רע"פ 27464-08-25

1.  זוהי בקשה למתן רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטים ע' דרויאן-גמליאל, ע' עאסי, ו-מ' אבן חן) בעפ"ג 40860-12-24 מיום 28.07.2025; בגדרו נדחה ערעור המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד הנשיא, השופט מ' מזרחי) בת"פ 25238-11-22 מיום 27.11.2024.

2.  המבקשת הורשעה, על יסוד הודאתה בעובדות כתב אישום מתוקן, בחמש-עשרה עבירות של קבלת דבר במרמה (תשע מתוכן בנסיבות מחמירות); שבע עבירות של התחזות כאדם אחר במטרה להונות; שלוש עבירות גניבה; שתי עבירות של חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה; ושתי עבירות של הונאה בכרטיס חיוב. שורת העבירות החמורות שהלה ביצעה, בפרק זמן קצר בן כארבעה חודשים בלבד, התאפיינה בתחכום רב והובילה לנזקים כלכליים משמעותיים לנפגעי העבירה; לא למותר לציין כי המבקשת לא השיבה את אשר גזלה, אף לא באופן חלקי.

3.  בגזר הדין המפורט של בית משפט השלום ניתן משקל נכבד לנסיבות ביצוע העבירות, ולעברה הפלילי הרלוונטי של המבקשת. לצד זאת, בית המשפט נתן דעתו להודאתה, כמו גם למצבה הרפואי שאיננו מן המשופרים לשון המעטה. יחד עם זאת, נקבע כי לא הוכח שהשמתה מאחורי סורג ובריח תוביל לפגיעה אנושה בבריאותה. כן צוין, כי ברמה העקרונית אין להשית על המבקשת ענישה בדרך של ביצוע עבודות שירות, נוכח חומרת מעשיה; תוך שהוטעם כי ממילא בחוות הדעת מטעם הממונה על עבודות השירות הוסבר כי נוכח מצבה הרפואי אין מקום מתאים להשמתה. בסופו של דבר נגזרו על המבקשת 26 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

4.  המבקשת לא השלימה עם גזר הדין, והגישה ערעור לבית משפט קמא - שנדחה בפסק דין מנומק. כך נקבע, בין היתר, כי אכן, מצבה הרפואי של המבקשת מורכב; אך, חרף זאת, נוכח המעשים בהם היא הורשעה, לא ניתן להימנע מעונש הכולל מאסר בפועל. כן הוער, על יסוד חוות דעת שב"ס כי חלק ניכר מההתדרדרות במצבה הרפואי של המבקשת נעוץ בהתנהלותה שלה. כן נקבע, כי לא היה מקום להפנות את המבקשת מלכתחילה אל הממונה על עבודות השירות ואף הודגש כי אי-מציאת מקום השמה עבורה נבע גם מאופי העבירות המיוחסות לה.

5.  מכאן הבקשה שלפניי, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בבקשה או לחלופין עד ליום 03.11.2025 כדי להשלים סדרת טיפולים רפואיים. הבקשות הוגשו חמישה ימים בלבד לפני המועד הקבוע להתייצבות - זאת, ללא כל הסבר לעיכוב בהגשה.

6.  לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור על נספחיה, מצאתי כי היא לא עומדת באמות המידה החלות בכגון דא, ואשר על כן, דינה להידחות (ראו למשל: רע"פ 108/24 אבו סרחאן נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (08.01.2024)); שהרי, אין בנדון דידן כל שאלה עקרונית החורגת מעניינה הפרטני של המבקשת; גם עיוות דין או אי צדק חמור לא מצאתי. ויודגש, כפי שציינו בתי המשפט דלמטה וכפי שבית משפט זה קבע זה מכבר - אין די בטענה כללית לפיה נאשם סובל מבעיות רפואיות שעשויות להקשות על ריצוי מאסרה, אלא עליו להראות כי השהות במאסר תביא לקיצור ממשי של תוחלת חייו בשל מחלתו (ע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל, פסקאות 223-214 ופסקה 229 לחוות הדעת של השופט ע' פוגלמן (29.12.2015); רע"פ 1076/16 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (11.02.2016)). אשר על כן ובהתייחס לנימוקי הבקשה גופם - נחה דעתי כי לא מתעורר בענייננו כל חשש מפני עיוות דין או אי צדק. זאת נאמר, מבלי שנעלמה מעיני הטענה בדבר נפקות תנאי כליאתן של נשים במאסר בישראל (ראו בעניין זה: ע"פ 5405/21 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 48 (24.08.2022)).

7.  אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

8.  אשר לבקשה לעיכוב ביצוע, לה התנגדה המשיבה בתוקף: שקלתי את הדברים ולא מצאתי טעם מבורר להיעתר לבקשה במלואה. עם זאת, לפני ולפני משורת הדין, אני מורה על דחייה קצרה במועד התייצבותה של המבקשת למאסר ליום 31.08.2025.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"ה (14 אוגוסט 2025).