החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון לדיון והעלה טענה כי קיימים אנשים נוספים במקום מגוריו בשם זהה לשלו ואולי הם קיבלו את אישור המסירה באישור המסירה חסרים פרטים ללא רחוב או ת.ד

ראשית, המדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת, אשר הנאשם אינו מסבירה, אינו נוקב בכתובת המדויקת ואינו מראה היכן נפלה הטעות.

שנית , מעבר לאישור המסירה הממוחשב, לבקשתי סרקה מזכירות בית המשפט את אישור המסירה (נמצא בתיק נייר מיום 12/1/26) שם עולה כי הזימון נשלח לנאשם לפי ת.ז ונמסר לבן משפחה המתגורר עמו ( עומראן) וחתום על ידו.

הנאשם לא התייחס לאישור המסירה שבתיק והעלה טענה שלא נתמכה כי יש אחרים בעלי אותו שם כמו שלו בישוב מגוריו , הנאשם לא טען כי הזימון נשלח לכתובת שגויה .

הנאשם לא מעלה טענה כנגד העבירה אלא רק הכחשה כללית .

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.