ביום 29.10.25 ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם אותר לאחר שנים שהיה דר רחוב, ומעסיקו החדש אף מספק לו מקום מגורים וכסף לנסיעות. עוד ביקש ב"כ הנאשם להפנותו לתסקיר התאמה לבית המשפט הקהילתי מאחר ולנאשם מאסר מותנה בר הפעלה. בהתאמה, הופנה הנאשם לשירות המבחן, תוך שהמאשימה מבהירה כי תגבש עמדתה רק לאחר קבלת התסקיר.

תסקיר ההתאמה מיום 25.11.25 סקר את תולדות חייו של הנאשם ומצבו האישי, המשפחתי והתעסוקתי נכון להיום. כן מציין שירות המבחן כי הנאשם מנהל אורח התמכרותי, ללא תעסוקה יציבה. שירות המבחן התרשם מצרכים במספר מוקדים, לרבות קשיים רגשיים, שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים לאורך השנים, היעדר תעסוקה רציפה, מצב כלכלי דחוק, מערכת תמיכה מצומצמת ועוד, כולם גורמים המציבים אותו בסיכון לביצוע עבירות נוספות.

לצד האמור, זיהה שירות המבחן כוחות ויכולות מתאימים; ולאחר שהוסבר לנאשם משמעות ההליך בבית המשפט הקהילתי הוא ביטא נכונות ורצון לקבל סיוע במסגרת זו ונראה כי הוא ער למחויבות אליה נדרש.

להערכת שירות המבחן, הנאשם זקוק למענה בהיבטים רחבים של חייב כאשר ללא טיפול משמעותי קיים סיכון להישנות עבירות; ולכן ההליך המשפטי והליווי הצמוד בבית המשפט הקהילתי, בדגש על המעטפת האינטנסיבית והפיקוח השיפוטי יכולים לתת מעינה מקיף לקשייו ולהגביר את סיכויי שיקומו (והפחתת הסיכון).

לאור האמור, המליץ שירות המבחן על העברת הנאשם למסלול של בית המשפט הקהילתי בנצרת.

טיעוני הצדדים

המאשימה מתנגדת לבקשה ועיקר טענותיה נוגעות לעונש ההולם לנאשם. לגישת המאשימה העונש הראוי לנאשם היו מאסר בדרך של עבודת שירות ולא מאחורי סורג ובריח. בעניין זה הפנתה המאשימה לעברו הכולל 5 הרשעות קודמות רובן בעבירות של ברירות משפט והוסיפה כי הוא מעולם לא נעצר בגין עבירות תעבורה. כן הבהירה המאשימה כי עברו של הנאשם אמנם אינו מקל, ואף תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה, אך גם אם יופעל ניתן להסתפק במקרה זה במאסר שירוצה בדרך של עבודת שירות, ברף המקסימלי.

עוד טענה המאשימה כי קיימות מסגרות שיקומיות אחרות, לרבות הפניה לתסקיר ושיקום בהליך רגיל כולל צו מבחן, לצד מאסר בדרך של עבודת שירות.

בטיעוניה בכתב, הדגישה המאשימה את החשיבות שבשיתוף הפעולה בין הצדדים והסכמת המאשימה לשילובם של נאשמים בבית המשפט הקהילתי, הסכמה שקיבלה מעמד בכורה בתיקון לחוק סדר הדין הפלילי. לטענת המאשימה, לא בכדי הוגבל שיקול הדעת השיפוטי להתערב בעניין "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

ב"כ הנאשם אנו חולק על כך שהכלל הוא קבלת הסכמת המאשימה, אך טען כי עוד לפני חקיקת הוראת השעה נקבע כי ההחלטה בעניין מסורה לבית המשפט (עפ"ג 13435-09-20 האני אל חאג' (10.12.20)) ותפיסה זו קיבלה ביטויה בהוראות החוק.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי קיימות החלטות לא מועטות בהן נקבע כי נאשמים ישולבו בבית המשפט הקהילתי ואף הפנה לדבריו של כב' הנשיא הש' מזרחי בת"פ 9851-11-21 מדינת ישראל נ' ממן ואח' (11.4.22, להלן: "עניין ממן"), ממנו עולה כי דווקא לאי-ההסכמה עשויה להיות השפעה חיובית על ההליך, מאחר המאשימה תקפיד בעניינו של נאשם כזה הקפדה יתירה.

עוד נטען כי קיימים מספר שיקולים, אשר בהצטרפותם יחדיו, מצדיקים חריגה מן הכלל והעברת עניינו של הנאשם לבית המשפט הקהילתי למרות עמדת המאשימה; ובין היתר- התרשמות שירות המבחן, עמדת המאשימה הרואה בשיקול העונשי שיקול יחיד, מקרים דומים ואינטרס הציפיה.

כן נטען כי כלל לא ברור כי הנאשם מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודת שירות ואף קיים סיכון רב מהטלת עונש בטרם יעבור הנאשם טיפול אינטנסיבי. בעניין זה הוסיף והפנה ב"כ הנאשם להחלטתי בתת"ע 14903-01-22 מדינת ישראל נ' לייבה (להלן:"עניין לייבה"), והדגיש כי הטלת מאסר על הנאשם , גם אם בעבודות שירות, עלולה להוביל להתדרדרות במצבו.

להשלמת התמונה אציין כי המאסר המותנה שתלוי ועמד נגד הנאשם (כפי שציינו הצדדים), הוטל עליו במסגרת תתע"א 3769-07-20 ועומד על 5 חודשים, שהינם ברי הפעלה בתיק זה.

דיון והכרעה

כללי

בתחילה, אשוב ואחזור על הדברים שציינתי בעניין לייבה.

בתי המשפט הקהילתיים החלו לפעול בישראל בשנת 2014, תחילה במתכונות ניסיונית; על פי נוהל הפעלה שאינו קבוע בחוק ולאחרונה בהתאם להוראת שעה בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ").

מטרת ההליך בקהילתי ותכליתו היא להביא לשיקום הנאשם בקהילה ולסייע בטיפול בבעיות שברקע העבירות, תוך פיקוח הדוק של בית המשפט ובשיתוף פעולה של בעלי התפקידים בהליך הפלילי וגורמי הקהילה. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"פ 26/23 ניקולאי יז'כין נ' מדינת ישראל, (31.01.2023):

"בשנים האחרונות פועלים בתי משפט קהילתיים, אשר עיקר תכליתם שיקום נאשמים במסגרת הקהילה, על מנת למנוע פשיעה עתידית ולהפחית מוּעָדוּת (בלועזית רֵצִידִיבִיזְם) מטעם הנאשמים. בתי המשפט הקהילתיים פועלים תוך מטרה להשיב נאשמים אל דרך הישר, לשקמם ולשלבם כאנשים יצרניים אל תוך הקהילה - ומטרה זו מועדפת בהליכים אלו, על פני המטרה המסורתית של דיני העונשין שהיא ענישה בהתאם לעקרון ההלימה. זאת, מפני שנמצא כי הענישה, במקרים המגיעים אל בתי המשפט הקהילתיים, אינה מובילה להפחתת הסיכון להישנות העבירות, במה שמכונה תופעה של "דלת מסתובבת", בגדרה הנאשם מבלה חלק מזמנו בביצוע עבירות וחלק מזמנו בריצוי מאסר בגין כך - וחוזר חלילה. מטרת בתי המשפט לספק חלופה ל"דלת מסתובבת" זו, באמצעות גישה לא-יריבה, בה התביעה וההגנה מקדמות יחד את האינטרס הציבורי-קהילתי שהוא מניעת עבריינות, הפוגעת באיכות חיי הקהילה (להרחבה, ראו: שמואל מלמד "השופט הקהילתי" מעשי משפט יד, 221 (2023))."

כן ר' דבריה של כב' הש' כנפי-שטייניץ בבש"פ 3532/23 פלונית (26.623):

"בתי המשפט הקהילתיים פועלים בישראל מזה כעשור, ומקיימים הליך משפטי ייחודי שבמרכזו שיקום העבריין בקהילה כאמצעי למניעת עבריינות חוזרת. המודל על פיו פועל בית המשפט הקהילתי הוא של "בית משפט לפתרון בעיות" שנועד להתמודד עם הבעיות העומדות ברקע ביצוע העבירה ולא בסימפטום בלבד".

עניינו של נאשם פלוני יועבר לבית המשפט הקהילתי, לאחר שמצא בית המשפט כי התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 220ד(א) לחסד"פ.

על פי הוראות החסד"פ, גם כשלא התמלאו התנאים האמורים, רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להעביר את ההליך בעניינו של נאשם פלוני לבית המשפט הקהילתי; וזאת בהתאם לאמור בסעיף 220ד(ב) לחסד"פ-

"(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), שופט בית משפט שלום רשאי להורות, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי עניינו של נאשם יהיה נידון בבית משפט קהילתי, אף אם לא התקיים תנאי מהתנאים שבסעיף קטן (א)(5) עד (9); לא התקיימו התנאים שבסעיף קטן (א)(8) ו-(9) - יובא עניינו של הנאשם גם לפני שופט קהילתי שידון בדבר התאמת העניין לדיון בבית משפט קהילתי".

עוד בטרם הוראת השעה, נקבע כי בית המשפט אינו חסר דעה ורשאי להחליט בניגוד לעמדת המאשימה (עפ"ג 13435-09-20 האני אל חאג' (10.12.20)); והדברים נכונים מכוח קל וחומר, עת נקבע עלי חוק כי לבית המשפט סמכות מפורשת להחליט כאמור. ר' לדוגמא תפ"ק 43141-01-21 ראיד כליבאת (21.12.22), אליו הפנה ב"כ הנאשם, מ"ת 3748-04-23 גרבוע (החלטה מיום 18.7.23) וההחלטה המשלימה של כב' הנשיאה אייזנברג בתת"ק 3747-04-23 גרבוע (13.8.23); ת"פ 30107-03-23 מ"י נ' גזאלין (18.6.2); ועוד.

מן הכלל אל הפרט

התנאי הרלבנטי לעניינו קבוע בסעיף קטן 220ד(א)(6):

"(6) התובע הודיע כי העונש המתאים לנאשם לפי הוראות סימן א'1 לפרק ו' לחוק העונשין, אם יורשע ואם לא ישתתף בתוכנית שיקום, כולל מאסר בפועל ואינו כולל עונש מאסר שירוצה בעבודת שירות, שניתן להניח כי לו יוטל על הנאשם, הוא יימצא מתאים לו בחוות דעת מטעם הממונה לפי סעיף 51ב(ב)(1) לחוק העונשין"

כאמור לעיל, מבהירה המאשימה כי עמדתה העונשית היא למאסר בדרך של עבודת שירות, גם בהתחשב במאסר המותנה בר ההפעלה (5 חודשים כאמור).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שפורטו לעיל, את האמור בתסקיר שירות המבחן ואת כלל הנתונים הנוגעים לתיק, מצאתי כי מתקיימים אותם טעמים מיוחדים המצדיקים העברתו של הנאשם לבית המשפט הקהילתי, למרות עמדת המאשימה.

ראשית, אשוב ואציין (כפי שציינתי בעבר בעניין לייבה), כי עמדתה של המאשימה משמעותית ובעלת משקל רב. גישתה העונשית של המאשימה אינה מחייבת את בית המשפט, אך רק במקרים נדירים יחרוג בית המשפט לחומרא מעמדתה העונשית של המאשימה. במקרה זה, על פניו, לא קיימת עילה לחריגה לחומרא, על אף חומרת העבירות, על אף העובדה שמדובר בנאשם שכבר הורשע בעבר בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ועל אף קיומו של מאסר מותנה בן 5 חודשים שהינו בר הפעלה. ודוק, איני קובע כי אין הצדקה להטיל מאסר בפועל, אלא כי נדמה שאין הצדקה לחרוג לחומרא מעמדת המאשימה.

מאידך, יש לתת משקל משמעותי להתרשמות שירות המבחן מהנאשם. שירות המבחן אינו אומר זאת במפורש, אך מהתסקיר בהחלט ניתן ללמוד, כי הדרך הטיפולית הנדרשת הינה במסגרת "ההליך המשפטי והליווי הצמוד של בית המשפט הקהילתי בדגש על המעטפת הקהילתית האינטנסיבית והפיקוח השיפוטי". מדברים אלה, ביחד עם הסיכונים הקיימים (אורח החיים התמכרותי, היותו דר רחוב לתקופה ארוכה, ועוד), ניתן להבין כי קיים חשש משמעותי שתכנית פחות אינטנסיבית (או אחרת), לא מתאימה לנאשם ולכל הפחות לא תוביל לתוצאות הרצויות.

הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף במקרה דנן, שעה שהפניית הנאשם לשירות המבחן בעבר לא הובילה לשיתוף פעולה; להיפך, הנאשם נעלם גם לבית המשפט וגם לשירות המבחן.

בנוסף, מצאתי טעם רב בטענותיו של הנאשם באשר לסיכון העולה מגזירת עונשו של הנאשם, בטרם יעבור טיפול אינטנסיבי. הנאשם סובל מקשיים משמעותיים, הן בפן ההתמכרותי, הן בפן הכלכלי והן בפן המשפחתי. הטלת עונש כיום, בטרם עבר הנאשם טיפול עַצים, עלולה להוביל להדרדרות משמעותית, חזרתיות על ביצוע העבירות ועוד. החששות הללו מתחדדים עת עותרת המאשימה (ובצדק, נכון לעתה), לפסילה ארוכה; ביחד עם מאסר משמעותי בדרך של עבודת שירות, שאף יחמיר את קשיי הפרנסה של המשיב.

לכך יש להוסיף כי לטעמי, יש לבחון את עניינם של עברייני התעבורה באופן שונה מאשר עבריינים פלילייים "רגילים". בעוד מאסר בדרך של עבודת שירות היו עונש שכיח, גם בעבירה הראשונה בהליך הפלילי ה"רגיל"; עונש זה הינו חריג יחסית בנוף עבירות התעבורה ומוטל, בדרך כלל, על אנשים הנמצאים בשלב הרצידיביזם. בנוסף, אני סבור כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה, אשר טומנת בחובה זלזול בהוראות בית המשפט, מלמדת על רצידיבזים מובנה ברמה מסויימת.

הדברים האמורים מתחדדים בעניינו של הנאשם שבנדון, אשר כבר הורשע בעבר גם בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ואף הרשעתו האחרונה הינה באותה עבירה של נהיגה בזמן פסילה. לכך יש להוסיף את התרשמות שירות המבחן מקיומו של סיכון להישנות עבירות בעתיד, אם לא יעבור הנאשם טיפול משמעותי.

בנוסף, אחזור ואציין דברים שאמרתי בעניין לייבה. מניסיוני, עניינם של עברייני התנועה הרצידיביסטים שונה במידת מה. רוב רובה של העבריינות הרצידיבסטית בתחום התעבורה מתרכז בבעיית הרישיון של הנאשמים. במקרים אלו, טיפול משמעותי, עצים ורצוף, אשר עשוי לפתור את בעיית הרישיון יש בו כדי למנוע את הישנות עבירות העתידיות (גם אם בסופו של הליך מוצלח הענישה היא מקלה מאד); ומאידך, הטלת ענישה הכוללת פסילת רישיון (אשר בדרך כלל היא לתקופה משמעותית, שהרי מדובר במוּעַדוּת (רצידיביזם)), תחזיר את הנאשם אחורה משמעותית ותפחית מסיכויי השיקום. משמע, טיפול עצים, רציף וכוללני (הוליסטי) בעברייני תנועה מועדים, עוד בשלב שהעונש ההולם בעניינם הוא מאסר בדרך של עבודת שירות (במקרים המתאימים כמובן), בעל סיכויי הצלחה טובים ואילו ענישה של פסילה ומאסר בדרך של עבודת שירות, גם אם היא הענישה ההולמת, עלולה להעלות את הסיכון להישנות העבירה.

בנוסף, אם ברתימתו של הנאשם להליך הקהילתי יש כדי סיכוי למנוע את הפעם הבאה שהנאשם יפר את הוראות החוק (ואולי אף ינהג בפסילה, חלילה), ויסכן את הציבור, סבורני כי יש בכך כדי טעם מיוחד (המצטרף לאחרים), המצדיק הליכה בדרך זו.

לכך יש להוסיף כי לאור האמור בתסקיר ההתאמה, באשר לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, אורח החיים התמכרותי, היותו דר רחוב לתקופה משמעותית, קשיי התפקוד והיעדר מערכת תמיכה משמעותית, איני בטוח כלל וכלל, כי אם יוטל על הנאשם מאסר בדרך של עבודת שירות "[ש]ניתן להניח כי לו יוטל על הנאשם, הוא יימצא מתאים לו בחוות דעת מטעם הממונה", כפי הנדרש בסעיף 220ד(א)(6) לחוק.

למותר לציין, כי לא נעלמה מעיניי החשיבות שיש לתת לעמדת המאשימה, מאחר ומדובר בהליך שיתופי במהותו (ראו דברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 91 והוראת שעה) (בתי משפט קהילתיים), התשפ"ב-2021, ה"ח הממשלה 1471 תשפ"ב עמ' 226, 230), אך סבורני כי יש בכלל הנימוקים אותן פירטתי לעיל, כדי לגבור על שיקול זה.

מאחר והחלטתי עניינה בחריגה מהתנאי שקבוע בס"ק (6) , הרי שאין צורך בהחלטה משלימה של שופט/ת של בית המשפט הקהילתי, אשר נדרשת רק במקרה שלא התקיימו התנאים הקבועים בס"ק (8) או (9)- ר' סעיף 220ד(ב) סיפא לחסד"פ.

בשולי הדברים אציין, כי אין בידי לקבל את טיעון ההגנה בדבר יצירת ציפיה אצל הנאשם מעם הפנייתו לתסקיר ההתאמה. הפניית הנאשם כאמור, אינה מלמדת על קביעות דעת, מה גם שהמאשימה הבהירה כי תגבש עמדתה רק לאחר קבלת התסקיר. עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי, איני רואה להרחיב בעניין זה.

סוף דבר

אני מקבל את בקשת הנאשם ומורה על העברת עניינו של הנאשם להליך קהילתי.

מאחר ומקום מגוריו של הנאשם הוא בעיר עפולה, הרי שיש לשלבו בבית המשפט הקהילתי בנצרת (כפי שאף הומלץ בתסקיר), ולשם כך נדרשת החלטת נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוסמך לשם כך, על העברת מקום הדיון.

הנאשם יגיש איפה בקשה להעברת מקום הדיון.

מאחר והחל הדיון בתיק חובה עליי (בהתאם להוראת סעיף 78(א)סיפא לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984), לציין את הסכמתי להעברת מקום הדיון; וכך אני עושה.

בשלב זה ובהיעדר החלטה אחרת, הדיון הקבוע ליום 16.2.26 יתקיים במועדו.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"ו, 11 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.