רע"פ 14120-01-26

1. זוהי בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ז' אריאלי) בעפ"א 6639-10-25 מיום 04.12.2025, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת פ' ג'ובראן מילר) בבצה"מ 68065-06-25 מיום 03.09.2025, שלא לבטל את צו ההריסה המינהלי שניתן על-ידי המשיבה ביחס לבית מגורים של המשיבים (להלן בהתאמה: צו ההריסה ו-המבנה).

2. בתום ההליך שהתנהל בבית משפט השלום נקבע כי צו ההריסה ניתן בעקבות ביצוע עבודה אסורה בבית מגורים ללא היתר בניה; וכי הצו הודבק על גבי המבנה בטרם אכלוסו. זאת, בהתאם לסעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), הקובע כי ניתן לצוות על צו הריסה מינהלי לגבי בית מגורים אם "בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס".

3. לצד זאת, אין מחלוקת כי בצו ההריסה שהודבק על גבי המבנה נפל פגם, כאשר לא נכללה בו התייחסות לכך שמדובר במבנה מגורים או לכך שהמבנה לא אוכלס. זאת, על פני הדברים, בניגוד לסעיף 221(ג)(2) לחוק, הקובע כי צו ההריסה המינהלי יכלול, בין היתר, את "תיאור העובדות שעל פיהן הוחלט לתת את הצו".

4. חרף העובדה שאכן נפל בצו ההריסה המינהלי פגם, נקבע כי לא מדובר ב"פגם חמור" כמשמעו בסעיף 229 לחוק, המצדיק את ביטול צו ההריסה. זאת, שכן במקרה דנן הוכח כי צו ההריסה ניתן רק לאחר שגורמי הרשות שקלו את כל התנאים הנדרשים, ובכלל זאת את העובדה שהמבנה בו עסקינן הוא בית מגורים שטרם אוכלס; ולצד זאת הוכח כי בפועל המבנה לא אוכלס במועד הוצאת צו ההריסה.

5. על כך נסובה הבקשה לרשות ערעור שלפניי. חיצי המבקשים מופנים בעיקרם של דברים נגד הקביעה כי הפגם שנפל בצו - אשר לא ציין את העובדה שמדובר בבית מגורים שטרם אוכלס - לא מצדיק את ביטולו. בהקשר זה נטען, כי קיימות פסיקות סותרות של בתי המשפט המחוזיים בסוגיה זו, ומן הראוי להעמיד הלכה על מכונה.

6. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה באתי למסקנה כי דינה להידחות.

7. כלל ידוע הוא כי רשות לערער 'בגלגול שלישי' תינתן במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין (רע"פ 9553/04 שבאנה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פסקה 4 (10.11.2004)). הבקשה שלפניי אינה נמנית עם מקרים אלו.

8. אכן, אין להקל ראש בפגם צורני מעין זה שבו עסקינן, ומן הראוי היה להימנע ממנו. הוראות החוק בדבר הפרטים שצריכים להיכלל בצו הריסה מינהלי אינן בגדר המלצה בעלמא. כאשר מוצג לבית המשפט פגם מעין זה, עליו לבחון היטב את התשתית העובדתית שניצבה ביסוד הוצאת צו ההריסה המינהלי, על מנת לוודא כי הרשות לא חרגה מגדרי סמכותה וכי זכויותיו של מבקש ביטול צו ההריסה לא תקופחנה.

9. ברם, בענייננו, בית משפט השלום קבע, כעניין שבעובדה, כי צו ההריסה ניתן רק לאחר שגורמי המשיבה הרלוונטיים שקלו היטב את העובדה שהמבנה הוא בית מגורים שטרם אוכלס. זאת, בהתבסס על 'דפית האיתור' שצורפה לדוח הפיקוח, בה נכתב בפירוש כי מדובר במבנה מגורים; וכן על תצהיר המפקח מטעם המשיבה שבו נכתב כי העבודה האסורה טרם הסתיימה והמבנה טרם אוכלס. מסמכים אלו הוצגו על-ידי המשיבה, טרם הוצאת צו ההריסה, במסגרת ההיוועצות עם היועץ המשפטי של הרשות לאכיפה במקרקעין ועם מ"מ מתכננת מחוז צפון. לא זו בלבד, אלא שטענות המבקשים ביחס למועד אכלוס המבנה, נדונו ונדחו לגופן על יסוד ראיות משכנעות. בקביעות עובדתיות אלו לא מצאתי עילה להתערב, לבטח שלא 'בגלגול שלישי'.

10.  הנה כי כן, במקרה דנן, כל השיקולים הרלוונטיים נלקחו בחשבון על-ידי גורמי המשיבה עובר להוצאת צו ההריסה; העובדות שעל בסיסן ניתן צו ההריסה הוכחו לגופן; וזכויותיהם המהותיות של המבקשים לא קופחו כהוא-זה.

11.  בנסיבות אלו, לא מצאתי כי הפגם הצורני שנפל בצו, כשלעצמו, מהווה פגם חמור המצדיק את ביטולו (ראו והשוו: רע"פ 5387/16 אלראזק נ' מדינת ישראל - יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פסקה 19 (19.09.2016)).

12.  טרם סיום אעיר כי לא מצאתי ממש אף בטענה לפיה קיימת מחלוקת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים המצריכה להעמיד הלכה על מכונה. מבלי להאריך יתר על המידה, אסתפק בכך שאציין כי בהליך שנדון בעפ"א 10459-08-18, אליו הפנו המבקשים, צו ההריסה המינהלי בוטל מהטעם שלא נשללה הטענה כי בית המגורים אוכלס טרם הוצאת הצו, ואף לא הובאו אינדיקציות לכך שסוגיה זו נשקלה על-ידי הרשות טרם הוצאת צו. המצב שנדון באותו עניין רחוק אפוא מרחק רב מהמקרה שנדון כאן.

13.  אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ו (07 ינואר 2026).