל אם הסכום הגיע ל-600 ₪ והמתלוננת השיבה בחיוב. הנאשם הכה באגרוף את המתלוננת בכתפה, נכנס אל מאחורי הדלפק ודרש ממנה להביא לו סיגריות בכוונה לגנבן. המתלוננת דרשה מהנאשם לעזוב את המקום והוא המשיך לתקוף אותה בכך שדחף אותה, אחז בראשה, והוסיף להכותה במכת אגרוף בגבה, ובתוך כך אמר לה "אני אזיין אותך, אני אזיין את כולכם תביאי את הסיגריות לא משלם", והכל על מנת לגנוב את המוצרים. המתלוננת נעתרה לדרישתו והנאשם נטל שקית מוצרים ו-5 קופסאות סיגריות ועזב את המקום מבלי לשלם. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10-20 חודשי מאסר וגזר על הנאשם 11 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 2,000 ₪ למתלוננת.

 

אמנם בעניינו של שימשילשוילי, הנאשם תקף את המתלוננת, מה שלא קרה בענייננו, אלא ששם מדובר בעבירה שלא בוצעה ביחד עם אחר, ללא שימוש בנשק קר ובהתאם יוחסה הוראת חיקוק קלה יותר אשר העונש המירבי שנקבע בצידה עומד של 5 שנות מאסר, בעוד לנאשם שבפני יוחסה עבירה שהעונש המירבי שבצידה הוא 10 שנות מאסר.

· ת"פ (מחוזי ב"ש) 33510-07-23 מדינת ישראל נ' אלאטרש (27.2.25): הנאשם הורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות של דרישת נכס באיומים והדחה בחקירה לפי סעיפים 404 רישא ו- 245(ב) לחוק העונשין. שם המתלונן הוסע על ידי הנאשם ובשלב מסוים הנאשם ירד לשביל עפר, הוציא תרסיס גז מדמיע, דרש מהמתלונן שיוציא את ארנקו וימסור לו אותו, לקח מארנקו של המתלונן 400 ₪, איים עליו שירצח אותו אם יפנה למשטרה, הורה לו לרדת מהרכב, נסע מהמקום, בהמשך זרק מחלון הרכב את תעודת הזהות של המתלונן ואת הארנק כשהוא ריק מכסף. המתלונן איתר לאחר מכן את הרכוש שנזרק ודיווח למשטרה על שארע. המאשימה עתרה שם למתחם שנע בין 12-30 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית. ההגנה עתרה למתחם שמתחיל בעבודות שירות. בית המשפט קבע שהמתחם לו עתרה המאשימה הוא מתחם ראוי והולם, ואולם נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, משפחה אשר תומכת בשיקומו, אפשרות כי המאסר יסכל את גיוסו לצה"ל, מצדיקות חריגה משמעותית מהמתחם משיקולי שיקום. לפיכך, גזר על הנאשם 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן.

 

עניינו של אלאטרש, על אף שכלל הרשעה גם בעבירה של הדחה בחקירה, הוא קל יותר מבענייננו, שכן אלאטרש פעל לבד, ללא שימוש בנשק קר (הגם שהוציא גז מדמיע), וכאמור, העונש המירבי בעבירה שיוחסה לו עומד על מחצית העונש המירבי בעניינו של הנאשם שבפני.

 

11.  לאור כל המפורט לעיל, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות, לערכים המוגנים, למידת הפגיעה בהם ולפסיקה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות שבפני נע בין 14-28 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

 

גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם

 

12.  בעניינו של הנאשם לא מצאתי הצדקה לחרוג לחומרה או לקולה ממתחם העונש ההולם, הצדדים אף לא עתרו לחריגה כאמור. בעניינו של הנאשם לא התבקש ולא הוגש תסקיר מאת שירות המבחן.

 

 

 

 

13.  בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את הנתונים הבאים:

·  זקפתי לזכות הנאשם את העובדה שבחר להודות ולקחת אחריות על מעשיו בהזדמנות ראשונה. התנהלותו הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי, לרבות חיסכון בצורך לזמן את המתלונן לעדות.

·  זקפתי לזכותו של הנאשם את היותו נעדר עבר פלילי.

·  נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שהוצגו בפני, לגילו הצעיר, לתפקידו המרכזי בפרנסת משפחתו הגרעינית, למצבו הכלכלי הקשה והעדר יכולת להיתמך מבחינה כספית.

·  לקחתי בחשבון את שיקולי הרתעת היחיד והרבים בגדרו של המתחם.

אין בידי לקבל את טיעוני ב"כ הנאשם לפיהם אין צורך בהרתעת הנאשם, שכן הוא אינו רצידיוויסט, ואין צורך בהרתעת הרבים כי לא הוכח שמדובר במכת מדינה.

בשים לב שהנאשם נעדר הרשעות קודמות, אתן לשיקולי הרתעת היחיד משקל נמוך.

אשר להתרעת הרבים, המחוקק לא התנה בסעיף 40יז לחוק העונשין את הצורך בהרתעת הרבים, רק במקום בו עסקינן במכת מדינה. ראו דברי בית המשפט העליון בע"פ 1938/13 רפיק גרבאן נ' מדינת ישראל (27.2.14): "..בית המשפט מחויב להגן על הקורבנות ולהטיל ענישה מרתיעה שתסייע במיגור תופעה מעין זו...", ובע"פ 4812/12 סעדייב נ' מדינת ישראל (11.4.13): "על בית המשפט לתרום את חלקו ללוחמה בתופעה זו. רשת ההגנה שיכול לספק בית המשפט מתבטאת בהחמרת הענישה שיטיל על מפרי החוק בעניין זה ושתגשים את תכליות ההרתעה והגמול".

 

14.  לאחר שלקחתי בחשבון כל אלה, מצאתי הצדקה לגזור את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו ממש.

 

15.  אשר לרכיבים הכספיים, למרות מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם מצאתי הצדקה לחייבו בפיצוי למתלונן, כמו גם בקנס שכן העבירה בוצעה לטובת רווח כלכלי, ועל כן יש חשיבות בהטלת קנס. עם זאת, אתחשב בגובה הפיצוי והקנס לאור המצב הכלכלי.

 

16.  סוף דבר, לאור האמור מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

 

א.  16 חודשי מאסר בפועל.

מתקופת המאסר ינוכו ימי מעצרו של הנאשם בקשר עם תיק זה.

 

ב. 9 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר

עבירות רכוש או אלימות מסוג פשע.

 

ג.  4 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר

עבירות רכוש או אלימות מסוג עוון.

 

ד. קנס בסך 1,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

 

הקנס ישולם ב -2 תשלומים חודשיים רצופים ושווים. תשלום ראשון לא יאוחר מיום 1.7.26.

 

ה.  פיצוי למתלונן י.א.ע. בסך של 2,400 ₪.

הפיצוי ישולם ב - 3 תשלומים חודשיים רצופים ושווים. תשלום ראשון לא יאוחר מיום 1.4.26.

 

כל תשלום יזקף ראשית לכל על חשבון הפיצוי.

המאשימה תחזיר הטלפון הנייד לנאשם, ולגבי שאר המוצגים יעשה על פי שיקול של רשם המוצגים.

 

זכות ערעור כחוק.

 

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"ו, 08 ינואר 2026, במעמד הצדדים.