1

1.             לפנייבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' בולוס) מיום 18.11.2020בעפ"ת31258-10-20, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופטא' אחטר) מיום 26.8.2020 בפל"א5070-06-16 (להלן: ההליך העיקרי).

2

           עניינו של ההליך כאן – דחיית בקשתהמבקש, שהוגשה ביום 27.1.2020 לבית משפט השלום לתעבורה בחדרה, לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ) ובה נתבקש בית המשפט לאפשר לו לחזורבומהודאתובעובדות כתב האישום המתוקן בהליך העיקרי,בוהורשעבמסגרת הסדר טיעון ביום 7.6.2017. במסגרת הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ונדחה, הטיל עליו בית המשפט המחוזי הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח.

2.             לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף.

3.             המבקש הגיש בקשה לחזרה מהודיה כשנתיים וחצי לאחר מתן גזר הדין בהליך העיקרי. הוראת סעיף 153(א) לחסד"פ קובעת כדלקמן:

"הודההנאשםבעובדה, אםבהודיהשבכתבלפניהמשפטואםבמהלךהמשפט, רשאיהואבכלשלבשלהמשפטלחזורבומןההודיה, כולהאומקצתה, אםהרשהזאתביתהמשפטמנימוקיםמיוחדיםשיירשמו" (ההדגשות הוספו – ג'.ק).

           אכן, "סמכותושלביתהמשפט, מכוחסעיף 153 לחוקסדרהדיןהפלילי, לאפשרחזרהמהודיהבכלשלבשלהמשפט, כוללתגםאתשלבהערעור" (ע"פ 635/05דענאנ' מדינתישראל, פסקה 12 לפסק דינו של השופט ד' חשין (26.11.2007)). אולם, פשיטא כי אין בלשון החוק כל נקודת אחיזה לאפשרות הגשת בקשה לחזרה מהודיה לאחר שהמשפט הסתיים ופסק הדין הפך חלוט. ההליך המתאים להשגה על פסק דין חלוט הוא הגשת בקשה למשפט חוזר. לפיכך, היה על ערכאות קמא לדחות את הבקשה לחזרה מהודיה על הסף וזוהי גם התוצאה המתבקשת בבקשה דנא.

4.                     גם ביחס להוצאות המשפט בסך 1,500 ש"ח אשר השית בית המשפט קמא על המבקש, לא מצאתי הצדקה להתערבות. המבקש טען כי בית המשפט קמא הטיל עליו את ההוצאות מבלי שניתנה לו ההזדמנות להתגונן. לא מצאתי בטענה זו ממש.אין מניעה עקרונית כי בית המשפט יעשה שימוש, במקרים חריגים ומתאימים, בסמכות הנתונה לו לשם פסיקת הוצאות משפט בהליך פלילי ועצם פסיקת הוצאות, אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור (השוו: רע"פ 817/20ברגמןנ' עירייתתלאביב, פסקה 4 (18.3.2020)).

3

             לא נעלמה מעיניי העמדה אשר הובעה בפסיקה לפיה בטרם השתת הוצאות על נאשם בהליך פלילי בשל פגםבהתנהלותוהדיונית, שומה על בית המשפט ליתן לנאשם זכותטיעון(רע"פ 5305/20נחוםנ' הועדההמקומיתלתכנוןולבניהתלאביביפו, פסקה 10 (11.8.2020) (להלן: ענייןנחום)). עמדה זו מבוססת עלבג"ץ 5299/93 אלחמידינ' שופטביתהמשפטהמחוזיבתל-אביב-יפו, פ"ד מח(1) 482(1994) (להלן: ענייןאלחמידי). אולם, בעניין אלחמידי, הסכימה המדינה להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי, כך שספק אם נקבעה הלכה קונקרטית לעניין זכות הטיעון. מכל מקום, ומבלי להביע עמדה ביחס לגישתי-שלי בסוגיה, סבורני כי ענייננו שונה ממקרים אלו. בעניין נחום, כמו גם בענייןאלחמידי, מדובר בהליכים אשר לנאשם בפלילים זכות קנויה להם – זכות ערעור על החלטה ובקשה לעיכוב ביצוע עונש, בהתאמה. לפיכך, גם אם הייתי מקבל את נקודת המוצא בדבר זכות הטיעון, לא ראיתי להשוות מקרים אלו למקרה דנן, שבו המבקש הגיש בקשה לחזרה מהודיה, כשנתיים וחצי לאחר מתן גזר הדין, שהפך חלוט – בקשה שלא היה מקום להגישה וכאמור, נדרש היה לדחותה על הסף.

5.             סוף דבר, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏ח' בניסן התשפ"א (‏21.3.2021).

_________________________

20088200_Q04.docx  סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l