1

בשם המבקשת:                   עו"ד רפי רויטגרונד

1.             לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' דאוד) ב-עפ"ת 47056-02-22 מיום 23.3.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (השופט א' אחטר) ב-המ"ש 512-01-22 מיום 12.2.2022.

2.             לפי העובדות המתוארות בדו"ח התעבורה, ביום 6.1.2017 בשעה 17:25 צולם רכבה של המבקשת באמצעות מצלמות אכיפה מסוג "א-3" (להלן: המצלמות) כשהוא נוסע במהירות של 120 קמ"ש, בעוד המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש בלבד, וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בגין עובדות אלו, ביום 1.6.2017 נשלחה למבקשת הודעת תשלום קנס על סך 3,000 ש"ח.

2

3.             המבקשת הגישה ביום 3.1.2022 בקשה להארכת מועד להישפט, אשר נדחתה בהחלטת בית משפט השלום. הודגש, כי המשיבה הוכיחה את משלוח הדו"ח בדואר לכתובת המבקשת, ומשכך קמה "חזקת מסירה", אשר לא עלה בידי המבקשת להפריכה. כן נקבע כי בניגוד לטענת המבקשת, עניין פל"א 4745-08-13 מדינת ישראל נ' בדראן ואח' (6.9.2018) (להלן: עניין בדראן), בו נדונה אמינות מצלמות א-3, אינו מקים חשש לעיוות דין במקרים כגון המקרה דנן, בהם ניתן הדו"ח בעקבות שימוש במצלמות.

4.             ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי - נדחה.

           הודגש, כי טענת המבקשת לעיוות דין, הנסמכת על פסק הדין בעניין בדראן, אינה מצדיקה הארכת מועד להישפט כפי שנקבע זה מכבר. כמו כן, נקבע כי עניין בדראן אינו מהווה השתק פלוגתא בהליך הנוכחי, משלא התקיים התנאי היסודי של זהות הצדדים.

5.             מכאן הבקשה שלפניי.

           לשיטת המבקשת, ביסוד בקשתה ניצבת השאלה "האם פסק דין בדראן וקביעתו בדבר מערכת אמינות א/3 מהווה 'פלוגתא פסוקה' לעניין הבקשה של המבקשת להארכת מועד".

           לטענתה, עד כה נקבע כי עניין בדראן אינו מהווה בסיס לטענת עיוות דין, מאחר שקביעת בית משפט השלום אינה הלכה מחייבת. אולם, המבקשת סבורה כי עניין זה אכן מהווה הלכה מחייבת נוכח עיקרון "הפלוגתא הפסוקה" שכן הוכרע בעניין בדראן בדבר אי הוכחת אמינות מערכת א-3. משכך, לגישתה, מתקיים בעניינה עיוות דין המצדיק קבלת רשות הערעור "בגלגול שלישי" ומתן הארכת מועד להישפט.

6.             דין הבקשה להידחות.

           הלכה ידועה היא כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה אך למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, או אי צדק חמור שנגרם למבקש (רע"פ 2118/22 הכנסת אורחים נ' מדינת ישראל (28.3.2022)).

3

           חרף האצטלה העקרונית אותה מנסה המבקשת לשוות לטענותיה, אני סבור כי בקשתה נטועה היטב בדל"ת אמותיה, ולא מתקיים חשש לעיוות דין או אי צדק המצדיקים ליתן רשות ערעור. די בכך כדי לדחות הבקשה.

7.             למעלה מן הצורך, יודגש כי בית משפט זה קבע זה מכבר כי עניין בדראן אינו מקים חשש לעיוות דין ואינו מצדיק היענות לבקשת הארכת מועד להישפט (רע"פ 4623/19 שובר נ' מדינת ישראל (21.7.2019); רע"פ 1771/19 עבודי נ' מדינת ישראל (11.7.2019)). וכך נקבע ב- ע"פ 2983/19 פחמאוי נ' מדינת ישראל (18.6.2019):

"ואולם בתי המשפט המחוזיים כבר הבהירו במספר פסקי דין בהם דחו ערעורים על דחיית בקשות להארכת מועד, כי פסק הדין בענין בדראן לא פסל את מצלמות א-3, ומכל מקום פסק דין זה אינו בגדר תקדים מחייב ואף לא הלכה מנחה".

           על כן, ממילא אין מדובר בשאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי".

8.             בשולי הדברים יוער כי בקשת המבקשת להארכת מועד להישפט הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה מ-4 שנים לאחר שמסרה לה המשיבה את הדו"ח בדואר רשום. המבקשת לא הוכיחה כי השיהוי המשמעותי נבע מנסיבות שאינן תלויות בה, ואף מטעם זה ברי כי דין הבקשה להידחות (רע"פ 3508/18 אמיתי נ' עיריית ירושלים (12.11.2018); רע"פ 8651/13 סקה נ' מדינת ישראל (31.3.2014)).

9.             הבקשה נדחית אפוא.

           ניתנה היום, ‏כ"ו בניסן התשפ"ב (‏27.4.2022).

_________________________

22023540_J01.docx עע