בפני

כבוד השופטת שירלי רנר

עותרת

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד אפרת גלזר

מהמחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה

נגד

משיבים

 יוסף מטולה

ע"י ב"כ עוה"ד נח אולשה ויפעת זינר

מטעם הסנגוריה הציבורית

פסק דין

1. עתירה בהתאם לסעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן - חוק ההסגרה) להכריז על המשיב בר-הסגרה, לאחר שביום 9.2.22 הורה שר המשפטים בהתאם לסמכותו לפי סעיף זה כי המשיב יובא בפני בית המשפט כדי לקבוע אם המשיב בר הסגרה להונגריה.

בקשת ההסגרה, של ממשלת הונגריה, היא לצורך העמדה לדין של המשיב באשמת ביצוע עבירת ניצול ילדים לזנות עבירה לפי סעיפים 203(1) ו-203(2) לחוק הפלילי ההונגרי, שדינה שלוש שנות מאסר.

רקע

2. על פי בקשת ההסגרה במהלך שנת 2014 יצר המשיב קשר בפייסבוק עם קטינה ילידת 2000 (להלן - הקטינה), ובשני מועדים שונים במהלך השנים 2015-2014 הגיע לבית המעצר לקטינים בו שהתה וקיים עמה יחסי מין תמורת תשלום בחצר המקום תוך שהוא מחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.

ביום 20.5.19 הוציא בית המשפט המחוזי בבודה, בודפשט, צו למעצרו של המשיב בגין העבירה המיוחסת לו.

יריעת המחלוקת

3. על פי העתירה העבירה שמעשיו לכאורה של המשיב מגבשים על פי הדין הישראלי היא של איסור צריכת מעשה זנות מקטין לפי סעיף 203ג לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בעתירה נטען כי העבירה בגינה מתבקשת ההסגרה היא עבירת הסגרה לפי סעיף 2(א) לחוק ההסגרה ולפי סעיף 2(1) לאמנה (האמנה האירופית בדבר הסגרה, כתבי אמנה 647, כרך 17, עמ' 87) כאשר תנאי סעיף 2א לחוק מתקיימים ואילו הסייגים הקבועים בסעיף 2ב אינם מתקיימים.

4. ב"כ המשיב לא חלקו על כך כי העבירות בגינן מתבקשת הסגרת המשיב הן עבירות הסגרה לפי סעיף 2(א) לחוק ההסגרה.

ב"כ המשיב טענו לאי קיום תשתית ראייתית מספקת לבקשת ההסגרה וכי בנסיבות מתקיים סייג להסגרה שעניינו התיישנות. עוד נטען כי לא ניתן להורות על הסגרתו של המשיב משהחקירה בעניינו לא נסתיימה והתיק לא בשל להגשת כתב אישום.

הראיות

טענות הצדדים

5. בעתירה נטען כי הראיות המצויינות בבקשת ההסגרה ובחומר המשלים לבקשת ההסגרה היו מספיקות כדי להעמיד את המשיב לדין על מעשיו בישראל ובכך נתמלאה הדרישה שבסעיף 9(א) לחוק ההסגרה.

ב"כ העותרת היפנתה להודעותיה של הקטינה בהן חזרה על גירסתה, להודעת אחותה הבכורה של הקטינה, להודעה ולדו"ח שיחה טלפונית שנערכה בנוגע לזהותו של המשיב וכן לעדותו של חוקר במחלקת החקירות להגנת ילדים ונוער במשטרת בודפשט שתיאר בעדותו את השתלשלות החקירה והראיות שנאספו.

6. לטענת ב"כ המשיב הראיות שעל בסיסן הוגשה בקשת ההסגרה, אינן מקיימות את הרף של "אחיזה לאישום". נטען כי הגם שאין צורך בשלב זה להכריע במהימנות ומשקל ראיות, ההלכה היא כי על בית המשפט לבחון שלא מדובר בראיות מופרכות או חסרות ערך על פניהן. בענייננו כל חומר הראיות מושתת על עדות המתלוננת המתארת אירוע שהוא מופרך על פניו - פגיעה בתוך מוסד נעול הומה קטינים ואנשי צוות על ידי אדם זר שאין כל תיעוד לכניסתו ויציאתו מהמקום. החוקר אמנם מתאר כי דיבר עם קטינה נוספת אך עדותה אינה בתיק וכלל לא ברור כי מדברת על אותו אדם. העובדה שהמתלוננת נראתה עם כסף לא די בה, מה גם שבפעם השניה מדובר היה ביום הורים.

עוד נטען כי תצהיר החוקר הוא עדות מפי השמועה ובשונה מהאמנה עם ארצות הברית לא נעשה באמנה הרלוונטית לענייננו תיקון הקובע כי בהליכי הסגרה תצהירים יהיו קבילים גם אם אינם קבילים על פי הדין הישראלי. נטען כי אין גם כל תימוכין אובייקטיביים לפעולות המתוארות בתצהיר החוקר.

מסגרת נורמטיבית

7. סעיף 9(א) לחוק ההסגרה קובע כי:

"הוכח בשעת הדיון בעתירה לפי סעיף 3 כי המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת, או כי יש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל וכי נתמלאו שאר התנאים הקבועים בחוק להסגרתו - יכריז בית המשפט, כי המבוקש הוא בר-הסגרה".

ההלכה היא כי "אין צורך להכריע האם יש בחומר הראיות כדי להוביל להרשעת המבוקש, אלא די בקיומה של "אחיזה לאישום", קרי, ראיות שיש בהן כדי להצדיק את המשך בירור אשמתו של המבוקש במדינה המבקשת להעמידו לדין" (ר' ע"פ 6003/19 אריה גרינס נ. היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 17). "בדיקת הראיות הנדרשת בהליכים כגון דא היא בסיסית ומינימלית...תפקיד הבדיקה כאן הוא לוודא כי ישנו בסיס ראייתי ראשוני אשר בהסתמך עליו ניתן לפתוח בהליך משפט פלילי במדינה הזרה" (עה"ס 6170/18 קאזרו נ. היועמ"ש, פיסקה 6). "...בית המשפט אינו נדרש לערוך בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית ולהכריע האם יש בה כדי להוביל להרשעת המבוקש. כל שנדרש בית המשפט הוא לבחון האם קיימות ראיות המצדיקות להמשיך את הבירור הפלילי בעניינו של המבוקש בצו ההסגרה ושאינן חסרות ערך על פניהן" (ר' עה"ס 7463/21 תאופיק נאסרה נ. היועמ"ש, פיסקה 20).

דיון והכרעה

8. בהודעה שמסרה הקטינה ביום 16.3.2015 היא מתארת כיצד יצר עמה אדם בשם ג'ו הבר קשר בפייסבוק ואמר שמכיר את אחותה. היא הסכימה להיפגש עימו לאחר שאמר כי מכיר מי שיוכל לתקן את המחשב שלה. היא עלתה לדירתו והוא ניסה לגעת בה אך היא התרחקה ממנו ועזבה את הדירה תוך שהיא משאירה את המחשב אצלו. לאחר כשלושה ארבעה חודשים היא יצרה עמו קשר בשל המחשב והוא אמר לה שמסר אותו לאדם בשם אודיס פרי אותו הכירה שכן היה חבר של אריקה שהתגוררה בעבר במוסד בו התגוררה.

לאחר מכן הוא הציע לה לשלם לה 10,000 HUF תמורת יחסי מין. היא הסכימה כי אמר לה שגם אחותה עשתה זאת עימו תמורת כסף.

היא לא יכלה אותה עת לעזוב את המוסד, והוא הגיע למוסד בסוף שבוע אחד בשנת 2014. היא סיפרה לחברותיה מוניקה וקלאודיה שהוא יגיע, שהיא חוששת ושישגיחו. כשהגיע הם הלכו מאחורי מבנה בחלק האחורי של המוסד, הוא אמר לה להסתובב, להפשיל את מכנסיה ולהתכופף והוא החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. הוא נתן לה בתמורה את הכסף שהבטיח וביקש אחר כך בפייסבוק שתשלח לדירתו את אחת מהילדות במוסד ושהוא יעביר לה כסף בתמורה. היא לא עשתה זאת.

כשבועיים לאחר האירוע הראשון הוא אמר שרוצה פעם נוספת להיפגש עימה, וכי הפעם ישלם לה רק 3000-4000 HUF. היא אמרה לו שזה לא רעיון טוב במיוחד בסוף השבוע בו אביה ואחיה יבואו לבקרה אך הוא הגיע בכל זאת ואמר שלא יעזוב עד שיעשו משהוא. לעדותה מאחר והיא חששה שאביה ואחיה יראו משהוא אמרה לו לעשות זאת מהר וכך היה כמו בפעם הראשונה והוא שילם לה 3000 HUF.

את הכסף הוציאה יחד עם חבריה - מנו, קריסטין וג'וזף להם רק סיפרה שקיבלה את הכסף תמורת שיחה עם האיש.

בעדות נוספת מיום 11.7.2015 היא משיבה שאינה יודעת לאמר במדוייק מתי אירעו האירועים אך היא היתה בריתוק מאז אוגוסט האחרון והקשר שיצר עימה ג'ו הבר בפייסבוק היה לאחר מכן, היא חושבת שבסתו. עוד חזרה על כך כי קיימה עימו יחסי מין פעמיים בתמורה לסכומים אותם נקבה בעדותה הראשונה וכי פער הזמנים בין שני המקרים היה להערכתה כ-4-3 שבועות. היא חזרה על כך שבפעם השניה אמר לה שלא יעזוב עד שיתרחש ביניהם משהוא.

בעדות שלישית מיום 18.8.2015 היא עומדת מאחורי עדויותיה הקודמות.

9. במהלך עדויותיה של הקטינה נערך לה מסדר זהוי תמונות והיא אינה מזהה בהן את המשיב (אשר אינו כלול בהן על פי עדות חוקר המשטרה). במסדר זהוי תמונות נוסף מיום 8.12.2015, הכולל את תמונתו של המשיב הקטינה מזהה את תמונת המשיב כג'ו הבר.

10. אחותה הגדולה של הקטינה, בטינה, מסרה בעדותה מיום 25.3.2015 שג'ו הבר הוא מכר שלה מזה כשנתיים וששמו האמיתי Joci. היא עצמה קיימה עימו יחסי מין. היא העידה כי אחותה הקטינה מסרה לה דברים סותרים לגבי הקשר שלה איתו. פעם אחת אמרה לה שהוא הציע לה 10,000 HUF בתמורה למין אך הקטינה לקחה את הכסף ועזבה ופעם אחרת סיפרה שהיה משהוא ביניהם.

11. החוקר גאבור יאקאב מסר בעדותו בפני בית המשפט ביום 14.8.19 את השתלשלות החקירה והעדויות שנגבו. הוא גבה את עדויותיה של הקטינה אשר על פי עדותו לא הורשתה לעזוב את המקום ואף היתה באיזוק אלקטרוני. בד בבד הוא מתאר כי לא היה שרות קבלה במוסד כך שהמבצע יכול היה להיכנס לשטח (עמ' 2). הוא חקר את חבריה של הקטינה - קלאודיה, מוניקה, וג'וזף אשר לדברי הקטינה ראו את הפוגע במקום.

לדבריו קלאודיה העידה שהיא ראתה בחורף את הקטינה משוחחת במוסד עם אדם לא ידוע כאשר גם מוניקה היתה איתה. שתיהן דאגו כי הקטינה סיפרה להן שמדובר בסרסור של אחותה הגדולה ביטניה. לאחר מכן הקטינה ואותו אדם אמרו לקלאודיה ולמוניקה ללכת כך שהן לא יכלו לראות מה הם עשו אך האיש לא נשאר זמן רב והקטינה הראתה להם את הסך של 10,000 HUF שקיבלה ממנו.

לדבריו מוניקה מסרה גירסא דומה והוסיפה ששתיהן נכחו בקירבת מקום בשל חששה של הקטינה כי תיחטף. הקטינה הייתה אז עם אזיקי רגליים.

שתיהן מסרו כי הקטינה לא סיפרה להן עבור מה הכסף.

12. לדבריו ג'וזף (קטין) סיפר כי הוא והקטינה דיברו על השגת כסף, הקטינה אמרה לו כי היא יודעת ממי לקבל, כי אותו אדם הגיע למוסד והוא ראה אותו בתקופה שלקטינה היו אזיקי רגליים. גם כריסטיאן (קטין) סיפר כי המתלוננת הראתה לו ולאחרים כסף שהיא קיבלה מאדם שביקר אותה בתקופה שהיו לה אזיקי רגליים.

13. החוקר יאקאב מתאר כי פרנץ מרודי הוא שזיהה בחקירתו את המשיב עמו יש לו היכרות ארוכה, כמי שהמתלוננת לכאורה נתנה לו מחשב.

בדו"ח מיום 3.11.2015 הוא מתאר כי במהלך החקירה עלתה זהותה של אריקה כמי שהכירה את הקטינה וגם אדם בשם אודיס פרי המכיר את הפוגע. בשיחת טלפון עימה מאותו מועד היא מסרה שאודיס פרי הוא ככל הנראה פרנץ מרודי ושהיא אינה עוד בקשר איתו לאחר שהחל מערכת יחסים עם בטינה, אחותה של הקטינה.

14. בהודעה מיום 25.11.2015 פרנץ מרודי מתאר כי על פי הנטען הקטינה, אותה הוא מכיר זמן רב והם ידידים טובים, השאילה מחשב נייד לאדם בשם יוסף מטולה אותו הוא מכיר מזה כ-14 שנה וכי על פי הנטען המחשב הגיע אליו (אל פרנץ מרודי) וכך שמו עלה. לדבריו המחשב לא הגיע אליו והוא התקשר למטולה כדי לברר את פשר העניין. האחרון אמר לו שהמחשב אצלו אך הקטינה לא חזרה לקחת אותו. הוא מסר את מספר הטלפון של מטולה אשר שמור אצלו כ-Joci. הוא זיהה בתמונה שבתעודת זהות את יוסף מטולה.

15. יש בחומר שפורט לעיל כדי לספק "אחיזה לאישום".

יחסי המין עצמם מתוארים בעדותה העקבית בעניין זה של הקטינה. המפגש עם הפוגע בין כתלי המוסד נתמך במפורט בעדותו של החוקר בכל הנוגע להודעותיהן של קלאודיה, מוניקה וג'וזף אשר ראו את הקטינה עם אדם זר בעת הרלוונטית. המפורט בכל הנוגע להודעותיהן של קלאודיה ומוניקה משתלב עם עדותה של הקטינה ולפיה ביקשה מהן להישאר באזור לאחר חששה ממפגש עם הפוגע.

קבלת הכסף מאת הפוגע עולה, נוסף על עדותה של הקטינה גם מעדותה של בטינה, אחותה של הקטינה ונתמכת גם במפורט בעדותו של החוקר בכל הנוגע להודעותיהם של קלאודיה, מוניקה, ג'וזף וכריסטיאן.

16. זהותו של המשיב כפוגע עולה מעדותו של פרנץ מרודי בכל הנוגע לזהויו כמי שלדברי הקטינה מסרה לו את המחשב קודם להגעתו למוסד וכן מזהויו על ידי הקטינה במסדר זהוי תמונות כפוגע לאחר שלא זיהתה אותו במסדרי זהוי תמונות קודמים כשלא הוצגה לה תמונתו.

17. הטענה בדבר אי היתכנות האירוע דינה להידחות. על פי עדות החוקר בעת הרלוונטית כלל לא היה שרות קבלה במוסד. עדות זו עולה בקנה אחד עם העובדה שלקטינה היו בעת הרלוונטית אזיקי רגליים, נתון שלכאורה משמיע שאין המדובר במוסד נעול. נוכחותו של אדם לא מוכר במקום עם הקטינה עולה מהמפורט בהודעותיהם של קלאודיה, מוניקה וג'וזף. הטענה בדבר אי היתכנות במקום הומה אדם, מעבר לכך שעל פי הנטען המעשים בוצעו בחלק אחורי מאחורי בנין, דינה להתברר במסגרת התיק לגופו. אין בידי לקבל את הטענה כי מדובר באירוע מופרך על פניו.

18. אשר לטענה כי לא ניתן להתבסס על האמור בעדות החוקר.

אכן כטענת ב"כ המשיב במסגרת פרשת חזיזה (ע"פ 8010/07 חזיזה נ. מדינת ישראל) נדונה שאלת קבילותו של תצהיר חוקר מארצות הברית ובין היתר היפנה בית המשפט באותו מקרה לסעיף 10 המתוקן לאמנת ההסגרה בין ישראל לארצות הברית הקובע הוראות מיוחדות לעניין קבילות ראיות לצורך הליכי הסגרה בין שתי המדינות.

עם זאת, אינני סבורה כי יש ללמוד מפסק דין זה כי בהיעדר תיקון לאמנה הרלוונטית, אין לקבל תצהיר חוקר שנגבה במדינה זרה. בפסק הדין הובהר, ללא קשר לתיקון לאמנה, כי "הכללתם של תצהירי חוקרים, פרי חקירה שהתנהלה במדינה המבקשת, במסגרת חומר הראיות שהוצג בהליך ההסגרה מתיישבת עם כללי הראיות המקובלים בדיני הסגרה, ויש להתייחס אליהם כראיות קבילות לצורך הליך ההסגרה" (פיסקה 22). הכלל שהודגש בפסק הדין הוא הצורך בהגמשת כללי הראיות המקובלים במסגרת הליך ההסגרה לצורך הגשמת אפקטיביות של הליכים אלו ובשל השוני בסדרי הדין והראיות הנוהגים במדינות השונות (פיסקה 24). הובהר כי "התכלית המרכזית בהוראות ההגמשה של דיני הקבילות הראייתיים בהליכי הסגרה נועד להכשיר אמצעי הוכחה מחוץ לארץ, שהושגו בהעדרם של הצדדים הנוגעים בדבר, וללא חקירה שכנגד מטעמם, או שאינם מקיימים דרישות אחרות המקובלות על פי דין הראיות הפנימי כתנאי לקבילות. ככלל, המונחים "ראיות" ו"עדויות" בסעיפים 9 ו-12 לחוק ההסגרה אינם חופפים בהכרח את משמעותם המקובלת בדיני הראיות במשפט הפנימי. משמעותם דומה יותר במהותה ל"חומר חקירה" כמובנו המקובל לצרכי דיני מעצרים, ובהקשר דומה יש להבין את הדרישה הראייתית ל"ראיות מספקיות" לצורך הסגרה, המעוגנת בסעיף 9 לחוק ההסגרה (פלר, דיני הסגרה, בעמ' 370-1)".

הן מתקנה 12(1) והן מתקנה 15(א) לתקנות ההסגרה (סדרי דין וכללי ראיות בעתירות), תשל"א-1970 (להלן - תקנות ההסגרה) עולה כי בית המשפט רשאי לקבל כראיה עדות שנגבתה במדינה זרה בפני שופט או רשות מוסמכת אחרת בתנאי האימות כפי שנקבעו. אף בעה"ס 6896/20 נקבע כי "בשלב זה של ההליך אין להידרש למשקל הראיות, מהימנותן וקבילותן" (פיסקה 14. ר' גם 6003/19, פיסקה 17). גם התיקון לאמנה עם ארצות הברית עוסק באימות הנדרש לצורך הכשרת ראיות שונות.

19. בענייננו מדובר בעדות חוקר שנגבתה בפני בית משפט בהונגריה, לאחר אזהרה. הפעולות והעדויות המפורטות בה מצטרפות לחומר הגולמי שצורף לבקשת ההסגרה והממלא אחר דרישת האחיזה לאישום.

התיישנות

טענות הצדדים

20. לטענת ב"כ המשיב מתקיים בענייננו סייג להסגרה שעניינו התיישנות (ס' 2ב(א)(6) לחוק ההסגרה). נטען כי במועד המיוחס לביצוע המעשים מדובר היה בעבירת עוון אשר תקופת ההתיישנות בגינה היא של 5 שנים. לפי הצהרת החוקר בבקשה לצו המעצר החקירה הושעתה ביום 3.2.16 ואילו העתירה הוגשה ביום 31.3.22, למעלה משנה לאחר סיום תקופת ההתיישנות.

בתגובת ב"כ המבקשת נטען כי אין המדובר בעבירת עוון אך אין מחלוקת כי תקופת ההתיישנות היא של 5 שנים. עם זאת, נעשו פעולות חקירה העוצרות ולמעשה "מאתחלות" את מרוץ ההתיישנות. פעולותיו של המשיב עצמו הן שהובילו להאטת החקירה ולהקפאתה ועם איתורו של המשיב שבה ממשלת הונגריה ופעלה להסגרתו. לפיכך, משהעבירות המיוחסות למשיב בוצעו בסוף שנת 2014 תחילת 2015 וצו המעצר ופעולות חקירה נעשו במאי ובנובמבר 2019, הרי שהן לפי הדין הישראלי והן לפי הדין ההונגרי טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

ב"כ המשיב טען כי על פי הפסיקה לא ניתן לראות בפעולות שנעשו לאיתורו של המשיב כקוטעות את מרוץ ההתיישנות.

דיון והכרעה

21. סעיף 2ב (א)(6) לחוק ההסגרה קובע כי:

"(א) לא יוסגר מבוקש למדינה המבקשת באחד מאלה:

.....

(6) בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה שנתיישנה או עונש שנתיישן לפי דיניה של מדינת ישראל".

סעיף 9 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי) קובע כי תקופת ההתיישנות בעבירה מסוג עוון (שעונשה עד 3 שנות מאסר) היא חמש שנים.

22. בעת שבוצעו המעשים המיוחסים למשיב, היתה העבירה של "איסור צריכת מעשה זנות מקטין" לפי סעיף 203ג לחוק העונשין, תשל"ז-1977, עבירה שהעונש המקסימאלי בגינה עמד על 3 שנות מאסר (הסעיף תוקן בשנת 2016 והעונש הועמד על 5 שנות מאסר). כיוון שכך, ככל הנראה לא חלקה ב"כ העותרת על כך שתקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי היא של 5 שנים.

המעשים בוצעו על פי הנטען בשנים 2014-2015. על פי הראיות, לרבות עדותה של הקטינה, לא לפני אוגוסט 2014 שאז נאזקה באזיקי רגליים. לפיכך, על פי האפשרות המיטיבה ביותר עם המשיב, חלה לכאורה התיישנות החל מ-1.8.2019.

עם זאת, גם לשיטת ב"כ המשיב לאור הוראות חוק סדר הדין הפלילי כפי שתפורטנה להלן, יש למנות את מרוץ ההתיישנות רק החל מיום 3.2.16, מועד בו החקירה הושעתה לטענתו ולפיכך חלה התיישנות בחלוף חמש שנים מאותו מועד, קרי 3.2.21.

23. סעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי קבע עד לתיקונו בשנת 2019 כי בעבירות פשע או עוון אשר בתוך תקופות ההתיישנות המפורטות בסעיף (א) נערכה לגביהם חקירה, הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מניין תקופות ההתיישנות מחדש מיום ההליך האחרון בחקירה, מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון בבית המשפט.

הוראה זו תוקנה ביום 1.1.2019 כשתחילתה 9 חודשים מיום הפרסום (ר' סעיף 8(א) לתיקון, ס"ח 2780 , 2019, בעמ' 243) כשהיא חלה על עבירות שטרם התיישנו ביום התחילה (ר' שם). על פי התיקון בעבירה מסוג פשע או עוון אשר בתוך תקופת ההתיישנות נערכה לגביה חקירה על פי חיקוק, אמנם יתחיל מניין התקופות ביום ההליך האחרון בחקירה אך תקופת ההארכה הוגבלה בעבירה הרלוונטית לענייננו לשלוש שנים (ר' ס' 9(ג)(1)(ב)). מגבלת הזמן הנוספת לא נקבעה במקרה בו בתקופה המקורית או בתקופה הנוספת הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט (ר' ס' 9(ג1)).

במסגרת התיקון גם הוספו פרקי זמן שלא יובאו בחשבון לעניין תקופת ההתיישנות וביניהם פרק זמן שנמנע מהרשות החוקרת והתביעה להשלים חקירה או להעמיד לדין על אף שהרשויות פעלו בשקידה סבירה להשלמת ההליכים בדרכים אחרות, וזאת מחמת שהחשוד נמצא מחוץ לישראל או שלא ניתן לאתרו בשקידה סבירה, או חשוד המתחמק מהליכי חקירה או העמדה לדין (ר' ס' 9(ג2)(1)(א) ו-(ב)).

הוראת סעיף 9(ד) לחוק סדר הדין הפלילי קבעה עד לתיקונה בשנת 2019 כי הוראת סעיף 9(ג) תחול על עבירת הסגרה שבשלה הוגשה בקשת הסגרה למדינת ישראל וכל פעולה המפורטת באותה הוראה תאריך את תקופת ההתיישנות לאותה עבירה כאילו נעשתה בישראל. במסגרת התיקון משנת 2019 נקבע עקרון דומה.

24. בפרשת מנדרוביץ (ר' ע"פ 2144/08 מנדרוביץ נ. מדינת ישראל) אליה היפנו שני הצדדים נדון נוסחו של סעיף 9 לפני התיקון ושם נקבע כי פעולות שנעשו על ידי רשויות האכיפה בארצות הברית לאחר הגשת כתב האישום לא היוו צעדי חקירה במשמעות סעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי אלא הן אך נועדו להותיר את עניינו של המשיב באותו מקרה תלוי ועומד עד שתתאפשר הסגרתו בהתאם לאמנה בין המדינות.

אכן בפסק הדין נקבע כי יש לפרש בזהירות ובצמצום את שאלת התקיימותם של אירועים מנתקי התיישנות (שם, פיסקה 75). בצד האמור מפסק הדין עולה כי מועד הגשת כתב האישום מהווה "קו פרשת מים" בכל הנוגע למהן פעולות חקירה הקוטעות את מרוץ ההתיישנות ומהן פעולות שנועדו לצורך העמדת המבוקש לדין לאחר הגשת כתב האישום.

וכך נאמר בפסק הדין:

"פעולת חקירה שיש בה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות מתאפיינת, אפוא, בפעולה ממשית המכינה את התביעה הפלילית ומקדמת אותה. עיקרה - באיסוף ראיות. על-פי רוב, פעולה זו מתבצעת לפני הגשת כתב אישום. ביצוע פעולות חקירה לאחר הגשת כתב אישום הוא מהלך שאינו שגרתי, אשר נועד להשלים חקירה שכבר בוצעה כאשר מתגלה חומר חדש, או נפתחים ערוצים חדשים לחקירה שלא היו ידועים קודם לכן, או מקום שהתגלו עדים שלא היו בהישג יד בשלב קודם. פעולות שונות מטעם התביעה לאחר השלמת החקירה, שאינן קשורות לחקירה ולא נועדו לקדמה, לא תיחשבנה פעולות חקירה לצורך הפסקת מירוץ ההתיישנות. ביצוע פעולות שונות על-ידי התביעה בעקבות הגשת כתב אישום, המכוונות לאיתור העבריין או להבאתו לדין אינן מוגדרות כפעולות חקירה. אם פעולות חקירה חדשות נעשות במהלך ההליך השיפוטי, ממילא הן נבלעות בו כאקט הקוטע את מירוץ ההתיישנות, הפותח תקופת התיישנות חדשה רק עם סיום ההליך השיפוטי" (פיסקה 74 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה. ר' גם פיסקאות 77, 79 ו-80 לפסק הדין).

25. ענייננו שונה מפרשת מנדרוביץ. ראשית, בענייננו טרם הוגש כתב אישום ופעולות שנעשו במועדים שונים נועדו לאפשר ולקדם הגשת כתב אישום. כך צו המעצר שהוצא במאי 2019, שנועד לאפשר בשלב ראשון את חקירתו של המשיב שכעולה מעדותו של החוקר גאבור בבית המשפט, אותה עת טרם נחקר. כך עדותו של פרנץ מרודי אשר מזהה ביום 15.11.2019 בפני בית משפט את המשיב בתמונה כג'וזף מטולה (הגם שביצע זהוי כאמור בחקירתו עוד קודם לכן) וכך גם עדותו של החוקר גאבור מיום 14.8.19. לחילופין ניתן לראות בעדויות האמורות אשר כעולה מהן נועדו לאפשר פנייה להליך הסגרה, כהליך מטעם בית משפט במשמעות אותה הוראה (ר' ס' 9(ג1) לחוק סדר הדין הפלילי. השווה פסק הדין בעניין מנדרוביץ, פיסקה 80).

שנית, על פי התיקון מ-2019 החל בענייננו לאור מועד התחילה (מרוץ ההתיישנות החל לשיטת ב"כ המשיב ביום 3.2.16), אין להביא במניין התקופה פרק זמן שנמנע מהרשות החוקרת להשלים חקירה או להעמיד לדין מחמת שהחשוד נמצא מחוץ לגבולות המדינה המבקשת או שלא ניתן לאתרו, או שהוא מתחמק מהליכי חקירה או העמדה לדין, ובלבד שהרשויות פעלו בשקידה סבירה להשלמת ההליכים בדרכים אחרות.

בענייננו על פי החומר המשלים שצורף לבקשת ההסגרה הודע למשיב ב ב-27.11.2015 לגבי אפשרות חקירתו בשל מעורבותו בהליך פלילי והוא הודיע כי יהא זמין לחקירה. הוא זומן פעמיים לחקירה במהלך חודש ינואר 2016 אך לא התייצב. במהלך התקופה החל מינואר 2016 ביצעו רשויות הונגריה פעולות שונות לאיתורו של המשיב, לרבות צווי חיפוש ואיתור ב-2016, 2017 ו-2018. המשיב אותר לבסוף בישראל על בסיס מערכת לזיהוי תמונות והתברר כי הגיע לישראל ביום 7.2.2018 בה הוא שוהה מאז (ר' גם צו המעצר). צו מעצר כנגדו הוצא כאמור במאי 2019, כאשר באוגוסט ובנובמבר 2019 נשמעו עדויות בבית משפט במדינה המבקשת אשר נועדו לאפשר בקשת הסגרה. בקשת ההסגרה הוגשה ביום 20.2.20.

בנסיבות אלו נראה כי אין להביא במניין התקופה לעניין ההתיישנות את התקופה מאז הגיע המשיב לישראל, ויתכן כי אף מינואר 2016 שאז לא התייצב לחקירה ולא ניתן היה לאתרו. לחילופין סבורה אני כי יש לראות בצווי החיפוש והאיתור שהוצאו במהלך השנים 2018-2016 כפעולות חקירה המאתחלות את תקופת ההתיישנות שכן נועדו לאפשר חקירתו של המשיב והשלמת החקירה.

לפיכך, דין טענת ההתיישנות להידחות.

"האדם נאשם או נתחייב בדין במדינה המבקשת בשל עבירת הסגרה..." (ס'2(א)(2) לחוק ההסגרה"

26. גם הטענה הנוספת שהעלה ב"כ המשיב ולפיה החקירה בעניינו של המשיב טרם הסתיימה ולפיכך תכלית ההסגרה איננה העמדה לדין ויש על כן לדחות את העתירה, דינה להידחות.

"דרישת סעיף 2א(א)(2) לחוק ההסגרה שלפיה האדם שמבוקשת הסגרתו יהיה בגדר "נאשם" או שהוא "נתחייב בדין" במדינה המבקשת, פורשה בפסיקה באופן מרחיב, כך שאין מדובר בדרישה להגשת כתב אישום פורמלי דווקא, אלא די בקיומו של הליך פלילי נגדו במדינה המבקשת" (ר' עה"ס 6896/20; 6928/20 עטיה וחלווני נ. היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 13). וכך נאמר בע"פ 5275/01 ז'ורבלוב נ. מדינת ישראל (פ"ד נו(4) 324, בעמ' 330) "עמדת המערער שלפיה יש להבחין בין בקשה להסגרה לצורך העמדת המבוקש לדין (כנאשם) ובין בקשה להסגרה לצורך בדיקת האפשרות להעמיד לדין (כ"חשוד" בלבד), אינה נראית בעינינו. הדגש אינו, כאמור, בשאלה אם אכן הועמד המבוקש לדין, אלא אם קיימת כוונה ברורה לעשות כן - על^-פי סדרי הדין הנוהגים במדינה המבקשת - בשילוב התשתית הראייתית הנדרשת (כאמור בסעיף 9 לחוק). בצדק צוין כי "לא השלב אליו הגיעו ההליכים הוא העיקר, אלא עצם נקיטת ההליכים היא החשובה, באשר יש בה להראות על קיום כוונה כאמור" (י' גלעד "לפרשנות המונח 'נאשם' בסעיף 2(2) לחוק ההסגרה", בעמ' 307)".

27. בקשת ההסגרה בענייננו נפתחת במסמך חתום על ידי משרד המשפטים של המדינה המבקשת ובו נאמר כי הסגרתו של המשיב מבוקשת לצורך הליכים פליליים כנגדו בגין ניצול ילדים לזנות כמפורט בצו המעצר מיום 20.5.2019. בצו המעצר פורטו העבירות בגינן מתבקש מעצרו של המשיב.

די בכך על מנת שניתן יהא לראות במשיב כ"נאשם" במשמעות בסעיף 2א(א)(2) לחוק ההסגרה.

סוף דבר

28. על פי העתירה, העבירה שמעשיו לכאורה של המשיב מגבשים על פי הדין הישראלי היא של איסור צריכת מעשה זנות מקטין לפי סעיף 203ג לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ב"כ המשיב לא חלקו על כך.

עוד צויין בעתירה כי מאחר והמשיב לא היה אזרח או תושב ישראל בעת ביצוע המעשים, הסגרתו אינה מותנית בהתחייבות לאפשר לו לחזור לישראל ככל שיוסגר להונגריה, יורשע ויוטל עליו שם עונש מאסר בהתאם לסעיף 1א(א)(2) לחוק ההסגרה. גם על כך לא חלקו ב"כ המשיב.

29. לאחר שמצאתי כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לבקשת ההסגרה, כי נתקיימו יתר התנאים הנדרשים בחוק ולא מתקיים סייג שיש בו כדי למנוע את ההסגרה אני קובעת כי המשיב הוא בר - הסגרה להונגריה על מנת שיעמוד לדין בהונגריה על העבירה שפורטה בבקשת ההסגרה.

מאחר והמשיב לא היה אזרח ישראל או תושב ישראל בעת קרות העבירות נשוא העתירה, הוא אינו זכאי לפי סעיף 1א לחוק ההסגרה לשאת את עונשו בישראל ככל שיורשע בדין וידון לעונש של מאסר.

המשיב יוחזק במשמורת בתי הסוהר עד להסגרתו בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 30 יום מהיום.