ברע"פ 22054-02-26

לפניי בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט ע' מאור), מיום 4.2.2026, ב-ע"ח 12246-02-26, בגדרה נדחה ערר על החלטותיו של בית משפט השלום בתל אביב - יפו (השופט א' קורנהאוזר), מיום 2.2.2026, ב-ת"פ 65685-05-24. במסגרת החלטותיו של בית משפט השלום נדחו בקשות המבקש לעיון חוזר בהחלטה של בית משפט השלום, מיום 8.12.2025, בדבר הפסקה שיפוטית של עבודות שירות וכן עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש, בעקבות ההפסקה השיפוטית של עבודות השירות.

1. בתמצית, ביום 30.12.2024 הורשע המבקש, על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות גניבה (ת"פ 65685-05-24). ביום 10.3.2025 ניתן גזר דינו, בגדרו הושת על המבקש עונש מאסר של שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בעקבות כך, ביום 12.5.2025, החל המבקש לרצות את עבודות השירות שנגזרו עליו. בחלוף כארבעה חודשים, ביום 4.9.2025, הגישה המשיבה בקשה להפסקה שיפוטית של יתרת תקופת עונשו של המבקש, לפי סעיף 51י(א2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). זאת, בשל כתב אישום נוסף שהוגש נגד המבקש, במסגרת ההליך ב-ת"פ 7198-09-25 (להלן: ההליך הפלילי החדש), אשר ייחס למבקש עבירת התפרצות לבית מגורים (עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין), שבוצעה במהלך תקופת ריצוי עבודות השירות.

בהחלטתו מיום 8.12.2025, קיבל בית משפט השלום (השופט א' קורנהאוזר) את בקשת המשיבה, והורה על הפסקת המאסר אותו החל המבקש לרצות בדרך של עבודות שירות, וכן כי המבקש ירצה את יתרת תקופת המאסר בדרך של מאסר בפועל. עוד קבע בית המשפט כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 8.2.2026.

2. ביום 1.2.2026 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום שכותרתה "בקשה דחופה לעיון חוזר ובקשה להארכת עיכוב ביצוע". במסגרת הבקשה טען המבקש כי נוכח הודאתו במיוחס לו, בגדרי ההליך הפלילי החדש, והפנייתו במסגרת ההליך הפלילי החדש לקבלת תסקיר שירות המבחן, הרי שיש לעיין מחדש בהחלטה בדבר הפסקת עבודות השירות, וכן לעכב את ביצוע ההחלטה עד שיתקבל התסקיר בעניינו.

3. בהחלטותיו מיום 2.2.2026 (החלטות שניתנו ב-"פתקית"), דחה בית משפט השלום (השופט א' קורנהאוזר) את בקשת המבקש, בציינו כי הבקשה נעדרת בסיס נורמטיבי. בית המשפט הוסיף וציין כי בעוד שבמועד ההחלטה על הפסקת עבודות השירות המבקש אך היה מואשם, במסגרת ההליך הפלילי החדש, בעבירת כניסה לבית מגורים, כעת הוא הורשע בעבירה זו, ובכך יש כדי לחזק את החלטתו של בית המשפט בדבר הפסקת עבודות השירות. כמו כן, ציין בית המשפט כי המועד הקבוע להגשת ערעור על החלטתו בדבר הפסקת עבודות השירות הינו תוך 14 ימים ממועד מתן ההחלטה (לפי סעיף 51יב(ב) לחוק העונשין), מועד אשר חלף זה מכבר.

4. על החלטות אלה הגיש המבקש, ביום 3.2.2026, ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (ע"ח 12246-02-26). בהחלטתו מיום 4.2.2026, לאחר שקיים דיון בפניו, דחה בית המשפט המחוזי (השופט ע' מאור) את עררו של המבקש. בהחלטתו, הדגיש בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הגיש ערר על החלטת בית משפט השלום מיום 8.12.2025 להפסיק את עבודות השירות, ועל כן החלטה זו היא סופית. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי לשיטתו, בית משפט השלום עשה עם המבקש חסד, שעה שהורה על התייצבותו למאסר בפועל ביום 8.2.2026, חלף התייצבות ביום שלמחרת מתן ההחלטה (כקבוע בחוק העונשין). בית המשפט המחוזי הוסיף וציין בהחלטתו כי אין מקום לכרוך בין הפנייתו של המבקש לתסקיר שירות המבחן במסגרת ההליך הפלילי החדש ובין ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת עליו בהליך דנן.

למען שלמות התמונה, יצוין כי בסוף הדיון ביום 4.2.2026, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת בא-כוח המבקש, לדחייה קצרה של מועד תחילת ריצוי המאסר בפועל בשל טיסה של בא-כוח המבקש, אשר תקשה עליו להגיש את בקשת רשות הערעור דנן עד למועד תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל על-ידי המבקש אותו קבע בית משפט השלום. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כי המבקש יחל לרצות את מאסרו בפועל ביום 12.2.2026.

5. על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש, ביום 5.2.2026, את הבקשה למתן רשות לערור שלפניי.

טענתו העיקרית של המבקש היא כי הפסקת עבודות השירות תגדע תהליך שיקום ארוך, נוכח הפנייתו לקבלת תסקיר שירות המבחן בהליך הפלילי החדש, אשר צפוי להתארך יותר מתקופת המאסר שהוטלה על המבקש.

במסגרת הבקשה דנן טוען המבקש כי מתעוררת בעניינו שתי שאלות עקרונית, שבגינן יש ליתן רשות לערעור ב-"גלגול שלישי": הראשונה - האם האינטרס הציבורי מחייב להמשיך את הליך שיקומו של המבקש, ולהעדיפו על ריצוי מאסר בפועל בשלב זה. השנייה - האם עיכוב ביצוע הפסקת עבודות השירות, לצורך המשך הליך הטיפול של המבקש בגדרי ההליך הפלילי החדש, בא בגדרי סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אשר מורה כי בכל ענין של סדר הדין שאין עליו הוראה בחיקוק, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק, ומשכך יש טעם לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל של המבקש עד לסיום הליך השיקום במסגרת ההליך הפלילי החדש.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות לערור ב-"גלגול שלישי" רק במקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ראו: ברע"פ 20523-05-25 אוריך נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ‏(‏13.5.2025‏); ברע"פ 8046-05-25 אבו חיר נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ‏(11.5.2025‏)‏‏).

להשקפתי, הבקשה דנן אינה באה בקהלם של אותם מקרים חריגים שבהם יש ליתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

7. אקדים ואציין כי המבקש לא ערר על ההחלטה מיום 8.12.2025 בדבר הפסקת עבודות השירות, ואף עתה אינו מבקש להשיג על ההחלטה בדבר הפסקת עבודות השירות. תחת זאת, המבקש משיג על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר שלא לדחות את מועד תחילת ריצוי המאסר בפועל וזאת בשל הפנייתו, במסגרת ההליך הפלילי החדש, לקבלת תסקיר שירות המבחן.

אכן, דומה כי נפל בלבול מושגים קל בהחלטותיהם של הערכאות מטה (ייתכן בשל האופן בו מסגר המבקש את טענותיו).

לבית המשפט מוקנית סמכות לדחות את המועד להתייצבותו לריצוי של מאסר בפועל של מי שהופסקו עבודות השירות בעניינו, וזאת בהתאם לסמכותו הכללית של בית המשפט לדחות מועד לביצועו של עונש (ראו: סעיף 87 לחוק העונשין). באשר לעצם קיומה של סמכותזו, אין מקום להבחין בין דחיה בגין הפנייתו של הנאשם לתסקיר בתיק אחר המתנהל נגדו לבין דחיה בגין כל טעם חיצוני אחר. לעומת זאת, באשר לשאלה האם יש בנסיבות מעין אלה כדי להצדיק שימוש בסמכות זו, ברי כי נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה.

בענייננו, אף שסבורני כי הייתה לבית משפט השלום סמכות לדחות את מועד התייצבותו של המבקש לריצוי המאסר בפועל, איני מוצא מקום ליתן רשות ערעור. זאת משום שלגופו של עניין, מעיון בהחלטות הערכאות מטה עולה כי הן סברו כי הפניית המבקש לקבלת תסקיר שירות המבחן בתיק הפלילי החדש אינה מצדיקה, לגופו של עניין, דחייה של מועד התייצבותו. יתר על כן, נראה כי הערכאות קמא סברו כי ההרשעה של המבקש במסגרת ההליך הפלילי החדש מחזקת את המסקנה שיש להורות על מאסרו בעקבות הפסקת עבודות השירות (כפי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום), וכי חסד נעשה עם המבקש שלא חויב להתייצב לאלתר לריצוי עונש המאסר (כפי שנקבע בהחלטתו של בית משפט המחוזי). ויודגש: ההחלטות הנ"ל ניתנו כשטענותיו של המבקש לעניין הליך השיקום, במסגרת ההליך הפלילי החדש, מצויות בפני בתי המשפט קמא.

ברי כי השאלה האם יש בנסיבות עניינו של המבקש כדי להצדיק שימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט לדחות את מועד התייצבותו של המבקש לריצוי מאסרו, הינה שאלה הנטועה כולה בדל"ת אמותיו של המקרה דנן, ואינה מתאימה להידון במסגרת ערעור ב-"גלגול שלישי".

יתרה מזאת, ומעבר לצורך, להשקפתי, אין כל פגם בקביעה כי הרשעתו של המבקש בעבירה מעין זו אשר בוצעה על ידו במהלך ריצוי עבודות השירות, הינה טעם מספק שלא להיעתר לדחיית מועד ההתייצבות של המבקש שהתבקשה בשל הפנייתו של המבקש לקבלת תסקיר שירות המבחן במסגרת ההליך הפלילי החדש.

8. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.