1

לפני בקשה למחיקת קובלנה פרטית.

1.         בתאריך 16.12.18 הגיש הקובל כנגד הנאשם קובלנה פלילית בה מיוחסות לו עבירות של כניסה בכח למקרקעין, אחיזה בכח במקרקעין, איומים, מהומה ועלבון במקום ציבורי, הסגת גבול והיזק לרכוש במזיד, לפי סעיפים 189, 190, 192, 194א., 447 ו- 452 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

2

2.         מעובדות הקובלנה עולה כי הנאשם הוא אחיו של הקובל ובין השניים נטוש סכסוך מר מזה שנים רבות מאוד. הקובל טוען כי הנאשם מסרב לקיים את הסכם חלוקת הרכוש שנחתם ביניהם בשעתו וכי הוא נוהג כלפיו באופן ברוטאלי ומאיים, משתלט על רכושו, פוגע בו ומאיים עליו ועל בני משפחתו, בין השאר באמצעות צינור וגרזן והכל במטרה להתנער מהתחייבותיו כלפיו ולהמשיך ולשלוט בנכסים שאותם התחייב זה מכבר למסור לו.

3.         בדיון שהתקיים בפני ביום 20.3.19 (לאחר שהתקבלה הודעת פרקליט מחוז חיפה בהתאם

להוראת סעיף 71 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן - "חסד"פ") כי אין בכוונת הפרקליטות לנהל את התביעה בקובלנה זו), העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית ולפיה מדובר בקובלנה שהוגשה בניגוד להוראות החוק, שכן על פי התוספת השניה אליה מפנה סעיף 68 לחסד"פ, לא ניתן להגיש קובלנה פלילית פרטית בגין העבירות אותן מייחס הקובל לנאשם, דהיינו עבירות לפי סעיפים 189, 190, 192, 194א. ו- 447 כשהעבריין נושא נשק חם או קר (כפי הנטען בעובדות כתב הקובלנה) ועבירות לפי סעיף 452 שנעברו כלפי בן משפחה. עוד טען ב"כ הנאשם כי על חלק מהאירועים המתוארים בכתב הקובלנה (החל משנת 2008) חלה התיישנות.

2

4.         בהתייחסותו לטענות אלה ובהשיבו לשאלותי, טען הקובל כי מטרת תיאור האירועים שחלה עליהם התיישנות היתה להמחיש לבית המשפט את חומרת מעשיו של הנאשם שעלו כדי נסיון רצח ופגיעה ברכוש, ובכל הנוגע לטענה כי בגין העבירות שהוא מייחס לנאשם שהוא אחיו לא ניתן לנהל הליך פלילי בדרך של קובלנה פרטית טען כי "יש כאן מצב אבסורדי, מצד אחד המשטרה היא הגוף שאמור לאכוף את הסדר הציבורי, לחקור ולנהל כתבי אישום ומצד שני המשטרה לא פועלת בדבר הזה". באותה נשימה הוסיף הקובל וטען כי הגם שגם עתה הוא למעשה מאשים את אחיו בנסיון רצח, אזי "לא הוגשו תלונות במשטרה ולא ידענו שהתביעה תסרב לנהל את התיקים..." (ר' גם אישור הקובל לאי הגשת תלונות במשטרה או החלטתו שלא להמשיך בהליכים בהם כבר החל בגין האירועים נושאי הקובלנה, בסעיפים 2, 3, 4, 7, 8 למשל).

5.         לאחר שנדרשתי לפרטי כתב הקובלנה ולטענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין בקשת ב"כ הנאשם להתקבל וכי דין הקובלנה להתבטל.

            ואלה הם נימוקי:

3

3

א.        הכלל הוא כי המאשימה במשפט פלילי היא המדינה. הליך של קובלנה פרטית מהווה חריג לכלל זה. סעיף 68 לחסד"פ קובע כי "על אף האמור בסעיף 11, רשאי כל אדם להאשים בעבירה מן העבירות המנויות בתוספת השנייה, על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט". בתוספת השנייה מנויות עבירות שהמשותף להן הוא שהן נושאות אופי של סכסוך פרטי בין הקובל לנאשם, ואשר דרגת חומרתן אינה מהגבוהות: "(1) עבירות לפי סעיפים 189, 190, 192, 194, 196, 223, 334, 336 רישה, 379, 380, 447 זולת אם נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, 452, 494 ו- 496 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ולמעט עבירות כאמור שנעברו כלפי בן משפחה...".

ב.         בסעיף 26 לקובלנה כמו גם בטיעוניו בעל פה בפני, אישר הקובל כי הוא מודע להוראת החוק דלעיל, ואולם בנסיבות שבהן פניותיו למשטרה בגין חלק מהמקרים לא נחקרו כראוי ולא הבשילו לכדי כתבי אישום, לא נותר לו אלא להכנס לנעליה ולהגיש את הקובלנה.

ג.         הקובל אמנם הציג בפני את החלטת כב' השופטת אסיף בבקשה ביטול צו ההרחקה שהוצא כנגדו ע"י הנאשם, בה נקבע כי אופן טיפולה של המשטרה באחת מתלונותיו היה רשלני (ר' ע"ק 22734-12-18 - ת/1). דא עקא, כך נראה ולא נטען אחרת - הקובל לא מיצה את זכויותיו בהתאם לחוק, דהיינו בחר שלא לערור על החלטות המשטרה לסגור את תיקי החקירה שנפתחו בעקבות תלונותיו בשעתן (כך לטענתו) ואף נמנע מהגשת תלונות בגין חלק לא מבוטל של האירועים נושאי קובלנתו. זאת ועוד וזה העיקר - מדובר בהגשת קובלנה שעניינה בעבירות שנעברו כלפי אח שהוא בן משפחה - דבר שלא ניתן לעשותו בהתאם להוראות החוק, כאמור.

6.         סוף דבר, אני מחליטה לקבל את הבקשה ומורה על ביטול הקובלנה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

הנני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה, מפאת מחלה.  

4

4

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ט, 27 יולי 2019, בהעדר הצדדים.