1

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטתג' שלו) מיום 23.9.2020בעפ"ת66726-07-20, בגדרו נדחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת הבכירהר' שורץ) בתת"ע 1922-09-19.

הרקע לבקשה

2

1.              המבקש קיבל הודעת תשלום קנס בגין ביצוע עבירה של שימושבטלפוןבעת שהרכב בתנועה, לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המבקש הגיש בקשה להישפט, על כן נשלחו בדואר רשום לכתובתו כתב אישום והזמנה לדין. ביום 14.7.2019, דבר הדואר הוחזר לשולח כ"לא נדרש". ביום 6.1.2020, משלא התייצב המבקש לדיון בבית משפט השלום, הוא נשפט בהעדרו, הורשע בעבירה הנ"ל, ונגזרו עליו ארבעה חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל וקנס בסך 3,000 ש"ח.

           ביום 23.6.2020, הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדיןשניתן בהיעדרו (להלן: הבקשה), בטענה כי לא קיבל את ההזמנה לדין וכי אישור המסירה פגום, מאחר שלא מופיע בו שם הדוור ומועד ביקורו במען, כך שלא ניתן לדעת מי ביקש לבצע את המסירה ומתי. בנוסף, המבקש טען כי פסק הדין חורג ממדיניות הענישה הראויה, וכי הוא "הוענש" על כך שהוא לא התייצב לדיון. ביום 20.7.2020, דחה בית משפט השלום את הבקשה, בקבעו כי בחלוףחמישהעשרימיםמיוםשנשלחהההזמנה לדין בדואר רשום לכתובתו של המבקש, קמה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44אלתקנותסדרהדיןהפלילי, התשל"ד-1974 (להלן: התקנות); כי האסמכתה לכך שדבר הדואר "לא נדרש" מהווה אישור מסירה כדין, וכי אין בטענות לפגמים שהעלה המבקש כדי לעמוד בנטל המוטל עליו לסתירת חזקת המסירה; כי בעבירת תעבורה שבה ברירת המחדל היא עונש קנס, בית המשפט אינו כבול לעונש זה שעה שהגיע התיק לפתחו עקב בקשה להישפט; וכי העונש שנגזר על המבקש הולם את מדיניות הענישה הנהוגה, ובפרט בהתחשב בכך שלמבקש יש 85 הרשעות קודמות, עשר מתוכן הן בעבירות בנסיבות דומות.

2.              ביום 23.9.2020, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש על ההחלטה בבקשה. נקבע, כי אישור המסירה שהוצג מקים את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות, וכי על פי הפסיקה, אין בפגמים הנטענים אותם ציין המבקש כדי לסתור את החזקה. בנוסף, נקבע כי לא נגרם למבקש עיוות דין, שכן משבחר להישפט, רשאי היה בית המשפט לגזור על המבקש עונש אחר מלבד קנס. אשר לעונש עצמו, נפסק כי פסילת רישיון נהיגה בפועל בגין עבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה, כאשר מדובר במי שלחובתו הרשעות קודמות רבות, אינה חורגת ממדיניות הענישה הנוהגת.

נימוקי הבקשה

3

3.              לטענת המבקש, עניינו מעלה שאלה עקרונית ביחס לתוקפה החוקי של תקנה 44א לתקנות וחזקת המסירה הקבועה בה. לעמדתו, הנימוקים הבאים מצדיקים להורות על בטלותה של תקנה 44א לתקנות: התקנה הותקנה בחריגה מסמכות משום שמחוקק המשנה אינו מוסמך להתקין תקנה שמשמעותה קיום משפט והרשעת נאשמים אשר לא ידעו בפועל על קיומו של הדיון בעניינם; התקנה פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות של נאשם להיות נוכח במשפטו. לחלופין, לטענת המבקש יש ליתן לתקנה 44א הנ"ל פרשנות לפיה אישור מסירה פגום סותר את חזקת המסירה. המבקש מנמק זאת, בין היתר, בכך שהשירות שמספק דואר ישראל כולל שיבושים ואי-סדרים בחלוקת הדואר. בנוסף, המבקש סבור כי שיקולי צדק מצדיקים את קבלת הבקשה, שעה שנגזר עליו עונש החורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת.

דיון והכרעה

4.              הלכה היא כי רשות ערעור תינתן רק במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6153/20טורג'מן נ' מדינת ישראל(24.9.2020) (להלן: עניין טורג'מן)). לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, שכן עניינו של המבקש אינו עומד באמות מידה אלו.

5.              המבקש מעלה את מרבית טענותיו כנגד חוקיותה של תקנה 44א לתקנות. תקנה זו קובעת כדלקמן:

"בעבירותתעבורהשעליהןחלסעיף 239אלחוקובעבירותקנסרואיםאתההודעהעלביצועהעבירה, ההודעהלתשלוםקנסאוההזמנהלמשפטלעניןעבירתקנסכאילוהומצאהכדיןגםבלאחתימהעלאישורהמסירה, אםחלפוחמישהעשרימיםמיוםשנשלחהבדואררשום, זולתאםהוכיחהנמעןשלאקיבלאתההודעהאואתההזמנהמסיבותשאינןתלויותבוולאעקבהימנעותומלקבלן".

4

           בית משפט זה דן בחוקיות התקנה בע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים, פ"ד נו(2) 787, 807 (2002), בו נפסק כי אין עילה להתערבות שיפוטית בתקנה זו, ומכאן שהשאלה העקרונית אותה מעלה המבקש נדונה והוכרעה (וראו גם: רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' כרם, פסקה 22 (11.6.2013); רע"פ 1711/20 חורי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (8.3.2020)). המבקש לא העלה השגותיו על תוקפה של תקנה 44א הנ"ל בפני הערכאות קמא. על פניו, הדבר נוגד אתהכללהשוללאתהאפשרותלהעלותטענות חדשות לראשונהבמסגרתבקשתרשותערעור (ראו, למשל: רע"פ 2678/20 רחמיםנ' מדינתישראל, פסקה 6 (27.4.2020)). אשר לטענות הקונקרטיות של המבקש לפגמים באישור המסירה ולהשלכתם על חזקת המסירה, טענות אלו נוגעות לנסיבות הפרטניות של המקרה, והן "נתונות לשיקול דעתו של בית המשפט קמא ואינן מעלות שאלה משפטית רחבה או חשש לעיוות דין" (עניין טורג'מן, פסקה 5. ראו גם: רע"פ 5258/14 סמימינ' מדינתישראל, פסקה 7 (3.8.2014)). כמו כן, לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין. כפי שקבע בית משפט קמא, פסילת רישיון נהיגה בפועל, גם בגין עבירה מסוג "ברירת משפט", אינה מהווה חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה והנוהגת, בפרט בהתחשב בכך שלמבקש עומדות 85 הרשעות קודמות, עשר מתוכן בעבירות תעבורה (רע"פ7223/06 יולזרינ' מדינתישראל (12.9.2006). ראו גם: רע"פ 8427/17 ‏מדינתישראלנ' סאלם, פסקה 44 (25.3.2018)).

6.              אשר על כן, הבקשה נדחית. עיכוב הביצוע שניתן לפסילת רישיון הנהיגה של המבקש מבוטל בזאת. המבקש יפקיד רישיונובבית משפט השלום לתעבורה באשדוד עד ליום 1.12.2020.

           ניתנה היום, ‏כ"ג בחשון התשפ"א (‏10.11.2020).

5

_________________________

20073820_Q02.docx  סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l