1

1.       בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים י' נועם, ר' פרידמן-פלדמן ומ' בר-עם) בעפ"ג 25603-06-15 מיום 30.11.2015, במסגרתו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ש' הרבסט) בת"פ 10899-05-12 מיום 28.4.2015, כך שהושתו על המבקש 13 חודשי מאסר בפועל חלף 15 חודשי מאסר בפועל, בעוד שיתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם, כפי שיפורט להלן.

רקע והליכים קודמים

2.       המבקש הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הוצאת חשבונית מס מבלי שיהיה זכאי לעשות כן, לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק המע"מ); ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק המע"מ; ומסירות דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות בכוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק המע"מ.

2

3.       על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום היה המבקש מנהלה של חברת "דרים למסחר חשמל בע"מ" (להלן: החברה) אשר נרשמה כ"עוסק מורשה" לפי חוק המע"מ. על פי המתואר באישום הראשון, במהלך השנים 2010-2009 המבקש הוציא חשבוניות בסך 676,832 ש"ח מהחברה לחברת "א.ש. טינה" ללא שבוצעה כל עסקה בין החברות. על פי המתואר באישום החמישי, במהלך השנים 2010-2009 הגישה החברה באמצעות המבקש דו"חות תקופתיים בהם ניכתה מס תשומות בסך 1,146,934 ש"ח על סמך חשבוניות מס פיקטיביות על שמן של ארבע חברות שונות, אשר לא ביצעו ולא התחייבו לבצע כל עסקה עם המבקש או עם החברה. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן בשנית, ניכוי מס התשומות נעשה מבלי שיש לגביו מסמך ובנסיבות מחמירות, שכן שהמבקש והחברה הביאו במעשיהם להשתמטות מתשלום מס בסכום העולה על כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי כתב האישום המתוקן בשנית עוסק בנוסף לעניינו של המבקש גם בעבירות מס בהן הורשעו שלושה נאשמים נוספים, הדומות באופיין ובהיקפן לעבירות בהן הורשע המבקש.

4.       בגזר דינו של המבקש מיום 28.4.2015 עמד בית משפט השלום על הפגיעה של עבירות מס בסדר החברתי ובשווין בנטל המס. בנוסף, בית משפט השלום עמד על כך שמדובר בעבירה קלה לביצוע ועל כן היא מחייבת ענישה מוחשית וקשה. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, בית משפט השלום קבע, כי מדובר בעבירה מתמשכת אשר בוצעה בעקביות ובהיקפים כספיים שאינם נמוכים. כמו כן, בית המשפט מצא כי סכום העלמת המס הוא שיקול מכריע, וקבע כי בעניינו של המבקש מדובר בסכום משמעותי וגבוה של כ-2.3 מיליון ש"ח. לאחר שעמד על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מהסוג שביצע המבקש, קבע בית משפט השלום, כי מתחם העונש ההולם נע בין 14 ל-30 חודשי מאסר בפועל, יחד עם מאסר מותנה משמעותי וקנס שנע בין 20,000 ש"ח ל-50,000 ש"ח.

3

5.       בבואו לקבוע את העונש בתוך המתחם, התייחס בית משפט השלום למספר נסיבות מקלות וביניהן העדר עבר פלילי מצדו של המבקש; הפגיעה הצפויה לו ולמשפחתו כתוצאה מעונש המאסר; והזמן הרב שחלף מרגע ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום ומתן גזר הדין. לצד זאת, בית המשפט שקל לחומרה את העובדה שמחדליו של המבקש לא הוסרו ואת החשיבות שבהשתת עונש מרתיע עבור סוג העבירות שביצע המבקש. על כל האמור, בית משפט השלום השית על המבקש 15 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים, שלא יעבור במשך שלוש שנים את אחת מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירה המוזכרת בסעיף 117 לחוק המע"מ או בסעיפים 220-216 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; וקנס בסך 25,000 ש"ח.

6.       המבקש ערער לבית המשפט המחוזי אשר קיבל באופן חלקי את ערעורו לנוכח טעות חישוב שנפלה במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום ובשל עיקרון אחדות הענישה, כמפורט להלן. בית המשפט המחוזי מצא כי שיעור העלמת המס שביצע המבקש עומד על כ-1.8 מיליון ש"ח בעוד שבית משפט השלום קבע בטעות כי מדובר בסכום של כ-2.3 מיליון ש"ח. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע, כי יש להפחית במעט את מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש ולהעמידו בין 13 חודשי מאסר בפועל לבין 28 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, בית המשפט המחוזי מצא לנכון, כאמור, להפחית את עונשו של המבקש גם משיקולים של אחדות הענישה, זאת לנוכח העונש שנגזר על אחד הנאשמים האחרים בכתב האישום המתוקן בשנית, במסגרת הליך אחר. אשר על כן, בית המשפט המחוזי הפחית את עונש המאסר בפועל של המבקש מ-13 חודשי מאסר ל-15 חודשי מאסר, כאמור לעיל. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

הבקשה למתן רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע

7.       טענתו העיקרית של המבקש בבקשה למתן רשות ערעור היא כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הפחית חודשיים בלבד מעונש מאסרו על אף שקבע כי בית משפט השלום טעה בחישוב שיעור המס שהמבקש העלים. לעמדתו של המבקש, בית משפט השלום העניק לסכום ההעלמה משקל מכריע בעת גזירת עונשו ועל כן תיקון הסכום מכ-2.3 מיליון ש"ח לכ-1.8 מיליון ש"ח מחייב הפחתה משמעותית יותר בעונש המאסר בפועל שהושת עליו. בנוסף, המבקש גורס כי עקרון אחדות הענישה מצדיק הפחתה נוספת בעונשו לנוכח היקפן וחומרתן של העבירות אשר בוצעו על-ידי יתר הנאשמים בכתב האישום המתוקן בשנית. לשיטתו של המבקש, מדיניות הענישה הנהוגה במקרים הדומים לעניינו מצדיקה אף היא הפחתה במתחם הענישה שקבע לו בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, לעמדת המבקש בית המשפט המחוזי לא ייחס די משקל לקולה לנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, וביניהן עברו הפלילי; הזמן שחלף מביצוע העבירות; הפגיעה שתגרם לו כתוצאה מעונש המאסר; נטילת האחריות מצדו; ושיקולי שיקום. בד בבד עם הגשת הבקשה למתן רשות הערעור, המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בבקשה למתן רשות ערעור.

4

8.       ביום 7.2.2016 הוגשה תגובת המשיבה לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו. המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע וטוענת במסגרת תגובתה, כי אין בבקשה לרשות ערעור כל יסוד מיוחד המצדיק את בחינתו של גזר הדין בגלגול שלישי. לעמדתה, המבקש חוזר על טענות שהעלה כבר בפני שתי הערכאות הקודמות אשר נתנו לטענות אלה מענה מפורט ומנומק כדבעי. כמו כן, המשיבה סבורה כי העונש שהוטל על המבקש הוא ראוי לנוכח כלל הנסיבות הקשורות ושאינן קשורות לביצוע העבירה, וכי הוא איננו חורג ממתחם העונש ההולם.

דיון והכרעה

9.       עיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, ואני סבור כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה)) או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בהתאם להלכת חניון חיפה. מעיון בבקשה עולה, כי מכלול טענותיו של המבקש נוגעות לעניינו הפרטני בלבד, אינן מעלות כל סוגיה כללית או שיקולי צדק מיוחדים ומהוות חזרה על הטענות שהעלה הן בבית משפט השלום והן במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי. 

10.     הטיעונים בבקשה מתמקדים רובם ככולם בגזר דינו של המבקש. הלכה היא כי טענות לעניין חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 8408/15 חביב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (9.12.2015); רע"פ 2275/15 אברמוב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.5.2015); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997)). סבורני כי המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם מקרים, וזאת בפרט לנוכח כך ששתי הערכאות הקודמות התייחסו בהרחבה וביסודיות למכלול השיקולים בקביעת עונשו של המבקש, ובית המשפט המחוזי אף הקל בעונשו של המבקש והעמידו ברף התחתון של מתחם העונש ההולם בשל שיקולי אחדות הענישה וכן בשל הטעות שנפלה בחישוב סכום העלמת המס.

5

11.     למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים לא מצאתי כי יש ממש בטענות המבקש. סבורני כי העונש שהושת על המבקש הולם את חומרת מעשיו, מתחשב דיו בכלל הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה ועולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה. גם טענתו העיקרית של המבקש הנוגעת למשקל שיש ליחס לסכום העלמת המס שביצע – דינה להידחות. אמנם בגזר דינו של בית משפט השלום נפלה שגגה משנקבע כי המבקש העלים סכום של כ-2.3 מיליון ש"ח ולא כ-1.8 מיליון ש"ח כפי שאכן ארע, אולם, לא ניתן לומר כי ההפרש בין סכומים אלו הוא גבוה במידה המצדיקה הפחתה משמעותית בעונשו של המבקש. גם הסכום אותו העלים המבקש בפועל הוא סכום בלתי מבוטל המצדיק ענישה ממשית, וממילא בית המשפט המחוזי "ריפא" את טעות החישוב בכך שהפחית חודשיים מעונש המאסר בפועל שהושת על המבקש. על כל האמור, אין בידי לקבל את בקשת רשות הערעור.

12.     סוף דבר, הבקשה נדחית. לפיכך, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע העונש. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר בימ"ר ניצן, ביום 28.2.2016, לא יאוחר מהשעה 10:00, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את כניסתו למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

      ניתנה היום, ט"ו באדר א' התשע"ו (24.2.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16008770_H03.doc  שצ