גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר. מטעמי זהירות, בחנתי מלוא תיק החקירה. על פניו, קיימת בעיתיות בשדה ראיה. כמו כן, יש מקום לדון בשאלת רשלנות תורמת באשר המעורב מאשר כי מדובר במקום בו שדה הראייה מוגבל והיה עליו להתאים אופן נהיגתו לאפשרות שיגיע לצומת משמאלו כלי רכב, מבלי יכולת להבחין בו מבעוד מועד. באשר לדברי המעורב: "אם הרכב שבא משמאל עוצר בקו העצירה הוא רואה רק את ה כניסה לצומת ולא את האזור שלפני הכניסה לצומת". משעה שהמעורב מודע לאפשרות זו, היה עליו להקטין מהירות נהיגתו, לדבריו נסע 30 - 40 קמ"ש. לזכותה של הנאשמת העובדה כי וותק נהיגתה משנת 2001 ועברה נקי לחלוטין.

- הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

על הנאשמת/ סנגורה לגשת כעת למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום.

- הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 45 ימים.

- הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים וזאת על תנאי למשך 2 שנים. זכות ערעור כחוק.