מנגד, עתר ב"כ הנאשם לכבד את ההסדר ברף התחתון של המתחם. טען כי הנאשם נוהג 62 שנים ללא כשל בנהיגתו. טען כי גם בהתאם לעדויות במשטרה, הנאשם עצר לחלוטין בצומת וכי מדובר בתיק בו לא יצא בוחן לשטח ולא בדק שדה ראיה. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי ספק אם מדובר בחבלות של ממש, טען שהנהיגה היא לחם חוקו של הנאשם, כי לא נפסל מנהלית וביקש להתחשב בכך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה.

כעולה מכתב האישום, הוראת החיקוק אשר יוחסה לנאשם מצויה בתוספת השניה של פקודת התעבורה ולכן, טומנת בחובה חובת פסילת רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת מ- 3 חודשים, וזאת בנוסף לכל עונש אחר. אולם, חובת הפסילה שקבע המחוקק ביחס לסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, אינה חובה מוחלטת והושאר שיקול דעת לבימ"ש במקרים מיוחדים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, שלא להורות על פסילת רשיון הנהיגה בפועל.

אני סבורה כי במקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות הפחתה, במידת מה, של רכיב הפסילה בפועל. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי הנאשם הורשע בנוסף בעבירה של אי ציות לתמרור 302.

כל שבפני ביהמ"ש הוא כתב האישום וטיעוני הצדדים.

המדובר בתאונה בה נגרם נזק לרכב הנאשם ולאופנוע של הנהג המעורב. מכתב האישום עולה כי החבלה היא חתך שהודבק.

ב"כ המאשימה ביקשה לאמץ את ההסדר ברף העליון שלו, אולם לא הביאה תימוכין לבקשתה. אין תיאור באשר לחומרת תוצאות התאונה ולא הוגשו תמונות מתיק החקירה או תעודות רפואיות. חזקה על התביעה ששקלה את כל השיקולים בטרם הסכימה להסדר מסגרת זה, בו רף הענישה המוסכם של רכיב הפסילה בפועל הינו בין 0-3 חודשי פסילה בפועל, בנוסף ליתר הרכיבים.

מבחינת נסיבות שלא קשורות לביצוע העבירה עצמה, הרי שהנאשם בעל עבר תעבורתי נקי בעודו אוחז ברשיון נהיגה משנת 1955 וזה הוא לו הכשל הראשון בכלל.

בהתחשב בנתונים אשר עמדו בפני ביהמ"ש עת ההכרעה, מצאתי כי תוצאות התאונה אינן קשות וכי החבלה של ממש הינה ברף הנמוך.

לאור מכלול הנימוקים לעיל, החלטתי לעשות שימוש בסמכותו הייחודית של ביהמ"ש לחרוג מרף פסילת המינימום בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה.

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם, מצאתי אף לזקוף לזכותו את העובדה שבחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות הראשונה.

כפי שציין כב' השופט המר מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניינו של קלגסבלד: (קלגסבלד נ. מ"י ע"פ 31933/06):

"הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות... המערער לא ניסה לדחות את הקץ הוא הודה ותרם לניהול מהיר ויעיל של משפטו, על בתי המשפט לעודד התנהלות כזאת של נאשמים ובסופו של יום, עליה לקבל ביטוי גם בתוצאה העונשית".

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם, את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שהוצגו בפני, את וותק נהיגתו הרב ועברו התעבורתי הנקי, את העובדה שבחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות הראשונה, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. קנס בסך 1,500 ₪ שישולם עד ולא יאוחר מיום 23/1/18.

2. פסילה בפועל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים. הפסילה בפועל תחל עד ולא יאוחר מיום 23/1/18 ועל הנאשם להפקיד רישיון הנהיגה שלו במזכירות ביהמ"ש לתעבורה בשוקן עד השעה 12:00 ביום ההפקדה.

תשומת לב הנאשם כי בלא שביצע הפקדת רישיון הנהיגה בתאריך האמור, ייחשב כפסול אולם מניין ימי הפסילה יחושב מיום ההפקדה.

3. פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.

המזכירות תשלח לנאשם וב"כ העתק גז"ד ושובר התשלום.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ד' חשוון תשע"ח, 24 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.