1

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים י' רז-לוי, ג' שלו, י' דנינו) בע"פ 41536-10-19 מיום 8.1.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון בצ"א 59730-03-19.

רקע והליכים קודמים

1.        עניינה של בקשה זו בדחיית תביעת המבקש לפיצויים מכוח סעיף 38(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, אשר נוסחו:

נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית המשפט.

2

2.        האירועים מושא בקשה זו, כפי שתוארו בהחלטתו של בית משפט השלום, התרחשו ביום 8.4.2016 כאשר בשעות הבוקר התקשר המבקש לתחנת המשטרה ודיווח כי אשתו איננה מאפשרת לו להכין קפה. ניידת סיור הגיעה למקום ועיכבה את בני הזוג בגין חשד לעבירת מטרד לציבור. בתום חקירת בני הזוג הוחלט על שחרורם בתנאי הרחקה אחד מהשני, ומשסירב המבקש לחתום על תנאי השחרור, נעצר והובא בפני בית המשפט (להלן: המעצר הראשון). בדיון שהתקיים בפניו, קבע בית המשפט כי אין חשד סביר לביצוע עבירה ולא מתקיימת עילת מעצר, והורה על שחרורו של המבקש.

           בשעות הערב של אותו היום עוכב המבקש בשנית לאחר שדיווח למשטרה פעם נוספת כי אשתו לא מאפשרת לו להכין קפה. משסירב לחתום על תנאי הרחקה, נעצר המבקש (להלן: המעצר השני) ומפאת השעה המאוחרת בה נעצר, הובא למחרת בפני בית המשפט, אשר קבע כי קיים חשד סביר לביצוע עבירה של הטרדה טלפונית ומטרד לציבור והורה על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים.

           בית משפט השלום דחה את עתירת המבקש לפיצויים בגין מעצרים אלו. באשר למעצר הראשון סבר בית המשפט כי הוא היווה פגיעה מעבר לנדרש בנסיבות האירוע, אך קבע כי אין מקום לפסוק לו פיצויים משפרק הזמן בו הוחזק המבקש במעצר היה קצר ועמד על מספר שעות בודדות, וכי נוכח גובה הפיצוי המרבי שעומד על עשרות ש"ח בהתאם לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982 (להלן: התקנות), מדובר על זוטי דברים. בית המשפט מצא כי אף העילה השנייה למתן פיצוי, נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי, אינה מתקיימת משהתנהגותו של המבקש – פנייתו בנושא זניח וסירובו להשתחרר בתנאים מגבילים – תרמה למצב אליו נקלע. באשר למעצר השני, קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר ומשכך, אין לפסוק למבקש פיצויים בגינו.

3

           ערעור המבקש על ההחלטה נדחה בבית המשפט המחוזי ביום 8.1.2020. באשר למעצר הראשון קבע בית המשפט כי פסיקת פיצוי למבקש לאור התנהלותו, ובתוך כך סיבת פנייתו למשטרה, לא עולה בקנה אחד עם שיקולי צדק העומדים בבסיס פסיקת פיצויים, והוסיף כי צדק בית משפט השלום בקבעו כי נוכח סכום הפיצוי בתקנות מדובר בזוטי דברים. באשר למעצר השני, נקבע כי משבית משפט השלום שדן בבקשה לשחרור המבקש בערובה, קבע כי קיימת עילת מעצר והמבקש לא ערר עליה, אין להידרש לשאלת הפיצויים. עוד מצא בית המשפט לחייב את הסנגוריה הציבורית ואת המבקש בהוצאות סמליות משלא היה יסוד להגשת הערעור כפי שהובהר לצדדים במעמד הדיון ונוכח בזבוז משאבי הציבור במסגרת האירועים המתוארים וההליך המשפטי שנוהל.

           המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין ומכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

3.        המבקש סבור כי בית המשפט שגה בקבעו כי: מעצר השווא הינו בגדר זוטי דברים; כי פניות המבקש למשטרה הינן קנטרניות מקום בו פעל על מנת לא להסלים את המצב מול אשתו אשר לשיטתו, מנעה ממנו לעשות שימוש ברכושו; וכי פניית המבקש למשטרה עולה כדי עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק. לשיטתו, בקשתו חורגת מעניינו הפרטי משעולה מפסק הדין כי מעצר שווא הינו בגדר זוטי דברים ולא ניתן לתבוע בגינו פיצוי על מעצר קצר, וכי יש בפסק הדין כדי לשלול גישה לערכאות.

דיון והכרעה

4.       כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6852/19‏ אלעטיאת נ' מדינת ישראל (‏29.10.2019)). בענייננו, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו אצטלה עקרונית, זו עוסקת בעניינו הפרטי ולא מצאתי כי הבקשה עומדת באמות המידה האמורות.

          הערכאות מטה נדרשו בהרחבה לטענותיו של המבקש תוך שדחו תביעתו לפיצויים בהכרעות מנומקות, ומקובלת עליי מסקנתם כי לא היה מקום לפסוק פיצויים בעניינו של המבקש.

5.        סוף דבר, הבקשה נדחית.

           ניתנההיום, ‏י"בבאדרהתש"פ (‏8.3.2020).

4

_________________________

20009900_Q01.docx  סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l