החלטה

בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת כ' בן אליעזר) ב-עתפ"ב 58803-05-25 מיום 9.6.2025, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט א' וסטרמן) ב-תו"ב 27019-01-24 מימים 9.2.2025 ו-20.4.2025. בגדרו של הליך זה, המבקש הורשע בתום ניהול הוכחות בשתי עבירות של שימוש אסור במקרקעין, לפי סעיף 243(ה) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק); וזוכה מעבירה של עבודה אסורה לפי סעיף 243(ב) לחוק. בגין האמור, הוצאו נגדו צווי התאמה, הריסה ואיסור שימוש במקרקעין, לצד רכיבי ענישה נוספים.

דין הבקשה להידחות. עיקר טענותיו של המבקש, שאינו מיוצג, משיגות על הרשעתו בעבירות. בתוך כך, נטען כי לא הוכח שהוא נחשב "כבעל שליטה במקרקעין" כנדרש בתנאי סעיף העבירה. אלא שכפי שקבע בית המשפט המחוזי, הביסוס לקביעה עובדתית זו "נטוע היטב בראיות ובמסמכים" שהוגשו בהליך בעניינו, ובכללם העובדה שהמקרקעין מופיעים ככתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים. קביעות אלו, נסמכות בממצאי עובדה ומהימנות, ואיני מוצא מקום להתערב בהן, לא כל שכן במסגרת "גלגול שלישי". המבקש מוסיף ומעלה טענות מן הגורן ומן היקב, אשר רובן ככולן בעניינו הפרטני, ומאחר שאיני מוצא חשש לעיוות דין, אין עילה למתן רשות ערעור (רע"פ 26078-04-25 עבד אל חי נ' המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, פסקה 6 (12.5.2025)).

הבקשה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, תידחה כניסתם לתוקף של צווי ההתאמה, ההריסה ואיסור השימוש במקרקעין ליום 27.7.2025.