1

            הנאשמים עותרים לגילוי ראיה, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, תשל"א-1971, בעניין ראיות חסויות שצוינו בתעודת חיסיון שהוצאה על-ידי השר לביטחון פנים ביום 20.11.14.

על-פי הסכמת הצדדים הוגשו הראיות החסויות לעיוננו, ונתקבלו הסברים מהמדינה, במעמד צד אחד, בדבר הטעמים העומדים ביסוד החיסיון. ההסברים נמסרו הן בכתב - במצורף לחומר החסוי, והן בעל-פה - במהלך מספר דיונים שהתקיימו במעמד צד אחד.

במהלך הדיון בבקשה, בעקבות הערות ושאלות מצד בית-המשפט, הודיעה ב"כ המאשימה כי תסכים לקבלת העתירה, בכל הנוגע לחשיפת העובדה שבפעולת דיבוב שביצע המדובב שי בוזגלו, נכח גם מדובב נוסף רועי ואזנה; וכך אנו מורים.

2

לאחר בחינת הראיות החסויות והטעמים העומדים ביסוד החיסיון, הגענו למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בעניינה של פעולת החקירה המופיעה ב"חוצץ ב" בקלסר החומר החסוי השני (קלסר ב), זאת בזיקה למסמך מיום 11.9.14 שעה 20:43. לנוכח העובדה שהתשתית הראייתית העומדת ביסוד הגשת כתב-האישום, מתבססת בעיקרה על אמרות שנשמעו מפי הנאשמים על-ידי מדובבים, ולאור מהות החומר החסוי כמו-גם איכותו (ובעניין איכות החומר אנו מפנים למשל לעמודים שסומנו על-ידינו א-ב בחוצץ השני) - סבורים אנו כי ייתכן שחשיפת החומר החסוי האמור, עשויה לסייע להגנת הנאשמים; ובהקשר זה כבר נפסק, כי אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד יוכל הלה לנצל את החומר לצורך היערכותו של הנאשם לקראת הגנתו במשפטו. סבורים אנו, כי באיזון שבין פוטנציאל ההגנה האמור, לבין האינטרס הציבורי החשוב העומד ביסוד הוצאת תעודת החיסיון, גובר בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן האינטרס הראשון על האחרון; וכי בנסיבות העניין הצורך לגלות את הראיה האמורה לשם עשיית צדק, עדיף מן העניין שלא לגלותה.

באשר לכל יתר המסמכים החסויים, הידיעות החסויות, כמו-גם השיטות והאמצעים שננקטו בחקירה, כמפורט בתעודת החיסיון - נחה דעתנו, כי אין בהם כדי להועיל להגנה בכל דרך; וכי הטלת החיסיון לגביהם נדרשת לשם הגנה על האינטרס הציבורי שביסוד הוצאת תעודת החיסיון.

            בשולי ההחלטה נעיר, כי הוצג לפנינו חומר נוסף שאינו נכלל בתעודת החיסיון והחלטתנו איננה מתייחסת לחומר זה.