1

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קפאח) בעפמ"ק 26688-08-20 מיום 1.10.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (השופטת ע' יעקובוביץ) בח"נ 23889-12-19 מיום25.5.2020 והתקבל בחלקו ערעורו על גזר הדין.

2.             ביום 23.7.2019 צולם רכבו של המבקש בעודו נוסע בנתיב שסומן ויועד לתחבורה ציבורית בעיר תל אביב, ונשלחה לו הודעת תשלום קנס בסך 500 ש"ח. לנוכח בקשתו להישפט חלף תשלום הקנס, הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור, לפי סעיף 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961.

3.             בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, תוך שנקבע כי נסיעתו בנתיב תחבורה ציבורית – הוּכחה; כי מדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה; וכי המבקש לא הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה בהתאם להוראת סעיף 22(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

2

           בגזר דינו השית בית המשפט לעניינים מקומיים על המבקש עונש קנס בסך 700 ש"ח.

4.             המבקש, עורך דין במקצועו, ערער לבית המשפט המחוזי והעלה טענות מספר הן באשר להכרעת הדין הן לעניין גזר הדין.

           בתום שמיעת טענות הצדדים בדיון שנערך ביום 21.9.2020, ולאחר שבית המשפט המחוזי המליץ למבקש את שהמליץ, ניתנה למבקש שהות "לשקול את צעדיו" באשר לערעורו נגד הכרעת הדין.

           ביום 30.9.2020 הודיע המבקש לבית המשפט המחוזי כי "בהינתן חוסר האפשרות לדון בסוגיות העקרוניות של התיק" הוא מבקש להפחית את גובה הקנס שהושת עליו.

           בנסיבות אלה, ערעור המבקש על הכרעת הדין נדחה; ואילו ערעורו על גזר הדין התקבל באופן חלקי, במובן זה שהקנס שהוטל עליו הופחת לסך של 500 ש"ח.

5.             מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה שב המבקש על טענותיו ביחס להכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, תוך שהפנה לנימוקי ערעורו המפורטים בבית המשפט המחוזי. לשיטתו, הבקשה דנן מציפה "סוגיות משפטיות עקרוניות" המצדיקות מתן רשות ערעור בשל חשיבותן הציבורית, ובפרט לנוכח העובדה שטענותיו בסוגיות אלו לא נדונו לגופן במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

6.             דין הבקשה להידחות.

           הלכה ידועה היא כי רשות לערער "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין או אי צדק קיצוני (רע"פ 3210/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (12.5.2019)). הבקשה דנן אינה באה בקהלם של מקרים נדירים אלו.

3

           כפי שפורט לעיל, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים בבית המשפט המחוזי, ניתנה למבקש הזדמנות להודיע אם הוא עומד על ערעורו. במסגרת זו יכול היה המבקש לעמוד על זכותו לקבלת הכרעה בערעורו על הכרעת הדין. ואולם, המבקש החליט שלא לעמוד עוד על ערעורו ביחס להכרעת דינו, וטעמיו עמו.

           בנסיבות אלה, אין למבקש להלין על דחיית ערעורו ללא דיון ב"טענותיו העקרוניות" – אלא על עצמו. ודאי שאין בכך כדי להצדיק דיון בטענותיו, לראשונה כעת, במסגרת ערעור שני לבית משפט זה (רע"פ 4719/18 לבין נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (27.6.2018); רע"פ 523/19 ריכטר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (20.1.2019)).

7.             אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנההיום, ‏ט' בכסלוהתשפ"א (‏25.11.2020).

_________________________

20080660_J01.docx  עע

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l