העבירה ועובדות כתב האישום:

 

1.  הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בקלות ראש, עבירה בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה[נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן- "הפקודה"), סטייה מנתיב נסיעה, עבירה בניגוד לסעיף 40 לתקנות התעבורה תש"ל-1970 (להלן- "התקנות"). מהירות בלתי סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, התנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. חבלה של ממש בניגוד לסעיף 38(3) לפקודה.

 

2.  על פי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם ביום 2/7/2023 בסמוך לשעה 17:32 נהג הנאשם באופנוע מ.ר 35736001 בכביש 989 מכיוון כללי דרום לצפון.

 

3.  מעובדות כתב האישום עולה, כי הנאשם נהג בקלות ראש וללא תשומת לב מספקת לתנאי הדרך והתנועה בה, ובהגיעו סמוך לקילומטר מספר 6.5 מהכביש הנ"ל ומסיבה בלתי ברורה בעקומה חדה ימינה איבד שליטה, סטה מנתיב נסיעתו ועבר לנתיב הנגדי ובכך חסם את דרכו של רכב פרטי מסוג פולקסווגן מ.ר 7830170 אשר היה נהוג בידי חטיב רמאדן (להלן: "רכב ב'") אשר נסעה באותה עת בכיוון ההפוך והנאשם התנגש ברכבה עם האופנוע.

 

4.  בהמשך לתאונה, נשאר האופנוע שוכב על צדו הימני, רכב ב' עלה על האופנוע והנאשם נגרר מתחת לרכב ב'.

 

5.  כתוצאה מהתאונה, נחבל הנאשם בעצמו חבלות של ממש בדמות שברים זיגומה שמאלית, עמוד שדרה צווארי בחוליות c7, d1-d3 צלע 2 משמאל, עמוד שדרה גבי d1-d3, עמוד שדרה מותני, שבר לטרלי, בוצע קיבוע לכתף ימין אושפז מיום התאונה עד ליום 20.7.23 לאחר מכן הועבר לשיקום בבית לוינשטיין עד ליום 6.9.23.

6.  נהג רכב ב' ונוסעים שהיו עמו נזקקו לטיפול רפואי. נגרמו נזקים לכלי הרכב המעורבים, אומדן הנזק אינו ידוע למאשימה.

 

טיעוני המאשימה:

7.  המאשימה טוענת, כי כאשר בית המשפט שוקל את מכלול השיקולים בגזירת עונשו של הנאשם, עליו לקחת בחשבון את שיקולי ההלימה והגמול כפי שנקבעו ברוח עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין בהתאם לאינטרסים החברתיים המוגנים אשר נפגעו, במידת הפגיעה בהן, במדיניות הענישה הנוהגת ובמידת אשמתו של הנאשם ורף הרשלנות הגבוה בעבירה זו.

 

8.  המאשימה טוענת, כי יש להגן על זכויות יסוד של אזרחי המדינה ומשתמשי הדרך כגון הזכות לחיות בכבוד ובביטחון תוך שמירת החיים, הגוף והקניין.

 

9.  לטענתה המאשימה, נסיעה בכבישי הארץ הפכה בשנים האחרונות לקרב של ממש, לא בכדי מניין ההרוגים בתאונות הדרכים עולה וגובה מאזרחי המדינה מחיר כבד ומכאן לדידה, על מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט לקחת נטל במאבק בתאונות הדרכים על מנת לגדוע תופעה זו מן השורש.

 

10.  לטענת המאשימה, יש לשקול מספר שיקולים בבואו של בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם והם:

 

א.  מידת הרשלנות של הנאשם - לטענת המאשימה, אין עוררין כי במקרה הנ"ל, מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה כתוצאה מהתנהגותו הרשלנית של הנאשם וכי עסקינן ברף רשלנות גבוה שהרי הנאשם נהג ברשלנות, בקלות ראש וסטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי ללא מתן תשומת לב מספקת לתנאי הדרך ותוך שהוא נוהג במהירות בלתי סבירה.

לטענת המאשימה, מדובר בנהג אשר הוציא רישיון נהיגה בשנת 2021 ובמועד התאונה היה נהג חדש ועל כן מוטלת עליו אחריות מוגברת לנהוג במשנה זהירות. עיון בעברו הפלילי של הנאשם מלמד כי לחובתו הרשעה אחת בגין עבירה שעניינה תקיפה הגורמת חבלה של ממש והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין.

 

 

 

ב.  תוצאת התאונה- אמנם הנאשם הוא הנפגע העיקרי מהתאונה אך לא מדובר בחבלות שדרשו כריתת איברים או נזק פיזי קבוע. מדובר במי שחזר לתפקוד מלא, התגייס לצבא ולכן גם אם יטען כי הנאשם קיבל את עונשו משמיים, הרי שטענה זו אינה ישימה במקרה דנן.

לטענת המאשימה, גם כאשר הנאשם הוא הנפגע העיקרי בתאונת הדרכים שגרמה לחבלות של ממש, יש חשיבות עליונה להטלת עונש פסילה בפועל משמעותי על מנת להרתיע את הנאשם ואת הציבור מפני נהיגה מסוכנת וכדי לשמור על שלום משתמשי הדרך.

ג. נסיבות אישיות של הנאשם - בעניין משקל נסיבותיו האישיות אל מול האינטרס הציבורי, כאשר מדובר במכת מדינה שעניינה שלומו ורווחתו של הציבור, מן הדין ומן הצדק כי השיקול הציבורי יעמוד מעל השיקולים האינדיבידואלים, משכך, יש להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול על השיקולים האינדיבידואלים שלהם משקל משני.

המאשימה הפנתה לת"ד 3555-03-20 שם התייחס בית המשפט לרף הרשלנות של הנאשם ולכך שהימנעות מרכיב של פסילה, סוטה ממתחם הענישה וקובע כי לא די בנסיבות אישיות כמו גם לקיחת אחריות מלאה, לצד היעדר עבר תעבורתי, כדי שיצדיקו סטייה ממתחם הענישה שכולל פסילה בפועל. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה וקבע כי כל עוד לא נקבעו אחוזי נכות, אין לטעון כי נענשה משמיים ויש להטיל רכיב של פסילה ממש.

 

11.  אשר למתחם הענישה, צירפה המאשימה מספר פסקי דין התומכים בטענותיה, רע"פ 8588/16 משה נ' מדינת ישראל - שם הורשע הנאשם בעבירה של גרימת ת"ד, נהיגה בקלות ראש וברשלנות, סטייה מנתיב וגרימת חבלה של ממש - בית המשפט קבע מתחם ענישה שנע בין 3 חודשים ועד לשנתיים לצד עונשים חמורים נוספים.

ת"ד 5289-02-21 מדינת ישראל נ' יוסף והבה - שם נקבע כי ככל שרף הרשלנות גבוה יותר או אם מתלוות עבירות חמורות נוספות הנעוצות בבסיס הרשלנות או אם תוצאות התאונה קשות, תקופת הפסילה ממושכת יותר. ככל שעולה רף הרשלנות, עולה רף הענישה. כאשר תוצאות התאונה הן חבלות קשות במיוחד, אף הוטלו עונשי מאסר בנוסף לרכיב הפסילה, החל ממאסר מותנה ועד מאסר בן מספר חודשים.

 

12.  המאשימה טוענת, כי לאור רף הרשלנות הגבוה במקרה דנן, כתוצאה מהתנהגות הנאשם, נע מתחם הענישה בין 8 חודשי פסילה ועד 24 חודשים בנוסף לעונשים נלווים.

 

13.  המאשימה עותרת בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, פסילה ארוכה שלא תפחת משנה, פסילה על תנאי של 3/5, מאסר על תנאי 3/3 וקנס בסך 2000 ₪.

 

טענות ב"כ הנאשם:

14.  ב"כ הנאשם טוען, כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום ובכך חסך זמן שיפוטי.

 

15.  לטענת ב"כ הנאשם, מדובר בכביש אשר שופץ מן היסוד לאחר התאונה ואינו מסכן עוד את הנהגים שנוסעים בו, בין באמצעות משטח לא אחיד ובין באמצעות בורות.

 

 

16.  ב"כ הנאשם טוען, כי הנאשם התגייס לחטיבת גולני ומשרת כלוחם בה, שהה מאז גיוסו בעזה בלבד ומגיע לביתו לעיתים רחוקות.

 

17.  לטענת ב"כ הנאשם, יושבי רכב ג' כלל לא נפגעו ולכל היותר ביצעו פניה בודדה לטיפול רפואי יחיד לאחר התאונה ותו לא.

 

18.  ב"כ הנאשם טוען, כי מדובר ברף רשלנות נמוך במיוחד ולאור הכביש המשובש אשר הביא לסטיית האופנוע מנתיבו, כלל לא הייתה מתרחשת התאונה.

 

 

19.  לטענת ב"כ הנאשם, בבואו של בית המשפט לקבוע מתחם ענישה עליו לשקול את מכלול נסיבות העבירה בהתחשב בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו ומדיניות הענישה הנוהגת.

20.  לטענת ב"כ הנאשם, יש בנסיבות המקרה כמו גם נסיבותיו האישיות של הנאשם על מנת לחרוג מפסילת המינימום.

 

21.  ב"כ הנאשם טוען, כי נסיבותיו האישיות והתנהגותו של נאשם מצדיקות לעיתים סטייה מעונש שלילת המינימום הקבוע בחוק (ראה 7164-11-22 מ"י נ' זינגר).

 

 

22.  ב"כ הנאשם טוען, כי לנאשם אין עבר תעבורתי כלל עובר לתאונה וכפי שעולה מדו"ח בוחן התנועה, תנאי הדרך תרמו תרומה מכרעת לתאונה ולסטייה מנתיב, הנאשם חייל קרבי בצה"ל, עושה לילות כימים בהגנה על מדינת ישראל מרצועת עזה, מתגורר במקום מרוחק ונזקק לרכבו לנסיעות קצרות בעת חופשות.

 

23.  עוד נטען, כי הנאשם תיקן את דרכיו ומרוויח שכר זעום כחייל ויתקשה לעמוד בנשיאת תשלום.

 

 

24.  ב"כ הנאשם טען, כי במקרה דנן, יש לגזור את דינו של הנאשם לקולא ואף אם תוטל פסילה בפועל, יתבקש בית המשפט לסייגה כך שתחול רק על שימוש באופנוע וכי בו עשה הנאשם שימוש בתאונה (ראה ת"ד 995-07-24).

 

25.  ב"כ הנאשם טוען, כי לבית המשפט סמכות סטטוטורית לסטות מהוראות פסילת המינימום בהתקיים נסיבות מיוחדות והמקרה שבענייננו, עונה במובהק על תנאי הסייג ומצדיק הפעלת הסמכות בכך שנסיבותיו האישיות של הנאשם חורגות מן הרגיל ומבססות הצדקה עניינית וערכית לסטות ממתחם הענישה.

 

26.  ב"כ הנאשם עותר להתחשבות בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, לשינוי שחל אצל הנאשם עם גיוסו ולנסיבות התאונה כפי שעולה מדו"ח הבוחן.

 

27.  ב"כ הנאשם מבקש כי ככל ובית המשפט ימצא להטיל פסילה בפועל, מבוקש כי זו תיקבע ברף הנמוך של המתחם ותיקבע כפסילה מותנית בהתאם לסמכות הקבועה בדין.

28.  ככל ויחליט בית המשפט לקנוס את הנאשם, מבוקש כי יהא זה על הצד הנמוך לאור שכרו החודשי של הנאשם כחייל ולפרוס ככל הניתן את תשלום הקנס.

 

29.  ב"כ הנאשם עותר להטיל על הנאשם עונש של פסילה על תנאי בלבד וקנס נמוך.

דיון והכרעה:

30.  אכן העבירות שבהן הורשע הנאשם הן עבירות חמורות ומסכנות חיים, ובדרך נס לא נפצע קשה יותר ולא היו מעורבים כלי רכב נוספים.

 

31.  תופעת תאונות הדרכים שמתרחשות מדי יום גובות קורבנות בגוף ובנפש. תופעה זו מחייבת את מערכת בית המשפט להטיל עונש חמור על התנהגות רשלנית בכביש, כמו זו של הנאשם בתיק הנוכחי. הענישה צריכה לשקף את היקף העבירה ואת חומרת העבירה ואת רמת אשמתו של הנאשם, ולשמש כעונש הולם על הסיכון לחיי האדם שעקב התנהגותו הרשלנית יכלה להסתיים בצורה טרגית יותר. הדברים אמורים במיוחד על רקע תיקון 113 לחוק העונשין אשר העניק את מעמד הבכורה לעיקרון הגמול שבענישה ( ראו: ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל, סו(2) 772 (2013)).

 

 

32.  עם זאת, בבואי לגזור את עונשו הבאתי בחשבון כי בעקבות ביצוע העבירה, נגרם נזק רק לנאשם עצמו, עובדה זו יש לה השלכה ישירה על קביעת המתחם, לפי סעיף 40ט(א)(4) לחוק העונשין.

 

33.  טענות ב"כ הנאשם בדבר ליקויים בכביש אשר גרמו לתאונה, מקומם היה על דרך תיקון כתב האישום. לעניין זה אפנה לסעיף 40 י(ד) לחוק העונשין- התשל"ז-1977.

 

 

34.  מדובר בסטייה רגעית של הנאשם וברף רשלנות נמוך.

 

 

35.  על פי פסיקת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל נצרת כב' השופטת לינדנשטראוס בעפ"ת (מחוזי נצרת) 50352-02-25 מדינת ישראל נ' הייתם אבו סביה (נבו 23.2.2025) - בית המשפט הרשיע את הנאשם על פי הודאתו בעבירות של התנהגות הגורמת נזק, נהיגה ברשלנות, אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה וחבלה של ממש. בבית משפט לתעבורה נקבע מתחם ענישה של 3-12 חודשי פסילה ורכיבי ענישה נלווים. המדינה ערערה וכך נכתב בהחלטת כב' השופטת לינדנשטראוס: ''לאחר שנשמעו טענות הצדדים לעונש ובמסגרת גזר הדין, קבע כב' השופט קמא מתחם עונש שאיננו כולל מאסר בפועל וכן עונש פסילה שפועל שנע בין 3 עד 12 חודשים, לצד ענישה נלווית. במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם נלקחו על ידי בית המשפט קמא כל השיקולים הרלוונטיים ובכלל זה העובדה שהמשיב הוא נהג מקצועי אשר בעת התאונה נהג ברכב משא כבד מסוג מערבל בטון. סבורני כי בהתחשב במכלול השיקולים כפי שפורטו בפסק הדין, לא נפלה טעות בכך שבית המשפט קמא לא כלל במתחם העונש ההולם לעבירה אותה ביצע המשיב, עונש של מאסר בפועל''.

 

 

36.  אם כך, כאשר מדובר ברף רשלנות גבוה והחבלות של ממש נגרמו לנוסעי רכב ב', הרי שבמקרה שבפני מדובר ברף רשלנות נמוך והחבלות כולן נגרמו לנאשם עצמו, ועל-כן, אני קובע כי, מתחם העונש ההולם אינו כולל רכיב של מאסר ורכיב הפסילה נע בין 3 חודשי פסילה לבין 6 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

 

37.  בעניין הענישה הנוהגת במקרים כגון דא, אפנה למספר פסקי דין:

ת''ד 6256-06-14 מדינת ישראל נ' שלמה סולומון (לא פורסם) - בהליך זה מדובר על תאונה עצמית בה הנאשם נהג באופנוע. הנאשם נפצע חבלות של ממש בדמות שברים בצלע דו צדדי ובצלע שמאל ואף נזקק להחדרת נקז מהבטן וכלל אשפוז ממושך. העונש שנגזר בתיק זה הינו חודשיים פסילה על תנאי וקנס כספי.

עפ"ת (מחוזי נצ') 24645-03-13 מדינת ישראל נ' מתיאס נדר (נבו 20.5.2013). מדובר על ערעור של המאשימה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם מטעמי הגנה מן הצדק אשר נהג ברשלנות ונגרמה תאונה עצמית שבה הנאשם נחבל קשות. בערעור הצדדים הגיעו להסכמה לפסילה שכולה על תנאי. לאחר שהמערערת ציינה כי במקרים בהם נחבל רק הנאשם יש חשיבות לעצם ההרשעה והעונש הוא משני.

עפ"ת (מחוזי נצ') 22039-03-13 מדינת ישראל נ' אופיר אביטבול (נבו 8.7.2013). מדובר על ערעור של המאשימה לביטול כתב האישום כנגד הנאשם מטעמי הגנה מן הצדק אשר נהג ברשלנות ונגרמה תאונה עצמית שבה הנאשם נחבל קשות ואף נזקק לאשפוז ממושך במחלקת טיפול נמרץ ללא הכרה. בערעור הצדדים הגיעו להסכמה לפסילה שכולה על תנאי. לאחר שהמערערת ציינה כי במקרים בהם נחבל רק הנאשם יש חשיבות לעצם ההרשעה והעונש הוא משני.

 

38.  לגבי גזירת דינו של הנאשם, אקח לקולא את הודעתו ולקיחת אחריות על מעשיו, כמו גם את נסיבותיו האישיות. בנסיבות ייחודיות של מקרה זה, ובשים לב לעברו התעבורתי הנקי, לעובדה שהוא נפגע באורח קשה וקיבל עונשו מדי שמיים ויישא את הצלקות על גופו למשך כל חייו.

 

39.  כמו-כן, לקחתי בחשבון לקולא, את העובדה שהנאשם למרות פציעותיו התגייס לשירות קרבי ומשרת את המדינה תוך סיכון עצמי.

 

40.  עם זאת, בשים לב לעובדה שהתאונה נגרמה ברובה לאור מאפייני כלי הרכב בו נהג הנאשם, אני סבור כי, יש לפסול את הנאשם לנהיגת אופנוע בלבד.

 

41.  לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

 

 

א.      אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים במצטבר לכל פסילה אחרת. הפסילה תחול על רכב דו גלגלי בלבד.

הנאשם יפקיד את רישיונו עד ליום 1.4.26 שעה 12:00. מובהר לנאשם כי החל מהמועד האמור הוא יהיה פסול מלנהוג, אך מרוץ תקופת הפסילה יתחיל רק עם הפקדת רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית משפט זה או בכל בית משפט אחר.

 

ב.      3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים עבירה של גרימת תאונת דרכים או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

 

3.      בהתאם לסעיף 40(ח) לחוק העונשין, העובדה שמדובר בחייל סדיר, מצאתי לחייב את הנאשם בתשלום קנס בסך 500 ₪ בלבד; הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.

 

החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט.

 

ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

·  בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

·  מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  - בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

·  במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

 

ככל שקיים פיקדון במסגרת התיק, אני מורה על החזרתו לידי הנאשם וזאת בכפוף לכל דין ו/או עיקול.

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, במעמד הנוכחים.