רע"פ 57670-12-25

זוהי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער (כבוד השופטים ח' זנדברג, א' נחלון ו-ע' שילה) בענ"פ 56545-07-25 מיום 11.12.2025, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על גזר הדין של בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ש' לייבו) בת"פ 38549-02-24 מיום 30.06.2025.

הרקע לבקשה והבקשה

1. ביום 10.07.2024 הורשע המבקש, קטין יליד שנת 2008, על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של פציעה על-ידי שניים או יותר, לפי סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתמצית, בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 09.02.2024 בסביבות השעה 04:47, ניגשו המבקש והנאשם הנוסף לנפגע, שאלו אותו מה השעה ובהמשך שאלו אם הוא "שוטר בילוש" ודרשו ממנו להציג תעודת זהות. לאחר שהנפגע הביע התנגדותו, השניים התקרבו אליו והחלו להכותו במכות אגרוף נמרצות לעבר ראשו וגופו תוך שנאבק להשתחרר מאחיזתם ללא הועיל. בשלב מסוים, לאחר שהפילו את הנפגע לקרקע, אחז בו הנאשם הנוסף באמצעות רגליו והכה בו בידיו, בעוד שהמבקש עמד מעליו והכה בו באגרופיו לעבר גופו וראשו. התקיפה נפסקה רק לאחר שהגיע מעסיקו של הנפגע וצעק "תעזבו אותו, משטרה, משטרה". כתוצאה מהמעשים נגרמו לנפגע חבלות בכל חלקי גופו.

2. בתסקירי שירות המבחן לנוער שהוגשו בעניינו של המבקש הומלץ להימנע מהרשעתו, נוכח ההליך הטיפולי שעבר, והתרשמות שירות המבחן כי הלה "הפנים את חומרת מעשיו, למד את כשלי החשיבה שהובילו אותו למעשה ושואף כיום להתרחק מכל דרך אלימה שהיא". יחד עם זאת, בגזר הדין נדחתה עתירת המבקש להימנע מהרשעתו, תוך שנקבע כי "סיום בדרכי טיפול יהווה מסר שגוי". זאת, משום חומרת העבירות, נסיבות ביצוען וחומרת הנזק כפי שמשתקפת בתסקיר נפגע העבירה, ועל-אף שנקבע כי "הדברים חורגים 180 מעלות מאורח חייו של הנאשם". אשר להמלצת שירות המבחן צוין כי "בדר"כ ניתנת משמעות להמלצות שמ"ל, וכל מקרה לנסיבותיו".

3. בסופו של יום, הוטלו על המבקש 200 שעות של"צ, לצד קנס כספי בסך 500 ש"ח, התחייבות על סך 2,000 ש"ח, ופיצוי לנפגע בסך 5,000 ש"ח. למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 17.09.2025 הורשע גם הנאשם הנוסף בהליך, והוטלו עליו עונשים זהים.

4. ערעור המבקש על גזר הדין נדחה אף ללא שהתבקשה תשובת המשיבה בדיון. הוטעם, כי בית המשפט לנוער משמש כגורם המקצועי בכל הנוגע לענישת קטינים - ובפרט בהחלטה האם לסיים את ההליך בהרשעה, בין היתר בנתון להתרשמותו הישירה מהקטין. לגופו של עניין, קיבל בית המשפט המחוזי את הנמקת בית המשפט לנוער, לפיה הרשעת המבקש נדרשת, נוכח חומרת המעשים שבוצעו בצוותא חדא וללא התגרות מצד נפגע העבירה, כמו גם הנזקים שנגרמו לו.

עוד צוין כי המבקש לא הצביע על כל נזק ייחודי שייגרם לו כתוצאה מהרשעתו; וכי אין די בהפנייתו למקרים בהם נמנעו בתי משפט מלהרשיע קטינים בעבירות אלימות, שכן מדובר בהכרעה תלוית נסיבות. אשר להמלצת שירות המבחן, הוזכרה ההלכה לפיה על-אף משקלה של המלצה זו, לבטח בענייני קטינים, ההכרעה הסופית נתונה לבית המשפט; ונקבע כי זה הכריע בעניין תוך ששקל את כלל השיקולים הרלוונטיים, ותוך שאיזן בין מכלול רכיבי גזר הדין.

5. המבקש לא השלים עם פסק הדין, ומכאן הבקשה שלפניי, בה חזר, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערעור. בתוך כך, טען כי ההחלטה שלא להימנע מהרשעתו התבססה אך על חומרת המעשים, וזאת מבלי שנשקלו נסיבותיו האישיות, לרבות העובדה שלא הועלתה "ולו נסיבה אחת לחובת הקטין". עוד נטען כי ההחלטה שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן לא נומקה בנימוקים מיוחדים, כנדרש ביתר שאת בעניינם של קטינים. בראי אמת המידה הנדרשת ב'גלגול שלישי', טען המבקש כי נגרם לו עיוות דין בשל "אפליה" שננקטה נגדו בהשוואה לנאשמים אחרים, נוכח העובדה שבמקרים אחרים בהם הורשעו קטינים בעבירות אלימות, אף במעשים חמורים יותר לטענתו, נמנעו בתי המשפט מהרשעה.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

7. הלכה היא כי בקשת רשות לערער בגלגול שלישי שמורה למקרים חריגים, מקום בו ישנה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין או אי-צדק חמור (ראו, מיני רבים: רע"פ 33380-11-25 סואעד נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (17.11.2025)). המבקש עצמו לא חלק על כך שעניינו לא מעורר כל שאלה משפטית עקרונית; ובקשתו ממוקדת, כאמור, בטענה לעיוות דין חמור. כזאת לא מצאתי במקרה זה.

8. כידוע, בית המשפט רשאי, במקרים מסוימים, להימנע מהרשעתו של נאשם, חרף העובדה שהוכחו יסודות העבירה שיוחסה לו (ראו: סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). נקבע, כי במסגרת החלטה כאמור, על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי, לרבות שיקולי הרתעה, שוויון, וטיב העבירה - לבין הנסיבות האינדיבידואליות של הנאשם, ביניהן עברו הפלילי, גילו, והנזק הקונקרטי שייגרם לו מההרשעה (רע"פ 49605-04-25 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (19.06.2025) (להלן: רע"פ 49605-04-25)). על-אף שבעניינם של קטינים נקבע כי יינתן משקל רב יותר לנסיבותיהם האישיות - הובהר כי היותו של הנאשם קטין אינה מהווה 'חסינות' (שם); כך שגם במקרים אלו, ההחלטה על אי-הרשעה תיבחן תמיד בנסיבות המקרה הקונקרטי ובנסיבותיו הפרטניות של הנאשם (ראו: רע"פ 8713-01-25 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 9 (23.01.2025)).

9. בענייננו, גזר דינו של בית המשפט לנוער קבע כי בנסיבות המקרה הקונקרטיות, נוכח חומרת המעשים ונזקיהם, ועל-אף התרשמותו כי אלו "חורגים 180 מעלות מאורח חייו של ה[מבקש]"- לא ניתן להימנע מהרשעתו. בית המשפט המחוזי אימץ נימוקים אלו, תוך שהדגיש כי מדובר בהכרעה תלוית נסיבות, כאשר המבקש לא הצביע על כל נזק ייחודי שייגרם לו כתוצאה מן ההרשעה. במצב דברים זה, לא מצאתי גם אני כל טעם מבורר להתערבות. ודוק: העובדה שבתי המשפט מצאו כי אין בנסיבותיו האישיות הקונקרטיות של המבקש כדי להצדיק הימנעות מהרשעתו, אינה מלמדת כי לא היה ניתן לעשות כן בהינתן נסיבות אישיות אחרות - "כל מקרה לגופו ולשיקוליו" (ראו: רע"פ 5745/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (23.10.2019)). כן יצוין כי לצד המקרים אליהם הפנה המבקש, קיימים גם מקרים בהם מצא בית המשפט שלא להימנע מהרשעתם של קטינים בעבירות דומות (ראו, למשל: רע"פ 49605-04-25; רע"פ 3983/21 פלוני נ' מדינת ישראל (23.08.2021)).

10.  אף לא מצאתי כי נגרם למבקש כל עיוות דין עקב אי-קבלת המלצת שירות המבחן בעניינו. כידוע, בית המשפט אינו כבול להמלצת השירות להימנע מהרשעת הנאשם; כאשר שיקוליו בנדון רחבים ומקיפים יותר (רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (01.01.2013)). שיקולים אלו עשויים להוביל למסקנה כי בנסיבות העניין, למשל נוכח חומרת העבירות, לא ניתן להימנע מהרשעה (רע"פ 2836/18, בפסקה 10). אף שבעניינם של קטינים "חלה משוכה גבוהה יותר" לסטייה מהמלצת השירות, הדבר נכון גם ביחס אליהם (שם, בפסקה 9).

11.  הבקשה נדחית בזאת.

ניתנה היום, ח' שבט תשפ"ו (26 ינואר 2026).