רע"פ 4250/16 – זאב לאור נגד מדינת ישראל – עיריית רמת-גן
1
בבית המשפט העליון |
רע"פ 4250/16 |
לפני: |
המבקש: |
זאב לאור |
|
נ ג ד |
המשיב: |
מדינת ישראל - עיריית רמת-גן |
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.4.2016 בעפ"א 32450-02-16 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב – שופטת עמיתה |
בשם המבקש: |
בעצמו |
1. לפניי
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת עמיתה מ' סוקולוב) בעפ"א 32450-02-16 מיום 13.4.2016, במסגרתו נדחה ערעור
המבקש על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן (השופט עמית מ' בן-חיים) בחע"מ 33027-02-15 מיום 4.1.2016, אשר הרשיע את המבקש
בהפרה של סעיף
2. המבקש טוען
כי בקשתו מעלה שלוש סוגיות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינו הפרטי, והן: א) בירור
הפרשנות התכליתית הראויה להוראות סעיף
2
3. לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות הערעור ובנספחיה, ובפסקי הדין של בית משפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982)), או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). בענייננו, חרף האצטלה העקרונית שהמבקש מנסה לעטות מעל בקשתו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית או שיקולי צדק ייחודיים המצדיקים את קבלתה. יתרה מכך, עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות, וניכר כי הן העניקו משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות ולמצבו הבריאותי – ובהתאם הקנס שהוטל עליו נמוך באופן מהותי מהקנס המקורי אותו ביקשה המאשימה. בנסיבות אלה, עם כל ההבנה למצבו של המבקש, איני רואה מקום לקבל את הבקשה והיא נדחית בזה.
4. סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ' בסיון התשע"ו (26.6.2016).
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16042500_H02.doc שצ
