החלטה

1. המבקש הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של חניה שלא כדין לפי סעיף 5(א) לחוק עזר לאילת (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ג-1983. זאת, משהחנה את רכביו שלא כדין שבע פעמים. בגין האמור, ביום 27.1.2025 בית משפט השלום באילת (השופט נ' שנידרמן; ח"נ 18052-08-23) השית עליו קנס מופחת בסך של 1,000 ש"ח. ערעור שהוגש על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.

2. בבקשה שלפניי, המבקש, שאינו מיוצג, טוען כי בשטח העפר שבו החנה את רכביו אין תמרור או שילוט האוסרים על חניה. אלא, שהמבקש הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובבקשה שלפניי לא הועלתה כל טענת חזרה מהודאה; וממילא, ידוע כי טענה כאמור תתקבל במקרים חריגים בלבד. מכל מקום, טענתו של המבקש תחומה היטב לדלת אמותיו הפרטניות ואף אינה מעלה חשש לעיוות דין או אי-צדק מהותי. משהושת עליו קנס מופחת מקנס המקור, מובן כי אף העונש שנגזר עליו אינו מחמיר עמו או חורג ממדיניות הענישה הנוהגת באופן המצדיק התערבות בו במסגרת "גלגול שלישי" (רע"פ 2424-06-25 מנסור נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (4.6.2025)).

3. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"ה (14 אוגוסט 2025).

יוסף אלרון