רע"פ 84212-01-26

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט א' סטולר) בעפ"ת 18949-05-24 מיום 07.10.2024 ומיום 20.01.2026.

תמצית העובדות

1. ביום 23.05.2023 בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקשת בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, יחד עם תקנה 169א(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2. לאחר שמיעת עדויות ובחינת ראיות, בית משפט השלום לא שוכנע למעלה מכל ספק סביר כי המבקשת נהגה ברכב בטרם הגיעו אליו השוטרים; עם זאת, נקבע כי הוכחה ישיבת המבקשת במושב הנהג של הרכב בזמן שהוא מונע.

3. משכך, ובהתבסס על שנקבע ברע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל (05.05.2015) (להלן: הלכת קרופצקי), הוטעם כי המבקשת "יכולה היתה, בקלות רבה, לגרום לתנועת הרכב, תוך הפעלת שיקול דעת לקוי", ומשכך היא הייתה בעלת "שליטה אפקטיבית על רכבה", כך שיש לראותה כמי שנהגה ברכב בעודה שיכורה. יצוין, כי דבר שכרותה נקבע לאחר 'בדיקת ינשוף', לפיה בגופה של המבקשת נמצא ריכוז אלכוהול של 520 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף; למעלה מכפל הכמות הקבועה בתקנה 169א(1) האמורה.

4. ביום 09.04.2024 נגזר דינה של המבקשת. במסגרת זו בית המשפט נתן דעתו, בין כלל השיקולים הרלוונטיים, גם לעובדה שהמבקשת היא אם יחידנית צעירה ונעדרת עבר פלילי; אך בעלת עבר תעבורתי מכביד, הכולל מספר הרשעות קודמות ובכללן עבירה של נהיגה בשכרות - בגינה, הוטלו עליה עונש של פסילת רישיון בפועל ופסילה ומאסר על תנאי. בסופו של יום, בגין העבירה מושא ענייננו נגזרו על המבקשת שלושה חודשי מאסר בפועל לביצוע בדרך של עבודות שירות. לצד זאת, הופעל, בחופף, עונש מאסר בן שישה חודשים. כך שבסה"כ הוטלו על המבקשת שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. אשר לרכיב הפסילה, הוטל על המבקשת עונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל; תוך הפעלה של פסילה על תנאי בת שישה חודשים בחפיפה מלאה גם כן.

5. ביום 07.10.2024 נדחה ערעור המבקשת על דבר הרשעתה, תוך שנקבע כי צדק בית המשפט לתעבורה כאשר קבע כי הימצאותה של המבקשת במצב של שכרות במושב הנהג ברכב מונע מהווה נהיגה בשכרות, לפי מבחן 'השליטה האפקטיבית' ברכב. ברם, בית המשפט המחוזי לא כלל התייחסות לערעורה על חומרת עונשה.

6. בשים לב לנקודה אחרונה זו, ומשהוגשה בקשה קודמת לרשות ערעור (רע"פ 39817-02-25) על-ידי המבקשת, ביום 03.04.2025 הוריתי על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי להשלמת החסר.

7. ביום 20.01.2026 ניתן פסק הדין המשלים, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על גזר הדין, תוך שהוטעם כי בעת קביעת עונשה נשקלו כדבעי "עברה התעברותי המכביד של ה[מבקשת], נסיבותיה האישיות, חומרת מעשיה, הפסיקה בעניין ואת מכלול השיקולים הרלוונטיים - וממקם נכונה את עונשה של ה[מבקשת] בתוך מתחם הענישה. לפיכך כאמור, אין מקום להתערבות בגזר דינו של [בית המשפט לתעבורה]".

הבקשה דנן

8. דעתה של המבקשת לא נחה, ומכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, על שני פסקי הדין שיצאו מלפני בית המשפט המחוזי. בגדרי הבקשה נטען, בשופה בוטה, כי הרשעת המבקשת יישמה את הלכת קרופצקי באופן שגוי, מאחר שבענייננו אין להחיל את מבחן 'השליטה האפקטיבית' שעה שהמבקשת "לא התכוונה לנהוג, היא אינה בעלת הרכב ובעל הרכב נמצא לצידה". כן נטען, כי העונש שנגזר על המבקשת מופלג בחומרתו נוכח נסיבותיה האישיות, העובדה שלא נהגה ברכב בפועל, מדיניות הענישה הנוהגת ובראי ההערות בהלכת קרופצקי לעניין חומרת 'נהיגה' מעין זו. מכאן, עתרה המבקשת לביטול הרשעתה; ולחלופין להקלה בעונשה, תוך ביטול עונש המאסר שהוטל עליה וקיצור תקופת הפסילה שהושתה עליה.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון, לא מצאתי כי יש בבקשה דנן טעם מבורר המצדיק רשות ערעור בהתאם לאמת המידה הנוהגת בבקשות מסוג זה (רע"פ 6026/24 בטש נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (25.08.2024)); והלכה למעשה המבקשת אף לא טענה אחרת. כפי שיוסבר להלן, אין בנדון דידן כל סוגיה משפטית עקרונית, ואין בנמצא שיקולי צדק או עיוות דין של ממש. טענותיה של המבקשת הן טענות ערעוריות, התוקפות את קביעות בתי המשפט דלמטה ויישום ההלכה על-ידן; בכך אין משום הצדקה לבחינת עניינה של המבקשת בגלגול שלישי. טענתה כי מכיוון ש"לא התכוונה לנהוג, היא אינה בעלת הרכב ובעל הרכב [היה] לידה" אין בה כדי לשנות מנכונות הכרעת דינה.

10.  בנוסף, נוכח אמת המידה המחמירה לפיה לא תינתן רשות לערער אלא כאשר הוכח שהעונש שהושת על המבקש סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה או הנוהגת בנסיבות העניין (רע"פ 976-09-25 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (21.09.2025)) - לא מצאתי הצדקה להתערב בעונשה של המבקשת. בייחוד, שעה שעונשי המאסר והפסילה שהוטלו על המבקשת הם בחפיפה מלאה לעונשי המאסר והפסילה המותנים שהושתו עליה במסגרת הרשעתה בעבירות קודמות.

11.  הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשפ"ו (10 פברואר 2026).