1

בשם המבקשת:                   עו"ד גיא קדם; עו"ד מיכל סיני

1.             לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת נ' בכור) בעפ"ת 5070-11-18 מיום 10.7.2019, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת מ' כהן) בתת"ע 8530-09-17 מיום 14.10.2018.

2.             נגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

3.             בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה הרשיע את המבקשת בעבירה המיוחסת לה בהעדרה, וזאת לאחר שלא התייצבה לדיון שנקבע לה אף שזומנה אליו כדין.

2

4.             בגזר דינו השית בית משפט השלום לתעבורה על המבקשת קנס בסך 1,200 ש"ח, וגזר עליה פסילה מקבלה או החזקה של רישיון נהיגה לתקופה של חודש על תנאי למשך שנה, לבל תעבור את העבירה בה הורשעה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה והשנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

5.             בקשת המבקשת לביטול גזר הדין נדחתה בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה מיום 18.7.2018, וצוין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר המגבה את טענותיה לפיהן לא נהגה ברכב בעת ביצוע העבירה.

6.             בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה על ידי אותו מותב ביום 12.9.2018, תוך שנקבע כי ההמצאה בוצעה כדין לכתובתה הרשומה במשרד הפנים, וכי הבקשה אינה מגובה בתצהיר של הנהג אשר נטען כי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

7.             בקשה נוספת לעיון בהחלטה אחרונה זו נדחתה אף היא בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה מיום 14.10.2018, ונקבע כי "הבקשה כבר נדונה".

8.             ערעורה של המבקשת על ההחלטה מיום 14.10.2018 לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדחה בפסק דינו מיום 10.7.2019.

           בית המשפט המחוזי קבע כי טענת המבקשת לפיה אדם אחר נהג ברכבה נטענה בעלמא וללא כל ראיה התומכת בה, מלבד תצהירים מטעמה ומטעם גיסהּ בהם נטען כי רכבה שימש את אחד מעובדי החברה אשר גיסה מנהל בתקופה שבה בוצעה העבירה. על כן, נקבע כי בנסיבות העניין לא מתעורר חשש כי ייגרם למבקשת עיוות דין אם לא יבוטל גזר הדין בעניינה.

9.             מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה שבה המבקשת וטוענת כי אף שההזמנה לדיון בעניינה נמסרה לכתובת מגוריה הרשומה במשרד הפנים–דבר הדואר לא הגיע לידיה מסיבות שאינן ידועות לה.

           עוד טוענת המבקשת כי אדם אחר נהג ברכבה בעת ביצוע העבירה, וכי לא צירפה תצהיר מטעם אותו נהג מאחר שהוא מסרב לשתף עמה פעולה. בהקשר אחרון זה מפנה המבקשת לתצהיר מטעם גיסהּ אשר צורף לערעורהּ ובו נטען כי רכבהּ נמסר לשימוש עובד חברה שבניהולו בזמן שבוצעה העבירה ברכב.

3

           לנוכח טענות אלו סבורה המבקשת כי הותרת גזר הדין על כנו תגרום לה לעיוות דין המצדיק את קבלת רשות הערעור, וכי הטענות המועלות במסגרת הבקשה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית רחבת היקף.

10.         דין הבקשה להידחות.

11.         הלכה היא כיבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים נדירים בלבד בהם מתעוררת סוגיה עקרוניתהחורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים בהם מתעורר חשש לאי צדק מהותי שנגרם לו.

12.         עניינה של המבקשת אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו, ודי בכך כדי לדחותה.

           חרף ניסיונותיה של המבקשת לעטות עלבקשתה כסות עקרונית, אני סבור כי היא נטועה היטב בדל"ת אמותיו של עניינה הפרטי.

           בית משפט זה שב ופסק כי על הטוען לקיומו של עיוות דין להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לטענתו, וכי אין להסתפק בטענות כלליות בעלמא בעניין זה (וראו: רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם פסקה 36-38 (25.3.2018)).

           טענותיה של המבקשת בבקשה ממוקדות ביישומן של אמות המידה שהותוו בפסיקה לעניין עיוות דין על עניינה הפרטי – והן אינן מעלות כל סוגיה עקרונית רחבת היקף.

13.         כמו כן, איני סבור כי למבקשת נגרם עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". טענת המבקשת כי אחר נהג ברכבה בעת ביצוע העבירה נטענה בפני הערכאות הקודמות אשר קבעו כי טענה זו נטענה בעלמא ומבלי שהוצגו ראיות מספקות התומכות בה– ואף אני סבור כי לא הונחה התשתית הראייתית הנחוצה לתמיכה בטענה זו.

           ניתנה היום, ‏כ"ד באב התשע"ט (‏25.8.2019).

_________________________

19054690_J01.docx