מספר בקשה:4

בפני

כבוד השופטת שירלי רנר

מבקש

תאופיק נאסרה (עציר)
באמצעות ב"כ עו"ד אבי חימי ו/או עו"ד קובי אביטבול

נגד

משיב

היועץ המשפטי לממשלה

באמצעות ב"כ עו"ד תם וינד (כהן)

מהמחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה

החלטה

1. בקשה לקבלת חומרי חקירה לפי תקנה 8 לתקנות ההסגרה (סדרי דין וכללי ראיות בעתירות), תשל"א-1970 (להלן - "תקנה 8").

כנגד המבקש הוגשה עתירה להכריז עליו כבר הסגרה להונגריה.

על פי העתירה ביום 21.10.18 הביא המבקש למותן בחנק של בת זוגו ושל אימה בדירתן, במהלך האירוע הצית המבקש את הדירה בניסיון להסוות את שאירע.

2. בבקשה לקבלת חומרי חקירה ביקש המבקש לקבל את החומרים הבאים:

א. חוות הדעת הפתולוגית המלאה שנערכה בתיק על ידי רשויות הונגריה לאחר מות המנוחות בצירוף תמונות הנתיחה וכן את תיק העבודה של הרופא שערך את נתיחת הגופות.

ב. חוות הדעת הראשונית של מומחי השריפה.

ג. צילום תמונותיו של המבקש מיום האירוע, מועד בדיקתו הרפואית וסיכום בדיקותיו הרפואיות.

ד. ההודעות המשטרתיות של השכן שהזעיק את כוחות ההצלה למקום, של סאלח אבו אל היג'א אשר הסיע את המבקש ביציאתו מהונגריה ושל הגב' דובוש רנטה, חברתו של סלאח.

ה. קבלת הרישום הפלילי של מי שהיה נשוי לאם בת הזוג בהקשר לנסיונות פגיעה בה.

3. לטענת ב"כ המבקש החומרים שבסעיף א' דרושים לנוכח סתירות בין חוות הדעת עליהן המשיב בעצמו נסמך ומאחר וכלל חוות הדעת נסמכות על הנתיחה שלאחר המוות ולא על בדיקה עצמאית, יש בקבלת החומרים האמורים כדי לסייע בישוב הסתירות. נטען כי הדו"ח עצמו הוא בגדר ראיה מזכה שכן הוא קובע שסיבת המוות לא נבעה ממעשה אלים, מדובר בראיה מהותית ביותר, ולא יתכן להסתפק במקרה זה בחוות דעת המומחים העקיפים. עוד נטען כי אי מתן חוות הדעת הפתולוגית גם אינו מאפשר קבלת חוות דעת נגדית מטעם ההגנה.

הצורך בקבלת החומרים נשוא סעיף ב' נובע מכך שחוות הדעת שמצאו שמדובר בהצתה מכוונת מבוססים אך על חומרים כתובים ותמונות, ועומדות בסתירה לחוות הדעת הראשוניות של הגורמים אשר נכחו בזירה, אשר קבעו כי לא מדובר בהצתה.

החומר המבוקש בסעיף ג' דרוש לצורך בחינת הטענה שהמבקש נאבק עם אם בת הזוג.

ההודעות המשטרתיות שבסעיף ד' רלוונטיות לסוגיות הנוגעות להגנתו של המבקש וכן בירור חשד ולפיו החקירה בהונגריה ובקשת ההסגרה נעשו בשל הפליה על רקע מוצאו או דתו של המבקש.

גם המבוקש בסעיף ה' - הר.פ. של גרושה של האם אשר ככל הידוע לב"כ המבקש הורשע באיום ברצח שלה, דרוש להגנתו של המבקש.

4. נטען כי יש לדחות את הטענה כי אין מקום לבקש מהמדינה המבקשת חומרים נוספים על אלו שזו העבירה במסגרת בקשת ההסגרה וזאת בשים לב לכך שבמסגרת הליכי המעצר הועברו חומרים נוספים ללא הסבר לנסיבות העברתם ובעתוי שהועברו שלא צורפו לבקשה להסגרה במקור וזאת לאחר שהמבקש העלה טענה לחוסרים ראייתיים. נטען כי כשם שהועבר חומר התומך בבקשת ההסגרה כך יש להעביר חומר הדרוש להגנה מפני הבקשה.

הוסף כי החומר המבוקש עומד במבחני הפסיקה להעברת חומר במסגרת הליכי הסגרה שכן מדובר בחומר המצוי בשליטת המשיבה.

עוד נטען כי אמנם אין לנהל במסגרת ההליך את המשפט לגופו אך על ההליך חלות זכויות יסוד המגנות על המבקש מפני הסגרה אוטומאטית.

5. לטענת ב"כ המשיב החומר שצורף לעתירה הוא כל החומר המצוי בידי המשיב אשר התקבל מאת רשויות הונגריה וההלכה היא כי אין מקום להורות למשיב לפנות למדינה המבקשת ולבקש חומר ראיות נוסף.

החומר הנוסף שנטען שהועבר לאחר הגשת הבקשה הוא חוות דעת לעניין איתור ד.נ.א. של המבקש מתחת לצפרני אם בת הזוג, לא היה חומר שהתבקש על ידי המשיב מאת רשויות הונגריה לאחר הגשת העתירה. חוות הדעת, אשר תרגומה על ידי רשויות הונגריה מהונגרית לאנגלית התארך, הועברה לידי המבקש מיד עם קבלת התרגום.

6. גם לגופו, החומר המתבקש נוגע לשאלת מהימנות ראיות ומשקלן, סוגיות שבית המשפט אינו נדרש להן במסגרת עתירה להסגרה ואשר דינן להתברר במסגרת ההליך הפלילי שיתנהל כנגד המבקש ככל שיוסגר להונגריה. בית המשפט העליון פסק כי ההכרעה בשאלת קיומה של תשתית ראייתית מספקת לצרוך הכרזה על המבקש כבר הסגרה תעשה על בסיס חומר הראיות שהוגש על ידי המדינה המבקשת ותו לא וככל שלא די בכך ניתן לקבוע כי אין בתשתית הראייתית כדי להצדיק את קבלת העתירה. אין ההליך מיועד לבחון את שאלת אשמתו או חפותו של המבקש אלא האם קיימת הצדקה לבחון את החשדות נגדו במדינה המבקשת הסגרתו. מכך גם נגזר היקף העיון בחומר הראיות.

נטען כי תקנה 8 מצמצמת מהותית את המושג "חומרי חקירה" בהשוואה לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ומתייחסת לחומר חקירה בכתב המצוי בידי המשיב. החומרים המבוקשים הם רלוונטיים לאישומים ולא לעתירת ההסגרה.

דיון והכרעה

7. תקנה 8 קובעת כי:

"הוגשה עתירה - רשאי המבוקש או סניגורו לעיין בכל זמן סביר בכל חומר ראיות שבכתב הנוגע לעתירה ומצוי בידי העותר ולקבל את שמות העדים שבדעת העותר להשמיע בעת הדיון בעתירה ונושא עדותם."

הוראה זו קובעת שני תנאים לקבלת חומרי חקירה. האחד, כי החומר המבוקש הוא חומר ראיות שבכתב "הנוגע לעתירה". השני, כי מדובר בחומר ראיות ה"מצוי בידי העותר".

8. התנאי הראשון פורש כרחב יותר מהחומר עליו התבססה המדינה המבקשת בבבקשתה וכי "חומר הראיות הרלוונטי הוא כל חומר שעשוי לשמש מבוקש להתגונן מפני מעשה ההסגרה". (בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ. גיא מאיו (פיסקה 9).

בצד האמור נקבע כי "בהליך הסגרה פרשנות המושג "חומר ראיות הנוגע לעתירה" מצומצם מן הפרשנות של המושג המקביל "חומר חקירה" בחוק סדר הדין הפלילי, שכן כאמור אין מטרת הגילוי לאפשר למבוקש לארגן את פרשת הגנתו לגוף האישומים נגדו. אלא יש לאפשר גילוי של חומרים שיש בהם רלוואנטית לדיון בעתירה להכריז על מבוקש כבר-הסגרה" ( בש"פ 4264/10 היועץ המשפטי לממשלה נ. נובק, פיסקה 12. ר' גם בש"פ5491/11 בן חיים רוזי נ. מדינת ישראל).

9. אשר לתנאי השני נקבע בבש"פ 1996/15 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה כי:

"נראה כי שתי דרכים פתוחות בפני הפרשן ביחס למונח "בידי העותר". האחת, לנקוט במבחן "פיזי" - היכן מצוי החומר. משמעותו של מבחן זה, במקרה הנדון, היא כי החומר נמצא בידי המשיב. הדרך השנייה היא לנקוט מבחן של "שליטה" - מהי מידת השליטה של המשיב על החומר, בהתחשב באופיו ומקורו. על פי דרך זו, ככלל הימצאות פיזית של החומר בידי המדינה מספיקה, אך יש מקום לחריג הדורש את עריכת מבחן השליטה" (פיסקה 5).

מהקשר הדברים עולה כי הכוונה היתה כי מבחן השליטה עשוי לצמצם מהמבחן הפיסי. קרי, גם אם חומר מסויים מצוי פיסית בידי המשיב, אין הוא בהכרח בשליטתו.

בהמשך ההחלטה אף הובהר כדלקמן: "יודגש כי עסקינן רק במצב שבו החומר נמצא ממילא אצל רשויות החקירה בישראל. אין זכות לדרוש חומר מהמדינה הזרה. כמותו ואיכותו של החומר שהועבר תשפיע על גורל בקשת ההסגרה שהמדינה הזרה מעוניינת בה".

10. גם מהחלטות מאוחרות יותר עולה כי חומר "המצוי בידי העותר" הוא חומר המצוי פיסית בידי המשיב (כתנאי הכרחי ולא בהכרח מספיק), גם אם לא צורף לבקשת ההסגרה (ר' בש"פ 5723/17, עמר נ. מדינת ישראל, פיסקאות 19-18; בש"פ 4885/20, לייפר נ. היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 11).

בבש"פ 7745/11 חוסאם אמארה נ. מדינת ישראל שניתן עוד לפני ההחלטה בבש"פ 1996/15 הובהר כי:

"אין ללמוד מהלכת מאיו כי במקרה שלפנינו יש חובת על המדינה לפנות למדינה המבקשת כדי להשיג חומר נוסף שאינו מצוי בחומר שהועבר למדינת ישראל מלכתחילה. פסק הדין בעניין מאיו עסק בשאלת חומר חקירה שנגבה על ידי הרשות בישראל. שורה ארוכה של פסקי דין ובהם פסקי דין המאוחרים להלכת מאיו כמו ע"פ 6710/09  אוזיפה נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 6.12.2010), שנזכר בהחלטת הערכאה הראשונה, שוללים את המבוקש על ידי העורר, לגבי חומר שבידי המדינה המבקשת" (פיסקה 7).

בפרשת אוזיפה נקבע כי "אין מקום בגדרי הדיון בבקשת ההסגרה להורות ליועץ המשפטי לממשלה לפנות למדינה המבקשת בבקשה לצירוף ראיות נוספות לבקשת ההסגרה" (ע"פ 6717/09 אוזיפה נ. היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 10).

11. בענייננו הובהר על ידי המשיב כי כל החומר המבוקש אינו מצוי פיסית בידי המשיב אלא בידי המדינה המבקשת.

אשר לטענה בכל הנוגע לחוות הדעת בעניין הד.נ.א. הובהר על ידי המשיב כי אין המדובר בחומר שנתבקש על ידי המשיב לאחר הגשת העתירה, אלא חוות דעת זו שכבר אוזכרה בבקשת ההסגרה שהוגשה על ידי ממשלת הונגריה התקבלה אצל המשיב במסגרת פניות של רשויות ישראל להונגריה לקבלת חומרים נוספים טרם הגשת עתירת ההסגרה. מאחר ותרגומה לאנגלית התעכב, ומאחר והמשיב לא סבר כי היא נדרשת לו לצורך הגשת העתירה, הוגשה העתירה בלעדיה ומשהתקבל תרגומה לאנגלית הוא הועבר למבקש.

אינני סבורה איפוא כי יש ללמוד מהעברת חוות הדעת כי יש לפרש באופן רחב יותר את המושג חומר "המצוי בידי העותר".

מסקנה זו גם עולה מלשון תקנה 8 אשר טענת ב"כ המבקש למעשה מייתרת את האמור בה בכל הנוגע לבטוי "המצוי בידי העותר". לכך יש להוסיף כי הרחבת הכלל בכל הנוגע לגלוי חומרי חקירה מעבר לאלו המצויים פיסית בידי המשיב, עלולה לגרום לשהוי ממושך בהליכי ההסגרה.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.