5. סעיף 6(א) לחסד"פ קובע כי: "יידון נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם". מדובר בשתי זיקות חלופיות להקניית סמכות מקומית.

6. עבירת החזקת נכס חשוד כגנוב, על פי סעיף 413 לחוק העונשין, היא עבירה מסוג "החזקה", שבה היסוד העובדתי מתמקד בשליטתו של אדם בנכס, ומקום ביצוע העבירה הוא המקום שבו קיימת לנאשם היכולת הממשית לקבוע את גורלו הפיזי של החפץ.

7. בהקשר זה יש לערוך הבחנה בין מקום ביצוע עבירת הגניבה, עבירה בה לא הורשע הנאשם, לבין מקום ביצוע עבירת ההחזקה. מקום גניבת הרכוש המקורי אינו מקים כשלעצמו סמכות מקומית לעבירת החזקה, אלא אם הנאשם מואשם גם בגניבה עצמה או אם "מקצת העבירה" של ההחזקה בוצעה במקום הגניבה, אך כדי ש"מקצת העבירה" תקנה סמכות מקומית, הזיקה צריכה להיות קשורה למעשה ההחזקה עצמו (כגון הובלת הנכס ממקום למקום), עובדה אשר איננה מופיעה בכתב האישום.

8. במקרה שבפנינו, כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב בלבד, ולא עבירת גניבה. על פי כתב האישום, הנאשם מתגורר ברמלה, ושם גם נמצא הרכוש החשוד כגנוב. רמלה נמצאת בתחום השיפוט של מחוז מרכז.

9. המאשימה טוענת כי הגניבה המקורית של הרכוש אירעה באילת. אולם, כפי שפורט לעיל, מקום הגניבה המקורית אינו מקנה סמכות מקומית לבית המשפט באילת לעבירת ההחזקה המיוחסת לנאשם, אלא אם כן הוכחה זיקה עובדתית המהווה "מקצת העבירה" של ההחזקה באילת.

10. בכתב האישום וכן מטענות המאשימה, לא עולה כל אינדיקציה לכך שפעולת ההחזקה או כל חלק ממנה בוצע באילת על ידי הנאשם. הזיקה היחידה לאילת היא מקום הגניבה של הרכוש, אך זו אינה רלוונטית למיוחס לנאשם בכתב האישום דנן. לפיכך, הן מקום מגוריו של הנאשם והן מקום ביצוע עבירת ההחזקה, כפי שהיא מתוארת בכתב האישום, הינם ברמלה, הנמצאת בתחום השיפוט של מחוז מרכז.

סוף דבר

11. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את טענת הנאשם בדבר היעדר סמכות מקומית לבית משפט השלום באילת, ומורה על העברת הדיון בתיק זה לבית משפט השלום במחוז מרכז.

12. הדיון הקבוע בפניי ליום 10.02.26 מבוטל.

13. המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לנשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, לצורך ניתוב התיק למותב מתאים.

החלטה זו תישלח לצדדים.

ניתנה היום, ח' שבט תשפ"ו, 26 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.