1.         לפניי בקשת רשות לערער של המדינה על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט ערן טאוסיג) מיום 22.1.2023 בתיק בב"נ 59797-12-21, לפיה נדחה מועד ביצועו של צו הריסה מינהלי עד ליום 19.4.2023.

אף שלטעמי בית-משפט קמא שגה בהחלטתו מושא הבקשה, כפי שיפורט בהמשך, לא מצאתי מקום ליתן למבקשת רשות ערעור.

תקופת הארכה הנוכחית מסתיימת בתוך מספר ימים, ובהתאם להוראות החוק לא ניתן לדחות את ביצוע הצו לתקופה נוספת, ובנסיבות אלה אין טעם בקיומו של דיון בערעור, שיהיה תיאורטי בלבד.

2.         ענייננו במתן ארכה לביצוע צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 20.12.2021, לגבי בניית מרפסת בשכונת רוממה בירושלים.

בקשה לביטול הצו, שהוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בתיק בב"נ 59797-12-21, נדחתה בהסכמת הצדדים בדיון שהתקיים ביום 19.1.2022, ונקבע כי המועד לביצוע הצו בנוגע לפנלית יחל 60 יום לאחר מכן, והמועד לביצוע הצו בנוגע ליתר רכיבי הבינוי מושא הצו יחל 90 יום לאחר מכן.

3.         מאז, לבקשת המשיב דחה בית-משפט קמא את ביצוע הצו מספר פעמים:

בהחלטה מיום 13.6.2022 עוכב ביצוע צו ההריסה עד ליום 15.7.2022, מן הטעם ש"קיימת התקדמות תכנונית מסוימת".

בהחלטה מיום 8.9.2022 נקבע כי "מתקיימות נסיבות מיוחדות המאפשרות מתן ארכה", וניתנה ארכה לביצוע צו ההריסה עד ליום 25.11.2022.

בהחלטה מיום 13.12.2022 ניתנה ארכה עד ליום 19.1.2023, אף שעל פי האמור בהחלטה, תצהיר האדריכלית שצורף לבקשה לא התייחס לדחיית הבקשה לקבלת היתר בנייה חודש קודם לכן, ולא התייחס להתאמת הבנייה הקיימת להיתר המבוקש.

בהחלטה האחרונה, מושא הבקשה, מיום 22.1.2023, הוארך המועד לביצוע הצו עד ליום 19.4.2023.

בהחלטתו קבע בית-משפט קמא כי "לאחר עיון בתגובת המשיב, הגעתי לכדי מסקנה כי יש להאריך את המועד לביצוע הצו בשלושה חודשים נוספים, עד ליום 19.4.2023. יחד עם זאת, ככל שעד המועד האמור לא תוצג התקדמות תכנונית משמעותית, לא תינתן ארכה נוספת. המזכירות תסגור התיק".

על כך בקשת הרשות לערער שלפניי.

4.         סעיף 254ט לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), שעניינו עיכוב ביצוע צו סופי, קובע כדלהלן:

"254ט. (א) בעל זכות לגבי מקרקעין שניתן לגביהם צו מינהלי, צו לפי סעיף 235 או 237, או צו שיפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254ב, או מי שהיה צד להליך לפי סעיף 254ח, הרואה את עצמו נפגע מצו כאמור, ולא חלות לגבי אותו צו הוראות סעיף 254ח, רשאי לבקש מבית המשפט כאמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן לעכב את ביצוע הצו האמור:

(1)  אם הבקשה לעיכוב הביצוע היא בעניין צו שניתן לגביו פסק דין סופי - רשאי רק מי שהיה צד להליך להגיש את הבקשה והבקשה תוגש לבית המשפט האחרון שדן בעניין;

(2)  אם לא חלות על הבקשה לעיכוב ביצוע הוראות פסקה (1), תוגש הבקשה לבית המשפט המוסמך כמשמעותו בסעיף 228(ב).

       (ב)       בקשה לעיכוב ביצוע לפי סעיף קטן (א) ניתן להגיש פעם אחת בלבד.

       (ג)       (1)       בית המשפט יחליט בבקשה לעיכוב ביצוע צו לפי סעיף קטן (א) על יסוד הבקשה ותגובת הרשות האוכפת בלבד, ואולם רשאי הוא להחליט בבקשה לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, אם ראה צורך בכך; בית המשפט יחליט בבקשה בהקדם האפשרי לאחר קבלת תגובת הרשות האוכפת או קיום הדיון, לפי העניין;

(2)  על אף האמור בפסקה (1), בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצוע זמני של צו כאמור בסעיף קטן (א) במעמד צד אחד, ובלבד שמבקש העיכוב הצהיר לפני בית המשפט כי הוא הודיע לרשות האוכפת על הגשת הבקשה; הוראה כאמור תהיה בתוקף למשך שבעה ימים או עד לקיום דיון בבקשה לעיכוב ביצוע הצו במעמד הצדדים, לפי המוקדם.

       (ד)       (1)       בית המשפט לא יעכב ביצוע צו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו;

(2)  נוסף על האמור בפסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצו נמשכה, לאחר שהומצא הצו; לעניין זה, "תכנית" - תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת.

       (ה)      תקופת עיכוב הביצוע בהחלטה לפי סעיף קטן (ד) לא תעלה על שישה חודשים.

       (ו)        על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ה), הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע הצו לתקופה פחותה משישה חודשים, רשאי הוא, לבקשת מגיש הבקשה לעיכוב ביצוע, להאריך את תקופת עיכוב הביצוע לתקופות נוספות, ובלבד שהתקיימו התנאים המנויים בסעיף קטן (ד) ושתקופת עיכוב הביצוע לפי סעיף קטן (ד) ולפי סעיף קטן זה לא תעלה על שישה חודשים במצטבר.

       (ז)        על אף האמור בסעיפים קטנים (ה) ו-(ו), רשאי בית המשפט בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לעכב ביצוע צו, כאמור בסעיף קטן זה, לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים".

בהתאם לכך, בית המשפט רשאי להאריך את המועד לביצוע הצו למשך שישה חודשים "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט רשאי להאריך את המועד לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים "בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו".

5.         בענייננו, הפנלית הוסרה ועל הפרק עומדים רכיבי הבנייה האחרים.

כאמור, על פי החלטת בית המשפט מיום 19.1.2022, מניין הימים לביצוע ההריסה החל 90 יום לאחר מכן. דהיינו ביום 19.4.2022. בהתאם לכך, ארכה של שישה חודשים הסתיימה ביום 19.10.2022. למרות זאת, ביום 8.9.2022, האריך בית המשפט את המועד עד ליום 25.11.2022, מעבר לשישה החודשים שמאפשר החוק, לאחר שקבע כי "מתקיימות נסיבות מיוחדות".

אף שכבר בהחלטה הקודמת הוארך המועד מעבר לשישה חודשים המתאפשרים על פי החוק, ביום 13.12.2022 הוארך המועד פעם נוספת, עד ליום 19.1.2023. אין בהחלטה התייחסות ל"נסיבות חריגות ויוצאות דופן" ולא נרשמו "טעמים מיוחדים". להיפך, בית המשפט ציין, כאמור, כי אין בתצהיר האדריכלית התייחסות לדחיית הבקשה להיתר ולהתאמת הבנייה לבקשה להיתר.

6.         גם אם נתעלם מהאמור לעיל לגבי הארכות המועד הנוספות, על פי החוק לאחר ארכה של שישה חודשים, רשאי בית המשפט "בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לעכב ביצוע צו, כאמור בסעיף קטן זה, לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים".

קודם לבקשה האחרונה, נדחה ביצוע צו ההריסה כבר פעמיים מעבר לשישה החודשים הראשונים. לפיכך, על פני הדברים, לא הייתה לבית המשפט סמכות לדחות את ביצוע צו ההריסה פעם נוספת. יתרה מזו, לא ניתן היה לדחות את ביצוע צו ההריסה מעבר לשישה החודשים הראשונים ללא התייחסות לנסיבות חריגות ויוצאות דופן ולטעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה נוספת.

7.         מכל מקום, עם דחיית ביצוע הצו עד ליום 19.4.2023, מוצתה הארכה המקסימלית האפשרית על פי החוק, לכל היותר למשך שנה, ובית המשפט אינו מוסמך לדחות עוד את ביצוע צו ההריסה.

8.         כאמור בסעיף 1 להחלטה, על אף האמור לעיל ומאחר שתקופת הארכה שניתנה למשיב עומדת להסתיים, אינני רואה מקום לקיים דיון נוסף בעניין, ולפיכך בקשת הרשות לערער נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"ג, 02 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.