1

בפני בקשה של הנאשם לחייב את הקובל שחזר בו מהקובלנה לפני ההקראה בהוצאות. שקלתי בטענות הצדדים והחלטתי לדחות את הבקשה.

פסיקת ההוצאות בהליך הפלילי הינה הליך חריג והיא ניתנת במקרים נדירים ויוצאי דופן, בהם לא היה בסיס לאשמה או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי.

באשר לאפשרות הראשונה, כבר נפסק שאף אם היה זיכוי, אין בכך כדי להביא לפסיקת הוצאות וההוצאות יפסקו רק כאשר כל העובדות הנטענות אינן מהוות עבירה או כאשר ברור מראש שלא ניתן היה להרשיע את הנאשם על ידי החומר שהיה בידי התביעה [ע"פ 2366/03 עסאף נ' מדינת ישראל].

באשר לחלופה השניה, יש צורך בעילה של זדון בהעמדה לדין, או היעדר אינטרס ציבורי מלכתחילה וכמובן שיש צורך שלנאשם נגרם עיוות דין בשל הימשכות ההליכים או שהתביעה התרשלה בבדיקת טענות הנאשם [ ע"פ 6721/01 אחמד עזאם נ' פרקליטות המדינה].

2

נסיבות העניין אנין מצדיקות פסיקת הוצאות שכן כאמור הקובל חזר בו מהקובלנה בטרם השיב הנאשם לאישום. הוא עשה כן אומנם מספר חודשים לאחר שהגיש את הקובלה אך הוא מסביר זאת בתגובתו בכך שהדבר נעשה לפנים משורת הדין ולאור התערבות מכובדים. עיון בתיק מעלה כי דיון ההקראה הראשון שהיה קבוע בתיק נדחה משום שהנאשם לא התייצב לדיון. לדיון ה שני התייצב הנאשם אך השופט פסל את עצמו מלדון בתיק. בדיון מיום 13.1.2019 שטח הנאשם את טענותיו ועתר לקבל חומרי חקירה, כך נקבע מועד חדש להקראה, אך ביום 24.1.2019 חזר בו הקובל מהקובלנה. כך שלא נגרם עיוות דין לנאשם ולא נוהל ההליך בזדון באופן שיצדיק הטלת הוצאות.

לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ט, 19 מאי 2019, בהעדר הצדדים.