רע"פ 36096-07-25

1. כעולה מפסקי הדין של הערכאות קמא, המבקש נהג בקטנוע ביום 11.8.2020 בעיר צפת. באותה עת, שוטר שהבחין בו הורה לו לעצור וציין בפניו כי הוא חשוד בנהיגה תחת השפעת סמים. זאת, בהסתמך על מידע מודיעיני שהועבר אליו מרכז מודיעין של משטרת ישראל. בהמשך, המבקש הובא לתחנת משטרה, ובבדיקת שתן שביצע נמצא תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל ב"קנביס" בריכוז של 166 ng/ml.

נוכח האמור, יוחסה לו עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים לפי סעיפים 62(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

2. בית משפט השלום בנצרת (השופטת ג' עספור שאהין; פ"ל 9036-01-21) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לאחר ניהול הליך הוכחות. זאת, בין היתר, תוך שהסתמך על פרפרזת המידע המודיעיני שהגישה משטרת ישראל. בגין האמור, ביום 20.1.2025 נגזר על המבקש עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 24 חודשים, לצד ענישה נלווית. ערעור שהוגש על הכרעת הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.

3. בבקשה שלפניי, המבקש טוען, בין היתר, כי הוא נדרש לבצע בדיקת שתן על סמך "מידע מודיעיני מועבר" - ומשכך היה על הערכאות קמא לבחון את עצם קיומו של חשד סביר אף ביחס לרכז המודיעין. עוד נטען, כי הפרפרזה שהונחה לפני הערכאה הדיונית היא דלה וכללית באופן שאינו מאפשר לבית המשפט לבחון את אמינות המידע בה. נוכח דברים אלה, בין היתר, נטען כי הדרישה לבדיקת שתן נעשתה בחוסר סמכות ובאופן בלתי חוקי, ומשכך יש לפסול את תוצאתה.

4. דין הבקשה להידחות. זה מכבר ציינתי, כי במקום בו נאשם סבור שחומר חסוי המוגש לבית המשפט טומן בחובו ראיות העשויות להועיל להגנתו - עליו להגיש עתירה לגילוי ראיה לפי סעיפים 44 או 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ראו והשוו: ע"פ 3766/24 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 11 (26.3.2025)). בענייננו, לא רק שהמבקש הסכים להגשת תעודת חיסיון ביחס למידע החסוי שהועבר לרכז המודיעין, אלא הוא גם לא הגיש עתירה לגילוי ראיה - אשר זו דרך המלך לבירור טיבן של הראיות החסויות והחומר הכלול בהן. יתר על כן, גם בכך שהמבקש נמנע מלהעיד בהליך הדיוני יש טעם לפגם.

ממילא, דומה כי הפרפרזה מפורטת דיה באופן המצדיק את קביעותיהן של הערכאות קמא בדבר קיומו של חשד סביר. בנסיבות אלה, מובן כי בית המשפט אינו מחויב להעיד את רכז המודיעין "לצורך התרשמות מאותנטיות המידע, טרם עיון בפרפרזה" (רע"פ 9025/15 הרשמן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (30.12.2015)).

לנוכח האמור, ומשטענותיו של המבקש תחומות לדלת אמותיו הפרטניות ואף אינן מעלות כל חשש לעיוות דין או אי-צדק מהותי, לא קמה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"פ 86311-07-25 סלמי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (7.8.2025)).

5. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד אב תשפ"ה (18 אוגוסט 2025).