עוד טען ב"כ הנאשם כי הנאשם הינו הנחבל העיקרי בתאונה, המדובר בכשל ראשון מסוגו עבורו ונראה כי התאונה אינה מאפיינת את אופן נהיגתו. לאור האמור, עתר לרף הנמוך של הסדר המסגרת.

הצדדים הציגו לפניי הסדר טיעון וביחס לרכיב הפסילה טענו להסדר מסגרת, כאשר המאשימה הפנתה לפסילת החובה, אך ברוב הגינותה ולמרות שעתרה להטלת פסילה בת 3 חודשים, היא השאירה לביהמ"ש את שיקול בדעת לעניין קיצור תקופת הפסילה וההגנה הייתה רשאית לעתור באופן חופשי לעניין רכיב זה.

כעולה מכתב האישום, יוחסו לנאשם שתי הוראות חיקוק אשר טומנות בחובן חובת פסילת רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת מ- 3 חודשים, וזאת בנוסף לכל עונש אחר. אולם, חובת הפסילה שקבע המחוקק ביחס להוראות החיקוק, אינה חובה מוחלטת והושאר שיקול דעת לבימ"ש במקרים מיוחדים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, שלא להורות על פסילת רשיון הנהיגה בפועל.

אני סבורה כי במקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות ענישה מאוזנת שלא כוללת פסילה בפועל.

כל שבפני ביהמ"ש הוא כתב האישום וטיעוני הצדדים.

המדובר בתאונה בה נגרמה לנאשם חבלה של ממש בדמות חתך בקרקפת. כעולה מהמסמכים שהוצגו הנאשם הורדם והונשם, היה מאושפז 4 ימים ושוחרר באופן סיעודי הביתה. תועד כי הנאשם עדיין מקבל טיפולים ועושה פיזיותרפיה.

הנאשם ביקש לשאת דברו, טען כי 3 חודשים לאחר התאונה היה בפיזיותרפיה וכי לא נהג כל אותה תקופה כמו גם לא עבד. הנאשם ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות בעודו יתום מאב, עובד כסוכן מכירות כשפרנסתו היא בנהיגתו.

ב"כ המאשימה ביקשה לאמץ את ההסדר ברף העליון שלו, אולם לא הביאה תימוכין לבקשתה. חזקה על התביעה ששקלה את כל השיקולים בטרם הסכימה להסדר מסגרת זה, בו רף הענישה המוסכם של רכיב הפסילה בפועל הינו בין 0-3 חודשי פסילה בפועל, בנוסף ליתר הרכיבים.

בנוסף לא ניתן להתעלם כי המאשימה בחרה שלא לפסול את רישיונו של הנאשם, פסילה מנהלית, סמוך לקרות התאונה.

לאור מכלול הנימוקים לעיל, החלטתי לעשות שימוש בסמכותו הייחודית של ביהמ"ש לחרוג מרף פסילת המינימום בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה.

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם, מצאתי אף לזקוף לזכותו את העובדה שבחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות הראשונה.

כפי שציין כב' השופט המר מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניינו של קלגסבלד: (קלגסבלד נ. מ"י ע"פ 31933/06):

"הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות... המערער לא ניסה לדחות את הקץ הוא הודה ותרם לניהול מהיר ויעיל של משפטו, על בתי המשפט לעודד התנהלות כזאת של נאשמים ובסופו של יום, עליה לקבל ביטוי גם בתוצאה העונשית".

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם, את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שהוצגו בפני, את וותק נהיגתו הרב ועברו התעבורתי המקל, את העובדה שבחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות הראשונה, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. קנס בסך 1,000 ₪ שישולם תוך 90 יום.

2. פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מגזר הדין וכן לנאשם וב"כ העתק גז"ד ושובר התשלום.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום מהיום.

28.11.2019