ת"ד (נצרת) 1954-10-13 – מדינת ישראל נ' מלסה סבהט
|
ת"ד (נצרת) 1954-10-13 - מדינת ישראל נ' מלסה סבהטשלום נצרת ת"ד (נצרת) 1954-10-13 מדינת ישראל נ ג ד מלסה סבהט בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בנצרת [15.03.2018] לפני כבוד השופט בסאם קנדלפת גזר דין
הנאשם הורשע - על פי הודאתו שניתנה לאחר תחילת שמיעת הראיות בתיק - בעבירות הקשורות בנהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים בעקבות סטיית רכבו מנתיב נסיעתו והתנגשותו ברכב אחר שהגיע ממול.
התאונה אירעה ביום 18.6.2013, סמוך לשעה 04:30, ובעקבותיה נגרמו חבלות חמורות לנהג הרכב המעורב (בעיקר שברים חמורים ברגל שמאל). יש להדגיש כי התאונה אירעה שעה שהנאשם נהג ברכב משא כבד הצמוד אליו גרור, ועקב סטיית המשאית מנתיב הנסיעה, הגרור פגע במשאית אחרת שנסעה בנתיב הנגדי.
מפי הנאשם לא שמעתי הסבר סביר לסטיית רכבו הכבד והארוך מנתיב נסיעתו, ובהקשר זה לא אוכל להניח לטובתו כי רשלנותו ממוקמת ברף הנמוך. נהפוך הוא. נהיגה ברכב משא כבד, ועל אחת כמה וכמה כאשר צמוד אליו גרור, מחייבת שמירה קפדנית על כללי הבטיחות והזהירות וכל הפרה של כללים אלה תיחשב כסטייה ניכרת מסטנדרט ההתנהגות הסביר ותחייב את הנהג באחריות בגין רשלנות חמורה. חובת הזהירות המוטלת על הנוהג ברכב מסוג זה היא מוגברת לנוכח הסכנה הרבה הטמונה ברכב זה ופוטנציאל הסיכון החמור הגלום בכל תאונה שרכב זה מעורב בה, אשר צפויה להסתיים בתוצאות הרות אסון כפי שניסיון העבר המר לימד אותנו.
תאונות הדרכים המתרחשות מדי יום בכבישי הארץ וגובות, למרבה הדאבה, קורבנות בגוף ובנפש, הן עדות מספקת לכך, והתוצאה הקשה של התאונה נשוא תיק זה הנה דוגמא מצערת לכך. על הענישה בעבירות מסוג זה לשקף אפוא את חומרת העבירה ומידת אשמו של הנאשם, ולהוות גמול הולם על הסיכון לחיי אדם שהוא יצר בדרך התנהגותו ועל הנזק החמור שהסב לנפגע.
עיקר הדגש בענישה כאן מושם על הפגיעה בערך החברתי המוגן, הוא הערך בדבר שלמות הגוף והנפש ובטיחות התנועה בדרכים.
|
|
|
לאור האמור, ובמאזן השיקולים, סבורני כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם עומד על פסילה בפועל לתקופה שבין 6 חודשים לשלוש שנים, בנוסף לענישה נלווית.
ובאשר לגזירת העונש הראוי כאן, שוכנעתי כי מקרה זה אינו מצדיק מיצוי מלוא חומרת הדין עם הנאשם, וזאת בעיקר לנוכח חלוף הזמן מאז התאונה (קרוב לחמש שנים) דבר שהופך ענישה מחמירה לבלתי צודקת במרחק כה רב מהאירוע. כמו כן, וכאשר הנאשם נוהג למחייתו והרישיון מהווה מקור פרנסה עבורו, מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם והשלכות עונש הפסילה על יכולתו לעבוד ולדאוג לבני משפחתו התלויים בו הופכים להיות שיקול משמעותי לקולא.
על כן, ובשים לב לתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, ובהינתן צו השל"צ שיוטל להלן כאיזון מסוים כנגד ההקלה בעונש הפסילה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
1. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים בניכוי חודשיים פסילה מנהלית. הפסילה תחל ביום 1.8.2018 שעה 12:00. מובהר לנאשם כי החל מהמועד האמור הוא יהיה פסול מלנהוג, אך מרוץ תקופת הפסילה יתחיל רק עם הפקדת רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית משפט זה.
2. 3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה שעליה הורשע בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.
3. 4 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שנתיים עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.
4. בנוסף, אני מחייב את הנאשם בצו שיעשה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 150 שעות, בהתאם לתכנית שהוגשה על ידי שירות המבחן לתיק בית המשפט.
המזכירות תעביר גזר דין זה לשירות המבחן.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
|
|
|
ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ח, 15 מרץ 2018, במעמד הנאשם ובא כוחו, עו"ד קובי טל, ובא כוח המאשימה, עו"ד עלאא שאהין.
|




