1

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטתג' שלו) מיום 2.12.2020בעפ"ת42151-10-20, בגדרו נדחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' סגנית הנשיאנ' חקלאי) בתת"ע5946-01-20.

רקע והליכים קודמים

2

1.              ביום 15.1.2020, התייצב המבקש בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים לדיון שהתקיים בעניינו, בגין עבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים. לבקשת בא כוחו, נדחה המשך הדיון ליום 1.3.2020. עוד באותו היום, נתפס המבקש נוהג שוב ברכב, מעל המהירות המותרת וכשרישיונו פקע כאמור. בשל כך נרשם למבקש דוח אכיפה על נהיגה מעל המהירות המותרת וכן נמסרו לו הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים. בהזמנה לדין נדרש המבקש להתייצב ביום 1.3.2020 בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד.

2.              ביום 1.3.2020, התייצב המבקש לדיון ההמשך שנקבע בעניינו בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים. המבקש לא התייצב לדיון שנקבע לאותו היום, בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד ולא הגיש בקשה בעניין זה. לפיכך, נשפט המבקש בהעדרו בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד והוטל עליו עונש פסילת רישיון נהיגה לחודש, הפעלה במצטבר של עונש פסילה על תנאי של חודשיים, קנס בסך 1,500 ש"ח ופסילה על תנאי למשך חודשיים.

3.              ביום 9.3.2020, נשלח לכתובתו של המבקש בדואר רשום פסק הדין שניתן בהעדרו.

4.              ביום 20.8.2020, הגיש המבקש לבית משפט השלום לתעבורה באשדוד, בעצמו, בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, בטענה כי לא התייצב לדיון מחמת הדיון האחר שהיה קבוע לו באותו היום בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים וכי סבר שמדובר בזימון כפול, שמקורו בטעות, כך שהתקלה תטופל מעצמה על ידי מערכת המחשב. ביום 30.8.2020, לאחר קבלת תגובת המשיבה, דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט קבע כי סיבת אי-ההתייצבות של המבקש אינה מוצדקת; כי לא ברור מדוע בחר המבקש לעשות דין לעצמו כשהחליט שמקור הזימון הוא בטעות; כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא סיבה מוצדקת; וכי המבקש יכול היה להתייעץ עם עורך דינו שייצג אותו בהליך השני, אשר סביר כי היה מנחה אותו להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון מבעוד מועד. עוד הוסיף וקבע בית המשפט כי המבקש לא הציג טעמים של ממש לביסוס טענה של עיוות דין באופן שמצדיק את ביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, שכן עולה כי הוא עדיין אינו אוחז ברישיון נהיגה תקף, וממילא העונש שהוטל עליו הולם את נסיבות העניין, לרבות עברו התעבורתי המכביד.

3

5.              המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. זו הפעם היה המבקש מיוצג. המבקש חזר על הטענות שהעלה בפני בית משפט השלום והוסיף כי קיים חשש ממשי לעיוות דין, שכן לטענתו, רישיון הנהיגה שלו רשום בטעות במחשבי משרד הרישוי ככזה שפקע תוקפו והוא מצוי במגעים מתמשכים מול משרד הרישוי לבירור העניין ואף הגיש עתירה מינהלית בעניין זה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שחזר על קביעותיו של בית משפט השלום לעניין היעדר סיבה מוצדקת לאי-ההתייצבות וכן לשיהוי הניכר שבהגשת הבקשה. אשר לטענת עיוות הדין, ציין בית המשפט כי "הגשת עתירה כיום, לאחר שרישיון של המערער פקע בשנת 2017, אינה מכשירה בדיעבד את העבירה שביצע, ויצוין כי אין מדובר בעבירה בודדת אלא במספר עבירות חוזרות שביצע המערער במהלך השנים. המערער נוהג משנת 1975 ולחובתו 143 הרשעות קדומות, ובנסיבות אלו, העונש שהוטל עליו כלל אינו חמור".

           המבקש ממאן להשלים עם התוצאה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

6.              המבקש מעלה טענות מן הגורן ומן היקב, תוך שהוא חוזר על מרבית טענותיו בערכאות קמא. במוקד הבקשה, החשש מפני עיוות דין, שכן לטענת המבקש פקיעת רישיון הנהיגה שלו מקורה בטעות כאמור במחשבי משרד הרישוי ו"בימים אלו אני מטפל בהבאתם לידי הודעה בטעות ע"י בית המשפט".

תגובת המשיבה

4

7.              בתגובתה לבקשה, טענה המשיבה כי הבקשה אינה מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" והיא ממוקדת בעניינו האישי של המבקש. המשיבה סומכת ידיה על הכרעות ערכאות קמא ומוסיפה, בנוגע לטענה לעיוות דין, כי המבקש לא הצביע על שיקולים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, שכן המבקש מודה בעצמו כי נהג ברכב בזמן שידע שרישיון הנהיגה שלו פקע. לכן, אין בביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו כדי להוביל לזיכויו וממילא אין בהגשת עתירה כדי להצדיק בדיעבד את ביצוע העבירה.

דיון והכרעה

8.              לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 7382/20אקוקהנ' מדינתישראל, פסקה 4 (10.11.2020)). עניינו של המבקש אינו עומד באמות מידה אלו.

           בענייננו, הבקשה ממוקדת בטענה לעיוות דין עקב האפשרות כי בעתיד יוכיח המבקש כי משך כל זמן ביצוע העבירות של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע, היה למעשה רישיונו בתוקף והכל הוא תוצאה של טעות או פגם שנפל במחשבי משרד הרישוי. אין בידי לקבל טענה זו. יפים לעניין זה הדברים הבאים, בשינויים המחויבים:

5

"האינטרסהציבורידורשבדרך-כללכינהגהטועןשצופסילהשלרישיוןהנהיגהנפגם... יעלהטענהזאתבדרךשלתקיפהישירה, לפיסעיף 48 לפקודתהתעבורה, ולאבדרךשלתקיפהעקיפהכאשרהואעומדלדיןפליליבגיןנהיגהבתקופתהפסילה. מדוע? נהגשרישיונונפסלבנסיבותשנקבעובסעיף 47 לפקודתהתעבורה, חזקהשהואמסכןאתשלוםהציבור, ולכןקובעסעיף 48 לפקודהכיבית-המשפטרשאילבטלאתהפסילהרק'אםשוכנעשביטולהפסילהלאיפגעבבטחוןהציבור'. בשלכךאיןזהרצויכינהגשרישיונונפסל, והואטועןכינפלפגםבצוהפסילה... יעשהחשבוןלעצמושכדאילולנהוגבתקופתהפסילהבתקווהשלאייתפסויועמדלדיןפלילי, ובמחשבהשגםאםייתפסויועמדלדיןפלילי, לאיימצאניזוק, שכןיהיהבידולהעלותאתטענתהפגםלאחרמכןבדרךשלתקיפהעקיפה.

חזקתהחוקיות, שהיאחזקההגיוניתוהכרחיתמבחינתהאינטרסהציבורי, אומרתכיצופסילהשלרישיוןנהיגה, כמוכלהחלטהמינהלית, הואצוחוקי. אכן, איןזואלאחזקה, והיאניתנתלסתירה. שהריאפשר, כמובן, שצופסילהיהיהבלתיחוקי, ואפשראפילושיהיהבטלמעיקרו. אולםהסדרהציבורימחייבשבדרך-כללנהגהטועןנגדחזקתהחוקיותשלהצו, ואפילואםלדעתוהצובטלמעיקרו, יעלהאתהטענהבתקיפהישירהבפניבית-המשפטכדישבית-המשפטיקבעבאופןמוסמךאםהצוחוקיותקףאובלתיחוקיובטל. מבחינתהסדרהציבוריאיןזהראוישנהגהטועןכיצוהפסילהנגועבפגם, יחליטבינולביןעצמוכיהפגםעושהאתהצובטלמעיקרו, וכילכןהוארשאילהתעלםמןהצוולנהוגכאילוהצולאבאלעולם". (רע"פ 4398/99הראלנ' מדינתישראל, פ"דנד(3) 637, 650-649 (2000).

           העולה מן האמור הוא כי על המבקש למצות טענותיו בדין ודברים מול משרד הרישוי או באמצעות הגשת עתירה מינהלית. כל עוד עובדת פקיעת רישיון הנהיגה שלו שרירה וקיימת, אין זה ראוי כי יחליט לעשות דין לעצמו וימשיך לנהוג ברכב כאילו לא היו דברים מעולם.

9.              אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ה בשבט התשפ"א (‏7.2.2021).

_________________________

21003350_Q02.docx  סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l