רע"פ 58509-10-25

השופט חאלד כבוב:

1. זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' בנג'ו) בעפ"א 33067-07-25 מיום 23.10.2025.

2. במוקד ענייננו צו הריסה מינהלי שהוצא כלפי מבנה המצוי במקרקעין שבבעלות המבקשת במועצה מקומית מג'ד אל כרום (להלן בהתאמה: צו ההריסה ו-המבנה). בקשה לביטול צו ההריסה, שהוגשה לפי סעיף 254ח לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), נדחתה בבית משפט השלום בעכו (בצה"מ 71967-04-25, החלטה מיום 17.06.2025); ערעור על החלטה זו נדחה בבית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"א 33067-07-25, פסק-דין מיום 27.07.2025); ובקשת רשות ערעור - נדחתה בהחלטתי ברע"פ 46092-08-25 מיום 21.08.2025.

משכך, צו ההריסה הפך ל"צו סופי" כמשמעו בסעיף 254ט לחוק התכנון והבניה (בהקשר זה ראו: רע"פ 7590/20 ח'אלס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (18.11.2020)).

3. לאחר שצו ההריסה הפך לסופי, המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ביצוע צו ההריסה לששה חודשים, לפי סעיף 254ט(א)(1) לחוק התכנון והבניה. המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי יש לסלקה על הסף. זאת, בין היתר, מאחר שהבקשה לעיכוב ביצוע הייתה צריכה להיות מוגשת לבית המשפט העליון. לעניין זה הפנתה המשיבה לסעיף הנ"ל, הקובע כי כאשר מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע בעניין צו שניתן לגביו פסק-דין סופי, "הבקשה תוגש לבית המשפט האחרון שדן בעניין". לשיטת המשיבה, מאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשת המבקשת למתן רשות ערעור ביחס לצו ההריסה, בגדרי רע"פ 46092-08-25 האמור, הרי שהבקשה לעיכוב ביצוע הייתה צריכה להיות מוגשת אליו.

4. בהחלטה מושא הבקשה שלפניי, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, מבלי שדן בה לגופה. זאת, משנקבע כי מדובר בבקשה המנוגדת לעיקרון סופיות הדיון. וזו לשון ההחלטה, במלואה:

"אכן, לפי לשון הוראת סעיף 254ט(א)(1) לחוק התכנון והבניה, 'בית המשפט האחרון שדן בעניין' הוא בית המשפט העליון, אך אין זה לטעמי העיקר. הוראת החוק האמורה איננה 'מסלול עוקף סופיות הדיון'. המערערת הגישה את בקשותיה לביהמ"ש קמא ואח"כ ערעור ועיכוב ביצוע שנדונו והוכרעו בביהמ"ש הזה. ערעור לעליון על פסק דינו של ביהמ"ש זה, נדחה. לא ניתן לשוב ולעורר סוגיות שנדונו והוכרעו, עד בלי די. שאם לא תאמר כן, נמצאת מרוקן מכל תוכן את עקרון סופיות הדיון והופך את הוראת החוק האמור ל'דלת מסתובבת', קרי, נדחו הטענות בכל הערכאות ישוב בעל הדין ויגיש בקשת עיכוב ביצוע באמצעות הוראה זו, ושוב יתחיל הסבב מחדש - ולא היא. יש גם ממש ביתר הטענות שמעלה ב"כ המשיבה כולל האמור בסעיף 7 לבקשה [ככל הנראה, הכוונה היא לסעיף 7 לתשובה - ח' כ'].

אשר על כן, חוששני שלא אוכל להעתר לבקשה ואני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע".

5. מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור. בתמצית, נטען כי סעיף 254ט(א)(1) לחוק התכנון והבניה קובע בפירוש כי ניתן להגיש בקשה לעיכוב ביצוע של צו הריסה גם לאחר שניתן לגביו פסק-דין סופי. ממילא, לא ניתן לומר כי הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, כשלעצמה, חורגת מעיקרון סופיות הדיון. לגופם של דברים, המבקשת טענה כי הבקשה לעיכוב ביצוע הייתה צריכה להיות מוגשת לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט העליון. שכן, בקשתה לרשות ערעור ביחס לתוקף צו ההריסה נדחתה על הסף בבית המשפט העליון, משנמצא כי לא מתקיימים תנאי הסף לדיון בעניין 'בגלגול שלישי', וממילא בית משפט המחוזי היה "בית המשפט האחרון שדן בעניין" צו ההריסה, לגופו. עוד נטען, כי בענייננו מתקיימים התנאים לעיכוב ביצוע צו סופי לפי סעיף 254ט לחוק התכנון והבניה, שעה שקיימת התקדמות תכנונית ממשית להסדרת המבנה.

6. למקרא ההחלטה והבקשה, התבקשה תשובה. במסגרת תשובתה, המשיבה שבה וטענה כי דין הבקשה להידחות על הסף. לשיטתה, הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה הייתה צריכה להיות מוגשת לבית משפט זה, בהיותו בית משפט האחרון שדן בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת ביחס לתוקפו של צו ההריסה. לגופם של דברים נטען, כי המבנה לא עומד בתנאים המאפשרים מתן עיכוב ביצוע לצו הריסה, בהתאם לסעיף 254ט(ד)(2) לחוק התכנון והבניה, שכן העבודה האסורה שבוצעה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין, ולא קיימת תכנית שמכוחה ניתן להוציא היתר בנייה למבנה.

7. בתגובתה, שהוגשה לאחר שניתנה לה הרשות לכך, חלקה המבקשת על הטענה לפיה לא קיימת תכנית שמכוחה ניתן להוציא היתר בנייה למבנה. נטען, כי טענת המשיבה במישור זה הועלתה לראשונה בערכאת הערעור, ומכל מקום היא לא נכונה מבחינה עובדתית. המשיבה ביקשה רשות להגיש הודעת הבהרה, ולאחר שניתנה לה הרשות, הגישה הבהרה ביחס לתמונת המצב התכנונית מנקודת מבטה.

8. בדיון שהתקיים לפניי ביום 16.12.2025 שבו באי-כוח הצדדים על עיקרי טענותיהם בכתובים. בהמשך לדיון ביקשו הצדדים לעדכן ביחס למצב התכנוני החל על המקרקעין כיום. המשיבה שבה על טענתה כי לא קיימת תכנית שמכוחה ניתן להוציא היתר בנייה למבנה; ואילו המבקשת ציינה כי כיום, לאחר שצו ההריסה הפך לסופי, קיימת תכנית שמכוחה ניתן יהיה להוציא היתר בנייה למבנה.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על צרופותיהן, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה - להתקבל. בהתאם, המבקשת תכונה מכאן ואילך המערערת. אקדים אחרית לראשית ואציין כי באתי גם לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל לגופו.

10.  בפתח הדברים יוער, כי ענייננו אינו בבקשת רשות ערעור 'בגלגול שלישי'. שכן, הערכאה הראשונה שלפניה הובאה הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה הייתה בית המשפט המחוזי. במצב הדברים הרגיל, על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע בפלילים ניתן להגיש ערעור בזכות שיידון לפני דן-יחיד (ראו: ע"פ 11404/04 דוויק נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 145 (2004)). ברם, על ענייננו חולשת הוראת סעיף 254ט(ט) לחוק התכנון והבניה, הקובעת כי על החלטת בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע צו סופי ניתן לערער ברשות בית המשפט שלערעור.

הנה כי כן, בהינתן שעסקינן בערעור ראשון על ההחלטה לעיכוב ביצוע - אמת המידה למתן רשות לערער אינה כה מחמירה כמו זו שחלה כאשר מוגשת בקשת רשות ערעור 'בגלגול שלישי'. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה בענייננו סולקה על הסף, ולא נדונה לגופה כלל.

11.  לגופם של דברים. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערת לעיכוב ביצוע צו ההריסה מבלי שדן בה לגופה. זאת, בהינתן שהבקשה לביטול צו ההריסה נדחתה על-ידי בית משפט השלום, וכאמור לעיל, ערעור ובקשה לרשות ערעור שהוגשו בנדון - נדחו אף הם. בהתאם, נמצא על-ידי המותב קמא כי הבקשה מנוגדת לעיקרון סופיות הדיון.

12.  ברם, חוק התכנון והבניה מורה אחרת. סעיף 254ט לחוק התכנון והבניה קובע בפירוש כי ניתן להגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שניתן לגביו פסק-דין סופי בהתאם לתנאים המנויים שם. יוצא אם כן, כי גם בהינתן שתוקפו של צו ההריסה הוא סופי, לא היה מקום לקבוע כי בקשת המערערת לעיכוב ביצוע צו ההריסה פוגעת, כשלעצמה, בעיקרון סופיות הדיון; ונדרש היה לדון בשאלה אם התקיימו התנאים למתן צו לעיכוב ביצוע צו ההריסה (והשוו להחלטתי ברע"פ 49438-12-25‏ עקל נ' מדינת ישראל (18.12.2025), שם המבקש ביקש מבית המשפט המחוזי להכריע בבקשה לפי סעיף 254ח לחוק התכנון והבניה, ולחלופין לפי סעיף 254ט לחוק זה, באותה העת).

13.  ומכאן לטענה שלפיה לבית המשפט המחוזי לא הייתה סמכות עניינית לדון בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. כאמור, הצדדים בענייננו נחלקו בשאלה לאיזו ערכאה הייתה הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על-ידי המערערת. וליתר דיוק: מיהו בענייננו "בית המשפט האחרון שדן בעניין", שאליו יש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע של צו הריסה שניתן לגביו פסק-דין סופי, בהתאם לסעיף 254ט(א)(1) לחוק התכנון והבניה. המערערת סבורה כי משעה שבית משפט זה דחה את הבקשה לרשות ערעור מבלי לדון בצו ההריסה לגופו, הרי שבית המשפט המחוזי היה האחרון שדן בעניין. מנגד, המשיבה סבורה כי בית משפט זה הוא בית משפט האחרון שדן בעניין, בהיותו זה שדחה את הבקשה לרשות ערעור בעניין תוקפו של צו ההריסה, ועל-ידי כך הצו הפך לסופי.

14.  שאלה זו נותרה פתוחה ברע"פ 4959/23 ג'ומעה נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, פסקה 24 (26.07.2023). באותו עניין ציינתי כי:

"שאלה נפרדת היא מהו הדין במקרה שבו הוגשה בקשת רשות ערעור ביחס לצו ההריסה, ובקשה זו נדחתה מבלי שנדונה לגופה. כשלעצמי, סבורני כי במקרה כזה לא ניתן לראות בבית המשפט אשר דחה את הבקשה למתן רשות ערעור כ'בית המשפט האחרון שדן בעניין', שכן משמעות דחיית הבקשה היא כי התיק לגופו לא נדון. עם זאת, שאלה זו אינה מתעוררת במקרה דנן, ועל כן, ניתן להותיר את ההכרעה בה לעת מצוא" (ראו גם: רע"פ 6365/23 קיסרי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רחובות, פסקה 7 (05.02.2025)).

15.  בענייננו, שאלה זו דורשת מענה, שכן אם תתקבל עמדת המשיבה, משמעות הדברים היא כי יש לדחות את טענות המערערת על הסף, גם אם מטעם שונה מזה שעמד בבסיס החלטת בית משפט קמא. אדון אפוא בסוגיה זו.

16.  כאמור לעיל, סעיף 254ט(א)(1) לחוק התכנון והבניה קובע כי בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שניתן לגביו פסק-דין סופי, כבענייננו, תוגש "לבית המשפט האחרון שדן בעניין". המפתח טמון אפוא בפרשנות התיבות "דן בעניין". וליתר דיוק: השאלה היא מהו טיב הדיון ובאיזה עניין עסקינן. כך, מחד גיסא, ניתן לסבור כי כאשר בקשה למתן רשות ערעור נדחית על הסף בבית המשפט העליון, מהטעם שלא קמה עילה להתערבות 'בגלגול שלישי', בית משפט זה כלל לא נדרש לקיים דיון בכשרותו של צו ההריסה, ועל כן, העניין - קרי, כשרותו של צו ההריסה - לא נדון בבית משפט זה. מאידך גיסא, ניתן לסבור כי די בכך שתוקפו של צו ההריסה הוכרע בבית המשפט העליון, גם אם הוא לא נדון לגופו כלל, כדי לקבוע שבית המשפט העליון הוא בית המשפט האחרון שדן בעניין.

17.  מאחר שלשון החוק סובלת את שני הפירושים האמורים, נדרש לחלץ את הפרשנות הנכונה מתוך תכלית החוק (ראו מני רבים: רע"פ 4808/22 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל עליון נ' דרי, פסקה 9 (25.07.2023)).

18.  בענייננו, אין חולק כי תכלית החוק, המחייבת פנייה לבית המשפט האחרון שדן בעניין בבקשה לעיכוב ביצוע, היא למנוע מצב של 'סחבת' ודחייה עד אין קץ של צווי הריסה סופיים. ואולם, ניתן לתהות, מה התועלת הצפויה לצמוח מפנייה דווקא לבית המשפט האחרון מבחינת יעילות ההכרעה בבקשה? בתשובתה, המשיבה הסבירה כי "פניה לבית המשפט האחרון מטרתה ביצוע צווי הריסה בצורה יעילה ומהירה, שכן היא מקצרת את מסלולי רשות הערעור ומאפשרת קבלת החלטה על-ידי הערכאה שנדרשה לנושא לאחרונה, ולכן בפניה נמצא המידע המירבי והעדכני הנוגע לעניין שבין הצדדים" (סעיף 16 לתשובה; ההדגשה נוספה - ח' כ').

19.  ודוק: בניגוד למה שעשוי להשתמע מהרישא לעמדת המשיבה שצוטטה לעיל, הקביעה לפיה יש להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט האחרון שדן בעניין לא נועדה לצמצם את מספר ההשגות שניתן יהיה להגיש על ההחלטה לעיכוב ביצוע. לצורך זה כבר נקבע, על-ידי המחוקק, כי אין זכות לערער על החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, אלא שנדרשת רשות על מנת לערער על ההחלטה (סעיף 254ט(ט) לחוק התכנון והבניה); ובפסיקה אף נקבע כי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור פעם אחת בלבד (רע"פ 2694/19 אבו ריא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, פסקה 3 (05.06.2019)).

20.  הדרישה לפנות לבית המשפט האחרון נעוצה אפוא בכך שהערכאה שנדרשה באחרונה לגופו של צו ההריסה, ושבפניה פרושים הנתונים העדכניים ביותר ביחס לתוכנו, היא הערכאה המתאימה ביותר לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. הטעם לכך הוא שלעתים עשוי לחול שינוי במצב התכנוני של המבנה, בין השלב שבו ניתנה החלטתה של הערכאה הדיונית ועד להכרעה בערעור, ובמצב כזה קיימת חשיבות לכך שבית המשפט האחרון שדן בעניין צו ההריסה, לגופו, יהיה זה שלפניו מוגשת הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. זאת, על מנת שיהיה ביכולתו להכריע באופן יעיל ומהיר באשר לקיומם או היעדרם של התנאים העובדתיים למתן צו לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

21.  תכלית החוק תומכת אפוא בבירור במסקנה כי כאשר בקשת רשות ערעור נדחית על הסף בבית המשפט העליון - מבלי שהצו נדון לגופו - כבענייננו, לא יראו בבית המשפט העליון כבית המשפט האחרון שדן בעניין. במצב כזה, בית המשפט העליון לא נדרש לבחון את צו ההריסה לגופו, אלא דן בשאלה מקדמית יותר - האם קיימת הצדקה להתערב 'בגלגול שלישי' בהחלטות שהתקבלו בידי שתי ערכאות. על כן, הדרך היעילה להביא לבירור מהיר של הבקשה לעיכוב ביצוע היא באמצעות פנייה לבית המשפט האחרון שדן בעניין צו ההריסה לגופו, דהיינו בית המשפט המחוזי, הבקיא במצב התכנוני העדכני שלאורו ניתנה הכרעתו. שונים הם פני הדברים כאשר בית המשפט העליון דן בבקשה לרשות ערעור כבערעור. במצב כזה, כאשר בית המשפט העליון דן בצו ההריסה, לגופו, הוא מהווה הערכאה שבפניה פרוש המידע העדכני ביותר ביחס לצו ההריסה. ממילא, במצב כזה, בית המשפט העליון הוא בית המשפט האחרון שדן בעניין, ואליו יש להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

22.  אמור מעתה: כאשר בקשה למתן רשות ערעור ביחס לתוקפו של צו הריסה נדחית בבית המשפט העליון על הסף, משלא נמצאה עילה לדון בדברים 'בגלגול שלישי', הרי ש"בית המשפט האחרון שדן בעניין" הוא בית המשפט המחוזי, אשר היה האחרון לדון בצו ההריסה לגופו, ובפניו מונחת התמונה העדכנית ביותר ביחס למצב התכנוני הרלוונטי. לעומת זאת, במקרה שבו בית המשפט העליון החליט לדון בבקשת הרשות לערער כבערעור, ולפיכך דן בתוקפו של צו ההריסה לגופו, הרי שבית המשפט העליון הוא בית המשפט האחרון שדן בעניין, ואליו יש להפנות את הבקשה לעיכוב ביצוע הצו הסופי.

23.  לאור האמור, ומשעה שבענייננו הבקשה למתן רשות ערעור ביחס לתוקף צו ההריסה נדחתה על הסף, משלא נמצא מקום לדון בעניין 'בגלגול שלישי', המסקנה היא כי בדין הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, בהיותו בית המשפט האחרון שדן בעניין צו ההריסה לגופו.

24.  הצדדים בענייננו נחלקו גם בשאלה העובדתית אם מתקיימים תנאי הסף למתן עיכוב ביצוע, ובפרט התנאי המנוי בסעיף 254ט(ד)(2) שעניינו בקיומה של תכנית שמכוחה ניתן להוציא היתר בנייה. ברם, מאחר שמצאתי כי הסמכות בעניין זה נתונה לבית המשפט המחוזי, ומשבית המשפט המחוזי לא דן בבקשה לגופה - מנימוקים שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות החוק - מצאתי להשיב את הדיון אליו על מנת שידון ויכריע בטענות הצדדים כחוכמתו.

25.  סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור מתקבלת והערעור מתקבל לגופו, במובן זה שהדיון בבקשת המערערת לעיכוב ביצוע צו ההריסה יושב לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בה, לגופה, כחוכמתו. מצדי איני נוקט כל עמדה בעניין. הצו הארעי שעליו הוריתי בהחלטתי מיום 29.10.2025 יוסיף לעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בנדון.