רע"פ 21275-09-25

1. המבקש הורשע, על פי הודאתו בעובדות שני כתבי אישום, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים לפי סעיף 10(א) לפקודה; נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ואי-ציות לאות של שוטר לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2. יצוין, כי בטרם הרשעת המבקש סוכם בין הצדדים כי תינתן הכרעת דין אחת ביחס לשני כתבי האישום. משהורשע על פי הודאתו, בית משפט השלום לתעבורה (השופטת ר' וקסמן; פ"ל 6862-07-20) גזר עליו עונש של 13 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. ערעור המבקש על גזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.

3. בבקשת הרשות שלפניי, המבקש טוען כי העונש שנגזר עליו מחמיר עמו יתר על המידה. נטען, בין היתר, כי לא ניתן משקל מספק להודאתו ולהמלצת שירות המבחן; כי היה מקום להורות על הגשת תסקירי שירות מבחן ביחס לשני כתבי האישום; וכי ערעורו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי תוך התייחסות לעובדות "שאינן קשורות לעניינו" כהגדרתו. המבקש מוסיף וטוען כי הערכאה הדיונית הורתה על צירוף תיק שלא בנוכחותו, וכי נפלו בעניינו "פגמים פרוצדורליים".

4. דין הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש תחומות היטב לדלת אמותיו הפרטניות ואינן מעוררות חשש לעיוות דין או אי-צדק מהותי. ממילא, בהתייחס לעבר התעבורתי המכביד הנזקף לחובתו, כמו גם לחומרת עבירות התעבורה בהן הורשע במקרה דנן - ברי כי העונש שנגזר עליו אינו מחמיר עמו; לא כל שכן, אינו מצדיק התערבות בו בהינתן שבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המופנית כלפי חומרת העונש תתקבל רק במקרים נדירים בהם ניכרת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 4456-09-25 סלמה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (21.9.2025)).

אף בטענות המבקש הממוקדות באופן מתן ההחלטה לצירוף אחד מכתבי האישום אין ממש. זאת, בין השאר, מאחר שהחלטה זו ניתנה לבקשת בא-כוחו דאז ובבקשה שלפניי לא הועלתה כל טענת "כשל בייצוג"; וכן, משבבקשה שלפניי המבקש מוסיף גם עתה כי "אינו מתנגד לצירוף התיקים".

5. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ו (30 ספטמבר 2025).