המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור אדום ברמזור, והתנהגות הגורמת נזק; וביום 15.11.22 הציגו הצדדים הסדר טיעון ונגזר עליו, בין היתר, פסילה בפועל לתקופה של 80 ימים; כאשר נעניתי לבקשת הסנגור לדחות את הפקדת הרישיון בחודשיים, עד ליום 15.1.23, על מנת לאפשר לנאשם התארגנות.

כעת מבקש ב"כ הנאשם לדחות את מועד הפקדת הרישיון לתקופה נוספת של חודשיים וחצי נוספים לצרכי הגעה לעבודה והסעת ילדים למסגרות.

המאשימה התנגדה לבקשה.

נפסק בבית המשפט העליון "כי פסילת רישיון נהיגה אינה שקולה לפגיעה בחירותו של אדם עקב עונש מאסר, כך שבעוד שהפגיעה בחירות הפרט מצומצמת באופן יחסי, האינטרס הציבורי בביצוע עונש הפסילה באופן מיידי נותר איתן. לפיכך, נקבע כי בקשה לעיכוב ביצוע או להפסקת ביצוע עונש פסילה תתקבל רק במקרי קיצון (ע"פ 7940/20 מטר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (22.11.2020); ע"פ 2397/10 פרל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (19.4.2010))." (ע"פ 8550/20 אמגד אסכאפי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.12.2020)). וראו גם ע"פ 5773/18 מוטי אלקבץ נ' מדינת ישראל (נבו 06.08.2018) בפסקה 8; וע"פ 5430/21 חן פסח נ' מדינת ישראל (נבו 06.08.2021) בפסקה 12.

עם כל ההבנה לנסיבות הבקשה, אין בנימוקי הבקשה, טענות שאף לא נתמכו בתצהיר מטעם המבקש, כל הצדקה לעיכוב נוסף בביצוע עונש הפסילה, מעבר לדחיה שכבר ניתנה בגזר הדין לצרכי התארגנות בנסיבות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ' כסלו תשפ"ג, 14 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.