החלטה

בפני בקשה לדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 14/7/25.

הסנגור צרף יפוי כח מטעמו כבר בחודש 1/25, לפני חצי שנה, ואף הגיש בקשה לביטול צו ההבאה שהוצא כנגד מרשו זו הפעם השלישית לאחר שלא התייצב לדיונים.

ביום 3/3/25 התקיים דיון בנוכחות הסנגור.

ביום 30/3/25 הגיש הסנגור בקשת דחיה והדיון נדחה ליום 27/4/25.

ביום 27/4/25 הגיש הסנגור בקשת דחיה נוספת לאחר שנזכר שיש לו דיונים מקבילים. בהחלטתי דחיתי את הדיון שוב ליום 14/7/25, תוך שכתבתי כי על הסנגור לנצל הדחיה הארוכה לקביעת פגישה עם המאשימה.

בבקשתו הנוכחית טוען הסנגור כי רק עתה הצליח לצלם התיק וכי כשפנה למאשימה נאמר לו כי אין יותר תאריכי פגישות בשל יציאת ראש השלוחה לגימלאות. בנוסף טוען הסנגור כי הוא מתמודד לבחירות שצפויות להערת ביום 15/7/25 ולכן הוא עסוק מכדי להתפנות לדיון בפני.

סעיף 14(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 קובע כי" לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל עניין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת".

בהתאם, עורך דין אשר מקבל לטיפולו תיק הקבוע למועד ולשעה בו קבוע עניין אחד בו הוא מטפל, צריך להימנע מלקחת על עצמו את הטיפול בעניין אחר, או לדאוג להסדרת הדיונים החופפים מבעוד מועד, אם בהגשת בקשה מתאימה, העברה לעו"ד אחר, או כל דרך אחרת.

התנהלותו של הסנגור איננה מקובלת עלי. היה בידיו די זמן לצלם את התיק ולהיפגש עם המאשימה.

מועד הבחירות ידוע סנגור מזה זמן והיה עליו להעביר את הייצוג לעורך דין אחר אם בשל מחוייבותו לבחירות אין הוא יכול לתת את השרות הנדרש למרשו.

מדובר בתאונה מחודש 5/23, שטרם התבררה, בשל מחדליו של הסנגור והתנהלות הנאשם אשר נמנע מלהתייצב לדיונים.