1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 03.11.2025.

2. כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין תאונת דרכים מיום 04.11.2024. כתב האישום מייחס למבקש עבירות של נהיגה כשברמזור אור אדום בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), התנהגות הגורמת נזק בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 ונהיגה שלא בכיוון החץ בניגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה.

3. המבקש לא התייצב בבית המשפט ביום הדיון אליו זומן, ומשכך נשפט בהעדרו ונגזרו עליו 4 חודשי פסילה מלקבל ו/או להחזיק רישיון נהיגה, 3 חודשי פסילה על תנאי ל-3 שנים וקנס כספי על סך 1,500 ₪.

טענות הצדדים

4. המבקש ביקש לבטל את עונש הפסילה מכיוון שהוא מתפרנס כנהג, בנוסף לקצבה מביטוח לאומי.

5. לטענת המשיבה המבקש זומן כדין לדיון ובחר שלא להתייצב מסיבותיו שלו. עוד טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה שכן בית משפט זה אינו ערכאת ערעור, ובקשה להקלה בעונש צריכה להיות מוגשת באמצעות ערעור לערכאה דלמעלה. בנוסף נטען כי המבקש לא הצביע על עיוות דין בעניינו, וכי מדובר בכתב אישום חמור שהעונש שנגזר הוא מקל ביחס למה שביקשה המאשימה להטיל על המבקש.

דיון והכרעה

6. הבקשה הוגשה ללא תצהיר ועל כן דינה להידחות על הסף. למעלה מן הצורך בחנתי את הבקשה לגופה.

7. סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי באין הוראה אחרת בחוק, דרך המלך בהליכים פליליים מורה על קיום דיון בעניינו של נאשם. כדברי כב' השופט שהם בע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 7.4.2008):

"העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".

8. לכלל זה קיימים מספר חריגים שאחד מהם מעוגן בסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הקובע כי בעבירות הקלות המוגדרות בו, ניתן לדון את הנאשם שלא בפניו, ככל שבית המשפט סבור כי לא ייגרם לו בכך עיוות דין.

9. כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.

10. סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

11. המבקש לא נימק מדוע לא התייצב לדיון. עיון במערכת בית המשפט, מלמד כי ביום 30.07.2025 נערכה שיחה טלפונית בין מזכירות בית המשפט למבקש, במסגרתה נמסרה למבקש ההודעה על מועד הדיון, והמבקש אישר כי הוא מודע למועד הדיון.

12. בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.

האם קיים חשש לעיוות דין

13. גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 24.4.2018).

14. ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו 27.5.2018).

15. המבקש לא העלה טענה מהותית לעניין ביצוע העבירה. יתרה מכך, גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש

16. באשר לבקשת המבקש להקלה בעונש. מדובר בכתב אישום חמור המייחס למבקש גרימת תאונה עקב אי ציות לאור אדום ונסיעה בניגוד לכיוון החץ באוטובוס זעיר. אין די בטענת המבקש כי הוא מתפרנס מרישיונו, שכן היה על המבקש לנהוג באופן זהיר ובהתאם לחוק, על אחת כמה וכמה כשמדובר באוטובוס זעיר ובנהג מקצועי. לחובת המבקש 30 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. על אף בקשת המשיבה להטיל על המבקש 6 חודשי פסילה , הוטל עליו עונש מקל יותר וזאת חרף עברו התעבורתי הכולל 30 הרשעות תעבורה קודמות והעובדה כי מדובר באוטובוס זעיר. משכך, אני סבורה כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג לחומרה ממתחם הענישה, ואינו מהווה כשלעצמו טענה לעיוות דין.

17. לפיכך, איני סבורה כי ייגרם לנאשם עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' כסלו תשפ"ו, 29 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.