העבירה ועובדות כתב האישום:

1.  הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בקלות ראש, עבירה בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה[נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן- "הפקודה"), אי ציות לאור אדום בנסיבות מחמירות, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961. התנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. חבלה של ממש בניגוד לסעיף 38(3) לפקודה.

 

2.  על פי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, ביום 30.3.23 בסמוך לשעה 18:25, נהג הנאשם ברכב פרטי מ"ר 47230501 בכביש 90 מכיוון דרום לצפון.

 

3.  על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נהג בקלות ראש וברשלנות ובהגיעו לצומת בסמוך לצומת הביג שהינו צומת מרומזר והרמזורים פעלו באופן תקין ובעודו חוצה את הצומת לא ציית לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת ובכך חסם דרכו של רכב פרטי (להלן-"רכב ב'") אשר היה נהוג בידי עומר דותן אשר החל בפניה שמאלה וכך התנגש עם רכבו ברכב הנ"ל.

 

4.  כתוצאה מהתאונה, הנאשם נפגע ונזקק לטיפול ואושפז למשך יממה וזאת בגין חבלות של ממש שכללו שבר ביד וכן נזקקו לטיפול רפואי 4 בני אדם נוספים. כן נגרמו נזקים לכלי הרכב.

 

 

 

 

טיעוני המאשימה:

5.  המאשימה טוענת, כי כאשר בית המשפט שוקל את מכלול השיקולים בגזירת עונשו של הנאשם, עליו לקחת בחשבון את שיקולי ההלימה והגמול כפי שנקבעו ברוח עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין בהתאם לאינטרסים החברתיים המוגנים אשר נפגעו, במידת הפגיעה בהן, במדיניות הענישה הנוהגת ובמידת אשמתו של הנאשם ורף הרשלנות הגבוה בעבירה זו.

 

6.  המאשימה טוענת, כי יש להגן על זכויות יסוד של אזרחי המדינה ומשתמשי הדרך כגון הזכות לחיות בכבוד ובביטחון תוך שמירת החיים, הגוף והקניין.

 

7.  לטענת המאשימה, נסיעה בכבישי הארץ הפכה בשנים האחרונות לקרב של ממש, לא בכדי מניין ההרוגים בתאונות הדרכים עולה וגובה מאזרחי המדינה מחיר כבד ומכאן לדידה, על מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט לקחת נטל במאבק בתאונות הדרכים על מנת לגדוע תופעה זו מן השורש.

 

8.  לטענת המאשימה, יש לשקול מספר שיקולים בבואו של בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם והם:

 

א.  מידת הרשלנות של הנאשם - לטענת המאשימה, אין עוררין כי במקרה הנ"ל, מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה כתוצאה מהתנהגותו הרשלנית של הנאשם וכי עסקינן ברף רשלנות גבוה שהרי הנאשם נהג ברשלנות, בקלות ראש תוך שלא ציית לאור אדום בצומת מרומזר.

ב.  לטענת המאשימה, מדובר בנהג אשר הוציא רישיון נהיגה בשנת 2018 בעברו הרשעות על סטייה מנתיב, עקיפה מימין ומסוכנותו נשקפת לאור ותק נהיגתו הצעיר.

ג. תוצאת התאונה- נחבל הנאשם חבלות של ממש, בדמות שבר ביד.

אמנם הנאשם הוא הנפגע העיקרי מהתאונה אך לא מדובר בחבלות שדרשו נזק רפואי קבוע. מדובר במי שחזר לתפקוד מלא ולכן גם אם יטען כי הנאשם קיבל את עונשו משמיים, הרי שטענה זו אינה ישימה במקרה דנן. ובנוסף, נחבלו 4 נוסעים ונזקקו לטיפול רפואי.

לטענת המאשימה, גם כאשר הנאשם הוא הנפגע העיקרי בתאונת הדרכים שגרמה לחבלות של ממש, יש חשיבות עליונה להטלת עונש פסילה בפועל משמעותי על מנת להרתיע את הנאשם ואת הציבור מפני נהיגה מסוכנת וכדי לשמור על שלום משתמשי הדרך.

 

 

 

ד.  בעניין משקל נסיבותיו האישיות אל מול האינטרס הציבורי, כאשר מדובר במכת מדינה שעניינה שלומו ורווחתו של הציבור, מן הדין ומן הצדק כי השיקול הציבורי יעמוד מעל השיקולים האינדיבידואלים, משכך, יש להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול על השיקולים האינדיבידואלים שלהם משקל משני.

המאשימה הפנתה לת"ד 3555-03-20 שם התייחס בית המשפט לרף הרשלנות של הנאשם ולכך שהימנעות מרכיב של פסילה, סוטה ממתחם הענישה וקובע כי לא די בנסיבות אישיות כמו גם לקיחת אחריות מלאה, לצד היעדר עבר תעבורתי, כדי שיצדיקו סטייה ממתחם הענישה שכולל פסילה בפועל. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה וקבע כי כל עוד לא נקבעו אחוזי נכות, אין לטעון כי נענשה משמיים ויש להטיל רכיב של פסילה ממש.

 

9.  אשר למתחם הענישה צירפה המאשימה מספר פסקי דין התומכים בטענותיה, רע"פ 8588/16 משה נ' מדינת ישראל - שם הורשע הנאשם בעבירה של גרימת ת"ד, נהיגה בקלות ראש וברשלנות, סטייה מנתיב וגרימת חבלה של ממש - בית המשפט קבע מתחם ענישה שנע בין 3 חודשים ועד לשנתיים לצד עונשים חמורים נוספים.

ת"ד 5289-02-21 מדינת ישראל נ' יוסף והבה - שם נקבע כי ככל שרף הרשלנות גבוה יותר או אם מתלוות עבירות חמורות נוספות הנעוצות בבסיס הרשלנות או אם תוצאות התאונה קשות, תקופת הפסילה ממושכת יותר. ככל שעולה רף הרשלנות, עולה רף הענישה. כאשר תוצאות התאונה הן חבלות קשות במיוחד, אף הוטלו עונשי מאסר בנוסף לרכיב הפסילה.

 

10.  המאשימה טוענת כי בנסיבות אלו, ולאור רף הרשלנות הגבוה של הנאשם שנגרם כתוצאה מהתנהגות הנאשם, מתחם הענישה באשר לעבירות אלו נע בין 5-24 חודשי פסילה בפועל וזאת לצד ענישה נלווית.

 

11.  לטענת המאשימה, מתחם לעניין המאסר מתחיל ממאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות ככל והנאשם מתאים.

 

12.  המאשימה טוענת, כי כאשר בית המשפט שוקל את מכלול השיקולים לגזירת עונשו של הנאשם, עליו לשקול את שיקולי ההלימה והגמול כפי שנקבעו ברוח תיקון 113 לחוק העונשין בהתאם לאינטרסים החברתיים המוגנים אשר נפגעו, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת ובמידת אשמתו של הנאשם ורף הרשלנות הגבוה בעבירה זו.

 

13.  לטענת המאשימה, יש למקם את הנאשם בענייננו בשליש תחתון של המתחם וזאת לאור עברו הדל של הנאשם ולאור העובדה כי הודה וחסך זמן שיפוטי יקר וכן כי החבלות נגרמו לנאשם עצמו.

 

14.  עם זאת, לחובתו יש לזקוף את העובדה כי התנהלותו בהליך המשפטי הייתה לקויה והוצאו כנגדו מספר צווי הבאה אך נסיבות ביצוע העבירה בענייננו הינן נסיבות חמורות שכן, הנאשם נהג בכביש 90, עורק תנועה ראשי בשעת ערב מוקדמת, חצה צומת כאשר האור האדום דולק ברמזור, חסם דרכו של רכב אחר והלכה למעשה גרם לתאונה.

 

15.  המאשימה עותרת לפסילה בפועל אשר לא תפחת מ-9 חודשים וזאת במצטבר לכל פסילה אחרת, קנס גבוה ומרתיע, ענישה הצופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי ופסילה על תנאי ארוכים אשר יהוו הרתעה על הנאשם ויגרמו לו לנהוג במשנה זהירות בפעמים הבאות.

 

טיעוני ב"כ הנאשם:

16.  ב"כ הנאשם טוען, כי אין מחלוקת באשר לחומרת העבירה נשוא כתב האישום והנאשם אינו מקל ראש או מבקש להטיל דופי בהתנהלות מי מהמעורבים, יחד עם זאת, מדובר באדם נורמטיבי, נעדר כל עבר פלילי, בעל עבר תעבורתי מצומצם וכמעט נקי אשר קיבל אחריות מלאה למעשיו, הודה במיוחס לו והביע חרטה כנה ואמתית.

 

17.  ב"כ הנאשם טוען כי מדובר באירוע חד-פעמי שאינו מאפיין את אורחות חייו התנהלותו של הנאשם ומאז האירוע הקפיד הנאשם על חוקי התעבורה ונמנע מכל הסתבכות נוספת.

 

 

18.  באשר לאירוע התאונה טוען ב"כ הנאשם, כי התאונה התרחשה כתוצאה מטעות נקודתית ושיקול דעת לקוי ברגע נתון, מידת הרשלנות הנלווית לאירוע אינה מצויה ברף הגבוה ואין מדובר בהתנהגות מכוונת או פזיזות חריגה.

 

19.  עוד הוסיף ב"כ הנאשם, כי מיד לאחר התאונה, פעל הנאשם באחריות, שיתף פעולה עם גורמי האכיפה, ניסה לסייע ככל שניתן ולא ניסה להתחמק מאחריות. התנהלות זו לאחר מעשה מלמדת, לטענתו, על אופיו הנורמטיבי ועל הפנמת חומרת האירוע.

 

20.  ב"כ הנאשם טוען כי התאונה גרמה לנזק קל עד בינוני ולמרבה המזל לא הסתיימה בפגיעות קשות או בלתי הפיכות. נסיבות אלה, יש בהן להשליך על מידת הענישה הראויה ולהצדיק גישה מידתית ומאוזנת.

 

21.  ב"כ הנאשם ציין, כי גם הנאשם עצמו נפגע כתוצאה מהתאונה ונזקק לטיפולים רפואיים והוא ממשיך להיות מטופל עד היום וקיימת אפשרות כי לנאשם תיוותר נכות צמיתה באזור הגב והצוואר אשר תשליך על תפקודו היומיומי. בנסיבות אלה, יש לראות באירוע כטראומתי ומשמעותי עבור הנאשם אשר הותיר בו חותם ממשי ושימש עבורו תמרור אזהרה.

 

 

22.  אשר לתוצאות התאונה טוען ב"כ הנאשם, כי אף שהן מצערות, היו מוגבלות בהיקפן. הנזק שנגרם הינו קל עד בינוני ולא נגרמו פגיעות חמורות ומשכך, יש לנהוג עם הנאשם בגישה מידתית ולא מחמירה יתר על המידה.

 

23.  ב"כ הנאשם ציין באשר לנסיבותיו האישיות כי הוא אב לתינוקת בת חצי שנה, מפרנס יחיד ואשתו עקרת בית. רישיון הנהיגה מהווה עבורו כלי חיוני לקיומו הכלכלי ולניהול חיי משפחתו.

 

24.  עוד הוסיף, כי הנאשם עושה שימוש ברכבו באופן יומיומי לצורך הגעה לעבודה מכפר "מראר" לקריית שמונה וכן נדרש לו להסעת בתו לבדיקות וטיפולים, לליווי הוריו הקשישים לטיפולים ולניהול שוטף של משק הבית. פסילה ממושכת של רישיון הנהיגה צפויה לגרום לפגיעה קשה בפרנסתו, ביציבות הכלכלית של משפחתו וברווחת בתו והוריו התלויים בו.

 

25.  ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי לנאשם עבר תעבורתי מצומצם, אין לחובתו עבר פלילי, מדובר באדם אשר שירת בצה"ל וההליך המשפטי כשלעצמו מהווה עבורו גורם מרתיע ומשמעותי המלמד על פוטנציאל שיקומי גבוה.

 

26.  אשר למתחם הענישה טוען ב"כ הנאשם כי, בשים לב למידת הרשלנות שאינה מן הגבוהות, לתוצאות התאונה, להודאת הנאשם ולקבלת אחריות מלאה, לעברו הנקי ולנסיבותיו האישיות, מתחם הענישה ההולם צריך לשקף איזון ראוי בין הצורך בהרתעה לבין שיקולי שיקום ומידתיות.

 

27.  ב"כ הנאשם טוען כי ניתן להסתפק בענישה צופה פני עתיד, פסילה קצרה ומדודה מבלי לפגוע פגיעה בלתי מידתית בנאשם ובני משפחתו ולאפשר לו להמשיך לפרנס את משפחתו ולשוב למסלול חיים תקין ונורמטיבי.

מדיניות הענישה:

28.  במקרים בהם גרמה תאונת הדרכים חבלה קשה לנאשם עצמו, אשר הותירה את חותמה עליו, מצאו בתי המשפט להקל בדינו במידת מה, בשל כך ש"קיבלה את עונשו משמיים". ראו למשל פסקי הדין הבאים (פורסמו בנבו):

 

- ת"ד (י-ם) 1168-09-13 מדינת ישראל נ' מוחמד עלי (14.11.13) - בית המשפט קבע כי "מתחם הענישה לגבי תאונת דרכים עצמית בה רק הנאשם נחבל חבלה של ממש נע בין פסילה בת חודשים ספורים ועד שנה, בדרך כלל לא מושת אפילו מאסר על תנאי ומאסר בפועל לא מבוקש כלל ע"י המאשימה, באשר יש בפגיעה הגופנית הקשה של הנאשם תזכורת יום יומית למחדליו, וההרתעה שהיא יוצרת גדולה מכל עונש שיושת עליו."

- עפ"ת (מחוזי ת"א) עמר כהן נ' מדינת ישראל (19.05.11) - בית משפט קמא הרשיע את המערער על פי הודאתו בגרימת תאונת דרכים עת נהג באופנוע בכך שלא שמר מרחק בצומת והתקרב יתר על המידה למכונית שלפניו. הנחבל בתאונה הוא המערער, שנגרם לו שבר ברגל ימין וצורך לעבור ניתוח ואשפוז בבית חולים. גם שני כלי הרכב ניזוקו, עברו התעבורתי של הנאשם נקי. בהתחשב באלו הסתפק בית משפט קמא בפסילת המינימום בת 3 חודשים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי, הותיר את תקופת הפסילה על כנה אולם הורה כי בשל אותם טעמים עונש הפסילה יחול רק על נהיגה בכלי רכב מנועי, שלו שני גלגלים.

- עפ"ת (מחוזי ת"א) 12458-01-15 נעם נבון נ' מדינת ישראל (15.01.15) - בית משפט קמא הרשיע את המערערת על פי הודאתה כי נהגה בקלות ראש, לא שמה לבה לדרך, סטתה תוך כדי עקיפה וגרמה לתאונה עם רכב שהגיע מולה, תאונה חזיתית. כתוצאה מאותה תאונה נהג הרכב האחר נפגע קלות, ואילו המערערת נחבלה חבלה של ממש - שברים בצלעות, חור ברֵיאה ואף אושפזה למשך שבועיים ימים. לנהגת לא היו כל הרשעות קודמות. הוטלו עליה חמישה חודשי פסילה בפועל, קנס בסך 3,000 ₪ ופסילה מותנית. בית המשפט המחוזי קבע שיש הצדקה לייחס יתר משקל לעובדה שמי שנפגע בתאונה פגיעה קשה היא המערערת ועל כן תיקן את גזר דינו של בית משפט קמא בכך שהפסילה בפועל תעמוד על פסילת המינימום בת שלושה חודשים.

 

דיון והכרעה :

29.  במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 על בית המשפט לשקול את מכלול נסיבות העבירה ולקבוע מתחם עונש הולם בהתחשב בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו ובהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה.

 

30.  בעבירות שלצדן קבע המחוקק עונש מינימום, מחויב בית המשפט בהטלת עונש זה בהתאם להוראות סעיף 36(ב) לפקודת התעבורה, אלא שלפי הוראות סעיף 38 לאותה פקודה, מותר לבית המשפט לסטות מפסילת המינימום בנסיבות מיוחדות שיירשמו.

 

31.  לגישתי, כל הרשעה בגרימת תאונת דרכים שבה נחבל אדם מחייבת עונש שמתחיל בפסילת רישיון נהיגה והכולל גם קנס, ועונש פסילה שכזה יכול שיהיה חלקו או כולו על תנאי, בהתאם להוראות סעיף 36(א) סיפא לפקודת התעבורה.

 

32.  לפיכך לגישתי במקרים כאלה מתחיל המתחם מפסילה בפועל של 3 חודשים וזאת כפונקציה של הערך החברתי המון אשר נפגע, פגיעה בשלמות גופם של משתמשי הדרך.

 

33.  לעניין ענישת המינימום ראוי לציין כי יש הסוברים, כי כאשר קבע המחוקק עונש מינימום לצד העבירה - הוא קבע את הרף התחתון של מתחם העונש ההולם לעבירה. לעומתם, יש כאלה הרואים בעונש המינימום, כעונש שעל בית המשפט ליתן לו משקל רב בתוצאה הסופית אליה הוא מגיע בקביעת העונש ההולם ולא כזה הקובע את המתחם (וראה דיון נרחב בסוגיה זו בפסק דינו של כב' השופט מ' דאוד בתיק עפ"ת (חי') 4995-04-20 קולר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

 

34.  חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע בחינה בת שלושה שלבים שעל בית המשפט לבצע בבואו לגזור את עונשו של הנאשם. בשלב ראשון, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בשלב זה על בית משפט לבחון את מכלול השיקולים הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירה. בשלב שני, על בית משפט לבחון את קיומם של חריגים המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע, בשל קיומו של פוטנציאל שיקומי משמעותי או צורך מיוחד בהגנה על הציבור. אם בית המשפט לא מצא לחרוג ממתחם העונש שקבע, אזי יעבור לשלב השלישי, בו עליו לקבוע מהו העונש ההולם לנאשם בתוך המתחם (ראה: ע"פ 2918/13 אחמד דבס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.07.13)).

 

35.  לא אחת נפסק, כי מרכיב חשוב ברמת הענישה בתיקי תאונות דרכים הינו תוצאות התאונה כמו גם חומרת העבירה, רמת הרשלנות וכן נסיבות אישיות של הנאשם (ר' ת"ד (ת"א) 2659-04-14 מדינת ישראל נ' רפאל ביטון (22.01.15, פורסם בנבו) והפסיקה שהובאה שם). ר' בעניין זה גם דברי בית המשפט (כב' השופט רענן בן יוסף) בעפ"ת (ת"א) 15291-10-12 ראובן ששון נגד מדינת ישראל (13.12.12, פורסם בנבו): "תוצאות תאונה במישור הנזק שנגרם לנפגע הינו מרכיב חשוב ברמת הענישה...אך מנגד, גם נסיבות אישיות של נאשמים הינם כלי שיש לעשות בהם שימוש או לתת להם משקל במסגרת הענישה. נסיבות אישיות, ובהן, בין היתר התנהגותם הכללית על הכביש, המתבטאת בגיליון הרשעותיהם".

 

36.  לנהיגתו הרשלנית של הנאשם לא נלוו עבירות תעבורה חמורות כדוגמת נהיגה בשכרות, ללא רישיון נהיגה תקף או בזמן פסילה.

 

37.  הנאשם הוא הנפגע העיקרי לו נגרמו חבלות של ממש בעקבות התאונה, והתייחס לכך כבוד השופט קנדלפת בת"ד (תעבורה צפת) 2192-12-12 מדינת ישראל נ' מתיאס נדר (נבו 20.2.2013) שם כתב - '' באשר לאינטרס הגמול, ברור כי הנאשם במצב שהגיע אליו בעקבות התאונה אינו זקוק לכל גמול נוסף על מעשיו, גם בהנחה שהיה אשם בתאונה, ואת עונשו הוא כבר קיבל משמיים.''

 

38.  בדיון שהתקיים בערעור(עפ"ת 24645-03-13), שהגישה המדינה, ציינה המדינה כי במקרים כאלה חשובה ההרשעה ואין חובה כי תוטל פסילה בפועל.

 

 

39.  המקרה שבפני שונה, במובן זה שניתן לומר, כי הנאשם הוא אומנם הנפגע העיקרי בתאונה, אך מידת הפגיעה בו איננה כזו המצדיקה רק את הרשעתו.

 

40.  לדעתי מקום שבו הנאשם הוא הנפגע העיקרי איננה מצדיקה החמרה ברף התחתון של המתחם כך שהמתחם במקרה שכזה נע בין 3 ל- 6 חודשי פסילה בצירוף עונש פסילה מותנית וקנס.

41.  בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל נצרת, כבוד השופטת לינדנשטראוס בעפ"ת (מחוזי נצרת) 50352-02-25 מדינת ישראל נ' הייתם אבו סביה (נבו 23.2.2025) - שם קבע בית המשפט כי אף בתאונה שנגרמה עקב רשלנות הנאשם ובה נפגעו חבלות של ממש שני נוסעי רכב שנסעו ברכב המעורב , המתחם איננו כולל רכיב של מאסר על תנאי.

 

42.  אם כך, כאשר הנפגעים הם ברכב המעורב, הרי שמקל וחומר במקרה שבו הנפגע הוא הנאשם עצמו.

 

43.  אשר על כן, לא מצאתי מקום להטיל במקרה זה רכיב של מאסר או מאסר מותנה.

 

44.  הנאשם הוא זה שנחבל בחבלה של ממש, נזקק לטיפול רפואי. בנוסף הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר, ועברו איננו מכביד לאור ותק נהיגתו.

 

45.  במקרה דנן, מדובר בנאשם אשר נוהג משנת 2018. לחובתו 4 הרשעות קודמות בלבד שאינן ממן החמורות, זוהי מעורבותו הראשונה בתאונת דרכים ועל-אף הרשלנות החמורה שיש לייחס לו בשים לב לעובדה שהתאונה נגרמה עקב אי ציות לרמזור אדום, אני סבור כי יש למקמו במרכז המתחם שנקבע.

 

סוף דבר:

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.  אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים. בהתאם לסמכותי בסעיף 36 (ב) לפקודת התעבורה, אני קובע כי מתוך הפסילה שהוטלה, ירצה הנאשם 3 חודשי פסילה בפועל והיתרה תהיה על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יורשע בעבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלות של ממש או עבירה המנויה בתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה.

 

הנאשם יפקיד את רישיונו עד ליום 1.4.26 שעה 12:00. מובהר לנאשם כי החל מהמועד האמור הוא יהיה פסול מלנהוג, אך מרוץ תקופת הפסילה יתחיל רק עם הפקדת רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית משפט זה או בכל בית משפט אחר.

 

 

2.      3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים עבירה שגרמה לתאונת דרכים או עבירה שעליה הורשע בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

 

3.         קנס בסך 2000 ₪; הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.

 

החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט.

 

ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

·  בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

·  מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  - בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

·  במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

 

ככל שקיים פיקדון במסגרת התיק, אני מורה על החזרתו לידי הנאשם וזאת בכפוף לכל דין ו/או עיקול.

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, במעמד הנוכחים.