ברע"פ 28920-01-26

לפניי בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) מיום 11.1.2026 בעמ"י 25271-01-26, בגדרה התקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט א' צ'יזיק) מיום 10.1.2026 במ"י 25089-01-26, ומעצרו של המבקש הוארך עד מחר, 12.1.2026, בשעה 12:00.

לאחר עיון בבקשה ובהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כלל הוא כי בקשת רשות לערור תינתן אך במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או בהתקיימן של נסיבות המעוררות חשש לעיוות דין או לאי-צדק בולט; והדבר נכון ביתר שאת בבקשות המשיגות על החלטות שעניינן מעצר ימים (ראו: ברע"פ 83950-11-25 חג'אחג'ה נ' מדינת ישראל (1.12.2025)). ענייננו אינו נמנה על חריגי-חריגים אלה. הבקשה נטועה עמוק בעניינו הפרטני של המבקש, שאינו טוען כי מתעורר צורך לדון בשאלה עקרונית לשם הכרעה בה. טרונייתו היא על התעלמותו הנטענת של בית המשפט המחוזי מהיות המעצר "על גבול המעצר הלא חוקי" וכן מן הכלל לפיו "לא בנקל יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם שכבר שוחרר ממעצר" (ראו מיני רבים: בש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל, פסקה 28 ‏(20.10.2009‏)‏). ואולם, עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מעלה, כי שיקולים אלה נבחנו על-ידי בית המשפט המחוזי אשר סבר כי חרף האמור, ובשים לב לצורך בביצוע פעולות חקירה מסוימות, בנות שיבוש, יש מקום להארכת מעצרו של המבקש. בנסיבות אלה, ולנוכח תקופת המעצר המדודה שקבע, לא מצאתי כי נפל בהחלטתו של בית המשפט המחוזי פגם, לא כל שכן כזה המצדיק התערבות ב"גלגול שלישי".

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"ו (11 ינואר 2026).