רעפ 49438-12-25 – זוהיר עקל נ' מדינת ישראל
|
בבית המשפט העליון |
רע"פ 49438-12-25
|
|
||
|
לפני: |
כבוד השופט חאלד כבוב
|
|
|
המבקש: |
זוהיר עקל |
|
|
נגד
|
||
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
|
|
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' בנג'ו) בעפ"א 74234-03-25 מיום 16.12.2025; בקשה לעיכוב ביצוע
|
|
|
בשם המבקש: |
עו"ד ד"ר קייס נאסר |
|
|
החלטה
|
1. לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' בנג'ו) בעפ"א 74234-03-25 מיום 16.12.2025, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי מכוח סעיף 254ט(א)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק).
2. הרקע לבקשה דנן מצוי בערעור שהוגש לבית משפט קמא על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט ע' זלר) בבצה"מ 29343-08-24 מיום 26.03.2025, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו ההריסה המינהלי שהוצא בעניינו ביום 06.08.2024 (להלן: הצו המינהלי). בגדרי הערעור, התבקש בית המשפט "להורות על ביטול צו ההריסה המנהלי, או לחלופין לעכב את ביצועו לשנה" (סעיף 22 להודעת הערעור).
3. בפסק-דינו של בית משפט קמא מיום 19.10.2025 נדונו ונדחו, באופן מנומק, שתי החלופות שלהן עתר המבקש. תחילה, נדחו הטענות ביחס לביטול צו ההריסה; ולאחר מכן (בפסקה 24 לפסק הדין), נדחתה הבקשה החלופית לעיכוב ביצוע הצו המינהלי, משנקבע כי הבקשה לא עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 254ט(ד)(2) לחוק.
4. על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי לא הוגשה בקשה לרשות ערעור, ועל כן פסק הדין הפך לחלוט, והצו המינהלי נעשה "צו סופי" כמשמעו בסעיף 254ט לחוק (ראו: רע"פ 7590/20 ח'אלס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (18.11.2020)).
5. כאמור בפתח הדברים, ההליך שלפניי נסוב על בקשה נוספת שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי, מכוח סעיף 254ט(א)(1) לחוק. בקשה זו נדחתה על-ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 16.12.2025. נקבע, כי "בית המשפט נימק בפסק דינו גם את העדר הבסיס המשפטי להורות על עיכוב ביצוע", ועל כן דין הבקשה להידחות מאחר שבית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על קביעותיו שלו.
6. בבקשה שלפניי נטען, בעיקרו של דבר, כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי נוכח פסק-הדין שניתן על-ידו לא היה מקום לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. שכן, סעיף 254ט(א)(1) לחוק מורה בפירוש כי ניתן לעכב ביצוע של צו הריסה מינהלי גם אם ניתן לגביו פסק-דין סופי.
7. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה נחה דעתי כי דינה להידחות. אכן, צודק המבקש בטענה שבית המשפט המחוזי מוסמך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי שניתן לגביו פסק-דין סופי (ראו: פסק-דיני ברע"פ 4959/23 גו'מעה נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, פסקאות 23-16 (26.07.2023)). ברם, במקרה דנא, בית המשפט כבר דן בבקשה לפי סעיף 254ט לחוק בגדרי פסק-דינו. זאת, לנוכח בקשתו של המבקש בהודעת הערעור, לפיה אם יידחה ערעורו ביחס לצו המינהלי לגופו, בית המשפט יתבקש לעכב את ביצוע הצו המינהלי למשך שנה.
8. הנה כי כן, בענייננו, המבקש עצמו ביקש מבית משפט קמא לדון במסגרת פסק-דינו באפשרות לעכב את ביצוע הצו במידה שערעורו יידחה; ובית המשפט דן בבקשה זו ודחה אותה לגופה. בנסיבות אלו, אכן לא היה מקום לכך שבית משפט קמא יקיים דיון פעם נוספת בעניין, לאחר שכבר נקבע על-ידו בפסק-דין חלוט כי הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 254ט(ד)(2) לחוק.
9. אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת. לפנים משורת הדין, בהינתן הנסיבות האישיות המפורטות בבקשה, הצו הארעי שעליו הוריתי אתמול יוסיף לעמוד בתוקפו למשך תשעים ימים מהיום, לשם התארגנות לביצוע ההריסה באופן עצמאי. טוב יעשה המבקש אם יניח שזו הארכה האחרונה שניתנת לו.
ניתנה היום, כ"ח כסלו תשפ"ו (18 דצמבר 2025).
|
|
|
|




