לא זו בלבד, הרי שאף גזר הדין והודעת הפסילה נמסרו לנאשם באותה כתובת בדיוק ביום 20.03.25 בשעה 11:14. ומכאן לא ברור כיצד קיבל הנאשם את הודעת הפסילה (כפי שעולה מבקשתו ומתצהירו המצורף לה) בכתובת הנ"ל, אולם את ההזמנה לדין לא קיבל?

לפיכך, הנאשם זומן כדין לדיון ולא התייצב אליו, וזאת מבלי שהציג כל סיבה מוצדקת לכך.

באשר לטענתו של הנאשם לפיה היה בדרכו לאירוע חירום במסגרת תפקידו כנהג אמבולנס, הרי שמדובר בטענה שנטענה בעלמא ללא ביסוס ראייתי. ממילא, גם אם הייתי מקבל טענה זו לא היה בה כדי להשפיע על אחריותו של הנאשם לתאונה, שעה שהנאשם כלל לא נימק טענה זו. יפים לעניין, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' הש' דבור בעפ"ת (נצרת) 7150-10-15 עבד אל חלים נ' מ"י (פורסם בנבו), שם טען המערער כי שסיכויי הגנתו גבוהים מבלי לפרטם:

"אמנם, בבוא בית-משפט קמא לבדוק בקשה להארכת מועד להישפט, עליו לתור אחר קיומה של טענת הגנה מהותית וכן אחר הסיבה שעמדה בבסיס האיחור בהגשת הבקשה להישפט. יחד עם זאת, אין די בהעלאת טענת הגנה כאשר סיכויי הוכחתה ו/או אישושה הינם קלושים ונמוכים. הטענה, כי סיכויי ההגנה הינם גבוהים, אין בה לבדה, כאשר היא נעדרת כל משענת ו/או תמיכה ראייתית, ולו לכאורית או ראשונית, כדי להצדיק מתן ארכה, כמבוקש".

אשר על כן, לא התרשמתי כי קיימת הצדקה לאי התייצבותו של הנאשם או כי קיים חשש לעיוות דין ולפיכך אני דוחה את הבקשה באשר לביטול הכרעת הדין.

יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, מאחר וכתב האישום כן מציין כי הנאשם נהג באמבולנס; אאפשר לנאשם ארכה להגיש מסמכים וראיות התומכים בטענתו כי היה בנסיעת חירום.

הנאשם יגיש הנדרש עד ליום 24.5.25, אחרת הבקשה תידחה סופית.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אייר תשפ"ה, 10 מאי 2025, בהעדר הצדדים.